נחום זולוטוב
 | |
| נחום זולוטוב, ינואר 2013 | |
| לידה |
17 בנובמבר 1926 ורשה, פולין |
|---|---|
| פטירה |
15 במאי 2014 (בגיל 87) ישראל  |
| מקום קבורה |
בית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא |
| מקום לימודים |
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל |
| תקופת הפעילות | 1950–1990 (כ־40 שנה) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| זרם באמנות |
ברוטליזם |
| יצירות ידועות | בית תרבות וזיכרון בניצנים |
| פרסים והוקרה | פרס רוקח (פעמיים) ופרס רכטר |
  | |
נחום זולוטוב (17 בנובמבר[1] 1926, ורשה, פולין – 15 במאי 2014) היה אדריכל ישראלי, זוכה פרס רוקח (1961, 1973) ופרס רכטר (1963).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זולוטוב נולד בשנת 1926 בוורשה בירת פולין, ובשנת 1935, בילדותו, עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב עמהּ בתל אביב. למד בבית הספר העממי תל נורדאו ובבית הספר התיכוני למסחר.[2] בנעוריו (1939–1944) למד פיסול בסטודיו אבני–שטרנשוס אצל הפסל משה שטרנשוס, שעמו שמר על קשר גם בעתיד ושילב את עבודותיו בפרויקטים שונים, שהבולט בהם הוא בית התרבות וההנצחה בניצנים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים שירת במשך שנה במשטרת היישובים העבריים (שבמהלכה שמר בשדות קיבוץ עין השופט), ולאחריה החל בלימודי אדריכלות בטכניון בחיפה. הוא הפסיד שנת לימודים כששירת בצה"ל במלחמת העצמאות, וסיים את לימודיו בשנת 1950. החל משנת 1955 יצא לדרך עצמאית.
בשנות ה-50 וה-60 היה זולוטוב לאחד מהאדריכלים המובילים והמצליחים של סגנון הברוטליזם בישראל, וחלוץ בחשיבה מתקדמת לגבי הבנייה העירונית בתל אביב. בשנת 1958 תכנן את הבניין הגבוה הראשון בתל אביב. הבניין, שהוקם ברחוב בן-יהודה 77–79, היה בן 11 קומות (קומת מסחר, קומת עמודים, 8 קומות מגורים וקומת גג, שבה שכן משרדו), והיווה נקודת מפנה בתכנון העירוני בישראל – לא רק פרויקט חלוצי בתחום הבנייה לגובה, אלא הוא אף הכיל את חנות הסופרמרקט הראשונה בישראל, שאותה הקימה חברת שופרסל. בעקבות עקשנותו, שהביאה להקמת הבניין, על ייחודו כבניין גבוה ראשון בעיר וכן הטכנולוגיה שבה הוקם – זכה עליו זולוטוב בפרס רוקח לאדריכלות בשנת 1961.[2][3]
זולוטוב ביקש להמשיך את התפיסה של הבנייה לגובה ותכנן שכונה גדולה של מגדלים בני עשרות קומות בגבעתיים. לשיטתו, יש להקים מגדלים קבועים ובכך לאפשר אזורי גינון גדולים יותר, באזורים כמו גבעתיים, שבהם ניתן, הודות לאקלים, להקים גינות גדולות.[4] הפרויקט לא הוקם בסופו של דבר, בשל התנגדות הוועדה לבניין ערים והחברה הקבלנית. פרויקטים משמעותיים נוספים שהציע ולא יצאו אל הפועל הם תוכנית לשדרות רוטשילד – שבה הציע לבטל את שדרת העצים ובמקומה לקבוע כביש מהיר טבעתי ומגדלי מגורים, מסחר ועסקים. כמו כן, הציע תחנה לתחבורה מרכזית בתל אביב (באתר של בית הדר והחניון הסמוך לו).
בשנת 1963 זכה בפרס רכטר (שהוענק באותה שנה לראשונה) על בית ההארחה בעין עבדת.[5]
בשנת 1966 נחנך בקיבוץ ניצנים אחד מהמבנים החשובים בתולדות האדריכלות הישראלית בתכנונו של זולוטוב. הבניין, שיועד לבית זיכרון לבני הקיבוץ וחיילי גדוד 53 של חטיבת גבעתי שנפלו על הגנת הקיבוץ במלחמת העצמאות[6] (בהם אחיו הגדול, בצלאל), וגם כאולם תרבות, נבנה ברוח סגנון הברוטליזם, תוך שילוב משחקי אור וצל מרשימים. הבניין, המזכיר בונקר או עמדה צבאית, משקיף על מיקומו המקורי של הקיבוץ. הבניין על מרכיביו השונים, מבקש להוביל בקרב המבקרים בו את תחושת הלוחם במלחמה על ביתו וכן את תחושת האובדן על אלה שנפלו. לצד הבניין הזמין זולוטוב את הפסל משה שטרנשוס להציב אנדרטה לנופלים.
בשנת 2011 יצא לאור הספר "נחום זולטוב - אדריכל ומתכנן ערים" מאת האדריכלית טוּלה עמיר. שנה לאחר מכן זכה ב"אות יקיר עמותת האדריכלים". ארכיונו האישי של זולטוב נמסר ברובו לארכיון עזריאלי לאדריכלות. חלקים קטנים מהארכיון נמסרו למרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל ולארכיון אדריכלות ישראל. ב-2019-2020 נערכה תערוכה המוקדשת ליצירתו בארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל אביב לאמנות.
זולוטוב נפטר במאי 2014, בגיל 87. נקבר בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא.[7] הותיר את אשתו, מרים לבית פיינשטיין, את שתי בנותיו, טלי צוקר ואורית גורי (מוזיקאית), נכדים ונינים.[1][7]
עבודות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בניין דירות וסופרמרקט, רחוב בן יהודה, תל אביב, 1958 (פרס רוקח לאדריכלות, 1961).
- שיכונים ('שיכוני זולוטוב'), אשקלון, 1957.
- בניין דירות, אשקלון, 1959.
- שיכון לדוגמה (בשיתוף חבר אדריכלים), שכונה ה' בבאר שבע, 1959.
- משרדי חברת פי גלילות, תל אביב, 1959.
- בית תמרה (על שם תמרה כהן), טבחה, 1961.
- בית ספר שדה עין גדי, 1962.
- מרכז מבקרים ותחנת דלק, עבדת, 1962 (פרס רכטר לאדריכלות).
- שיכונים ובית ספר שדה, נאות הכיכר, 1963.
- בית תרבות והנצחה, קיבוץ ניצנים, 1966.
- בית הבראה ביערות הכרמל, 1966.
- קפיטריה ומועדון סטודנטים (אגף מתוך בניין גדול יותר שלא נבנה, כיום משמש בית הספר לאדריכלות), אוניברסיטת תל אביב 1966.
- בית הכנסת המרכזי, נצרת עילית, 1967.[8]
- מטה השב"כ, תל אביב, 1967 (פרס רוקח לאדריכלות 1973).[9]
- בית חולים פרטי, 1967, רמת אביב (הבניין לא הושלם, והשלד נהרס).
- תחנת הרכבת תל אביב דרום, 1970 (כיום לא בשימוש).
- בית הכנסת של התאחדות עולי בבל, באר שבע, 1971.
- הדולפינריום בתל אביב, 1978, (כיום לא בשימוש).
- בית הכנסת של העדה העיראקית, באר שבע, 1973-1981.
- בית "החוויה הישראלית", יפו העתיקה (כיום הוסב המבנה למגורים ומסחר ושונה לגמרי).
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הרב קומות ברחוב בן יהודה -
בית זיכרון לבנים בקיבוץ ניצנים ולצידו פסל מאת משה שטרנשוס -
מודל בית הכנסת המרכזי בנצרת עילית -
חזית הכניסה לבניין בית הכנסת המרכזי בנצרת עילית -
פרוטומה מברונזה המתארת את זולוטוב כנער, מעשה ידי מורו האמן משה שטרנשוס -
בית הכנסת של העדה העיראקית בבאר שבע -
מלון הסלע האדום לשעבר באילת (כיום מגורי עובדי מלונות) -
דיוקן עצמי, 1947
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טולה עמיר, נחום זולוטוב: אדריכל ומתכנן ערים, תל אביב: אמה; מרכז הספר והספריות בישראל – המפעל לספרי אמנות פלסטית, תשע"א 2011.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחום זולוטוב, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- "זולוטוב, נחום", בתוך: אליעזר פרנקל, כרונולוגיה: תולדות האמנות: אדריכלות, עיצוב, פיסול, ציור, עמ' 730, באתר Sadna Frenkel
- נ. זולוטוב רוצה בבתים גבוהים, דבר, 15 בספטמבר 1961
- על מגדל המגורים והסופרמרקט הראשון בתל אביב ברחוב בן יהודה 79, בתכנונו של זולוטוב באתר עיתון תל אביב
- פרטים על בית ההנצחה בקבוץ ניצנים באתר קיבוץ ניצנים
- דוד הכהן, בית תמרה מחכה ליזם, באתר ynet, 21 בנובמבר 2000
- מיכאל יעקובסון: סקירת פרויקט בית הכנסת לבני העדה העיראקית בבאר שבע באתר 'חלון אחורי', 9/10
- מיכאל יעקובסון: סקירה על "שיכוני זולוטוב" באשקלון באתר 'חלון אחורי', 9/10.
- מיכאל יעקובסון: תמונות היסטוריות ועדכניות וכן תוכניות מבנן ביישוב נאות הכיכר משנת 1963 באתר 'חלון אחורי', 10/09.
- מיכאל יעקובסון: תמונות היסטוריות ועדכניות לצד סקירה אדריכלית על בית ההנצחה והתרבות בקיבוץ ניצנים באתר 'חלון אחורי', 07/10.
- נועם דביר, האם שיכון "השטיח", סמל לבנייה מודרניסטית בלב באר שבע, עדיין רלוונטי?, באתר הארץ, 16 באפריל 2009
- מיכאל יעקובסון: האיש שהמציא את המרפסת הקופצת, על השיכונים הייחודיים של זולוטוב באשקלון, Xnet, 12.6.11.
- מיכאל יעקובסון: על תולדות ועתידו של הדולפינריום בתל אביב, 27.6.11, Xnet.
- נועם דביר, פונדק הדרכים בעבדת הלך לכל הרוחות, באתר הארץ, 7 ביולי 2010
- מיכאל יעקובסון: נחום זולוטוב זכה בתואר יקיר עמותת האדריכלים, 6.6.12, Xnet
- נועם דביר, אילוף הבטון, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2011
- מיכאל יעקובסון: על 'שיכון זולוטוב' והספרייה בבית שמש, באתר 'חלון אחורי', 12.6.12
- מיכאל יעקובסון: על בניין דה-בוטון ובניין המינהלה (שלא נבנה) בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, באתר 'חלון אחורי', 10.7.12
- מיכאל יעקובסון: שיחה עם זולוטוב וסקירה על בניין המוזיאון ברמת גן, באתר 'חלון אחורי', 30.7.13
- קשת רוזנבלום, מת האדריכל נחום זולוטוב, באתר הארץ, 15 במאי 2014
- מיכאל יעקובסון: מת האדריכל נחום זולוטוב, 15.5.14, xnet
- מיכאל יעקובסון, הכיפה המעופפת: בית הכנסת של נצרת עילית נפרד מהאדריכל, באתר Xnet, 23 ביוני 2014
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית והיסטורית על "בית תמרה" בטבחה, באתר 'חלון אחורי', 10.7.14
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בשיכון זולוטוב ברחוב סוקולוב בבאר שבע, באתר 'חלון אחורי', 5.5.21
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Zolotov, Nachum," in: Who's Who in Israel and in the Work for Israel Abroad, 1969, p. 310.
- ^ 1 2 ח. לוריא, זכו בפרס-רוקח לאדריכלות, מעריב, 10 בספטמבר 1961.
- ^ נועם דביר, בבן יהודה ייסדתי את תרבות הצריכה הישראלית, באתר הארץ, 2 באפריל 2010.
- ^ ישעיהו אביעם, גם גבעתיים תצמח לגובה?, מעריב, 20 ביוני 1963; נ. זולוטוב רוצה בבתים גבוהים, דבר, 15 בספטמבר 1961.
- ^ פרס רכטר - לאדריכל זולוטוב, דבר, 14 בינואר 1963; תקוה ויינשטוק, אדריכל צעיר ובית בעבדת – זכו ב"פרס רכטר", מעריב, 15 בינואר 1963 .
- ^ ישעיהו אביעם, "יזכור" לחללי גדוד 53, מעריב, 10 באוקטובר 1966.
- ^ 1 2 אדריכל נחום זולוטוב באתר "אבלים".
- ^ טוביה כרמל, "כיפה הפוכה" במרכז בית-הכנסת, מעריב, 5 בינואר 1966; טוביה כרמל, בית-כנסת מרכזי בנצרת עילית, מעריב, 15 באוגוסט 1966.
- ^ פרס רוקח לגדעון שריג ונחום זולוטוב, דבר, 27 בדצמבר 1972.