NV (קבוצת התנגדות)

ה-NV (ראשי תיבות של הביטוי ההולנדי Naamloze vennootschap; מילולית: חברה בערבון מוגבל, מעשית: חברה פרטית) הייתה במקור קבוצת התנגדות אמסטרדמית במהלך מלחמת העולם השנייה בהולנד, שהתמקדה בעיקר בהצלת ילדים יהודים ובהחבאתם בלימבורג. חברים בקבוצה קיבלו מיד ושם בשנות ה-80 אות חסידי אומות העולם על הצלת יהודים.

השם נבחר כדי להדגיש את חוסר ההיכרות הנדרשת, החיונית, בין חברי הקבוצה. האיותים היו מגוונים, מכיוון שהקבוצה לא נרשמה בשום מקום בשל אופייה הבלתי חוקי תחת הכיבוש הנאצי.

הקבוצה פעלה בעיקר בעיר אמסטרדם. בין חבריה היו אזרחים הולנדים ממגזרי החברה השונים: הברונית אַנֶה-מארי וַן פֶרְשׁוֹיֶר; יאפ מוּש עובד מעבדה, ממנהיגי הקבוצה, שנתפס והוצא להורג בעינויים במחנה אומן; ויוֹן תיאו וורטמן בעל חברת מוניות שנאסר ונפטר במחנה ברגן-בלזן אליו נשלח.

הקבוצה קיבלה סיוע מאזרחים הולנדים נוספים, שתרמו לילדים שהוברחו תלושי מזון, בגדים וציוד, ועזרו לחברי הקבוצה להמציא תעודות מזויפות באשר לזהותם של הילדים.

פעילות ההצלה של חברי הקבוצה כללה הברחת הילדים, שרובם נאספו מאתרי איסוף וגירוש של יהודים אל מחנה הריכוז וסטרבורק, והעברתם אל מקומות מסתור ומחסה, בעיקר בדרום הולנד.

הרכב

יאפ מוש (Jaap Musch) בן השלושים מאמסטרדם היה המייסד. הוא רצה לעזור לילדים יהודים על סמך אמונתו הרפורמית-קלוויניסטית. הוא הצליח לשכנע את אחיו חרארד ואת חברו דיק גרנווגן ואן וייק (Groenewegen van Wijk) להשתתף.

ה-NV יצר קשר עם חברי ההתנגדות יופ וורטמן וסמי גלסוג (Semmy Glasoog). ליופ וורטמן היו קשרים כנהג מונית ומלצר בסינמה רויאל ברחוב נייוונדייק (Nieuwendijk) באמסטרדם. בינואר 1943, וורטמן בא במגע עם ולטר סוסקינד, המנהל היהודי של התיאטרון ההולנדי, ששימש את הגרמנים כמרכז גירוש ליהודים באמסטרדם. דרך סוסקינד שמעה קבוצת ה-NV על המעון מול התיאטרון, שממנו אפשר סוסקינד לילדים לברוח. וורטמן ומוש יצרו קשרים בלימבורג וכן עם ועדת הילדים של אוטרכט, שבה היה פעיל הסטודנט הצעיר פיט מרבורג.

יאפ מוש עבר להרלן בקיץ 1942 כדי למצוא מקומות מסתור, שם בא במגע עם הכומר חרארד פונטייה (יליד 1888). זה הסתיר משפחה יהודית פולנית ועזר למוש למצוא עשרות מקומות מסתור, כולל את הכורה והאיכר ח' בוקמה, שהפך לדמות מפתח בסיוע במחבוא.

ה-NV הטיל דרישות על משפחות מארחות: הילדים שהסתתרו היו צריכים להשתלב באופן מלא וללכת לבית הספר ולכנסייה. עובד NV הגיע לבדוק זאת כל שבועיים.

תוצאות

ה-NV חילצה כ-160 ילדים מהמעון שמול התיאטרון ההולנדי, כמו גם מספר רב של ילדים נוספים, מה שהביא את המספר הכולל ל-231. אחד מהם היה אד ואן ת'יין.

אף אחד מהילדים לא התגלה או גורש, למרות מצוד שהתקיים אחריהם. הצדים היו בין היתר שומר הקרקע מתיאס ג'יי רייבן מהמפלגה הפרו-נאצית NSB, אשר חוסל על ידי ההתנגדות ב-14 באוגוסט 1944 בדר שאפמנסטראט (מול מספר 5). בהרלן. הכומר פונטייה נעצר בנובמבר 1943 אך שוחרר במאי 1944.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה התעורר דיון קשה לאן הילדים צריכים ללכת: להישאר עם הוריהם האומנים, חלקם חשוכי ילדים, או להשתלב מחדש בחברה היהודית? רוב הילדים היהודים איבדו את הוריהם ורבים התיישבו עם מאמציהם. האחרים הגיעו לבתי ילדים יהודים.

הכרה

בשנת 1982 קיבלו חברים בקבוצה את אות חסידי אומות העולם על פועלם ממוסד ההנצחה הישראלי הרשמי יד ושם. אות זה הוענק גם למארגנים יאפ מוש ויופ וורטמן, לסטודנט למשפטים פיט מירבורג (לימים איש תיאטרון ידוע), לכומר פונטייה ורעייתו, ולבלדרית הברונית אן-מארי ואן ורשואר (Anne-Marie van Verschuer).

ב-21 באוגוסט 1992 נחשפה לוחית השם של כיכר יופ וורטמנפליין בוורזצהלדנבורט (Verzetsheldenbuurt), כיכר הגיבורים, ברובע הגנים של אמסטרדם, אוסדורפ (Osdorp). מאז 6 באוגוסט 2013 קיים באמסטרדם גשר פיט מירבורג. יש Dominee Pontierstraat בהירלן.

עבודת ה-NV נדונה בעבודת הדוקטורט של ד"ר אפ"מ קמארט (Cammaert) על ההתנגדות בלימבורג, החזית הנסתרת, דיסרטציה שהוגשה ב-1994.

ספרות

• Bert Jan Flim: Het grote kinderspel. Hoe verzetsgroep NV honderden joodse kinderen liet onderduiken. Amphora Books: Amsterdam 2020, ISBN 978-90-6446-115-6. (ברט יאן פלים: "משחק הילדים הגדול". "איך קבוצת ההתנגדות NV גרמה למאות ילדים יהודים להסתתר".)

ראו גם

• הברחת הילדים מהתיאטרון ההולנדי

קישורים חיצוניים

• מרדכי פלדיאל, קבוצת בני-בלי-שם, האנציקלופדיה של השואה, (עורך: ישראל גוטמן), ירושלים: הוצאת יד ושם, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 1990, כרך ה, עמ' 1066.

• Mark Klempner, The Heart Has Reasons: Holocaust Rescuers And Their Stories of Courage, 2006.

• הכומר פונטייה וסלומון סילבר (הקישור אינו פעיל)
• אתר התיאטרון ההולנדי: Piet Meerburg
• סרט על פיט מרבורג ופרד ואן ולייט