סימפוניית מנפרד

"סימפוניית מנפרד" בסי מינור, אופוס 58, היא סימפוניה מאת המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, שנכתבה בין אפריל לספטמבר 1885, ונוגנה בביצוע בכורה במוסקבה ב-23 במרץ 1886. הסימפוניה נכתבה על פי דרמה מאת לורד ביירון. זו הסימפוניה היחידה מאת צ'ייקובסקי שאינה ממוספרת, והיא נכתבה בין כתיבת הסימפוניה הרביעית והחמישית שלו.

רקע

מקורה של הסימפוניה במסע הקונצרטים האחרון של המלחין הצרפתי הקטור ברליוז לרוסיה בשנים 1867–1868, שהוביל את ניקולאי רימסקי-קורסקוב לכתוב את סימפונית "אנטר" המבוססת על מוטיב החוזר על עצמו. באותו הזמן, המבקר המוזיקלי סטאטוב הציע למלחין מילי באלאקירב תוכנית מוזיקלית המבוססת על הדרמה "מנפרד" מאת לורד ביירון. הוא התווה ארבעה פרקים המתארים את מנפרד בסיטואציות שונות, וגם הוסיף מתווה מוזיקלית כגון: פרק ראשון - מנפרד משוטט בהרי האלפים וכו' כשבסיום היצירה יהיה חלק אטי שיציין את מותו של מנפרד. ההצעה לכתיבת סימפוניה לא קסמה לבאלאקירב, ולכן שלח את ההצעה לברליוז, שהיה חולה אנוש וייחל למוות שיגאל אותו מייסוריו, כשאינו מציין, ולו ברמז, שהרעיון לכתיבת "סימפונית מנפרד" איננו שלו. באלאקירב התחנן בפני ברליוז שהנה אל מול פניו מונחת תוכנית לכתיבת סימפוניה פרוגרמטית כמו "הסימפוניה הפנטסטית" ו"הרולד באיטליה". ברליוז לא הגיב.

לאחר 14 שנה הפגישה יד המקרה את צ'ייקובסקי עם באלאקירב לרגל ההוצאה של הפנטזיה "רומיאו ויוליה" של צ'ייקובסקי בגרסתה השלישית והמוכרת כיום. את היצירה הזו הקדיש צ'ייקובסקי לבאלאקירב, שהציע את הנושא לצ'ייקובסקי בתחילת דרכו האמנותית. הייתה ביניהם חליפת מכתבים שבה אמר באלאקירב שישמח לראות את צ'ייקובסקי ואף החמיא לצ'ייקובסקי על ההתפתחות שלו ובעיקר בשל שתי יצירות: "הסערה" המבוססת על מחזה מאת שייקספיר ו"פרנצ'סקה דה רימיני" המבוססת על פואמה מאת דאנטה. הוא הציע לצ'ייקובסקי לכתוב מוזיקה על פי "מנפרד" מאת לורד ביירון. במכתב שכתב באלאקירב הוא הציע לצ'ייקובסקי תוכנית לסימפוניה. כשם שבסימפוניות של ברליוז יש לייטמוטיב, כך גם בסימפוניה זו אמור היה להיות לייטמוטיב חוזר ונשנה לאורך כל הסימפוניה המציג את מנפרד. הוא גם המליץ לצ'ייקובסקי איך לכתוב את הכלים בדף הפרטיטורה והוסיף הוראות בנוגע לסולמות שבהם ייכתבו הפרקים.

צ'ייקובסקי הגיב במכתב שאין בידיו תרגום של "מנפרד" ולכן איננו יכול לתת לבאלאקירב תשובה הוגנת, ויתרה מזו, ההוראות של באלאקירב באילו סולמות יש לכתוב את הסימפוניה, ואילו תיאורים יש לתאר באמצעות צלילים מתוך הדרמה, השאירו אותו מנותק וקר. בהיצמדות להוראות אלו ניתן יהיה ליצור סימפוניה כדוגמת "הסימפוניה הפנטסטית" של ברליוז, אלא שהוא אינו יכול לעשות זאת. מכיוון שהוא מעריך ביותר את המוזיקה למחזה "מנפרד" שאותה כתב שומאן, ואינו מוצא שהוא יוכל להוסיף לכך דבר. ועל אף זאת, הוא יקרא את "מנפרד", ויודיעו מה תשובתו הסופית.

באוקטובר שנת 1884, כאשר צ'ייקובסקי הגיע לסנקט פטרבורג להופעה הראשונה על הבמה המלכותית של האופרה "יבגני אונייגן", הוא נפגש עם באלאקירב והם שוחחו לא רק על ענייני דת ומוזיקה דתית, אלא אף על "מנפרד". הפעם באלאקירב הציג לצ'ייקובסקי את תוכניתו המקורית של סטאטוב מלפני 16 שנה. צ'ייקובסקי קנה תרגום של "מנפרד" וכתב לבאלאקירב שהוא קרא את הדרמה ועדיין לא עלו לו רעיונות כל שהם. יחד עם זאת אם הוא יחיה בזמן הקרוב, הסימפוניה תיכתב על ידו.

כתיבת הסימפוניה

צ'ייקובסקי התחיל בכתיבת הסימפוניה באפריל 1885, וסיים את הכתיבה, כולל תזמור היצירה, ב-24 בספטמבר 1885. ביום המחרת כתב צ'ייקובסקי בהתרגשות לבאלאקירב כי סיים את הסימפוניה. אמנם נשארו אי אלו תיבות שאותן יש לתזמר מחדש, אך המשימה הושלמה. בזמן כתיבת היצירה ותיזמורה, כתב צ'ייקובסקי לטנייב כי לאחר היסוסים רבים, הוא החליט לעמוד בהבטחתו לבאלאקירב ולכתוב את סימפונית "מנפרד". מה ייצא ממנה? הוא לא יודע. יחד עם זאת הוא לא שבע רצון מעצמו על שבחר לכתוב מוזיקה על פי פרוגרמה מסוימת. על פי דעתו לכתוב מוזיקה על פי תכתיבים, זו שרלטנות והונאת ציבור השומעים. לאחר השלמת היצירה כתב צ'ייקובסקי בתחילת שנת 1886 למוציא לאור שלו שהוא חושב שזו היצירה הטובה ביותר שכתב. גם לאחר ביצוע הבכורה שנערך במוסקבה ב-23 במרץ 1886, כתב צ'ייקובסקי לנדייז'דה פון מק, שממנה קיבל הקצבה שנתית למחייתו, שזו היצירה הסימפונית הטובה ביותר שכתב. לאחר זמן, כפי שצ'ייקובסקי עצמו היה מורגל, נשמעו מפיו זמירות אחרות כגון: "רק הפרק הראשון שווה דבר מה. רק את הפרק הראשון אני כתבתי מתוך הנאה צרופה. שאר הפרקים נכתבו מתוך הכרח וכורח ולכן אני מתכוון להשמיד את שלושת הפרקים האחרונים ביצירה, ובעיקר את הפרק האחרון, ומתוך הפרק הראשון ושאר החומר אני אצור פואמה סימפונית". כוונה זו מעולם לא באה אל מימושה.

אינסטרומנטציה

ביצירה זו השתמש צ'ייקובסקי בתזמורת גדולה מאוד. אמנם ביצירותיו התזמורתיות כגון: "הקאפריצ'יו האיטלקי" בלה מז'ור, השתמש צ'ייקובסקי בתזמורת גדולה, אך ביצירה זו ניסה ללכת בדרכו של ברליוז ולהרחיב את גבולות התזמורת בה השתמש הוא במיטב יצירותיו. ביצירה זו הוא הוסיף בסון שלישי, קלרינט בס, נבל נוסף ומספר רב של כלי הקשה. כמו כן, לסיום היצירה "מותו של מנפרד", הנשמע כרקוויאם, הוסיף צ'ייקובסקי עוגב.

הסימפוניה כתובה לתזמורת הכוללת:

• 3 חלילי-צד (אחד מוכפל בפיקולו)
• 2 אבובים.
• קרן אנגלית.
• 2 קלרינטים בלה.
• קלרינט בס בסי במול.
• 3 בסונים.
• 4 קרנות.
• 2 קורניתות.
• 2 חצוצרות.
• 2 טרומבוני טנור.
• טרומבון בס.
• טובה.
• טימפני.
• סקציית כלי הקשה הכוללת: תוף בס, מצלתיים, טם-טם (גונג גדול), פעמונים, משולש ותוף מרים.
• 2 נבלים.
• עוגב.
• סקציית כלי קשת הכוללת כינורות, ויולות, צ'לים וקונטרבסים.

מבנה ופרשנות

היצירה כוללת ארבעה פרקים:

1. לנטו לוגוברה (Lento lugubre)
2. ויוואצ'ה קון ספיריטו (Vivace con spirito)
3. אנדטה קון מוטו (Andante con moto)
4. אלגרו נון פוקו (Allegro con fuoco)

סימפונית מנפרד, איננה סימפוניה אשר בנויה על המבנים הקלאסיים ואף לא על המבנים הרומנטיים. כל פרק נכתב בתיאום עם הסיפור ו/או התוכנית עליהם הוא מבוסס.

הפרק הראשון איננו פרק במבנה סונטה או כל מבנה סימפוני אחר. זהו פרק עצמאי אשר מתאר את הסצנות בצלילים אחת אחרי השנייה. אמנם נוצר רצף, ברם אין זה רצף הנובע מהתפתחות המוטיבים והנושאים.

הפרק השני נבנה על פי מבנה קלאסי: א-ב-א-קודה. פרק זה על אף היותו מתאר סצנה סיפורית, שומר על אחדות המבנה ועל אחדות הנושאים ודרך הצגתם. הפרק השלישי אף הוא איננו פרק על פי מבנה מקובל. צ'ייקובסקי, מכיוון שכתב סימפוניה תוכניתית על פי המודל של ברליוז (כמו למשל "הסימפוניה הפנטסטית") בחר אף הוא לכתוב סצנה כפרית. המוזיקה מתארת סצנות מחיי האלפינרים. על אף כי צ'ייקובסקי חוזר לקראת סוף הפרק על המלודיה הראשונה ואף על השנייה, אין זה פרק לו מבנה מקובל אלא פרק הכתוב על פי הצרכים שהסצנות מכתיבות.

הפרק הרביעי אינו כתוב בצורה מסוימת, והפרק כולו נבנה על פי הלך הרוח הסיפורי והתיאורי. ישנם מספר מוקדים לפרק זה. השאול אליו מגיע מנפרד למצוא את אהובתו, ריקוד יצורי השאול, מנפרד ואסטראת, מנפרד בייסורים, מותו של מנפרד. סצנות כה רבות אינן יכולות להיכתב על פי מבנה מקובל. צ'ייקובסקי איפשר לסצנות להוביל את כתיבתו הסימפונית.

אכן בסימפוניה זו ארבעה פרקים כמקובל, כאשר פרק שני יכול להיחשב הסקרצו והפרק האיטי הוא השלישי במספר, אך זו היא כל השייכות למבנים קלאסיים מוכרים.

הפרק הראשון

"מנפרד משוטט בין פסגות הרי האלפים. חיו נראים חסרי משמעות וללא כל תוחלת. כל אשר נשאר לו הם רק זכרונות מכאיבים מן העבר. מנפרד נמשך אל עבר אומנות הכישוף ואל מיני מכשפים ואף אל כוחו של השטן אך אף אחד מהם ובעצם שום גורם כל שהוא יכול לנחם אותו על עצבונו וכאבו הפרטי ובעיקר מבקש הוא את הסליחה. זכרונה של אסטארת אשר בעבר נאהבה עמוקות ובתשוקה רבה, מדיר שינה מעיניו ומכאיב ללבו".

הפרק איננו נפתח על הטוניקה המובילה יצירה זו אלא על הרמונית ביניים הדרגה שנייה של הסוב דומיננטה. הפרק נפתח עם המוטיב של מנפרד אשר יופיע בהמשך היצירה כ"אידיאה פיקס". את נושא זה משמיעים בפורטיסימו הבסונים וקלרינט הבס באוניסונו בליווי כלי הקשת המנגנים אקורדים נוקשים. המוטיב ממשיך להתפתח בליווי כלי הנשיפה מעץ ביחד עם הקרנות. עם סיום הנושא הראשון מוצג הנושא השני. נושא זה מנוגן בכלי הקשת בליווי כלי הנשיפה ממתכת כאשר הליווי מאסיבי וקודר. נושא זה מסתיים באקורד בתיבה ה-22 על ידי כל התזמורת בהדגש. הצ'לים מנגנים ליווי בטריאולות עליו נבנה פיתוח של הנושא של מנפרד, כאשר הטריאולות הופכות הן חלק מהפיתוח אשר מסתיים בתיבה 37 על האקורד סי מז'ור ולאחריו הטימפני בפורטה על הצליל סי בפורטה. הנושא של מנפרד שב להופיע, הפעם על הדרגה השנייה של מה שיתברר כטוניקה והסולם של הפרק והיצירה כולה: "סי מינור". שוב פעם הנושא השני שב ומופיע בכלי הקשת עם ליווי מאסיבי של כלי הנשיפה ממתכת. תצוגה שנייה זו מסתיימת בתיבה 59 עם אקורד בכול התזמורת. הפעם הויולות הן המלוות בטריאולות עד תיבה 68 בה הליווי משתנה לחלקי 16 וצ'ייקובסקי בונה מעבר אשר יוביל אל תצוגת המוטיב של מנפרד בגראנדיוזיות.

הקצב הולך ומשתנה ונעשה מהיר יותר ויותר, ואף העוצמה הולכת ומשתנה עד לתיבה 80 (Piu mosso - Andante) בה מופיע המוטיב של מנפרד בפורטיסיסימו על ידי החצוצרות והקורנטים והמענה על ידי הקרנות המנגנות את תחילתו של הנושא השני אשר נשמע המשך ישיר לנושא הראשון, עם שינוי הקצב. על אף כי נושא זה מוצג על הטוניקה של הפרק: "סי מינור" עדיין צ'ייקובסקי איננו מבסס את הטוניקה. התזמורת מגיעה אל שיא כאשר הנושא השני מנוגן על ידי החצוצרות והטרומבונים וכלי הקשת מנגנים ליווי בתרוצות עולות ויורדות כאשר כל זאת נשמע כטירוף מעשה השטן. בתיבה 100 החצוצרות והטרומבונים מנגנים את מוטיב מנפרד בליווי אקורדים בכלי הקשת וכלי הנשיפה מעץ ביחד עם הקרנות עד אשר העוצמה משתנה אט אט אל עבר פיאנו. בתיבה 111 (Mderato con moto) הנושא השני מנוגן על ידי הבסונים באוניסונו עם הצ'לים בליווי של כלי הקשת עד אשר קרן היער אוספת נושא זה בתרועה המתבססת על הנושא. צ'ייקובסקי מפתח נושא זה ברחבות משהנושא עובר טרנספורמציה בין כלי התזמורת השונים עד אשר הוא מסתיים לאחר אקורדים אפלים בכלי התזמורת הנמוכים: בס קלרינט, בסונים וקונטרה באסים, עם צלילי האבובים, קרן אנגלית והקלרניטות כאשר העוצמה דועכת עד פיאניסימו. עם תיבה 171 (Andante) צ'ייקובסקי משנה את המפעם ל-3/4 ומבסס לבסוף את הטוניקה של הפרק על סי מינור. כלי הקשת מנגנים עם עמעם את הנושא של אסטראת, האהובה המתה של מנפרד. המלודיה איננה מנגינת אהבה, אלא נשמעת היא כמו קינה. אף את נושא זה צ'ייקובסקי מפתח ברחבות. המוזיקה מספרת את סיפור הגעגוע של מנפרד לאהובה המתה, את הכאב בלב ועם זאת כאשר הנבל נוסף כדי ללוות את נושא זה נשמעת המוזיקה כזיכרון אשר מעיר/מאיר משהוא בלבו של מנפרד. אך זאת לרגע קסום אשר כמו אובד ואיננו עוד.

בתיבה 272 (Allegro non troppo) המוזיקה נשמעת ככוראל ואט אט דועכת היא ונשמעת כבכי מקונן עד אשר רק הויולות מנגנות בפיאנו. כלי הקשת מסירים את העמעם בתיבה 289 (Andante con duolo) והקלרניטות, בס קלרינט, בסונים קרנות יער והקונטרה באסים מנגנים ליווי מורכב מטריאולות שבורות. על ליווי זה בונה המלחין את המוטיב של מנפרד בפורטה פורטיסיסימו בכלי הקשת ביחד עם החלילים. המעניין הוא כי בפתיחת הפרק הנושא נוגן על מפעם של 4/4 ואילו עתה הוא מנוגן על מפעם של 3/4. המלחין מפתח את המוטיב בדרך שונה מאשר הציג הוא אותו הן בהתחלה והן בתיבה 80. הקצב הולך ומתגבר. בתיבה 306 כלי הקשת מנגנים סולם עולה שתי תיבות ובתיבה 308 (Un poco piu mosso) הנושא נשמע בקרנות כאשר כל שאר כלי התזמורת מנגנים את הליווי. עם תיבה 314 (Piu animato) מתחילה בכחנליה של טירוף משכלי הקשת ביחד עם החלילים, פיקולו וקלרניות מנגנים תרוצות עולות ויורדות והנושא מושמע בכלי הנשיפה ממתכת אף הוא עולה ויורד בליווי הקשות אשר נשמעות כמו היסטריה של הטאם טאם (גונג) התוף הגדול והמצילתיים. הקרנות בתיבה 328 משמיעות את מוטיב "מנפרד" פעם נוספת ולאחריהן הטרומבונים כהד. עם דירדור הטימפני והתוף הגדול בתיבה 332 התזמורת משמיעה אקורדים מקוטעים עד הסיום באקורד חטוף על ידי כל התזמורת בפורטיסיסימו.

פרק שני

"פיות הרי האלפים מופיעות אל מול פניו של מנפרד ומשתקפות ברסיסי המים המתעופפים ממפלי המים באלפים".

בפרק זה החצוצרות, קורנטים, טרומבונים וטובה מהפרטיטורה כלל לא מנגנים. הפרק בנוי במבנה של צורת אריה. הפרק נפתח במוטיב על הטוניקה: סי מינור, אשר נשמע בחלילים והקלרניטות בליווי כלי הקשת. המעניין הוא שצ'ייקובסקי יצר מוטיב אשר איננו מנוגן בשלמותו עלי ידי החליל הראשון או הקלרינט הראשון. המוטיב מנוגן על ידי החליל הראשון והשני בהתאמת, כך שלכל כלי יש את התפקיד שלו ורק יחדיו הם יוצרים את המוטיב. תצוגת המוטיב ולאחריו מענה קצר בכלי הקשת. מוטיב קצר זה מאפשר לדמיון ורוח היצירה של צ'ייקובסקי לפתחו ולהוסיף נושאי משנה אשר מקבלים תוקף עם התפתחות הפרק. התיזמור של צ'ייקובסקי עדין ואף ניתן להגדירו שקוף. המוטיב עצמו איננו מייצג את פיות האלפים, אלא מתאר הוא את הנופים באלפים. הכול ירוק, הכול פורח, הציפורים מצייצות, השמיים כחולים. אווירת הטבע בשיא יפעתו. לאחר שהמוטיב מגיע אל שיא מתיבה 116 ועד תיבה 124 בפורטיסימו, העוצמה הולכת ודועכת עד לתיבה 140. ליווי חרישי בכינורות ראשונים ושניים בחלקי 16 עליהם צלילים יחידים הנעים חליפות בין כלי הנשיפה מעץ והנבל הראשון. עד אשר רק הנבל בליווי כלי הקשת מנגן צלילים יחידים אלו.

מתיבה 156 ועד תיבה 171 רק הכינור הראשון מנגן צליל יחיד כהקדמה למלודיה של פיות האלפים. המלודיה המתארת את פיות האלפים נפתחת עם הכינור הראשון בליווי שני נבלים בארפג'ים על הסולם רה מז'ור. זהו חלקה הראשון של המלודיה אשר מתאר את הופעת פיות האלפים אל מול פניו של מנפרד. לאחר שחלקה הראשון של המלודיה מנוגן מתחילתה ועד סופה הקלרינט אוסף מלודיה זו ומנגן אותה שוב מתחילתה ועד סופה בליווי הנבלים וכלי הקשת. עם סיום התצוגה של המלודיה כלי הקשת ממשיכים לחלק שני של המלודיה. מתיבה 220 חלקה הראשון של המלודיה מנוגן פעם נוספת על ידי החליל בליווי, כדו-שיח מרתק בין סקציית כלי הקשת ושני הנבלים. בתיבה 136 הצ'לים אוספים את המלודיה כאשר כלי הקשת בונים מלודית משנה כהמשך שונה ואחר ממה שצ'ייקובסקי הציג לפני כן. זהו הפיתוח המציג וריאנטים שונים על המלודיה בליווי המוטיב מהחלק הראשון. עד אשר בתיבה 281 צ'ייקובסקי מציג פעם נוספת את המלודיה, הפעם בפורטיסימו. פיות האלפים כמו יוצאות במחול אל מול פניו של מנפרד, ברם אין זה מחול מעודן, יש מידת אירוניה במלודיה כפי שהיא מופיעה עתה. את המלודיה מנגנים הכינורות הראשונים והשניים ביחד עם החלילים. את הליווי מספקים שאר כלי התזמורת כאשר הנבל הראשון מנגן גליסנדים עולים ויורדים והנבל השני מנגן ארפג'ים. מתיבה 299 הויולות והצ'לים מנגנים את המלודיה והכינורות מנגנים מלודית משנה אשר הופכת לעצמאית ודומיננטית, אותה אוספים כלי הנשיפה מעץ וממשיכים בבנית מתח אשר הולך ונבנה עד תיבה 333. או אז מופיע המוטיב של מנפרד בכינורות, קלרניות וחלילים וליווי משנה בויולות קרנות יער, בסונים, אבובים וקרן אנגלית משהטימפני מנגן פורטיסימו טרמולו.

לאחר שהמוטיב של מנפרד מופיע בעוצמה, חלק מהמוטיב מנהל דו-שיח עם המוטיב הפותח את הפרק השני עד אשר מוטיב זה מבסס את עצמו בתזמור שונה במקצת מאשר הופיע הוא בראשונה. בעיקר משצ'ייקובסקי מוסיף את שני הנבלים כליווי ואף צלילי המשולש. הרקפיטולציה מציגה את הנושאים בדיוק כשם שהופיעו הם בתצוגה. לאחר שהמוטיב מגיע לשיא, תיבה 500 עד תיבה 512 שב הליווי בחלקי 16 להיות מנוגן חליפות בין כינורות ראשונים לשניים. על ליווי זה נשמע המוטיב של מנפרד בשנית על ידי הקרן האנגלית, ופעם נוספת על ידי הקלרינט הראשון. צ'ייקובסקי מעלה את הצלילים אל רגיסטרים עליונים משמחלק הוא את הכינורות הראשונים והשניים ונותן הוא תפקיד לכינור סולו ביחד עם ליווי של הנבלים. לבסוף הכינור סולו מנגן טרילים על ליווי של הכינורות הראשונים בלבד עם הנבל הראשון. הפרק מסתיים באקורד פיאניסימו בכלים אלו ברגיסטרים העליונים שלהם. השדות נעלמו. הפרחים נעלמו. פיות האלפים נעלמו. הכול נמוג. כמו נשמע סיום זה כהתרחקות מפלאי הטבע אשר נעלמים אט, אט ממראה עיניים.

פרק שלישי

"סצנה פסטורלית המתארת את חייהם של המתגוררים בהרי האלפים. מנפרד פוגש בני אדם הנהנים מחייהם כקונטראסט לסבל הפנימי שלו".

בפרק זה משתתפים כל כלי הנשיפה מעץ, קרנות היער, חצוצרות, טימפני, פעמונים, שני נבלים וכלי הקשת. הפרק נפתח במלודיה ענוגה המבססת את הסולם עליו בנוי הפרק, סול מז'ור, המנוגנת על ידי האבוב בליווי הויולות המנגנות מלודיה משנית. לאחר תצוגה כפולה של המלודיה על ידי האבוב כלי הקשת אוספים את המלודיה וממשיכים לפתחה. הסצנה מתארת את חייהם הכפריים והפשוטים של החיים בצל הרי האלפים. מתיבה 37 אף הקרן משמיעה כעין תרועת ציד במצו פורטה, כמו נשמעת היא ממרחק אי שם בהרים. מתיבה 48 החלילים, קרן אנגלית והקלרניות מנגנים פעם נוספת את המלודיה בליווי הכינורות הראשונים המעטרים את המלודיה בטריאולות מהירות עולות ויורדות. הצ'לים מנגנים את המלודיה כקנון ההולך ונבנה לקראת שיא. אלא שהמלודיה מגיעה אל קדנצה קצרה ולאחריה מופיע נושא שני. נושא זה נשמע כמו ריקוד איכרים פשוט בקלרניות בליווי האבובים על באסו אוסטינאטו בבסונים.

פרק רביעי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ביצוע היצירה

המנצח ארטורו טוסקניני ראה בסימפוניית מנפרד את יצירתו הגדולה ביותר של צ'ייקובסקי, אך לדברי מבקר המוזיקה דייוויד הורביץ, המנצח ליאונרד ברנשטיין תיאר את היצירה כ"זבל", ומעולם לא הקליט אותה.

הסימפוניה הוקלטה פעמים רבות על ידי מנצחים נודעים, ובהם לורין מאזל, אנדרה פרווין, יוג'ין אורמנדי, יורי טמירקאנוב, יבגני סווטלנוב, ריקרדו מוטי, איגור מרקביץ', אנדרו ליטון, ריקרדו שאיי ומאריס יאנסונס. הסימפוניה אינה מושמעת לעיתים קרובות באולמות הקונצרטים, עקב אורכה (השמעתה נמשכת כ-58 דקות) ועקב התזמורת הגדולה שהיא דורשת. היא נחשבת כקשה מאוד לנגינה בשל הדרישות הטכניות הנדרשות מהנגנים. התזמור של צ'ייקובסקי ביצירה זו, על אף היותו בומבסטי לעיתים, מבריק. ניתן ללמוד מיצירה זו את אומנות התיזמור על כל גווניה.

קישורים חיצוניים

• תיאור מפורט של ההיסטוריה של היצירה
• קובצי MP3 של קטעים מתוך 4 הפרקים
• סימפוניית מנפרד בביצוע הפילהרמונית של ה-BBC, כולל סקירה קצרה של היצירה