נעדרי מלחמת יום הכיפורים
במהלך מלחמת יום הכיפורים התמודד צה"ל עם מספר רב של חיילים נעדרים שלא היה כמותו מאז מלחמת העצמאות. בשיאו עמד מספר הנעדרים על כאלף, אך פעולות חקירה ואיתור מקיפות הורידו את מספרם עד אפריל 1974 ל-110. נכון לשנת 2020 טרם נודע מקום הימצאם של 16 חיילים, והם הוכרזו כחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע.
הנעדרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנעדרים היו חיילים שהידיעה על מקום הימצאם אבדה במהלך המלחמה. חלק ניכר מהם נפלו בקרב או נפלו בשבי, אך עובדות אלו התבררו לצה"ל רק לאחר זמן.
הסיבות למספר הנעדרים הרב במלחמה היו מגוונות:
- ככלל, ההפתעה, תנאי הפתיחה הגרועים של המלחמה ועוצמתם של הקרבות במהלכה הביאו למספר גדול של נפגעים בקרב חיילי צה"ל ולריבוי של מצבי חוסר ארגון ושליטה חלקית, שהכבידו על איסוף הנפגעים ורישומם.
- בקרבות הפתיחה המרים של המלחמה, שנערכו בתנאים נחותים לצה"ל, נפגעו טנקים רבים וננטשו בשטח שנכבש על ידי האויב, במיוחד בחזית סיני. חלק מהנפגעים בטנקים אלו לא חולצו ונותרו בשטח שהוחזק על ידי האויב.
- מאות חיילי צה"ל נפלו בשבי במהלך המלחמה, בעיקר בראשיתה, כאשר נכבשו מוצב החרמון וכל מעוזי צה"ל בסיני למעט אחד. חלק גדול החיילים שנתפסו בשבי הוחשבו לנעדרים וזאת עד שנודע שנשבו.
- ההפתעה שהצליחו להשיג צבאות מצרים וסוריה הביאה ליציאה חפוזה לקרבות, לעיתים ללא רישום מלא של זהות החיילים שיצאו לקרב. עיקר החיילים שלא נרשמו במסודר היו אלה שגויסו למילואים, ויצאו לחזית ישירות ממחסני החירום.
- במהלך המלחמה הושם דגש על טיפול ופינוי מהירים של הנפגעים וגם עקב כך נפגם רישום הנפגעים.
- תגבורות כוח אדם מהעורף הגיעו בחלקן ליחידות הלוחמות תוך כדי לחימה, והרישום של שיבוץ חיילים אלו נעשה מאוחר יותר.
מספר הנעדרים במלחמה ואחריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך תקופת המלחמה הוכרזו בסך הכל 1,085 חיילים כנעדרים. מספר הנעדרים השתנה באופן תכוף ומשמעותי בחודשים שלאחר המלחמה, כתוצאה מפעולות החקירה ואיסוף המידע על הנעדרים ואיתורם על ידי צה"ל.
להלן מספר הנעדרים הרשמי במועדים שונים:[1]
| תאריך | מספר הנעדרים המוערך | הערות |
|---|---|---|
| 26 באוקטובר 1973 | 389 | |
| 1 בנובמבר 1973 | 479 | |
| 10 בנובמבר 1973 | 832 | |
| 20 בנובמבר 1973 | 684 | |
| 29 בנובמבר 1973 | 557 | על 335 מתוכם היה ידוע כי נפלו בקרב |
| 7 בדצמבר 1973 | 435 | מהם 337 בחזית המצרית ו-98 בחזית הסורית |
| 15 בדצמבר 1973 | 368 | |
| 8 בינואר 1974 | 297 | |
| פברואר 1974 | 253 | |
| 9 באפריל 1974 | 110 |
בינואר 1977 עמד מספר הנעדרים הרשמי במלחמה על 46. כיום (2020) עומד מספרם על 16.
פעולות החקירה והאיתור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מציאת הנעדרים וצמצום מספרם נעשה באמצעות עבודת חקירה ואיתור, שנמשכה שנים רבות.
אגף כוח האדם במטה הכללי של צה"ל היה הגורם הצבאי האחראי על הטיפול בחללים, בשבויים ובנעדרים. בתחילת המלחמה לא היה האגף ערוך לטפל במספרם הרב של אלה; עד 14 באוקטובר נמנו כבר כ-3,800 הרוגים ופצועים. האגף נדרש להתארגן לטיפול בנושא במהלך המלחמה. בין השאר הוקם מרכז קשר למשפחות שעמד בקשר עם משפחות שלא היה להן מידע על גורל יקיריהן. במרכז הוצבו חיילי מילואים והועבר אליו באופן שוטף כל המידע שהיה זמין אודות הנפגעים והנעדרים.
במקביל לפעולת אגף כוח אדם יזם חיל האוויר באמצע חודש אוקטובר את הקמתו של צוות לאיתור נעדרי החיל, צוות שלימים יהפוך ליחידת אית"ן. החיל פנה אל שלמה בן אלקנה, שהיה קצין בממשל הצבאי ברצועת עזה וצבר ניסיון בחיפוש ואיתור נעדרים. בין השאר איתר בן אלקנה לאחר מלחמת ששת הימים את מקום קבורתו של אבשלום פיינברג, איש מחתרת ניל"י, שעקבותיו אבדו ב-1917. אלקנה גייס למשימה אנשים נוספים, בעלי ידע בידיעת הארץ ובארכאולוגיה. הם החלו את פעולתם ברמת הגולן שם איתרו במהרה כמה מחללי חיל האוויר. בן אלקנה פיתוח תורת פעולה שיטתית לאיתור נעדרים, שתמציתה איסוף כל המידע הקיים, ניתוח ותיעוד קפדני שלו, התמדה בחיפושים וגילוי יוזמה מצד החוקרים.
הפעולה הצבאית המשמעותית לאיתור הנעדרים החלה רק לאחר תום השלב הראשון של המלחמה. ב-13 באוקטובר הוחלט על הקמת מרכז לאיתור נעדרים, אך נדרשה התארגנות להפעלתו והוא החל לפעול ב-26 באוקטובר. המרכז הועמד תחת פיקודו של אלוף-משנה יעקב הראל, שהיה ראש מנהל הגיוס באגף כוח אדם. המרכז פעל בשיתוף פעולה עם כל הגורמים הצבאיים הרלוונטיים לנושא, לרבות מחלקות אגף כוח אדם, חיל הרפואה, הרבנות הצבאית, המשטרה הצבאית והמעבדה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, ותיאם את פעולתם. מספר קצינים בכירים סייעו לפעולתו, וביניהם האלוף במילואים שמואל איל, אלוף-משנה שמואל אלבק (שהיה מפקד העורף בסיני), אלוף-משנה במילואים משה יטבת ואלוף-משנה במילואים דבורה תומר. בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר העביר אגף כוח אדם ליחידות שהיו בהן נעדרים הוראות בדבר הטיפול הנדרש מהן בנושא ביחד עם המידע שהצטבר עד אז ביחס לכל נעדר.
בינואר 1974 סיים צוות בן אלקנה את החיפושים ברמת הגולן והתבקש לפעול בסיני. כשנודע ליעקב הראל על ההישגים שהשיג הצוות, נוצר שיתוף פעולה בחיפושים בין המרכז שבפיקודו לבין צוות בן אלקנה.
עם הקמת המרכז לאיתור נעדרים התברר כי לפי רישומי צה"ל נעדרים אלפים מחייליו, ומספר זה לא נשמע כסביר. בעקבות זאת דרש הראל לערוך מפקד כוח אדם בכל יחידות צה"ל. המפקד אכן נערך ב-25 באוקטובר 1973, לקראת הפסקת האש במלחמה. תוצאותיו העידו כי מספר הנעדרים המוגזם נבע מטעויות ברישום ואפשרו קביעה מבוססת ראשונה של מספר הנעדרים. ב-15 בדצמבר נערך ביחידות מפקד כללי שני.
המרכז החל בחקירות פרטניות בנוגע לגורלו של כל נעדר. לכל נעדר נפתח תיק, שבו נאגרו כל הידיעות הקיימות אודותיו. חלק מהמידע נאסף מפיהם של הפצועים: בחודשים אוקטובר ונובמבר נמצאו בבתי החולים ובמרכזי השיקום וההחלמה מדי יום כ-4,000 חיילים בממוצע. אגף כוח אדם ניצל את המצב על מנת לראיין את הפצועים ולקבל מהם מידע מפורט בנושאים שונים, אודות החיילים ופציעתם אך גם אודות גורלם ומקומם האפשרי של הנעדרים. הראיונות נערכו על ידי עשרות קצינות וכן מתנדבים מקרב אנשי המילואים, בסיוע מחלקת ההיסטוריה של צה"ל. אנשי משטרה צבאית שגויסו למרכז לאיתור נעדרים עיבדו את המידע שנדלה מפי החיילים על מנת לאסוף מידע פרטני על גורלם של נעדרים ספציפיים. הופק מידע מניתוח צילומים בעיתונים זרים ושידורי הטלוויזיה של ארצות ערב. בין השאר התאפשר לזהות בדרך זו 110 מתוך חיילי צה"ל שנפלו בשבי. מידע נוסף הועבר לצה"ל בעקבות חקירות שערכו מטעם עצמם בני המשפחות של נעדרים בחזיתות המלחמה.
בשלב הבא נערכו ביזמת המרכז האיתור נעדרים סריקות ראשונות אחרי הנעדרים בזירות הלחימה בגולן ובסיני בתיאום עם הפיקודים המרחביים ויחידות צה"ל שבשטח. ברמת הגולן אותרו בעקבות זאת רוב הנעדרים בזירה, ובסיני אותר מספר קטן יותר של נעדרים.
באמצע נובמבר 1973 שבו לישראל השבויים שנפלו בשבי מצרים, וכך ניתן היה לגרוע אותם מרשימת הנעדרים.
בשלב הבא רוכז המידע הקיים אודות הנעדרים ונותח באופן שיטתי פרטני, על פי תאי שטח וקרבות ספציפיים. כמו כן נאסף מידע נוסף מפי עדי ראייה. התהליך היה אטי, אך בדרך זו הופק מידע רב שסייע באיתור גופות רבים מהנעדרים.
בשיחות הפרדת הכוחות שהתנהלו בין צה"ל לבין הצבא המצרי מאוקטובר 1973 ועד לינואר 1974 ניתנה הסכמה מצד מצרים לעריכת חיפושים בשטחי הלחימה המוחזקים על ידה, בתיאום עם אנשי האו"ם והצלב האדום הבינלאומי. החיפושים כללו גם חיפושים במעוזי צה"ל שנכבשו. ב-18 וב-19 בנובמבר ערכו צוותים ישראלים, שמנו עשרות חיילים, חיפושים ממזרח וממערב לתעלת סואץ. חיפושים נוספים נערכו ב-23 ו-24 בינואר 1974 ובשלהי חודש מאי. הם הביאו לצמצום ניכר במספר הנעדרים. בין הנעדרים שגופותיהם אותרו בינואר 1974 היה הטייס שמואל חץ, שמטוסו הופל בשלהי מלחמת ההתשה.
בחזית הסורית היה מספר קטן של נעדרים אך השיחות עם הסורים התנהלו בקושי רב יותר ובאיטיות. רק בסוף פברואר 1974 הסכימו הסורים להעביר לישראל רשימה של השבויים שבידיהם, ואלו שבו לישראל בתחילת חודש יוני. יחד אתם החזירו הסורים מספר גופות של חללי צה"ל.
במרץ 1974 פרסם צה"ל והפיץ לציבור הרחב חוברת שכללה את שמות החללים והנעדרים במלחמה.
ב-5 בפברואר העבירה מצרים לידי צה"ל ארונות של 19 חללים ישראלים. מאוקטובר 1974 ועד 1987 החזירה מצרים לישראל חללים ב-20 הזדמנויות שונות (39 חללים ב-4 באפריל 1975[2]), ומתוכם זוהו 147 חללים. שרידים של גופות שלא ניתן היה לזהותם נקברו בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.[3]
לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים נוצרו התנאים לקיום חיפושים נוספים אחרי הנעדרים, כולל בשטח מצרים שממערב לתעלת סואץ. כך, בספטמבר 1979 נערך חיפוש אחרי נעדרים בשרידיו של מעוז המזח. חלק מהחיפושים נשאו פרי (ראו להלן).
איתור נעדרים במצרים, 1982–1999
[עריכת קוד מקור | עריכה]יונתן אופיר וערן כהן
[עריכת קוד מקור | עריכה]רב-סרן יונתן אופיר וסרן ערן כהן היו הטייס והנווט, בהתאמה, של מטוס פנטום של חיל האוויר מטייסת 201 ("האחת"). מטוסם הופל ב-11 באוקטובר, אחד משני מטוסים שהופלו בקרב אל-מנצורה, קרב אוויר שהתפתח במהלך חיפוי על גיחה לתקיפת בסיס אל-מנסורה, בצפון הדלתא של הנילוס במצרים. אנשי צוות המטוס השני צנחו ממטוסם ונשבו. אופיר וכהן לא נמצאו וגם לא נכללו בין החוזרים מהשבי המצרי ועל כן הוכרזו כנעדרים.
בדיקת העיתונות המצרית מימי המלחמה העלתה דיווחים על שני המטוסים שנפלו, אך לא ניתן היה לשאוב מהם מידע שיוכל לסייע באיתור הנעדרים.
לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים נפתחה הדרך לחידוש החיפושים אחרי הנעדרים. במרץ 1980 ביקרה משלחת חיפוש ישראלית באזור ההתרסקות המשוער של המטוס ומצאה שרידים קטנים של מטוס פנטום, אך לא דבר מעבר לכך.
כעבור שנתיים מסרו המצרים כי הצליחו לאתר את גופת אחד מאנשי הצוות. התברר היא נאספה ונקברה על ידיהם בימי המלחמה בעיר אל-מנסורה. משלחת ישראלית יצאה למצרים וזיהתה את גופתו של יונתן אופיר. הוא הובא לקבורה בירושלים ב-3 ביוני 1982.
צוות חדש בענף איתור נעדרים החל לטפל ב-1992 בחקירה לאיתורו של ערן כהן. עד אותו שלב התגבשה השערה בישראל כי הוא הצליח לצנוח מהמטוס, הגיע לקרקע, נרצח וגופתו הועלמה. בדיקת ראיות נוספות (סרט צילום ממטוס שהשתתף בקרב האוויר ושב לבסיסו, בדיקת צילומי אוויר) ותשאול של עדי ראייה מצרים שונים הפריכו את ההשערה הקודמת והובילו לאתר חדש, שדה חקלאי שבו התרסק ככל הנראה המטוס וכהן בתוכו. מצרי שהיה בן עשר במהלך המלחמה העיד כי המטוס כרה בנפילתו בור באדמה, כי גופת טייס נותרה בתוכו וכי הבור כוסה בהמשך באדמה לצורך המשך העיבוד החקלאי.
באביב 1995 יצאה משלחת ישראלית לאתר ההתרסקות המשוער בתיאום עם שלטונות מצרים ובסיועם. האתר חולק לריבועים שנבדקו באמצעות מכ"ם חודר קרקע ומגנומטרים. במהלך סריקת הריבועים נמצאו ממצאים שונים מהמטוס, אשר נותחו. בעקבות זאת נבחרה נקודה ספציפית לחפירה באמצעות מחפר מכני. החפירה נערכה בזהירות רבה. בעומק של מטר וחצי פגעה כף המחפר בכנף המטוס ודלק מטוסים החל לזרום ממנה. בהמשך העבודה נמצאה גופתו של ערן כהן בתוך תא הנווט. לאחר סיום משימת האיתור נערך במקום טקס זיכרון קצר ורביעיית מטוסים מצריים עברה במטס כבוד מעל האתר.
ב-1 ביוני 1995, קרוב ל-22 שנים לאחר שנעלם, הוחזרה גופתו של ערן כהן לישראל.[א][4]
ליאון כהן ונדיב מרדכי
[עריכת קוד מקור | עריכה]רב-טוראי ליאון כהן ורב-טוראי מרדכי נדיב היו אנשי צוות בטנק שהשתייך לגדוד הטנקים 46, אחד מגדודי חטיבה 401 של אוגדת סיני. הם השתתפו בקרב נגד המצרים בלילה הראשון של המלחמה. הקרב ניטש בגזרה הדרומית של חזית סיני, ממזרח למעוז ליטוף. הטנק שלהם הידרדר במדרון של דיונה, שקע בחול ולאחר מכן נפגע מטיל נגד טנקים. כהן ומרדכי נהרגו וגופותיהם נשארו בתוך הטנק. איש צוות אחר הצליח להגיע אל קווי צה"ל ואילו מפקד הטנק נפל בשבי המצרי.
הטנק נגרר מהמקום על ידי המצרים. במהלך סריקות אחרי הנעדרים הגיע למקום צוות ישראלי ומצא פריטים מהטנק, אך לא את הנעדרים. סריקות נוספות במקום שנערכו מאוחר יותר לא העלו דבר.
ב-1999 מונה צוות חדש לחקירת המקרה. הוא בדק את המידע אודותיו ומצא כי בצילום אוויר ב-16 באוקטובר נראו ליד הטנק שתי תלוליות חול, שנעלמו בהמשך, עקב עבודות ביצורים שערכו המצרים. בעקבות זאת יצא למקום בנובמבר 1999 צוות חפירה ישראלי. התברר כי המבנה הטופוגרפי של האתר השתנה עם השנים. מודדים מצריים סימנו באמצעות מידע שהובא מישראל ריבוע של 10 מטר על 10 מטר. מחפר שנשכר מהמצרים חפר במקום בהשגחת אנשי המשלחת והחול שהוציא נבדק. נחפרה רצועה באורך של כ-25 מטר, ברוחב של כ-12 מטר ובעומק של כ-3.5 מטר. במהלך החפירה נמצאו פריטים שונים שזוהו כמשתייכים לטנק של כהן ומרדכי. למחרת הורחבה החפירה בכיוון דרום. תחילה נמצאו פריטים נוספים מהטנק ואחר כך התגלו גופות שני הנעדרים, בעומק של כ-3.8 מטר מתחת לפני השטח. הם נקברו זה ליד זה כשהם לבושים בסרבלי הטנקיסטים שלהם. בסיום העבודה כוסתה החפירה בחול לבקשת המצרים.
גופותיהם של כהן ומרדכי הובאו לישראל יותר מ-26 שנים לאחר שנעלמו, וזוהו בוודאות. הם הובאו לקבורה ברמלה ובירושלים.
הנעדרים שטרם אותרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לספטמבר 2020 טרם נודע מקומם של 16 נעדרים:
| שם | גיל | חיל | פרטים | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| • סרן מירון אלתגר • טוראי דן גילת • רב-טוראי חיים מוצפי • סמל-ראשון ינקו קלר |
בני 19 עד 22 | גייסות השריון | אנשי צוות טנק שנעלמו לאחר קרב בסיני ביום המלחמה הראשון ("טנק אלתגר") | 6 באוקטובר 1973 |
| • סגן משנה שמעון בן דרור • רב-טוראי זאב פאר |
בני 19 עד 21 | גייסות השריון | אנשי צוות טנק שנעלמו לאחר קרב בסיני ביום המלחמה הראשון. שני אנשי הצוות האחרים של הטנק הגיעו אל קווי צה"ל[5] | 6 באוקטובר 1973 |
| רב-סרן שמעון אש | 43 | חיל האוויר | טייס מטוס סקייהוק שהופל בגזרה המרכזית של סיני[6] | 7 באוקטובר 1973 |
| תת-אלוף ארלוזור לב | 40 | חיל האוויר | מפקד בסיס רמת דוד. הטיס מטוס סקייהוק שהתרסק בים התיכון לאחר גיחת תקיפה באזור פורט סעיד שבמצרים[7] | 9 באוקטובר 1973 |
| טוראי זאב רוטשיק | 28 | חיל השריון | נעלם כשהיה בדרכו אל יחידת המילואים שלו ברמת הגולן[8] | 10 באוקטובר 1973 |
| • סרן ברוך-ארי גולן • רב-סרן גד סמוק |
בני 22 ו-31 | חיל האוויר | נווט וטייס של מטוס פנטום. נעלמו לאחר שצנחו ממטוסם שנפגע ממערב לתעלת סואץ[9] | 17 באוקטובר 1973 |
| • סרן עודד אמיר • רב-סמל עלי קמחי |
בני 23 ו-22 | חיל הים | אנשי הקומנדו הימי שנספו במהלך מבצע ליידי למיקוש כלי שיט מצריים בנמל פורט סעיד[10] | 17 באוקטובר 1973 |
| • סמל ראשון יוסף בן עזרא • סמל ראשון יוסף חזן |
בני 32 ו-37 | חיל התובלה | שניים מתוך תשעה שנהרגו בהתפוצצות מוקש ימי בגדה המערבית של האגם המר הקטן במצרים. גופות שבעה מההרוגים נמצאו וזוהו[11] | 29 באוקטובר 1973 |
| סרן אורי פרנס | 25 | חיל האוויר | טייס מטוס נשר. נטש את מטוסו שיצא משליטה בטיסת אימונים ממערב לאשקלון ונעלם[12] | 6 בנובמבר 1973 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרצל שפיר, מלחמת יום הכיפורים: מבט שונה: האירועים שקדמו והובילו למלחמה, מהלך המלחמה, תוצאותיה והשלכותיה, 1967-1977, בן שמן: מודן, 2020
- צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לצבא ולביטחון: המשטרה הצבאית; הרבנות הצבאית; הג"א; הפרקליטות הצבאית, תל אביב: רביבים, 1982.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"כמו למצוא מחט בערמת שחת": המאמצים לאיתור נעדרי מלחמת יום הכיפורים, באתר צה"ל, 5 ביולי 2023
סיפורו של מערך איתור הנעדרים בצה"ל (אית"ן), בארכיון האינטרנט- עדית זרטל, הנעדרים, דבר, 14 בדצמבר 1973
- 19 החללים הוחזרו בטקס צבאי, דבר, 20 ביולי 1977
- איתורם של יונתן אופיר וערן כהן:
- אירועים שנפתרו: מטוס פנטום במנצורה(הקישור אינו פעיל), באתר הענף לאיתור נעדרים
- הפלת קורנס 673, באתר מרקיע שחקים
- יונתן אופיר, באתר יזכור
- ערן כהן, באתר יזכור
- איתורם של ליאון כהן ונדיב מרדכי:
- אירועים שנפתרו: טנק בביר-תמדה(הקישור אינו פעיל), באתר הענף לאיתור נעדרים
- ליאון כהן, באתר יזכור
- נדיב מרדכי, באתר יזכור
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ערן-חי פרץ, בן אחותו של ערן כהן שנקרא על שמו, נהרג באסון המסוקים בשנת 1997. שניהם קבורים בבית הקברות הצבאי בדגניה א'. באתר מוצבת גם מצבה לזכרו של הטייס רב-סרן יצחק (אקי) ארצי, בן הקיבוץ, שמטוסו הופל מעל תעלת סואץ ב-1 בדצמבר 1967 וגופתו לא נמצאה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המספרים נלקחו מספרו של הרצל שפיר.
- ^ עסקות חילופי שבויים שקיימה ישראל מאז 1948 ועד 1998 באתר "ערים בלילה".
- ^ אחרי 42 שנה, דו”ח פנימי חושף: גופות צוות טנק שנעדר בסיני הוחזרו לישראל ב-77′ והמשפחות לא ידעו, באתר חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים.
- ^ דן סלע, בעומק של מטר וחצי נמצא חלק מכנף ימין, בטאון חיל האוויר 204, יוני 1995, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- ^ אירוע D4 - חצי האי סיני, באתר הענף לאיתור נעדרים.
- ^ ראו אירוע AF42 - באזור תעלת סואץ צפונית לכביש איסמעליה-טסה, באתר הענף לאיתור נעדרים.
- ^ אירוע AF1 - פורט סעיד, באתר הענף לאיתור נעדרים.
- ^ טוראי זאב רוטשיק ז"ל, באתר הענף לאיתור נעדרים.
- ^ אירוע AF45 - דרומית לאגם תמסח בצד המערבי של תעלת סואץ, באתר הענף לאיתור נעדרים.
- ^ אירוע סואץ - נמל פורט סעיד, באתר הענף לאיתור נעדרים.
- ^ אירוע מוקש ימי - האגם המר הקטן בסיני, באתר הענף לאיתור נעדרים.
- ^ אירוע מטוס נשר - בים התיכון מערבית לאשקלון, באתר הענף לאיתור נעדרים.