נבו ארז
 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1965 (בן 58) מזרע |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד יחידת דובדבן מפקד שייטת 13 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
האינתיפאדה הראשונה מבצע כחול וחום  המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה השנייה  מלחמת לבנון השנייה | |
  | |
נבו ארז (נולד ב-22 בנובמבר 1965) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף-משנה. שימש מפקד יחידת דובדבן ומפקד שייטת 13, ולאחר השירות בצה"ל עבר ל"מוסד".
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבו ארז נולד בקיבוץ מזרע. עם גיוסו לצה"ל התנדב לשייטת 13. השלים את הכשרת מסלול הלוחם בקומנדו הימי ויצא לקורס קציני חי"ר. עם תום הקורס שב לשייטת, שם שימש כמפקד צוות. בדצמבר 1988 פיקד על כוח מהיחידה במבצע כחול וחום, פשיטה בעומק לבנון[1] לאחר שסא"ל אמיר מי-טל, מפקד כוח גדוד 12 נהרג בפעולה זו, נשא ארז את גופתו על גבו עד לחילוץ הכוח[2].
בשנים 1994–1996 שימש כמפקד יחידת דובדבן[3]. בתקופת פיקודו על היחידה היה מעורב בתקרית בה מצא את מותו אזרח ישראלי, אריה חורי, שנורה למוות בידי לוחמי היחידה לאחר שעבר מחסום של היחידה ביהודה ושומרון. אחר חקירת מצ"ח, הואשם ארז יחד עם שלושה קצינים נוספים בגרימת מוות ברשלנות, הוא נטל על עצמו אחריות בלעדית במהלך המשפט, הודה בהתרשלות במסגרת עסקת טיעון שנחתמה ב-1999 ונגזרה עליו נזיפה. במהלך המשפט עוכב קידומו בדרגה, והוא פיקד על אח"י עצמאות. הוא שב לשייטת כמפקד פלגת ההדרכה בדרגת רב-סרן. בהמשך מונה למפקד פלגת הלוחמים בדרגת סא"ל[4].
ב-2004 מונה למפקד שייטת 13, במהלך כהונתו הושעתה פעילות השייטת ביהודה ושומרון באופן זמני, לאחר שארגון "בצלם" האשים את החיילים בכך שבמהלך פעולה בג'נין ירו במבוקש ששכב פצוע ולא היווה סכנה לחיילים. לארז נרשמה בעקבות האירוע הערה פיקודית בשל פער בנהלים המקצועיים[5].
במלחמת לבנון השנייה פיקד על השייטת במספר מבצעים, ובהם הפשיטה בצור[6]. לאחר המלחמה שלח אל"ם ארז מכתב חריף לרמטכ"ל דן חלוץ ולמפקד חיל הים דודו בן בעש"ט, ובמרכזו טענה כי בן בעש"ט גילה הססנות במהלך המלחמה ומנע את קיומם של מבצעים חיוניים אותם ביקשו לוחמי היחידה לבצע[7].
בפברואר 2007 סיים את שירותו כמפקד שייטת 13.[7]
לאחר שחרורו מצה"ל שירת כראש אגף ב"מוסד" עד 2022.[8]
לארז תואר שני מהאוניברסיטה לביטחון לאומי בוושינגטון די. סי..
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יועז הנדל, נ´ ממזרע הולך, ד´ מהקיבוץ הדתי מגיע, מקור ראשון, 16 בפברואר 2007, כפי שהועלה באתר "פרש".
- דוד חרמץ, "אימא שלי לי לא הרשתה לי ללמוד שחייה", באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 ביולי 2023
יוסי מלמן, "אם מירי רגב רוצה להכניס אותי לכלא, אז בבקשה. אני לא חושש", באתר הארץ, 27 ביולי 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", הוצאת ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 109.
- ^ מיכאל (מייק) אלדר, "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמודים 657–663.
- ^ יואב לימור ואלון בן–דוד, מקום שלישי: דובדבן, באתר ynet, 28 בינואר 2008.
- ^ יואב לימור, "המזל הרע רודף אחרינו", באתר nrg, 17 בפברואר 2002..
- ^ אמיר בוחבוט, הערה פיקודית למפקד השייטת, באתר nrg, 4 בינואר 2005.
- ^ אמיר בוחבוט ואיתמר ענברי, השייטת פשטה על צור; 8 לוחמים נפצעו, באתר nrg, 5 באוגוסט 2006.
- ^ 1 2 עמוס הראל, מפקד הקומנדו הימי הפורש: מפקד חיל הים הגביל פעילות התקפית במלחמה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2007.
- ^ עמוס הראל, מפקד שייטת 13 לשעבר לצה"ל: לא אגיע למילואים מהשבוע עקב ההפיכה המשטרית, באתר הארץ, 16 ביולי 2023
| נבו ארז - תבניות ניווט | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
