לדלג לתוכן

משתמש:כץ1/הארכה (הוקי קרח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הארכה היא שיטה לקביעת מנצחת במשחק הוקי קרח כאשר התוצאה שווה לאחר סיום זמן המשחק. השיטות העיקריות לקביעת מנצחת במשחק בשוויון הן תקופת ההארכה (המכונה בדרך כלל הארכה), דו-קרב עונשין או שילוב של שניהם. אם חוקי הליגה מכתיבים זמן סופי שבו ניתן לשחק הארכה, ללא דו-קרב עונשין, הקבוצה המנצחת במשחק עשויה להיקבע או לא בהכרח.

תקופות הארכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוח התוצאות מראה על תקופת הארכה. מכיוון שישנם שלוש תקופות (שליש) בהוקי קרח, התקופה הרביעית היא תקופת הארכה.

תקופות הארכה הן תקופות נוספות מעבר לתקופת השליש השלישי במהלך משחק, שבה חלים חוקי הוקי רגילים. למרות שבעבר נערכו הארכות באורך מלא, הארכות כיום הן כשער זהב (סוג של מוות פתאומי), כלומר המשחק מסתיים מיד כאשר שחקן מבקיע שער.

הארכה באמריקה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-21 בנובמבר 1942,[1] כאשר הארכה (תקופה נוספת ללא מוות פתאומי של 10 דקות) בוטלה עקב מגבלות זמן מלחמה ונמשכה עד עונת 1982-83, כל משחקי העונה הסדירה של ה-NHL היו במצב שוויון לאחר 60 דקות המשחק הסתיים כתיקו. ב-23 ביוני 1983, ה-NHL הציגה פרק זמן נוסף של חמש דקות בעונה הסדירה. אם תקופת ההארכה של חמש הדקות הסתיימה ללא שערים, המשחק הסתיים בשוויון. (איגוד ההוקי העולמי השתמש בתקופת הארכה בעונה סדירה עם 10 דקות, מוות פתאומי, במהלך שבע שנות קיומו.) במשחקים הראשונים שהלכו להארכה, ב-5 באוקטובר 1983, מינסוטה נורת'סטארס ולוס אנג'לס קינגס הגיעו לשוויון 3–3, ודטרויט רד וינגס וויניפג ג'טס השוו 6–6. המשחק הראשון בעונה הסדירה שהוכרע בהארכה היה ב-8 באוקטובר 1983, כאשר הניו יורק איילנדרס ניצחו את וושינגטון קפיטלס 8-7.[2]

אלכסנדר אובצ'קין מחזיק בשיא NHL בתור השחקן עם הכי הרבה שערי הארכה, עם 25.

בשנים 1987-88 ומאז 1995, ליגת ההוקי האמריקאית העניקה לקבוצות נקודה אחת בדירוג על הפסד בהארכה (OTL). ב-1998, ה-AHL הציגה כלל שבו קבוצות ישחקו את פרק הזמן של חמש הדקות עם ארבעה מחליקים ושוער, ולא בכל השחקנים (חמישה מחליקים), למעט במצבי יתרון של שני שחקנים. במצב של יתרון של שניים, הקבוצה בעלת היתרון תשחק עם חמישה מחליקים מול שלושה מחליקים. הכלל היה פופולרי ואומץ על ידי ה-NHL וה-ECHL בעונה הבאה.

אלכס אובצ'קין מחזיק בשיא NHL בתור השחקן עם הכי הרבה שערי הארכה עם 25.

בפלייאוף גביע סטנלי ובכל משחקי שוברי השוויון, הארכות משוחקות כמו תקופות בזמן הרגיל - הקבוצות בכוח מלא (חמישה מחליקים, חסימת עונשים), אין דו-קרב חבטות, וכל הארכה היא 20 דקות עם הפסקות מלאות בין ההארכות. המשחק מסתיים כאשר אחת מהקבוצות מבקיעה שער.

בליגות רבות (כולל ה-NHL למשחקי העונה הסדירה מאז עונת 2005-06) ובתחרויות בינלאומיות, כישלון להגיע להכרעה בהארכה בודדת עלול להוביל לדו-קרב חבטות עונשין. חלק מהליגות עשויות להתחמק מתקופות הארכה לחלוטין ולסיים משחקים בדו-קרב חבטות אם הקבוצות יהיו שוות בתום הזמן. ב-ECHL, ה-AHL וליגת ההוקי המקצוענית הדרומית, הארכות בעונה הרגילה משוחקות שלוש על שלוש למשך תקופה אחת של חמש דקות, עם עונשים שגורמים לכך שהיריבות מחליקות שחקן אחד נוסף על הקרח (עד שני שחקנים נוספים) עבור כל עונש. אם השחקן שנענש חוזר לקרח, המשחק הופך ל-4 על 4 או 5 על 5 עד להפסקת המשחק הבאה, כאשר הוא הופך ל-3 על 3. לפני עונת 2014-15, ה-AHL קבעה את תקופת ההארכה על שבע דקות,[3] אך חזרה לתקופה של חמש הדקות המקובלת כעת בשנה שלאחר מכן.[4] הרעיון של שימוש במחליקים 3 על 3 במשך כל תקופת הארכה של חמש דקות למשחק בעונה רגילה אומץ על ידי ה-NHL ב-24 ביוני 2015, לשימוש בעונת 2015-16.[5] ה-ECHL שינתה את ההארכה לשבע דקות לעונת 2019-20.

הארכות בין-לאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקי IIHF חוקי ההארכה תלוים ברמה של התחרות.[6]

נהלי הארכה חדשים הופיעו לראשונה באליפות העולם בהוקי קרח 2019 שיהיו בתוקף עבור כל אליפויות ה-IIHF, כולל מאולימפיאדת החורף 2022 להלן. כל תקופות ההארכה יהיו 3 על 3 ללא קשר לסיבוב קרב או ראשוני (חמש דקות עם דו-קרב חבטות עם שלושה סיבובים), סיבובי נוקאאוט כולל משחקי מקום שלישי (עשר דקות עם קרב חבטות של חמישה סיבובים), או האליפות (20 דקות, ללא קרב חבטות). במשחק האליפות בלבד, אם ההארכה הזו הינה ללא תוצאות, תתבצע הפסקה מלאה לפני שההליך חוזר על עצמו. ההארכה מסתיימת במי שמבקיע אחר כך. בכל המקרים, הקבוצות ישנו קצוות.[7]

דו-קרב עונשין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיטר מאלר מאריזונה קויוטיס (לבן) מבקיע שער בדו-קרב חבטות עונשין מול יבגני נבוקוב מסן חוזה שארקס (ירוק).
ג'ייסון ויליאמס מדטרויט רד וינגס חובט בדו-קרב חבטות עונשין מול מרק-אנדרה פלרי.

דו-קרב עונשין בין-לאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות בינלאומית, לעיתים קרובות נעשה שימוש בדו-קרב חבטות עונשין (או באופן רשמי יותר, חבטות מנצחות במשחק (GWS), ובחלק ממדינות אירופה, כדורים[8][9]). כל מאמן בוחר שלושה מחליקים מהקבוצה שלו כדי לקחת חבטות עונשין, אחד בכל פעם נגד השוער היריב, והקבוצות מתחלפות בכל פעם. כל קבוצה מקבלת חבטה אחת בכל סיבוב. המנצחת היא הקבוצה עם יותר שערים לאחר שלושה מחזורים או הקבוצה שצברה יתרון בלתי ניתן להשגה לפני כן (לדוגמה, קבוצה משיגה יתרון של שני שערים כשנותר סיבוב אחד בלבד). אם קרב החבטות מאוזן לאחר שלושה סיבובים, סיבובי שוברי שוויון משוחקים אחד בכל פעם (כאשר כל קבוצה מקבלת חבטה נוספת) עד שיש מנצח.

ה-IIHF אימצה לראשונה את נוהל חבטה מנצחת במשחק בשנת 1992 כאשר נוהל פלייאוף חדש באולימפיאדת החורף ובאליפות העולם דרש מנצח עבור כל משחק. באותו זמן, קרב החבטות היה עם חמישה סיבובים ושימש רק למשחקי נוקאאוט. ב-2006, הוא צומצם לשלושה סיבובים והשתמשו בו לכל המשחקים, מה שביטל את האפשרות למשחקים בשוויון באירועי IIHF. סיבובי שוברי שוויון עדיין משמשים לפי הצורך, ואותם שחקנים או שחקנים חדשים יכולים לקבל את חבטות שוברי השוויון, מה שנעשה גם בסדר הפוך.[10] החל ממאי 2016, כל משחקי הסיבוב המקדים של IIHF שאינם מוכרעים בהארכה, מוכרעים באמצעות דו-קרב חבטות של שלושה סיבובים. עם זאת, כל משחקי הפלייאוף ומדליות הארד של אליפויות ה-IIHF ברמה העליונה (במיוחד האולימפיאדה) מוכרעים על ידי חמישה סיבובים בדו-קרב חבטות העונשין.[6]

מאז 2019, במשחק מדליית הזהב משתמשים ב-20 דקות הארכה כפולות כאשר המצב הוא 3 על 3 ומתייחס לשני המינים.

דו-קרב עונשין באמריקה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הליגות המשניות הנמוכות (ECHL, מרכז, UHL) הציגו דו-קרב חבטות עונשין שבו, בתום הזמן, נעשה שימוש בקרב עונשין בדומה למבנה הבין-לאומי. בכל זאת בשנת 2000, ה-ECHL אימצה את שיטת ה-AHL של 4 על 4 בהארכה לפני דו-קרב העונשין. בעונת 2004-05, ה-AHL אימצה קרב עונשין עם 5 מחליקים, שנוהל זה שומש בעונת 1986-87. נוהל זה משומש לאחר 4 על 4 בהארכה בכל הליגות המשניות בצפון אמריקה. ה-AHL שינתה את חוקיה כחוקי ה-NHL שיש שלושה שחקנים לקרב העונשין מעונת 2014-15.[3] איגוד הוקי המכללות המרכזי הוסיף את קרב העונשין לאחר עונת 2008-09.

בעקבות ההובלה של הליגות המשניות, בעונה הראשונה שלאחר עונת הנעילה של עונת 2005–06, הליגה מסיימת את משחקי התערוכה והעונה הסדירה עדיין בשוויון לאחר תקופת הארכה של חמש דקות עם שלושה מחליקים לכל צד (נכון לעונת 2015-16 ואילך) עם דו-קרב חבטות עונשין. מבנה ה-NHL הוא קרב חבטות של שלושה סיבובים עם סיבובים שוברי שוויון לפי הצורך. כל המחליקים (למעט שוערים) בסגל של הקבוצה חייבים לחבוט לפני ששחקן יכול לחבוט בפעם השנייה. ב-16 בדצמבר 2014, קרב חבטות העונשין הארוך ביותר בתולדות ה-NHL נמשך עם 20 סיבובים לפני שניק ביוגסטאד מפלורידה פנתרס הבקיע והביס את וושינגטון קפיטלס; השיא הקודם היה 15 סיבובים.[11]

דו-קרב חבטות עונשין בפלייאוף אינו נמצא בשימוש בשום ליגה בכירה בצפון אמריקה. במקום זאת, ישנן 20 דקות הארכה לשחק עד שקבוצה אחת מבקיעה שער. בתחרויות כישרונות אול-סטאר בליגת ההוקי הלאומית וליגת ההוקי האמריקאית, התחרויות מסתיימות בדו-קרב חבטות עונשין.

דו-קרב חבטות עונשין בין פרובידנס ברואינס (שותפה לבוסטון ברואינס ב-AHL) וברידג'פורט סאונד טייגרס (שותפה לניו יורק איילנדרס ב-AHL)

הטקטיקה חשובה מאוד במהלך חבטות עונשין והארכה הן עבור החובט והן עבור השוער. גם חובטים וגם שוערים נוהגים להתייעץ עם חבריהם לקבוצה ומאמניהם לקבלת עצות לגבי סגנון המשחק של השחקן היריב. החובטים מתייחסים לרוב לנקודות החוזק והחולשה של השוער (כגון כפפה מהירה או הצלה במקל), סגנון שוער מועדף (כגון פרפר או עמידה) ושיטת ההתגרות על החובט. שוערים מתייחסים לעיתים קרובות להעדפת חבטת החובט, זווית ההתקפה הצפויה, מהלך שבו החובט משתמש בדרך כלל ואפילו את היד הדומיננטית של החובט.

רוב החובטים מנסים להפיל את השוער על מנת ליצור הזדמנות קליעה טובה יותר. החלוץ לשעבר מדטרויט רד וינגס פאבל דאציוק וחלוץ ניו יורק ריינג'רס מרטן סן לואי הם דוגמאות לשחקנים שנוהגים להשתמש בטקטיקה הזו. עם זאת, זה לא נדיר שהחובט פשוט חובט לפתח ללא הטעיה. צורה זו מכונה בדרך כלל צליפה. הדבר מבוצע לרוב כאשר שוער מתגרה בחובט על ידי מתן חור פתוח (על ידי שמירה על כפפה, מגן הרגל או מקל מחוץ לעמדה או יציאה ממצב שוער בריא לחלוטין כדי לפתות את החובט לכוון לפתח הנתון). חלוצי NHL לשעבר, מרקוס נסלונד וברט האל הם שני שחקנים המכונים בדרך כלל כצלפים. לעיתים רחוקות מאוד, חובט עשוי לחבוט חבטת הצלפה או חבטת מפרק יד מהנקודה או מרחוק מאזור השער. פעולה זו מתבצעת כמעט אך ורק כאשר לחובט יש רמה גבוהה של ביטחון בחבטה שלו או שהוא מנסה לתפוס את השוער בהפתעה. השחקן בדימוס בראיין רולסטון, חלוץ האגף מדטרויט רד וינגס טוד ברטוזי, המגן מפילדלפיה פליירס כריס פרונג'ר, וחלוץ האגף מוונקובר קנאקס, דניאל סדין, השתמשו כולם בטקטיקה הזו בהצלחה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כץ1/הארכה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ NHL Guide
  2. ^ "World's first regular season NHL overtime game". Thelongestlistofthelongeststuffatthelongestdomainnameatlonglast.com. נבדק ב-17 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "AHL extends OT to 7 minutes, adds 3-on-3 portion". Rochester Democrat and Chronicle.
  4. ^ "Board of Governors approves changes for 15–16" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-26.
  5. ^ Rosen, Dan (24 ביוני 2015). "Board of Governors OKs 3-on-3 OT, coach's challenge". www.nhl.com. National Hockey League. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "2017 IIHF SPORT REGULATIONS" (PDF). www.iihf.com. International Ice Hockey Federation. במאי 2016. נבדק ב-2017-01-06. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "New OT format at Worlds". International Ice Hockey Federation (באנגלית). נבדק ב-2019-04-15.
  8. ^ Jeff Z. Klein, "Hockey Night in Europe: Goodbye, Columbus", New York Times, October 25, 2008.
  9. ^ V. Lychyk, "English borrowings in recent Soviet Russian", Papers and Studies in Contrastive Linguistics 29 (1994), p. 153.
  10. ^ "Format & Rules". Iihf.com. נבדק ב-17 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Gereffi, Paul (16 בדצמבר 2014). "Panthers outlast Capitals in longest NHL shootout". AP News. אורכב מ-המקור ב-15 בנובמבר 2023. נבדק ב-15 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)