לדלג לתוכן

משתמש:בן נחום/ההתיישבות היהודית ברמת הגולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


אך הוא שב והתחדש בימי שיבת ציון (538 לפני הספירה ואילך)

ההתיישבות היהודית בגולן לאורך ההיסטוריה שימשה עבור ראש ממשלת ישראל מנחם בגין כנימוק להחלת ריבונות מדינת ישראל ברמת הגולן[1].

תקופת התנ"ך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלמה המלך נכלל הגולן ב"ממלכת ישראל המאוחדת". לאחר פיצול הממלכה המאוחדת בימי רחבעם בנו של שלמה המלך, נכלל הגולן בשטח ממלכת ישראל.

אחאב מלך ישראל הביס כאן את צבאו של בן-הדד השני, מלך ארם דמשק. הקרב נערך ליד "אפק"[2], אשר מיקומה בדרום רמת הגולן מוזכר על ידי אוסביוס, באונומסטיקון מתחילת המאה ה-4 לספירה[3], ואשר על חורבותיה הוקם הכפר הסורי פיק ולאחר מלחמת ששת הימים הקיבוץ אפיק[4].

פרק זה של ההתיישבות היהודית בגולן הסתיים כ-700 שנה אחרי שהחל, בשנת 722 לפני הספירה, עם כיבושה והחרבתה של ממלכת ישראל על ידי שלמנאסר החמישי מלך אשור.

תקופת בית שני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כ-200 שנות הפסקה, כחלק משיבת ציון, בסוף המאה השישית לפני הספירה שבו יהודים להתיישב בגולן וההתבססות היהודית באזור התרחבה עם השנים[1].

המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כבש את הגולן במאה הראשונה לפני הספירה, ויישב את העיר גמלא וערים נוספות ביהודים. בתקופה זו הוקמו יישובים רבים בגולן, וצפיפות האוכלוסייה בו גדלה.

בשלהי תקופת בית שני נכלל הגולן, כמו גם הבשן, הטרכון והחורן, בתחום ממלכת אגריפס השני, נכדו של הורדוס, והוא נחלק ל"גולן תחתון" ול"גולן עליון"[5].

במהלך החפירות בגמלא התגלה בית הכנסת של גמלא, שמקורו כנראה בתקופה ההרודיאנית. זהו ממצא ייחודי שכן היה זה בית הכנסת הראשון מהתקופה ההרודיאנית שהתגלה - תקופה שבה עדיין היה קיים בית המקדש בירושלים. בית הכנסת המפואר עמד בסמוך לכניסה לעיר. המבנה מחולק לאולם ראשי ולסטווים על ידי ארבעה טורי עמודים בעלי כותרות מקושטות ועיטורים.


גם בעינות סלוקיה התקיים בתקופת בית שני יישוב יהודי שהקביל ליישוב גמלא ואף הוא נערך להגנה בתקופת המרד בשלטון הרומאי. השם סלוקיה נקרא ככל הנראה על שם האימפריה הסלאוקית (בדומה למקומות נוספים ברחבי המזרח התיכון), היא נוסדה בשם זה כנראה בתקופתו של המלך ההלניסטי סלאוקוס הרביעי. שרידים נוספים שנמצאו באתר מתארכים את ההתיישבות במקום לפחות לסביבות האלף ה-2 לפנה"ס. היישוב סלוקיה מוזכר בכתביו של יוסף בן מתתיהו:

...הערים סוֹגַנִּי וסיליקיה, וכֻלן הן ערי הגולן, וסוגני היא בארץ הנקראה הגולן העליון וגמלא - בגולן התחתון; וסיליקיה - בקרבת יאור סמך. ...ועם יושבי סוגני וסיליקיה כרת אגריפס ברית-שלום בראשית המרד.

במוזיאון עתיקות הגולן מוצגים שנתגלו בגמלא; קנקנים לשמן ולמים, נרות שמן רבים, תכשיטים, ראשי חצים, אבני בליסטראות, ומטבעות רבים ביניהם המטבע החשוב 'לגאולת ירושלים'. מטבע זה נטבע בגמלא כנראה בעיצומו של המרד הגדול, בשנת 66 לספירה[6].

בעת שובו של טיטוס ממסע דיכוי המרד הגדול בירושלים, הוא שהה ב"בניאס שכונתה אז "קיסריה פיליפוס", בה חגג את יום הולדתו של אחיו דומיטיאנוס ברוב הדר. לכבודו הוא ערך בשבויים היהודיים משחקי גלדיאטורים, כשהם נאלצים להתגושש אלו עם אלו, או עם חיות טרף, לחיים או למוות[7].

תקופת המשנה והתלמוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי המשנה והתלמוד התקיימו בגולן ובבשן יישובים יהודיים רבים, כפי שמעידים מקורות חז"ל והממצאים הארכאולוגיים. תחום הגולן, לרבות אזור סוסיתא הנכרי, נכלל בתחומי הארץ המצומצמת לפי ברייתא דתחומין שבתלמוד ובכתובת רחוב. העיר המרכזית של יהודי האזור באותה התקופה הייתה העיר נווה, אשר במקום בו התקיימה שוכנת כיום העיירה נווא שבגולן הסורי.


יישובים יהודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בחורבת זיתה שבשיפולי רמת הגולן נתגלו שרידי יישוב יהודי ובית כנסת קדום. ונתגלו בהם גם חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית.

בית כנסת עתיק שזוהה בחורבת בתרה, תוארך לסוף המאה החמישית עד תחילת המאה השישית לספירה על פי מטבעות שנמצאו בו. מבית הכנסת הקדום באתר נשתמרו הקיר המערבי וחלק מהקיר הצפוני. בסביבת המבנה נתגלו פריטים ארכיטקטוניים רבים המזוהים עם בתי כנסת בגליל ובגולן, ובהם כותרות, מזוזות ומשקופים מעוטרים בשריגי גפנים. מידותיו כ-12.5 על כ-15 מטרים, ואשר חזיתו הדרומית בנויה מאבני גזית. בחפירת הצלה שנערכה במקום בשנת 1982 אותרו במבנה שרידי ארון קודש, פריטים ארכיטקטוניים האופייניים לבתי כנסת באזור, וכן אבנים עם חריטה של מנורת שבעת הקנים ועם כתובות הקדשה ביוונית.

בעקבות רעידת האדמה הגדולה שפקדה את האזור באמצע המאה ה-8 ובשל אי היציבות המדינית הנמשכת, התדלדלה באופן נמשך והולך האוכלוסייה היהודית באזור עד המאה ה-10.

ראשית ההתיישבות בעת החדשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבר פרומא ובנה אברהם: על המצבה כתוב: פ"נ (פה נטמנו) שני קרבנות קדושים שנהרגו יחד בידי רוצח ערבי במושבה בני יהודה עבר הירדן בימי הפרעות והתנפליות (ההתנפלויות) על היושב (שגיאת כתיב, צ"ל "הישוב") היהודי באי (בארץ ישראל) האהצוה (האשה הצנועה והחסודה מ (מרת) פרומא בת שלם (שלום) ובנה הבחר (הבחור) / אברהם ב"ר (בן רבי) חיים נ (נטמנו) ביום א ז אייר תרפ (יום ראשון, 25/4/1920) ת,נ,צ,ב,ה (תהא נשמתם צרורה בצרור החיים)

ב-1886 הייתה ההתיישבות הראשונה בגולן של תושבי צפת שהתיישבו ברמת'ניה; התיישבות זו וההתיישבות מאירופה ומאמריקה, שהתיישבו בקרקעותיו של הברון רוטשילד, שרכש 100,000 דונם בחורן, חוסלו בפקודת ואלי דמשק, שגירש את תושביהם.

ב-1905 החלו יהודים מחצי האי קרים שרוסיה להתיישב בבקעת הבטיחה, אך ההתיישבות במקום קרסה בגלל פגעי הקדחת.

בשנת 1934 רכשה חברת הכשרת היישוב, בהנהגת יהושע חנקין כ-300 אלף דונם בגולן, חלקם בבקעת הבטיחה. אך ההנהגה הערבית המקומית הצליחה לסכל את ההתיישבות היהודית במקום[1].

בשנת 1944 הוקם בית המלון "מלון מרפא" באל-חמה, בשותפות יהודית ערבית. המלון פעל בין השנים 19441967. שלטונות המנדט הבריטי נתנו את הזיכיון להפעלת המקום לערבי עשיר ובעל השפעה, הבק סלימן נדיף, תמורת מתן "שירותים מיוחדים" בשיתוף עם ניל"י. זאב ספיר מחיפה מימן את הבנייה והשקיע בה 24 אלף לירות שטרלינג (כ-5.5 מיליון ש"ח במונחי 2016). ספיר התנה את השקעתו באישורו של אמין אל-חוסייני, ראש הוועד הערבי העליון, המוסד העליון של ערביי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. לקראת סיום המנדט הבריטי, בסתיו 1947, נאלץ ספיר לנטוש את אל-חמה מטעמי ביטחון. עד לתקרית אל-חמה הוא חזר לשם פעמים אחדות עם נציג האו"ם במטרה להמשיך בהפעלת המלון[17].

באוגוסט 1947 (ערב ההצבעה על תוכנית החלוקה הכריז דוד בן-גוריון: "אנו דורשים שהקהילה היהודית תכיל את מערב ארץ ישראל ולא רק את עבר הירדן של עכשיו, אלא גם את... הגולן.."[1].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 צבי האוזר ואיציק צרפתי, ‏"סוריה ורמת הגולן: עת לאסטרטגיה לאומית", השילוח, 10, יוני 2018
  2. ^ ספר מלכים א', פרק כ', פסוקים כ"ול'
  3. ^ Apheka, הערה 63 לאונומסטיקון של אוסביוס
  4. ^ שמואל אפרים ליונשטאם, "אפק" (ה), אנציקלופדיה מקראית, כרך א', ירושלים: מכון ביאליק, 1950, עמ' 503 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  5. ^ מלחמות היהודים, ספר ד', 2.
  6. ^ דף המוזיאון
  7. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ז, פרק ב, סעיף א, פסקה 25; פרק ג, סעיף א, פסקה 37.
  8. ^ [1]]
  9. ^ לורנס אוליפנט, "גילויה של אם אלקנאטר", חיפה - כתבות מארץ-ישראל 1985-1982, הוצאת יד בן צבי עמ' 174-172
  10. ^ דפנה וערן מאיר, בתי כנסת קדומים ברמת הגולן, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע"ג, עמ' 135-128.
  11. ^ אריאל כתב עת לידיעת ארץ ישראל, כרך 52 מאי 1987 - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 98-95.
  12. ^ חורבת בתרה ­- יהודיה באתר חדשות ארכאולוגיות של רשות העתיקות
  13. ^ חורבת בתרה, סקר השלוחה באתר חדשות ארכאולוגיות של רשות העתיקות
  14. ^ ח' וד' עמית, מראי מקום - לטייל עם המקורות בצפון הארץ, יד יצחק בן-צבי, עמ' 208-211.
  15. ^ 1 2 3 4 צבי אילן, "ארץ הגולן – מדריך למסייר ולמטייל", הוצאת עם עובד, 1968, הוצאה מורחבת 1977, עמ' 251-248
  16. ^ דפנה וערן מאיר, בתי כנסת קדומים ברמת הגולן, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע"ג, עמ' 146.
  17. ^ מנחם תלמי, חלום יפהפה שנגזל, עיתון מעריב, 30 ספטמבר 1977.

קטגוריה:רמת הגולן