משתמש:Nussy

כותב זה הוא סטודנט, הפועל בוויקיפדיה העברית במסגרת קורס אקדמי.

שר בלי תיק (באנגלית: Minister without Portfolio) הוא כינוי לשר בממשלה אשר אינו עומד בראש משרד (כגון משרד החינוך, הביטחון, האוצר וכדומה), אך יכול להיות ממונה על טיפול בנושאים מוגדרים, לדוגמה בכנסת ה-18 השר משה יעלון הינו שר לנושאים אסטרטגיים. ככל שר, זכאי גם שר בלי תיק להשתתף בישיבות הממשלה וקולו נספר בהצבעות כקול שווה לזה של יתר השרים. אבל ישנם מספר הסתייגויות, בהתאם לקביעה של היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003, ‫לא ניתן להעביר תחומי פעולה לאחריותו של שר ללא תיק,‬ במידה והממשלה רוצה למנות את השר להיות אחראי על "תחום פעולה" הוא חייב להיות במסגרת משרד כלשהו או תיק כלשהו. לרוב מינוי שר ללא תיק נעשה על מנת שראש הממשלה יוכל לקיים קואליציה רחבה המאפשרת משילות והפחתת לחצים ושסעים. במדינות שונות מוסד שר ללא תיק משמש לפתרון סוגיות שונות, לדוגמה בהולנד, אחד השיקולים העומדים בבסיס צירופם לממשלה של שרים ללא תיק הוא הצורך ביצירת איזונים פוליטיים בין המפלגות השונות המרכיבות את הקואליציה. ישנם מודלים תאורטיים אשר בעזרתם ניתן לעמוד על ההיגיון העומד מאחורי מינוי שר ללא תיק דוגמת הדמוקרטיה הסדרית של החוקר ארנד ליפהרט. עם זאת, מינויים של שרים בלי תיק זוכים בדרך כלל לביקורת ציבורית רבה, בטענה לבזבוז כספי ציבור למימון תפקידים מיותרים.

תפקידים וזכויות

תפקיד: לשר בלי תיק אין תפקיד מוגדר, אך הוא יכול להיות מופקד על נושא מסוים, למשל, אחראי על תיאום עניינים חברתיים, או השר המופקד על ענייני ירושלים ([1]).
משכורת שנתית ומענקים: (נכון למצב הנוכחי בממשלה ה-32) בתקציב הנוכחי, 5 מיליון ש"ח בשנה, רכב שרד משודרג, אבטחה צמודה, ו-8 עובדי משרד.
הגבלות למספר עוזרים: על פי תקנון שירותי המדינה מותר לשר בלי תיק למנות 6 עוזרים לכל היותר, העוזרים יכולים לכלול מזכיר, יועץ, כותב נאומים, דובר ונהג במשרת אמון.

השוואה למדינות שונות בעולם

במדינות בהם אין ממשל המבוסס על קואליציה, דוגמת ארצות הברית לרוב לא ימצא תפקיד שר ללא תיק משום שבמדינות מסוג זה הממשלה או הקבינט מתפקדים בעיקר כגוף מייעץ ועל כן אין טעם במינוי שר ללא תיק לגביו הוא מייעץ.

קנדה - התואר שר בלי תיק בא לידי שימוש לסירוגין בממשלה הקנדית, בעת האחרונה התואר לרוב מובא בקונוטציה שלילית. האחרון שמונה לשר בלי תיק בקנדה הוא גליס לאמונטאג' בשנת 1978 וגם הוא בסופו של דבר קודם להיות השר הממונה על הדואר.

אירלנד - אין ממש מוסד "שר" כפי שאנו מכירים אותו בישראל, אבל יש חברי ממשלה שאינם אחראים על נושא מסוים ולמעשה הם בפועל שר בלי תיק, המעמד המדובר הוא בשימוש לעיתים נדירות מאוד, ובפועל כשמינו מישהו לתפקיד שכזה, המינוי היה לפרק זמן קצר ובמקביל השר היה אחראי על מחלקת המדינה.בין השנים 1922 ל-1977 (הפעם האחרונה בה מונה שר בלי תיק באירלנד) מונו סה"כ 5 אנשים לתפקיד זה.

גרמניה - הין השנים 1936 ל-1945 כיהנו בתפקיד שר בלי תיק 2 שרים, החל מ-1949 ישנו תפקיד קבוע של שר ללא תיק בבונדסטאג הגרמני הנקרא (Bundesminister für besondere Aufgaben) , השר בלי תיק הנ"ל הינו חבר בפדרציה הממשלתית אך אינו אחראי על מנהל פדרלי, חלק מנושאי התפקיד היוו במקביל ראש הסגל של הקנצלר של הממשל הפדרטיבי.

נורווגיה - שר בלי תיק הינו שר שאנו ראש של משרד מסוים אבל יש לו את הסמכויות והחובות המוטלות על שר. השר הינו אחראי על תחום ספציפי במשרד של שר אחר בממשלה הנורווגית, השר לתיאום ושת"פ בפיתוח לעולם היה שר בלי תיק.

סרביה - בין השנים 2007-2008 היה מינוי אחד לשר ללא תיק שהיה אחראי בפועל על תכניות ההשקעה והפיתוח הלאומיים.

United Kingdom - בהממלכה המאוחדת תפקיד שר בלי תיק הוא תפקיד מקובל המאפשר יצירת איזונים בין המפלגות השונות. לרוב התפקיד הינו תפקיד בקבינט ומהות המינוי הוא לאפשר לשרים להשתתף בישיבות קבינט שבלי מינוי זה, הם לא יכלו להיכנס אליהם.

ביקורת על מוסד שר בלי תיק

עיקרי הביקורת הנשמעת בתקשורת מתמקדת בגודל הממשלה, כלומר במספר השרים, ובעיקר בנושאי התואר "שר ללא תיק". תפקיד זה הופיע כבר בממשלה השלישית, ומאז היה בשימוש ברוב ממשלות ישראל. הביקורת מתרכזת לרוב סביב העלות התקציבית הגבוהה ובהעדר תוכן בתפקיד. עם זאת יש לזכור כי במשטר פרלמנטרי רב-מפלגתי חלוקת משרות שר, אפילו ללא תיק ביצועי, היא אחת מהתשואות הקואליציונית המקובלות ביותר ולא פעם היא חיונית כמנגנון של איזון בין-מפלגתי. למרות שאינו ממונה על משרד ביצועי, השר ללא תיק הוא חבר מלא בממשלה, בעל קול שווה לשאר עמיתיו השרים לכן אין לבטל את התפקיד בנקל. הבעיה מתחילה כאשר מספר השרים ללא תיק חורג מעבר למספרים המקובלים בממשלות קודמות, כפי שקרה בממשלת האחדות הראשונה של יצחק שמיר (שבעה שרים ללא תיק) ובממשלה הראשונה של שרון (שישה שרים ללא תיק).

מבט השוואתי

ניתן לראות כי אמנם כמות השרים כמעט הכפילה את עצמה לאורך ממשלות ישראל, אך כמות השרים בלי תיק נשארה יחסית קבועה ובעלת קו רגרסיה מתון. המצב שבו מספר השרים שווה למספר המשרדים הביצועיים הוא נדיר. בפועל, שני מצבים שכיחים יותר: מצב שבו מספר המשרדים גדול יותר ממספר השרים (כפי שהיה בממשלות הראשונות ובממשלת נתניהו), ומצב שבו מספר השרים עולה על מספר המשרדים הביצועיים.

המצב בו אין הלימה בין מספר המשרדים (התיקים) לבין מספר השרים אינו תופעה ישראלית ייחודית הנובעים מהמשטר פרלמנטרי הרב-מפלגתי ומההאילוצים הקואליציוניים. מבט על סוגי משטר שונים ועל תצורות ממשלה אחרות מלמד כי גם במשטרים מסוגים שונים עשוי להיווצר מצב בו ישנו שר בלי תיק, או שר בלי תיק האמון על נושא מסוים. לדוגמה, בארה"ב בה יש משטר נשיאותי(שבה השרים (המכונים מזכירים) מקצועיים וממונים ישירות על-ידי הנשיא ללא שיקולים קואליציוניים) היינו מצפים כי תהיה יציבות רבה יותר של מבנה הממשלה ביחס למשטרים פרלמנטריים. אבל מבט על ארצות הברית חושף כי הדבר אינו כן. אמנם מבנה משרדי הממשלה יציב יחסית, לעיתים ובהתאם לנסיבות היסטוריות עשויים לחול שינויים. בממשל רייגן עדיין היו רק 13 משרדי ממשלה, אך בתום תקופת כהונתו הוא פעל להוספת "המשרד לענייני יוצאי צבא", אשר התווסף כחלק מממשל ג’ורג’ בוש האב. בממשל קלינטון שודרג מעמדם של ראשי שתי רשויות לחברי קבינט (הממונה על המסחר וראש מחלקת המנהל והתקציב). חוסר הלימה בין מספר השרים לבין מספר התיקים קיים במשטרים פרלמנטריים נוספים, בקנדה למשל, שבה ממשלה של מפלגה אחת בעלת רוב פרלמנטרי שולטת בדרך כלל, מספר השרים בממשלה נע מאז 1980 בין 22 ל-30. באוסטרליה, מספר השרים בממשלה נע בין 13 ל-20. בניו-זילנד עד 1996 הייתה נהוגה בה שיטת בחירות רובית, אשר הביאה למערכת דו-מפלגתית ולממשלות של מפלגה יחידה בעלת רוב פרלמנטרי. מספר השרים בממשלה נע בין 18 ל-23. ב-1996 הופעלה לראשונה שיטת בחירות חדשה ויחסית, שבעקבותיה נוצרה מערכת רב-מפלגתית וצורך בממשלות קואליציוניות. אולם למרות המעבר מממשלה של מפלגה אחת לממשלות קואליציוניות, מספר המשרדים לא עלה ולא השתנה באורח מובהק. בהולנד, גודל הממשלה יציב למרות הקואליציות: מאז 1959, מספר השרים לא ירד מ-13 ולא עלה על 16. באירלנד (אשר גם בה לרוב ממשלות קואליציוניות) מספר השרים עומד מאז 1961 ללא שינוי על 15.