נשק להשמדה המונית של אוקראינה

עד לעצמאות ב-1991, אוקראינה הייתה חלק מברית המועצות והיה לה נשק גרעיני סובייטי בשטחה.ב-1 בדצמבר 1991, אוקראינה, הרפובליקה השנייה בעלת יכולת הגרעין של ברית המועצות (ברית המועצות), הצביעה ברוב מכריע במשאל עם לעצמאות, ומונעת מברית המועצות כל סיכוי ריאלי לשמור על שלמותה אפילו בקנה מידה מוגבל יותר מ-90% הבוחרים הביעו את תמיכתם בהכרזת העצמאות של אוקראינה, והם בחרו את יו"ר הפרלמנט ליאוניד קרבצ'וק לנשיא הראשון של המדינה. בפגישות בברסט (בלארוס) ב-8 בדצמבר ובאלמטי (קזחסטן) ב-21 בדצמבר, פירקו מנהיגי בלארוס, רוסיה ואוקראינה באופן רשמי את ברית המועצות. ויצרו את חבר המדינות של מדינות עצמאיות (CIS).

לאחר קריסת ברית המועצות, אוקראינה החזיקה בכשליש מהארסנל הגרעיני הסובייטי, השלישי בגודלו בעולם באותה תקופה, וכן אמצעים משמעותיים לפיתוחו וייצורו. והחזיקה בכ-130 טילים בליסטיים בין-יבשתיים UR-100N (ICBM) נותרו בשטח אוקראינה שישה ראשי נפץ כל אחד, טיל בליסטי 46 RT-23 ICBMs כל הכבוד (שם הטיל) עם עשרה ראשי נפץ כל אחד, וכן 38 מפציצים כבדים, בסך הכל כ-1,700 ראשי נפץ. פורמלית, נשלטו כלי נשק אלה על ידי חבר העמים. בשנת 1994, אוקראינה הסכימה להשמיד נשק ולהצטרף לאמנה בדבר אי הפצת נשק גרעיני (NPT).

ראש הנפץ האחרון מהמדינה הועבר לרוסיה ביוני 1996

יחידות צבאיות לשעבר

כרפובליקה בתוך ברית המועצות, הבסיסים של המתחמים הגרעיניים הבאים היו ממוקמים באוקראינה:

• ארמיית הטילים ה-43
• דיוויזיית הטילים ה-19 (רקבו עיר במחוז חמלניצקי );
• דיוויזיית הטילים ה-37 של המשמר (לוצק, ווהלין);
• דיוויזיית הטילים ה-43 של המשמר (רומני, עיר במחוז סומי);
• דיוויזיית הטילים ה-46 (פרבומאיסק, מחוז מיקולאייב)
• דיוויזיית הטילים ה-50 (עיר בלוקורוביצ'י, הנמצאת במחוז מחוז ז'יטומיר).

היפטרות אוקראינה מהנשק הגרעיני

בשנת 1993, תאורטיקן היחסים הבינלאומיים ופרופסור ג'ון מירשהיימר מאוניברסיטת שיקגו פרסם מאמר המכיל את תחזיתו כי אוקראינה, ללא כל הרתעה גרעינית, תהיה נתונה ככל הנראה לתוקפנות רוסית, אבל באותה תקופה העבודה לא משכה תומכים רבים. מירשהיימר טען שעל אוקראינה לשמור על נשק גרעיני כדי למנוע מלחמה עם רוסיה, שתהיה "קטסטרופה" שעלולה להוביל לכיבוש חדש של אוקראינה על ידי רוסיה ולשיבוש השלום באירופה. לדבריו, נשק גרעיני יהיה המכשול החמור היחיד לתוקפנות הרוסית. מחקר משנת 2016 שפורסם בכתב העת World Affairs קבע כי המחברים סברו כי פירוק אוקראינה מנשק גרעיני אינו "טעות מטופשת" וכי לא ברור אם אוקראינה הייתה במצב טוב יותר כמעצמה גרעינית. המחקר טען כי השאיפה לעצמאות אוקראינה נועדה להפוך אותה למדינה נטולת גרעין. לדברי המחברים, ארצות הברית גם לא תעשה חריגה עבור אוקראינה בכל הנוגע לפירוק מדינות פוסט-סובייטיות אחרות, כמו בלארוס וקזחסטן. גם הערך ההרתעתי של להחזיק נשק גרעיני באוקראינה היה מוטל בספק, שכן אוקראינה תצטרך להשקיע 12 עד 18 חודשים כדי לבסס שליטה מבצעית מלאה על הארסנל הגרעיני שהותיר אחריו הצבא הסובייטי. לטילים הבליסטיים ICBM היה גם טווח של 5,000–10,000 ק"מ (מכוון במקור לארצות הברית), כלומר ניתן היה לכוון אותן רק לכיוון המזרח הרחוק הרוסי. טילי השיוט המשוגרים באוויר שהותיר אחריו הצבא הסובייטי הושבתו במהלך התמוטטות ברית המועצות, אך גם אם הם יוגדרו מחדש ויופעלו באוקראינה, לא סביר שתהיה להם השפעה הרתעתית. אם אוקראינה הייתה מחליטה לבסס שליטה מבצעית מלאה בנשק גרעיני, היא תעמוד בפני סנקציות מהמערב ואולי אף שלילת הכרה דיפלומטית מארצות הברית ובעלות ברית אחרות של נאט"ו. אוקראינה תעמוד ככל הנראה גם בפני תגמול רוסי, כמו גם החלפת נשק גרעיני לאחר תום חיי השירות שלהם, שכן לאוקראינה לא הייתה תוכנית נשק גרעיני. בתמורה לוויתור על נשק גרעיני, קיבלה אוקראינה פיצוי כספי, כמו גם ערבויות ביטחוניות במסגרת מזכר בודפשט.

מזכר בודפשט (1994)

ב-5 בדצמבר 1994 חתמו מנהיגי אוקראינה, רוסיה, בריטניה וארצות הברית על מזכר המספק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות בקשר להצטרפותה ל-NPT כמדינה ללא נשק גרעיני. ארבעת הצדדים חתמו על תזכיר המכיל הקדמה ושש פסקאות.

צרפת וסין גם סיפקו לאוקראינה ערבויות דומות למזכר בודפשט, אך עם כמה הבדלים משמעותיים. לדוגמה, ההתחייבות של צרפת אינה כוללת הבטחות לבקש ממועצת הביטחון של האו"ם סיוע לאוקראינה במקרה של תקיפה גרעינית (סעיף 4) או להתייעץ אם מתעוררת שאלה בנוגע להתחייבויות (סעיף 6).

המחויבות של סין לבשה צורה שונה לחלוטין, החל מ-4 בדצמבר 1994, סין, במיוחד, הבטיחה אי שימוש בנשק גרעיני נגד מעצמות שאינן גרעיניות, כולל אוקראינה.

לפיכך, גם ההבטחה של סין וגם ההבטחה של צרפת אינן כרוכות במעורבות של האו"ם או במנגנוני התייעצות במקרה של משבר. עם זאת, הם מתחייבים לכבד את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה.

אחרי שנת 2014

למרות סיפוח קרים על ידי רוסיה, שהעצרת הכללית של האו"ם הכריזה עליו כפסולה, אישרה ממשלת אוקראינה ב-2014 את החלטתה מ-1994 להצטרף לאמנה בדבר אי-הפצת נשק גרעיני כמדינה ללא נשק גרעיני.

פאבל ריזאננקו, חבר הפרלמנט האוקראיני, אמר ל-USA Today כי ייתכן שאוקראינה תצטרך להתחמש בנשק גרעיני משלה אם ארצות הברית ומנהיגים אחרים בעולם לא יעמדו בצד שלהם בהסכם. הוא אמר: "ויתרנו על נשק גרעיני בגלל ההסכם הזה. עכשיו באוקראינה יש דעה נחרצת שעשינו טעות גדולה. הוא גם הצהיר כי "בעתיד, לא משנה איך ייפתר המצב בקרים, אנחנו צריכים אוקראינה הרבה יותר חזקה. אם יש לך נשק גרעיני, אנשים לא לוכדים אותך".

ב-13 בדצמבר 2014, נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו הצהיר שהוא לא רוצה שאוקראינה תהפוך שוב למעצמה גרעינית.

ב-22 באוגוסט 2018, הוצעה עצומה אלקטרונית באתר נשיא אוקראינה (מחברת העצומה: ולנטינה איבנובנה קוצנקו) על החזרת אוקראינה למעמד של מעצמה גרעינית ויצירת נשק גרעיני לבלימת רוסיה, התקבלה העצומה רק 118 קולות מתוך 25,000 נדרשים.

ב-15 באפריל 2021, שגריר אוקראינה בגרמניה, אנדריי מלניק, אמר לרדיו Deutschlandfunk שאם אוקראינה לא תורשה להפוך לחברה בנאט"ו, ייתכן שארצו תצטרך לשקול מחדש את מעמדה כמעצמה נטולת נשק גרעיני זאת כדי להבטיח את הגנתה.

אחרי שנת 2022

ב-19 בפברואר 2022 (ערב הפלישה הרוסית בקנה מידה מלא לאוקראינה), נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי בועידת מינכן לביטחון חזר לסוגיית מעמדה של המדינה נטולת גרעין, והציע כי אוקראינה יכולה לשקול את מזכר בודפשט. פסול אם לא התקיימו ערבויות האבטחה שלו .

שר ההגנה הרוסי, סרגיי שויגו, אמר שזה מסוכן ביותר, שכן לאוקראינה באזור זה יש ציוד, טכנולוגיות ומומחים שיש להם הרבה יותר יכולות מאשר המומחים של איראן וצפון קוריאה.

כדי להצדיק את הפלישה לאוקראינה, העיתונות הרוסית, פקידי ממשל והנשיא ולדימיר פוטין טענו ללא בסיס כי אוקראינה פועלת לבניית ארסנל גרעיני משלה מאז 2014. הנס כריסטנסן, מנהל פרויקט המידע הגרעיני של הפדרציה של מדענים אמריקאים, ציין את חוסר הביסוס של הצהרות כאלה .

ב-19 בפברואר 2024, סגן אלכסיי גונצ'רנקו אמר בוועידת הביטחון של מינכן שאם אוקראינה לא תתקבל לנאט"ו, היא תיאלץ להחליט בנושא של פיתוח עצמאי של נשק גרעיני.

באוקטובר 2024, ולדימיר זלנסקי אמר את אותו הדבר כמו אלכסיי גונצ'רנקו, אבל בשיחה עם דונלד טראמפ, שאם אוקראינה לא תתקבל לנאט"ו, אז אוקראינה תיצור נשק גרעיני.

ולדימיר זלנסקי גם הצהיר כי אוקראינה הייתה צריכה להחליף נשק גרעיני עבור הצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ולא עבור מזכר בודפשט.

נשק גרעיני בקרים

הכוחות הרוסיים הסירו נשק גרעיני ומערכות אספקה מחצי האי קרים לאחר התמוטטות ברית המועצות באמצע שנות ה-90, למעט כמה ספינות וצוללות של צי הים השחור שהוצבו במסגרת הסכמים עם אוקראינה.

לאחר 2014, הפדרציה הרוסית שוב פרסה נשק גרעיני בחצי האי: מפציצי Tu-22M3 וטילים בליסטיים Iskander-M. בשנת 2020, נציג רשמי של המועצה לביטחון לאומי ולהגנה של אוקראינה הצהיר כי רוסיה ביצעה עבודות על מתקן אחסון הנשק הגרעיני הסובייטי Feodosiya-13 בקרסנוקמנקה (קיזילטאש) והוסיפה מנהרות חדשות למוזיאון של בסיס הצוללות בבלקלבה.

ביולי 2014 הצהיר שר החוץ של רוסיה שלמדינתו יש את הזכות להגן על קרים באמצעות נשק גרעיני, ובמארס 2015, הנשיא פוטין הצהיר כי הוא מוכן להעמיד כוחות גרעיניים בכוננות במהלך הפלישה לקרים. בערך באותו זמן, נציג רשמי של משרד החוץ הרוסי הצהיר כי לרוסיה הזכות להציב נשק גרעיני בחצי האי, המוכר בינלאומית כשטחה של אוקראינה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נשק להשמדה המונית של אוקראינה בוויקישיתוף

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "נשק להשמדה המונית של אוקראינה".