ניקו דומן
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
31 בינואר 1921  |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 2008 (בגיל 87) |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| השקפה דתית |
הכנסייה הרומית-קתולית |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (29 במרץ 1984) |
  | |
ניקולאס יוזף פטרוס (ניקו) דומן (בהולנדית: Nicolaas Jozef Petrus (Nico) Dohmen; סטוטנבורג, 3 בינואר 1921 – הילברסום, 18 בפברואר 2008) היה לוחם התנגדות הולנדי במלחמת העולם השנייה. יחד עם האנה ואן דה פורט (Hanna Van de Voort) הוא היה אחראי לשיכון 123 יהודים במסתור בטינראי והסביבה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסתור
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו היה ראש בית הספר החקלאי בקמפן. הוא היה אנטי-גרמני. בזמן הפלישה הגרמנית לפולין, הפציר בו אביו לעולם לא לעזור לגרמנים.
לאחר התיכון, דומן למד שפות קלאסיות וספרות באוניברסיטה הקתולית של ניימכן. באפריל 1943 סירב לחתום על הצהרת נאמנות והסתתר עם דודו פרנס ליטיינס (Frans Litjens) ברורמונד, אך לאחר חודש נאלץ למצוא מקום מסתור חדש לאחר שהוא ואחיו ארנסט עזרו לטייס פצוע של בעלות הברית. לאחר מכן גר עם משפחת ואן דה פורט (Van der Voort) בטינראי (Tienray).
סיוע ליהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותה תקופה חיפש פייט מרבורג (Piet Meerburg) מקבוצת הסטודנטים של אמסטרדם מקומות מסתור לילדים יהודים בדרום הולנד. הוא בא במגע עם משפחת ואן דה פורט דרך קארל אקס (Karl Ex) ופייט ראסל (Piet Russel). האנה ואן דה פורט הבטיחה עזרה. ניקו דומן עזר לה. מאוחר יותר עזר גם ליהודי המסתתר קורט לוונשטיין (Kurt Löwenstein).
לעיתים קרובות ילדים הוברחו מהתיאטרון ההולנדי, שם רוכזו יהודי אמסטרדם. הם נאספו על ידי האנה ואן דה פורט בתחנת ונלו (Venlo) ולאחר מכן נלקחו מטיינריי למסתור אצל חקלאים באזור. ואן דה פורט סיפקה כתובות, ודומן לעיתים קרובות העביר את הילדים וסיפק מצרכים להורים המסתתרים. הוא עבד קשה כדי להבטיח שכל הילדים הצעירים יותר יוכלו ללמוד בבית ספר יסודי. הכנסת ילדים יהודים למשפחות קתוליות עוררה לפעמים מתחים, למשל כי הילדים לא אכלו בשר חזיר, מה שלא היה מובן לכל הסובבים. במקביל, דומן וגם ואן דה פורט התנגדו להתנצרות של יהודים בתקופת המסתור. בקשתו של נער יהודי להיטבל לכנסייה הקתולית נדחתה.
ואן דה פורט ודומן לא שמרו תיעוד כי זה היה מסוכן. לכן לא הצטרפו לארגון הלאומי לסיוע לאנשים המסתתרים, למרות שאחותה של ואן דה פורט מיאן (Mien) ניהלה את הסניף של ארגון זה במאזניאל (Maasniel). דומן וואן דה פורט סיפקו לבדם מחסה ל-123 יהודים לפחות.
האשמה בבגידה והסגרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד אמצע 1944 חשד האס דה שיהודים רבים מסתתרים בפיל (Peel). לדוגמה, במהלך פשיטה באוירלו (Oirlo), האחות היהודייה האנה פרינס ושני ילדים בני אחת-עשרה נעצרו כשהיו תחת השגחתם של ואן דה פורט ודומן. הגרמנים העלו על הכוונת את דומן ואת ואן דה פורט עקב הכוונתו של לוק נהון (Luc Nahon). בלילה שבין ה-30 ל-31 ביולי 1944, התבצעה פשיטה על בית משפחת ואן דה פורט. דומן התחבא בארון אך האנה ואן דה פורט נעצרה. היא נחקרה אך שוחררה לאחר תשעה ימים.
עקב מעשיו של נהון נעצרו גם מספר יהודים, פלורה ווילם דה פאו, דויפייה גאנס, לואי וויקטור דייוויד ואן ויזל, בנימין, רוזה וארתור גינסברג ובפ אלדרוויל. רק אלדרוויל שרדה את המלחמה. לאחר המלחמה נידון נהון לחמש שנות מאסר.
לאחר מעצרו של דומן, בסיוע חברי NV הרמן פלים וקוס פוסטהומה, נמצאו תוך יומיים שמונים מקומות מסתור לאנשי המסתור בטיינריי והסביבה.
טיינריי שוחררה על ידי בעלות הברית בנובמבר 1944. דומן נסע לאיינדהובן, שם יצר קשר עם ועדת היהודים. הם רצו להביא את הילדים היהודים לאיינדהובן כי היו בסכנה בטיינריי, אזור חזית. דומן סירב כי האמין שיהיה צורך לפנות את כל הילדים, לא רק את הילדים היהודים. לכן סומן כאנטישמי. בטיינריי המשיך דומן לתפקד כראש משמר הבית המקומי במשך זמן מה.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה נסע דומן ללמוד פסיכולוגיה באמסטרדם. באותה תקופה עבד בבית הקולנוע הסטודנטיאלי קריטריון, שבראשו עמד פיט מרבורג (Meerburg). הוא סיים את לימודיו ב-1951 ומצא עבודה בפיליפס, שם הגיע לדרגת מנהל משאבי אנוש. בשנת 1971 הצטרף למועצת הפיקוח של אגברטס (Douwe Egberts). בשנת 1984 קיבל דומן את תואר הכבוד חסיד אומות העולם מרשות הזיכרון לשואה בישראל, יד ושם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על ניקו דומן, באתר יד ושם (באנגלית)