משתמש:Avneref/מדע/יוסף אגסי/הנאורות החדשה

הנאורות החדשה

יוסף אגסי. הנאורות החדשה, אוניברסיטה משודרת גלי צה"ל 2012
דעה של אגסי
מאמר של עמנואל קאנט: תשובה לשאלה: מהי נאורות? (היא: Sapere aude, האומץ לחשוב בעצמאות, ללא הנחיה של איש דת, מדריך רוחני, רופא)

שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים דליה קרפל, [1], באתר הארץ, 13 בספטמבר 2012

עידן הנאורות (המסורתית, הקלאסית) Siècle des Lumières

• לא לדון במוסר, רק "לעזור" לבני אדם; הנאורות החדשה (אגסי): כן לדון, אך בלי להטיף. נקרא eudaimonia, לפי סוקרטס: אדם המתנהג באנוכיות נאורה (איין ראנד?) יהיה מוסרי.
• המהפכה הצרפתית נכלשה, כי אחריה הגיעה הריאקציה ושלטון הטרור. 16 אלף מוצאים להורג היו (אז) המון. בגלל האכזבה עלה לגדולה נפוליאון בונפרטה, שהמיט חורבן אבל עד היום נערץ כי הביא את הנאורות למרכז אירופה ולמזרחה (כולל: חינוך חובה) (למשל: היינריך היינה סבר, שהביא לגרמניה המפגרת). ממציא ה"ריאקציה": קלמנס ונצל פון מטרניך, והדובר שלה: גאורג וילהלם פרידריך הגל, שחשיבותו בכתבים המדיניים, ולא הפילוסופיים שחבל שלומדים אותם; לדעתו האנושות אינה רציונלית, לא יכול להיות שוויון, מלחמה היא הכרח בהיסטוריה ולכן טובה, והמנהיג מופעל ע"י חוק ההיסטוריה בלא ידיעתו. הנאורות הקלסית גרסה שרק הרציונלי בעל ערך, והתגובה של הגל - עוינות לכל רציונלי; וגם הפילוסופיה הרומנטית.

חינוך

• חינוך מסורתי היה מאב לבן; למשל: לא מקרה שבאך, בטהובן ומוצרט היו בנים למוזיקאים; ומי שלא היה - בשבילו הקימו קונסרבטוריוןנים, שם לימדו קומפוזיציה.
• נפוליאון המציא גם את החינוך הפרונטלי, חלוקה לכיתות לפי המקצוע (ללא בנות). זה היה חידוש - בעברית כיתה פרונטלית ראשונה בבית הספר תרבות בוורשה, 1870 (בעקבות החדר מתוקן). יוהאן היינריך פסטלוצי, מחנך והומניזםסט, ביקש לנצל את המשאב היחיד של שווייץ: הון אנושי, ע"י פיתוח האוריינות ובית ספר מקצועי, אך בכיוון העניין של התלמידים. נפוליאון ביקש להכשיר חיילים מגיל רך, ויצר בי"ס כמו-צבאי - מהפכה טובה בזמנו, בכייה כיום.
• אוניברסיטה: הראשונות בימי הביניים, מאה ה-10, של הכנסיה; אוניברסיטאות חופשיות יצאו מכלל זה, ואכן לא מילאו תפקיד בהיסטוריה, עד המדינת לאום בעת המודרנית. הפרופסורים היו כמרים, רווקים, ללא קהילה. sinecure - ללא דאגה. לימדו, לא עסקו במחקר כי לא חשו צורך לגלות דבר חדש. לימדו תאולוגיה ורפואה - 2 הפקולוטות היחידות במשך דורות (רפואה, אלכימיה, אסטרולוגיה?). בזמן הנאורות: מחקר היה בהתנדבות, לא חובה של פרופסור. לימדו את המקובל בנצרות כידע לגיטימי, כולל אריסטו שנחשב לשיא.
  • שתי היחידות באנגליה במשך מאות, אוקספורד וקיימברידג', היו תמיד דתיות, במידה עד היום. אוניברסיטת לונדון נוסדה ב-1830 למען לא-אנגליקנים, יהודים ועניים, במימון יהודי; הוכרזה כמוסד חילוני.

אינטליגנציה

• קיצור תולדות האינטליגנציה: בעת העתיקה היו הקוסמים (שמאניזם) שהיו כהני-אל וגם רופאים. חכמים שאינם כמרים - לראשונה ביוון העתיקה (סופיזם), התפרנסו מלימוד, בעיקר רטוריקה (חיוני למשרה ציבורית); יוצא דופן: סוקרטס שהתפאר בעוניו. קופרניקוס לא הביא למהפכה הקופרניקאית, אלא: מיכאל מסלין (העריץ את קופרניקוס) היה מורה של יוהאנס קפלר - (עסק באסטרולוגיה - לא האמין בה, אבל היה מלא באמונות תפלות); גלילאו גליליי השתעמם באוניברסיטת פיזה, עזב לפירנצה, שם הרצה וורסטיטיוס על המודל הגאוצנטרי; גלילאו לא רצה לשמוע את "השטויות האלה"; חברים שכנעוהו שהפסיד, וכך החלה המהפכה המדעית...
  • גלילאו דרש: לא הדעות חשובות, אלא השקיפות שלהן - שאפשר לבדוק ולהתווכח. (??)
  • המילה אינטליגנציה לא שגורה באנגלית; זה מלמד על הריבוד החברתי שם. (ובארה"ב?)

יהודים

• תרומתם: לא באוניברסיטה, בעיקר בחצרות המלכים - אך לא למדע (אז), החצרני.
  • הרעיון הגיע ליהודי גרמניה: משה מנדלסון היה ידיד של קאנט. לפולין: אמצע המאה ה-19, הביא לפריחה ספרותית, עושר מאמרים, ללא חומר מקורי - המטרה הייתה חינוכית, לא יצירה, לכן פנו לפשוטי העם, שפתאום עברו מקריאת סידור לשפינוזה.
• אחד העם העריץ את הרמב"ם, כתב עליו "שלטון השכל"; רצה גם לכתוב "שלטון הרגש" על יהודה הלוי, ולא הבין מדוע העריץ אותו - הלא חשב שהשכל עדיף על הרגש (מתאים לחלומו של הכוזרי). אגסי: לכן הוא שייך לנאורות המסורתית.

רציונליות

• בעיית הרציונליזם עתיקה. היוונים גילו שאנשים חושבים כמו הקרובים להם. גרשון ויילר: אם היית ערבי, אנחנו היינו בשבילך "הם"!
  • בעית ההוכחה לא התקיימה עד קורט גדל, דויד הילברט או גוטלוב פרגה. פרמנידס סבר שרציונלי הוא מה שמוכח, בלי להגדיר מהי הוכחה; ממנו קיבל אפלטון, אריסטו, עד המאה ה-20 היו בטוחים שמה שהוכח מדעית הוא אמת - עד שאיינשטיין הפריך את ניוטון. אפלטון סבר שדעתו מוכחת; אריסטו חשב שדעתו, ושאפלטון התבלבל.
  • רוברט בויל הציג את הדת הפרטיקולרית כמשנית לדת הטבעית: האל נותן לאותם שאינם משתמשים בשכלם הזדמנות נוספת. בהשפעת בויל, התעלמו המדענים מדיון בעל-טבעי: העיתונות המדעית לא פרסמה מאמרים שנראו עוינים לדת. בכך המדע המאורגן (האגודות המדעיות, אשר מדענים חובבנים) בשביתת-נשק עם הדת המאורגנת (הכנסיות), אופיינית לנאורות הישנה. צ'ארלס דרווין דחה את פרסום ספרו, וכשפרסם (1859) לא התייחס למוצא האדם. עשה זאת ב-1872, אך עדיין טען שאין בהכרח כפירה בדת. אך תלמידיו הכריזו מלחמה על הדת כעל אובסוקרנטיזם. בכל זאת, הדרישה לעליונות המדע לא היתה פופולרית עד שבאו ויטגנשטיין ותלמידיו: יש להם הוכחה לדרישה זו. ובכך הם חזרו ליומרנות המוגזמת של תנועת הנאורות הישנה.
• קאנט הפריד הלוגיקה (השכל), מהעובדות (שמקורן בחושים). זה נראה פשיטא - עד לודוויג ויטגנשטיין: הפילוסופיה מבולבלת, עקרונית; יש לנקותה מבלבול מושגי, לשוני. לא הסביר מדוע, והיה הכי מבולבל אי-פעם...
• פוזיטיביזם: מה שלא מוכח - לא קיים. מגוחך ואירוני, שתאוריה שלילית נקראת כך.
• סוקרטס, רמב"ם, פופר, לורנץ - אפשר רק לשלול תאוריה, אך לא לומר מה כן נכון. פייר סימון לפלס חזה מחשב-על, לפני 200 שנה, שיענה על כל שאלה. בדיחה: בנו מחשב-על ושאלו אותו אם יש אלוהים, ענה: עכשיו יש.

מדע פופולרי

• החל כמדורים בעיתונות. אז גרסו זהות בינו לבין מדע; התפצלו רק באמצע המאה ה-19. פייר סימון לפלס כתב Mécanique céleste (ב-1825, 5 כרכים, בלי אלוהים), קשה אפילו למתמטיקאים; כפיצוי: Exposition du Système du monde (ב-1836), ידוע כ"היסטוריה ופילוסופיה של האסטרונומיה", בכתיבה יפה ובהירה; כתב גם 2 גרסאות על הסתברות: מתמטית, ו"פילוסופית" - פופולרית. התפתחה ספרות מדע פופולרי, לא במובן "לא מקצועית" - לא היו מקצוענים - אלא ל-לא-מיומנים. במאה ה-20 גדל הפער, עם כתיבתם של מוכשרים (שכתבו מהתנשאות על הקורא): ארתור אדינגטון, ג'ינס .
• פיקציה (אגסי): כל אדם הוא מדען; במאה ה-18 יצאו ספרים המסבירים את תורת ניוטון ללא מתמטיקה; גם "ניוטון לנשים" (כל הוגי הנאורות ראו נשים כטיפשות, במיוחד קאנט). חשבו שהם רציונליים לגמרי - דעה חדשה; אמנם הביאה התקדמות רבה, אבל גם פיקציה מסוכנת.
• גלילאו, איינשטיין, ראסל ואחרים חשבו שאין מדע ללא בסיס - הבנה של הצבור; אגסי: זה חובה לקיום המדע, ולכן חייבים לצמצם את הפער כל הזמן (בעולם המפותח, עוסקים בזה עיתונאי-מדע - Science Reporters). איינשטיין הגיע להישגים יפים בכך. יהודי מנוחין: "אין מוזיקה בלי פירמידה של מוזיקאים", לכן צריך מקהלות כפריות-מזייפות, או שירה במקלחת. אגסי: כתבים מדעיים נקראים כיום "ספרות מקצועית", ומדע פופולרי לא נחשב מדע.
• ג'ון הרפת , מדען מנודה, הוציא את Railway Magazine, יפה מאד.
• כלב גטניו חלם ללמד ילדים מתמטיקה כשפה, ונכשל; מייאש...
• ספרי לימוד: ג'וזף פריסטלי המציא באמצע המאה ה-18 (וגם עודד את בנג'מין פרנקלין לכתוב ספר על חשמל).
• תומאס קון טען: רוב המדע הוא תקני (מקצועני); לא נכון, רק מהמאה ה-19, בעיקר אחרי 1945.

שבחי החובבנות

• מחקר היחיד החובבן הוא תפילתו האישית, תחליף לדת; "החברה המלכותית" - דוגמה לכך.
• להדיוט - המקצוען מופיע כקוסם, מעשיו לא מובנים; זוהי סכנת עריצות. חובבן יכול היה לעסוק במדע, ולהעסיק מקצוען לצרכים שדורשים מומחיות, במחיר סביר.
• רוברט בויל בעד מחקר חובבים: #אישים.
• בלימודי רפואה דואגים להשכלה רפואית כללית, כדי למנוע נזקי-בורות, שנקראים מחלות יאטרוגניות. אלימלך פירר
  • איינשטיין גרס שמדען הוא פילוסוף, רק בסרבל; חייבים רוחב אופקים, ולא להיות מדען צר-אופק (שתומאס קון מחשיב "מדען תקני"...)
• מייקל פאראדיי שהמציא את המנוע והדינמו החשמליים, לא רשם פטנטים כי זה לא יאה לג'נטלמן - ברוח בויל, שהיה לו השראה.
• תומאס אלווה אדיסון היה ממציא מקצועי (הטוב בכל הזמנים), ששנא מדע (ונשים, ויהודים); היה לו רק גילוי מדעי אחד: פליטה תרמיונית (וגם זו, התגלתה לפניו ונשכחה) - "רושם אדיסון"... אפילו עליה רשם פטנט, אחד מ-1000. נתן הרצאה מדעית (מעניינת וחשובה) אחת, נלעג והתרחק מהמדע.

אישים

• גלילאו גליליי $\leftarrow$ בייקון $\leftarrow$ תלמידו הבחיר: רנה דקארט $\leftarrow$ אייזק ניוטון, וחברו ג'ון לוק (המשפיע על המהפכה האמריקאית, ניכרת בהכרזת העצמאות של ארצות הברית). האחרון: עמנואל קאנט; מי שנחשבו ל"ממשיכיו": יוהאן גוטליב פיכטה, גאורג וילהלם פרידריך הגל - למעשה היו עויינים לנאורות.
  • אנשי הריאקציה שללו את מדעי החברה; הגל [2]: כי אין בהם ניבויים; לימוד החברה הוא לימוד ההיסטוריה, בלבד. המטאפורה שלו: הינשוף של מינרווה, כלומר: החכמה מגיעה רק בערב, ואפשר לדעת רק בדיעבד, לא לנבא. בעצמו ניבא (למשל: שארה"ב תשלוט), אבל זה היה רק ניחוש מושכל.
• פרנסיס בייקון: חובבן, כתביו המדעיים מלאים בורות; (גנב חלק גדול מכתביו מאחרים; עם זאת היה מבריק ושנון). בכל זאת הצטיין במקצועו - עריכת דין, כך שכאשר נאם אנשים נעצרו במסדרון; נטה להיסחף, עד שהביא להרשעה של ידידו ולעונש מוות; גם עם עצמו החמיר - כשהואשם בשוחד, הודה ובכה.
  • למד בקיימברידג', ושנא אותה, כי לימדו את אריסטו - שלדעתו היה עריץ, גימד את כולם, גרם לרוב לא לחשוב. כתב את Novum Organum - "מכשיר" חדש, שנועד להחליף הלוגיקה שלו. קיצוניות ורדיקליזם (radix - לשרש). לפני שלומדים מדע, חייבים לנקות את השטח מכל דעה קדומה. (ג'ון לוק הבחין בין פילוסופים חוקרים שאוספים מידע ובונים תאוריות (כיום: מדענים), לבין הוגי-דעות (כיום: פילוסופים) ש"מנקים את השטח" מדעות קדומות, בשבילם).
  • גרס ששגיאה גרועה מאי-אמת. כתב על "קולג' חילוני" אוטופיה, בית-שלמה. דקארט זיהה: נפש האדם = חשיבה; בייקון חשב: חשיבה עם רגש מוסרי; השכל מספיק להביא אדם לדת, ולאלה שלא - יש התגלות. ביקוש האמת - פעילות דתית; ציטט את פילון האלכסנדרוני: מחקר הוא מחווה לאל; ואת s:תהילים/כתיב יט ב: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" (אותו פסוק ששימש את גלילאו, והתובע רוברטו בלרמינו).
  • בהשפעתו, חקר ימי הביניים התאחר, זלזלו בהם בגלל "האמונות התפלות", ולא ביררו אילו עובדות נכונות נצברו אז. השפעה מודרנית: הפרופסור לפיסיקה של אגסי אמר להם שלפני שלומדים מדע, חייבים לשכוח הרבה; רק אחרי שאגסי קרא את בייקון, הבין: לשכוח דעות קדומות - זאת מורשת הנאורות המסורתית, שהפרופ' אפילו לא הכיר.
• רנה דקארט: למד באוניברסיטה טובה - פואטייה, אבל גילה שלימדוהו הרבה דעות קדומות; ביקש להשתחרר מהכל, מההתחלה. אגסי: לא עובד, כמו שבסין ביקשו להרוג את כל הזבובים; הם ממילא מתים בחורף, ותמיד נשארים כמה שמתרבים באביב...
• רוברט בויל (העריץ את בייקון; גם קאנט?): "לא יכול להיות שאלוהים רוצה שנאמין ברעיון המנוגד לשכל." המציא את מאמר מדעי; עד אז כתבו ספר שלם על כל רעיון. הגה פרסום עיתון מדעי ע"י החברה המלכותית (סיסמתה: Nulius in Verba, כלומר ללא הטיות, רק על סמך עובדות); אם כי האקדמיה הצרפתית למדעים שמעה, והקדימה בפרסום כתב העת המדעי ה-1. טען שרק למדען-חובבן אין אינטרס; לדוגמה, אלכימיהאים הם מקצוענים ולכן שומרים ידע בסוד, בניגוד לרוח המדע - פתיחות.
• הנס כריסטיאן ארסטד התרשם מכתביו המדעיים של קאנט (אף שמדעני התקופה זילזלו בהם); כל חייו חיפש קשר בין כל כוחות הטבע, וכתב על כך את הדוקטורט; לכן נדחה מאוניברסיטת קופנהגן כי נחשב לפילוסוף, לא למדען; אחרי שערוריה, המלך קצב לו פנסיה כדי שיוכל לחקור - היו אז רבים (האחרון שידוע, שמואל יוסף עגנון ע"י שלמה זלמן שוקן).
• מחקר גם הזיק למדען-החובבן: ג'יימס קלרק מקסוול ננזף על עיסוקו, כי הפריע לפעילות העיקרית של האריסטוקרטיה: ציד שועלים.
• קאנט חשב שחינוך ייתכן רק עם משמעת (היה מפרוסיה); האמין במשמעת עצמית של בני-אדם, אך מכייון שילדים לא יכולים לחנך עצמם - פתרון: ילדים אינם בני-אדם עדיין. לא ממש חשוב מה מלמדים - העיקר, במשמעת. רעיון בסיסי נכון - לימוד טוב הוא דרך-אגב, לימוד מהסביבה החינוכית, דוגמה אישית.
• תומס פיין כינה את מלך צרפת בשמו, "לואי בורבון" - עלבון נורא, אז. המהפכה האמריקאית יצרה שוויון מוחלט; חריג: נשיא ארצות הברית חייב להיות יליד אמריקה; פיין: בגלל חשש מפני אציל אירופאי שייסד מלוכה באמריקה.

מאפיינים של הנאורות החדשה

• יחס פתוח, מזמין, לשונה, ולא - שופט כל הזמן לאור ההנחה שיש אמת אחת. יש אמת אחת (בניגוד לפוסטמודרניזם -?), אבל יש גם אפשרות לטעות.
  • מדע אינו נייטרלי - הוא טוב; הוא מפתח את האינטלקט ועוזר אפילו למוסר (ניגוד לישעיהו ליבוביץ), אם כי יכול לשמש גם את הרע.
• הכרה בכך שלכל אחד יש דעות קדומות. קרל פופר (מורהו של אגסי): בעיקר לאלה שטוענים, שהם נקיים מכך. התבחין שלו למדעיות של תאוריה - יכולת עקרונית להפריכה - הד לתורת התארים השליליים (רמב"ם): אפשר רק להגיד מה לא. אגסי: צירוף דעה זו לדעתו של ספינוזה על האל כזהה עם הטבע מוליכה את דעתו של הרמב"ם מתחום הדיון התיאולוגי לתחום הדיון במדע הטבע.. קונראד לורנץ: להפריך כמה היפותזות לפני ארוחת הבוקר. מדענים העריכו את פופר, כי עודד אותם להביע רעיונות נועזים, כדי לבדוק. אגסי: המשיך את איינשטייין, שב-1905 פרסם 2 מאמרים פורצי-דרך, הפוטון גל וגם חלקיק (עיוות של אגסי?)
  • למדענים מוצלחים היו דעות קדומות: יוהאנס קפלר (עד כדי שגלילאו ניתק קשר, כי לו באמת כמעט לא היו); זיגמונד פרויד הוקסם ע"י פאראפסיכולוגיה, גם חשש ממנה שאם תוכח כנכונה - המדע יתמוטט...
• קבלת ביקורת; בישראל - קשה; וינסטון צ'רצ'יל טען שישראלים מדברים על פוליטיקה כמו שאנגלים על מזג האויר - ללא השפעה, בגלל שאין הקשבה. ולדימיר איליץ' לנין: "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה." אחד היחידים שהודו בטעות פוליטית: ג'ון פיצג'רלד קנדי בפלישה למפרץ החזירים (טעותו הייתה להקשיב למומחים מאוניברסיטת הרווארד).
• אחרי המהפכה הצרפתית הופרדה הדת, וכל האוניברסיטאות הפכו חילוניות.
• בנג'מין פרנקלין המציא את הספריה הציבורית.
• היחס הראוי לתורת קרל מרקס, שנכשלה: לא מדע שחף מטעות, מצד שני - לא ביטול מוחלט, רק כי היישום נכשל. ברטראנד ראסל: מי שאין לו ידע מושלם - ממילא אסור שיוכל לכפות את דעתו. תבחין לאמת: אם יש הסכמה בין כל המדענים - קבלו את דעתם; אם לא - עשו מה שנראה לכם. יעקב טלמון: רעיון מדע-החברה המושלם ממש מסוכן לחופש (#שבחי החובבנות).
• בנג'מין תומפסון , הרוזן רומפורד הקים את המכון המלכותי של בריטניה הגדולה לחינוך מבוגרים, בהרצאות של מדענים מקצועיים; גברות קנו כובעים חדשים להרצאות האופנתיות.
• כלכלה היא מדע? ג'ון מיינרד קיינס שעשה מהפכה בשנות ה-1930, השתמש הרבה במתמטיקה; אגסי: בכל זאת, נגיד בנק ישראל לא מסכים איתו! - דווקא עם מילטון פרידמן; האם הוא מדעי? - הוא עצמו כתב מאמר שדן בשאלה - זה מאמרו המפורסם; הוא חשב בכן, ולכן השניבויים שלו טובים; אבל הקפטיליסטים מעולם לא חזו את המפולות.

הוגים

• ברטראנד ראסל, ג'ורג' ברנרד שו, אלברט איינשטיין (גם אילו היה רק פילוסוף [מדע וחברה], היה חשוב מספיק!). איינשטיין וראסל הכחישו שיש הוכחה מדעית - יש רק תאוריה טובה ביותר, בזמנה.
• קונראד לורנץ: פסיכולוג של בעלי חיים (נובל בפיזיולוגיה), נאצי עד סופו (אגסי שמעו). הטיף לתכונות הטבעיות שבנו (מתרגמיו לא שמו לב לנאציות שבכך), בניגוד לראסל - שהטיף למאבק בהן.
  • גם מרטין היידגר היה נאצי; בשם האותנטיות יש להכיר ולקבל את הברבריות שבאדם. תלמידתו חנה ארנדט הסבירה את התנהגות אדולף אייכמן בכך שהרוע יכול להיות בנאלי, ולהיות בכל מקום; לא ניתן לקבל זאת...
• קרל מרקס לא רצה בעוינות לדת - היא תדעך מעצמה; העוינות בברית המועצות הייתה רשמית, ובניגוד לדעתו. ההוגים רצו שההמונים האוהדים את הדת יצטרפו לנאורות, לכן הפגינו סובלנות; כבר לפלס הגיב לבדיחה של נפוליאון באדישות אירונית, לא בכעס.... גם אדם סמית: לא התייחס בכתביו לעבדות, לא כי רצה בה - האמין שהכלכלה לא מתגמלת עבודת כפייה, ולכן היא תיעלם.
  • אבל כשהעימות דת ומדע החל, פרצה עוינות: אחרי צ'רלס דרווין יצאו מדענים במפורש נגד הדת. אבל היינה העריך את הדת כמחסום נגד הברבריות הגרמאנית, וחזה שהיא תתפרץ עם ירידת כוח הדת. בהשפעתו אמר פרידריך ניטשה (אולי הפוסטמודרניזםסט הראשון) ש"דת חילונית" מסוכנת יותר, וכך גם תלמידיו - למשל מקס ובר. נכשלו במניעת זוועות הדתות החילוניות: קומוניזם ונאציזם - כי חשבו שאפשר להימנע לגמרי מטעויות. ובר נתן 2 הרצאות מפורסמות: המדע כייעוד (אסור למדען לטעות), ופוליטיקה כייעוד (שלטון המומחים, שלא טועים - ולא העם). זה נקרא מדענות (scientism).

פולני

מיכאל פולני (מייקל), איש אשכולות: פתרון ישן (קבלת המסורת המדעית, אם כי - מתוך ביקורת) אבל לשאלה חדשה. הישנה: איך נדע בוודאות? (תשובה 1: נקבל המסורת, 2: נטיל ספק בכל); החדשה: איך נדע ברמת ודאות סבירה? המסורת עשויה להיות שגויה, אבל כרגע אין אחרת; וזו טעות לזרוק הכל, רק כי לא בטוחים (תואם לדעת איינשטיין ו-ראסל). רעיון ברירת מחדל (קבלת המסורת) - כשאין דבר טוב יותר (לפני המצאת המחשב!).

• לספוג מידע, בתחילה בלי ביקורת; s:כתובות נ א: ספי ליה כתורא. אגסי: הבדל דק - פופר זיהה מדעיות עם בקורתיות וספקנות, פולני גרס קבלה של מסורת, עם ביקורת.

בובר, פופר

פולני הושפע ממרטין בובר (אגסי נשוי לנכדתו, יהודית בובר אגסי) - כתב "אני-אתה", ביטוי בובריאני; לא הזכיר אותו מעולם. לא אהבתי את זה, אך אפשר להבין - פולני מתודיסט, ממוצא יהודי, שכתביו דוקא "קתוליים"; אולי לא רצה להיות מזוהה?); והשפיע על קון. היחס של בובר למדע מעניין: באמצע בין רציונליזם קיצוני, לבין אנטי-מדעיות - פידאיזם, רציונליזם עם עוגן-אקסיומטי: אמונה. העוגן של ישעיהו ליבוביץ: יהדות, פשוט כי נולד יהודי. עפ"י יוון העתיקה, זה מקרי ולכן לא מצדיק דבר... הפידאיזם רציונלי מאד, אך מכיל מרכיב הכרחי אי-רציונלי, שרירותי (לפי הפידאיסט: א-רציונלי, לא אנטי-); השרירותיות של לבוביץ' לא מצאה חן בעיני (אחרת אפשר לקפוץ מתורה אחת לשניה), ולכן בובר עדיף עליו (ליבוביץ' לא העריכו). כדי להיות רציני צריך לדבוק במשהו לא מקרי - אמנם לא רציני-קיצוני כמו ז'אן-פול סארטר, שדבק במרקסיזם בכל מחיר (כמעט - בסוף הודה בשקר. רק בפילוסופיה אפשר ללמד ברצינות שטות כזו). בובר: לדבוק במוכר לך, כי מסורת צריך לחיות! כך, מספר העוגנים מצטמצם - זה הישג גדול, שפילוסופים לא לוקחים ברצינות (למשל: ליבוביץ'); משעשע שבובר מקובל יותר בין נוצרים, בעיקר פרוטסטנטים, מאשר בין יהודים.

• אגסי הפגיש את בובר עם פופר, והתאכזב - אמרו זה-על-זה בנפרד: אין לי התנגדות לו, אבל הוא לא מעניין. בובר ראה בו פילוסוף של המדע, שאותו לא עניין כי סלד מסמלים מתמטיים (למרות ששלט בלטינית וביוונית, ולמד סנסקריט וסינית עתיקה!) פופר לא עסק בדת, לא ממש בלאומיות; אגסי: היה אינדיבידואליסט בסגנון הנאורות המסורתית - מדגים כמה קשה ליישם נאורות חדשה על בעיות מעשיות. לא אהב לאומיות - מובילה לשבטיות, לכן סלד מהרומנטיקה.
• בובר עסק רבות בתרבות, למשל כתב על אמנות כעל מוסד, תאטרון (כתביו לא מוכרים, בגלל כתביו על תנועת החסידות, כמוסד); אבל בז לכישוף, ובכתביו ניסה לנקות החסידות כדי לייפות - היה רציונליסט, כמו פופר. מהר הבין שטעה (כי מיסטיקה מהותית לחסידות?), והפסיק לצנזר כישוף. טיפולו בחסידות דומה לטיפול בלה ברטוק במוזיקה - גילוי מקורותיה העממיים; הוא גילה ספיחים ממונגוליה ששרדו אלף שנה בכפרים. העריץ החסידות, לא בגלל המאגיה אלא למרות. כך היה סובלני למה שלא אהב - אוהד וביקורתי. אפשר לומר שיחסו למסורת היה מדעי: לא רצה להתפלל אם אינו מאמין - ישר עם עצמו. יחסו לציונות נבע מיחסו למסורת היהודית - מתוך ביקורת: לא ניתן לדכא עם זר ולהיות יהודי אמיתי. אגסי: לא מסכים לעמדותיו המדיניות, כתבתי ביקורת , אבל יש קשר עמוק בין יחסו לדת לבין יחסו לציונות.

התנגדות

• הכנסיה לא מקבלת את עצמאות המדע עד היום.
  • היהדות הכירה: רמב"ם, כפי שהדגיש גם בויל. גם רש"י לא היה עוין למדע.
• כיום: "אימפריאליזם מדעי", מתבטא בעוינות כלפי מדעי החברה, ועוינות בתוכם - של מדע הכלכלה כלפי מדעי חברה אחרים. התחיל אחרי 1945, אוניברסיטאות בארה"ב קיבלו תקציבי-עתק במסווה מדעי; קונסרבטוריונים, בצלאל החלו לתת תארים אקדמיים. גם בלשנות הפכה למדע: נועם חומסקי, פעם אויב הבלשנות - הפך למלך שלה (למעשה היה אויב הפילולוגיה, בלשנות היסטורית - ובאמת הוא תמיד התעלם מההיסטוריה).
• מדענות הובילה לבחינות סטנדרטיות ולטירוף-הערכה. דוקא בתקופת המחאות הגדולות נגד מלחמת וייטנאם, ילדי הפרחים, שוייון - התגברה מגמת הכימות, החלשת מדעי החברה או הפיכתם ל"מדויקים" יותר. הוגה רעיון מבחני IQ: אלפרד בינה, בכוונה טובה - לאתר תלמידים מתקשים; ממשלת צרפת השתמשה משיקולי נוחות ביורוקרטיה. לאוניברסיטת סטנפורד יש ספר הדרכה כיצד לבחון פסיכומטרי - השאלות לא חשובות, נועדו לדובב; רעיון נכון, אך לא משתמשים בו, כי לא מראיינים בבחינה; עדיף: מבחן כתמי הדיו של רורשאך כבסיס לשיחה. ציון 80 הוא תנאי לתואר שני - שרירותי, ולכן מגוחך.

אחרים

• הכתב: בתחילה כדי לזכור, יותר מאשר לקריאה.
• קצין חיל השריון למד בבריטניה, ביצע תמרון שהמציא ומדריכיו פסלו. אחרי שביצעו במלחמת 1967, והוא הצליח - החזיר לבריטים את התעודה.

דעות

• האמת המדעית אינה אמת מוחלטת אלא קירוב שלה. הידע המדעי הוא תאוריה אודות העולם (הולצר: מודל), מראה שלו, הגם שאינה מדויקת. המדע הוא גם תוכנית-מחקר אינסופית לצמצום אי-הידע. (רעיונות דומים לבנואה מנדלברוט, סטפן וולפרם)
• סיפר שבכנס, אמר שהמדע אינו כופה להאמין בדבר; גרשום שלום דאג שלא יקבל משרה (גם אשתו יהודית לא קיבלה, בעקבות זיוף ציוניה).
• הפוזיטיביסטים: המדע חיובי כי הוא נותן תשובות, והפילוסופיה שלילית כי היא מעלה שאלות ומערערת על המדע. הפוזיטיביסט טוען שהמדע אומר מה נכון, ואני ביקורתי וסובר שהמדע אומר מה לא נכון. הפוזיטיביסט אומר שרעיון שנכשל בבחינה הוא רעיון רע. הביקורתי אומר שרעיון שקשה לבטל אותו במבחן הוא רעיון טוב; לדוגמא: 300 שנה ניסו להכשיל את תורת ניוטון, עד שהצליחו. אני סובר שאפשר להעריך דעה שלא מסכימים איתה.
• הפילוסופיה המסורתית היא דיכוטומית; אני מתנגד לחשיבה דיכוטומית. אני סובר שברוב הנושאים, המציאות אינה שחור או לבן, אלא תוצר ביניים.
• כרציונליסט ביקורתי אני חושב שיש קשר עמוק בין פוסטמודרניזם לרומנטיציזם. בעיה אמיתית ועמוקה היא בעיית הרציונאליות. כיצד אדם מחליט בחייו? הפילוסופיה היוונית טענה שאדם חושב כמו המשפחה שלו. דקארט טען שאדם חושב מכיוון שהוא רוצה לחשוב כאדם. הרומנטיקנים טוענים שאדם צריך להתבסס על המסורת שלו, אלא אם כן הוא גאון. הרציונליסטים הקלסיים טוענים שאדם צריך להשתחרר לגמרי מהרקע שלו. אני סובר שאדם מסוגל להשתחרר באופן חלקי מהרקע שלו.
• הוצאתי עם נתנאל לאור את הספר דיאגנוזה, שבו אנו מדברים על שימוש במחשב לשם דיאגנוזה ברפואה. היה קשה מאוד לפרסם אותו, עד שבמקרה גילו הרעלת דיגוקסין באמצעות המחשב, ובזכות המקרה הזה הצלחנו לפרסם את הספר.

ציטוטים

• יאנוש קורצ'אק היה הפילוסוף הגדול של החינוך, כשהוזמן לא"י רצה לבוא עם תלמידיו, וסורב.
• מערכת החינוך הטובה ביותר היה הישיבה, למרות פגמיה.
• ידידי האוניברסיטה הם אויבי.
• אברהם יצחק הכהן קוק היה אנטי-ציוני.
  • שלמה אבינרי: לאומנות
• הורי אף פעם לא הלכו ביחד לשום מקום (אביו היה חולה רוח)
• אופטימיות היא עמדה מוסרית, לא מצב פסיכולוגי. קל למצוא תירוץ לאי מעש. חובה להילחם נגד ההידרדרות המדינית, אבל אין הרבה סיכוי להצליח. קשה לדעת מי צודק יותר, האופטימיסט או הפסימיסט.
• התיאוריות הפרוידיאניות אינן מקובלות על איש. על אלו הנקראות כך - פרויד הכריז מלחמה; מלאני קליין? ואלפרד אדלר.
• ליבוביץ אמר שראוי ששוויון האשה יהיה חלק מהדת היהודית. הוא נתן לי את המחמאה הכי גדולה: שהוא נהנה לריב איתי משום שכיבדתי והבנתי את כוונתו. כולם הרי טפחו לו על השכם וזה הכעיס אותו כי הוא היה נביא זעם.
  • ליבוביץ טען שבמדע אין מחלוקות ובפוליטיקה יש, ועל כן פוליטיקה אינה מדע. אני סובר: במדע יש מחלוקות ובפוליטיקה בישראל אין, ולכן הפוליטיקה הישראלית אינה מדע ואינה רציונאלית.
• הציונות המקורית שאפה להקים מדינה שתהווה מקלט ליהודים, אם ירצו לבוא. במובן זה אני ציוני. הציונות הגיעה למימושה ב–1948. מי שהיום מגדיר את עצמו כציוני, משתמש במונח במשמעות שאינה ברורה לי.
• הפגיעה במסגדים: טעות היא להטיל אשמה על כמה בריונים עלובים. כאלו תמיד היו לנו, אלא שלא היה להם תמריץ לפשעים. התמריץ הוא שלנו, והוא יביא לכך שהנזק הפנימי יישאר גם אם הם ירצו את עונשם במלואו. נדרש בדק בית: הבעיה היא בנכונות לתת לבריונים לפעול בתקווה שהנזק שהם גורמים יתוקן והרווח יישאר. זו טעות חוזרת ומזיקה.
• היכולת הגרעינית של ישראל, היכולת הגרעינית של איראן - מי מסכן את מי? "אנחנו לא חתומים על האמנה הבינלאומית, אנחנו מתנהגים בשקר וצועקים שהאיראנים משקרים."
• את מדינת הרווחה חיסל בנימין נתניהו; הוא לא קפיטליסט, זו סתם טיפשות. ג'ון מיינרד קיינס הראה שמדינת הרווחה מצילה את החברה ממשבר כלכלי. התוכנית לנצרכים בארצות הברית, שבמסגרתה מעניקים לחלק מאוכלוסיית המדינה תלושי מזון במימון ממשלתי, מצילה את החברה האמריקאית ממשבר. מה גם שמדובר בסכומים אפסיים בהשוואה לתקציב הלאומי. הדרך הטובה ביותר כשסוגרים מפעל היא להוציא את כולם לפנסיה מלאה.
• כשפותחים ספר, צריך לשאול מי כתב ומה היה האינטרס שלו. להציץ בתוכן העניינים ובאינדקס... יש ספרים שהם בני עמוד אחד ואני מוצא אותו תוך כמה דקות. איך? אני מתחפש למחבר. 90% מהספרים לא כדאי לפתוח.
  • אם כך, איך אתה מסביר את זה שביתך מלא בספרים? - הרוב זבל. למה הם פה, זו שאלה קשה.
• (כשהיה ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת הונג קונג): בשנה הראשונה לָמדתי את הסטודנטים. בשנה השנייה - את האוניברסיטה ובשנה השלישית - למדתי שצריך לעזוב ונסעתי לארה"ב.
• באוניברסיטת תל אביב הייתה לי תחושה שרק 10% מהסטודנטים שיתפו עימי פעולה. הסטודנטים רגילים ש"ילעסו" להם את החומר ואילו אני דרשתי שיתכוננו לשיעורים על ידי קריאה ולמידה עצמית, ורק אחר כך נדון ביחד. בחו"ל חשתי שהגעתי ל-70%.

מבוא לפילוסופיה מודרנית

מבוא לפילוסופיה מודרנית, אוניברסיטה משודרת גלי צה"ל, 1996

• פילוסופיה יפנית: המציאות היא חלום (עמ' 27); אסתטיקה יפנית

כתבים

• שוליית הפילוסוף: בסדנה של קרל פופר ‏(אנגלית, 1993‏)
• בין דת ולאום (1984); הפרדה בין הדת היהודית והלאום הישראלי
• יוסף אגסי, על הנאורות החדשה: איך לחיות "מדעית", באתר ynet, 17 בדצמבר 2009;
  
• פרנויה, עם נתנאל אדלר
• מאמר על במדבר