משתמש:אריאל מואטי/דורון ערן

דורון ערן
	דורון ערן מאחורי המצלמות
לידה	20 ביוני 1955 (גיל: 69); תל אביב, ישראל
סוגה מועדפת	פורטרט של החברה הישראלית
עיסוק	מפיק קולנוע וטלויזיה, במאי קולנוע וסופר
	http://www.doroneran.com
	פרופיל ב-IMDb

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות משחק
פרמטרים ריקים [ דמות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ בכורה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דורון ערן (נולד ב-20 ביוני 1955 בתל אביב) הוא מפיק, יזם, סופר, ובמאי קולנוע ישראלי. במהלך כ-25 שנים של עשייה קולנועית, ערן התמקד בקולנוע חברתי ישראלי, קיבל הכרה ייחודית בחוגי הקולנוע הישראלים והבינלאומיים, וסרטים שהפיק זכו לפרסים בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים. דורון ערן הוא אב לשלושה, העוסקים כולם בקולנוע: השחקנית הילה ערן, העורך איתי בר-לבב ערן, והמפיק בפועל עמית ערן.

ביוגרפיה

דורון שירת בצה"ל כקצין חבורות רחוב, והיה מהראשונים שטיפלו בנערי רפול במטרה לגייסם ולשמרם בצה"ל. לאחר שחרורו מהצבא נשלח כמדריך לקהילות יהודיות בארה"ב, ומשחזר לישראל החל את לימודי החינוך במכללה האקדמית בית ברל. במהלך לימודיו כתב במדור הסטודנטים "דורבן" של ידיעות אחרונות, ובמקביל שימש כעוזרו הפרלמנטרי של חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, מיכה חריש, לימים שר התמ"ת, וכן כדובר הוועדה לאנרגיה של הכנסת. החיבור הראשון לקולנוע נעשה בפגישה בינו לבין הבמאי יעוד לבנון, בה הוצע לדורון לגייס מימון לסרט ולהביא להפקתו. ערן פרש מעבודתו בכנסת, ופנה להפקת הסרט "הפנימייה" (1983). הסרט צולם בכפר הנוער "הדסים" ומבוסס על סיפורי הכפר, ושיחקו בו אלון אבוטבול, סמדר קילצ'ינסקי ושמואל וילוז'ני. "הפנימיה", שהיה הסרט הראשון שהפיק דורון ערן, זכה להצלחה קופתית גדולה בישראל וגם מחוצה לה, ולמעשה סלל את דרכו של ערן בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית.

עשייה קולנועית

הפקה

ערן הפיק מעל ל-40 סרטי קולנוע עלילתיים, דרמות טלויזיוניות וסרטים דוקומנטרים, לשוק הישראלי והבינלאומי. מהסרטים הבולטים שבהפקתו ניתן למנות את "ילדי סטלין" (בימוי: נדב לויתן, 1988), אשר השתתף בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים", ובכיכובו של השחקן שמואל שילה; הסרט "מנת יתר" (בימוי: שמואל אימברמן, 1993) בכיכובה של לימור גולדשטיין, שעל תפקידה בסרט זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בבייג'ינג; הסרט "לילה לבן" (בימוי: ארנון צדוק, 1995) שזכה בפרס הקולנוע הצעיר בפסטיבל קאן; "אדמה חמה" (בימוי: סרג' אנקרי, 1983) אשר זכה בפרס המבקרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורינו, וייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין; והסרט "מאחורי הסורגים 2" (1992), מאת האחים ברבש, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בוולנסיה.

במרוצת השנים הפיק ערן סרטים רבים, בהשתתפות שחקנים ישראלים מהשורה הראשונה. ברשימת הסרטים המובילים: סרטיהם של האחים ברבש "דרך הנשר" (1990) בכיכובם של גידי גוב, אלי דנקר ונורית גלרון, ו"זמן אמת" (1991) בכיכובו של אסי דיין; "יהושע יהושע" (1988) בבימויו של אבי כהן, שהיה הסרט הישראלי היחיד בכיכובו של מנחה הטלוויזיה המצליח אברי גלעד, והפך במרוצת השנים לסרט פולחן; "מלך הסלים" (1988), בבימויו ובכיכובו של דובי גל; הסרט "Torn Apart" משנת 1990, בכיכובם של ססילה פק (בתו של גרגורי פק), אדריאן פסדר, ועמוס לביא; "Mind-bender (מכופף המוחות)" (1995), קופרודוקציה ישראל-צרפת, בבימויו של זוכה פרס האוסקר קן ראסל, ומספר את סיפור חייו יוצא הדופן של המדיום הישראלי אורי גלר; "צדק מוחלט" (בימוי: ארנון צדוק, 1996) בכיכובה של הזמרת והשחקנית עופרה חזה, העוסק בין היתר בפרשת ילדי תימן החטופים; "להיות כוכב" (ארנון צדוק, 2003) בכיכובם של אלונה טל, אושרי כהן, חיים אלמקיס, וגבי עמרני, המספר את סיפורם של ילדי "בית השאנטי"; והסרט הדוקומנטרי "כל אנשי כסית" (בימוי: מאיר סויסה, 2010) שהופק עבור ערוץ 8 - "הוט".

בשנים האחרונות נוצרה שותפות אומנותית בין דורון ערן והבמאי הוותיק מנחם גולן. במהלך שנת 2007 יצא לאקרנים הסרט "רק כלבים רצים חופשי" (בימוי: ארנון צדוק, 2006) על-פי תסריט של אסי דיין וארנון צדוק, ובכיכובם של אלון אבוטבול, ליאור אשכנזי, איילת זורר ונטע גרטי. שיתוף פעולה זה הניב סרטים נוספים כגון "ימים של אהבה" (בימוי: מנחם גולן, 2005), וסרט הקולנוע "הכתובה" (בימוי: מנחם גולן, 2007) המבוסס על המחזה בשם זה מאת אפרים קישון.

בימוי

בנוסף לעבודתו כמפיק, ערן ביים גם מספר סרטים, ביניהם את הסרט האפוקליפטי "הדרך לעין חרוד" (1990), המבוסס על ספרו של עמוס קינן ומככבת בו אלסנדרה מוסוליני, נכדתו של הדיקטטור בניטו מוסוליני. כמו כן ביים את הסרטים "פלאש" (1986), בכיבובם של עמוס לביא וניצה שאול; "טאהרה" (2002), שהוא הסרט העלילתי הראשון העוסק במילת נשים בחברה המוסלמית ^[1], והסרט "רגליים קרות" (2006), המבוסס על ספרו של אורי אדלמן "חתונה", ומככבים בו רון שחר, ציון ברוך והילה וידור. הפקותיו מהזמן האחרון כוללות את הסרט "גרסת הבמאי" (2010), אשר הופק בשיתוף הערוץ הראשון, ומביא את סיפור חייו של מנחם גולן, שנחשב למפיק הישראלי המצליח ביותר בהוליווד, והסרט "נמס בגשם" (2011), בכיכובם של חן יאני, לימור גולדשטיין, עמי ויינברג, ועודד לאופולד, והוא הסרט הישראלי הראשון העוסק בסיפורם של הורים לנער שהחליף את מינו. "נמס בגשם" הוכרז כסרט הפתיחה של הפסטיבל השישי הבינלאומי לקולנוע גאה בישראל.

טלוויזיה

עם ההפקות הטלוויזיוניות הבולטות מאחוריהן עמד, ניתן למנות את הסיטקומים "משפחת עזאני" (2000), ששודרה בערוץ 2 בהשתתפות האחיות יונה וגלי עטרי, ו"חלומות מתוקים" (2003) ששודרה בערוץ הראשון.

עבודות נוספות

בשנת 2005 ייסד והפיק את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי באשדוד שהתקיים בשנים 2005-2006.

כסופר ומחבר, ובמקביל לעבודתו כקולנוען, דורון ערן הוציא לאור עיתון בשם "חדשות טובות" (1995-1996), המתמקד אך ורק בצדדים החיוביים של החברה בישראל. העיתון הודפס כמוסף למנויי "הארץ" ובהמשך למנויי "מעריב". כמו כן יצאו לאור שני ספרים מפרי עטו: רומן בשם "מסתובב בג'לביה ועדר עזים אחריו..." (בהוצאת הד ארצי 1999), וספר אקדמי בשם "להיות מפיק: יזמות והפקה בקולנוע הישראלי" (2002), המפרט באופן מקיף את כל מה שצריך מפיק קולנוע בישראל לדעת.

הסרטים והשפעתם על הממסד בישראל

הסרט "מנת יתר" (1993) מבוסס על סיפור חייה של השחקנית מונה זילברשטיין, שמצאה את מותה בעקבות התמכרותה לסמים. להקרנת הבכורה של הסרט הוזמן ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין ז"ל, שהכיר בחשיבותו של הסרט למאבק בסמים. מעל במת הנואמים הכריז רה"מ כי יעשה כל שביכולתו על מנת להביא את הסרט לכל נער ונערה בישראל. מספר חודשים לאחר מכן, הסרט נרכש ע"י משרד החינוך ושולב בבתי-הספר כסרט חובה, בליווי חוברת עבודה שנתית.

במהלך הפקת הסרט "תסתכל לי בעיניים" (1999) הצליח ערן לחשוף את הסדנאות הסודיות בהם משתתפים נהגים שדרסו למוות וקרובי ההרוגים, בחסות משרד התחבורה, תוך שהוא מתגבר על מכשולים רבים. חשיפת הסדנאות הביאה בסופו של דבר לשילובו של הסרט בקורסים לנהיגה מונעת, ובמוסדות ללימודי הנהיגה בישראל.

הפקת הסרט הדוקומנטרי "נשארנו בחיים" (2009) הביאה גם היא לגילוי סדנאות פרטיות ואינטימיות, בהן משתתפים הורים לילדים שתרמו את איבריהם להשתלות מצילות חיים. חשיפת עולמם של משפחות התורמים הביאה את המרכז הלאומי להשתלות איברים לפעול להקרנתו של הסרט בכל רחבי הארץ, ולרתום אותו לקידום המודעות וגיוס הסכמות לחתימה על כרטיס אדי.

הסרט "צעירים לנצח" (1996) בהשתתפות סער בדישי ומיכל זוארץ, מבוסס על סיפור אמיתי, אודות תאונת דרכים קטלנית בכביש הערבה. צעירים (חיילים בחופשה) צילמו עצמם במסרטת וידאו רגעים ספורים לפני שהתנגשו במשאית, והנציחו את רגע התאונה המחרידה. סרט הקולנוע, שהופק בשיתוף זכיינית הערוץ השני - חברת "רשת", הועבר ע"י משרד הבטחון לידי צה"ל, המקרין אותו באופן קבוע בפני חיילים, במסגרת הטירונות וקורסים מקצועיים.

הסיפורים שמאחורי הסרטים

בעקבות זכייתו של הסרט "לילה לבן" במסגרת פסטיבל קאן (1995), ערן נשלח לייצג את הסרט במדינות המזרח הרחוק. בחסות שגרירות ישראל בסינגפור, נפתחה הקרנת הבכורה במעמד בכירי הממשל ביום שישי אחה"צ. מכיוון שזהו מועד ההוצאות להורג הקבוע במדינה, היה צורך לדחות את עונש המוות של סוחר סמים מקומי בשבוע ימים.

חומרי הגלם בשחור-לבן של הסרט "לול" (1988) היו קבורים בארכיונים של הטלוויזיה הישראלית, לאחר שתוכנית הטלויזיה "לול" (1972) ירדה מן המסך. כאשר ניסה ערן להביא את החומרים להפקת גירסה קולנועית, הוא נתקל בקשיי מימון גדולים מאוד, היות ואף חברת הפצה ישראלית והגופים המממנים את תעשיית הקולנוע לא היו מעוניינים להשקיע בהפקה. למרות הקשיים, הסרט הפך לבסוף לאחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הישראלי.

הסרט הדוקומנטרי "לצחוק, לחיות ולאהוב" (1997) שייצר ערן בשיתוף עם ארנון צדוק, צולם בתוך האשראם של אושו בעיר פונה, הודו. בפעם הראשונה בתולדות המקום הורשה צוות צילום ישראלי לחדור למתחם, ולחשוף את הפעילות שבו.

בסרט הדוקומנטרי "וואלה, גדול השייקספיר הזה" אשר הופק עבור זכיינית הערוץ השני - חברת "רשת", נחשפת בכלא השרון שיטה מיוחדת לגמילה מסמים. אסירי הכלא, ביניהם גם אסירי עולם, מתמודדים עם הסמים באמצעות מונולוגים של שייקספיר. הסרט, העוקב אחרי תהליך הגמילה המיוחד, מגיע לשיאו כשהוא מתעד את השתתפות האסירים בפסטיבל התיאטרון בעכו.

פרסים אישיים ומחוות מיוחדות

(2010) פרס מיוחד מטעם "איגוד התקשורת והעיתונות בישראל" (ע"ר), כהכרה על עבודתו והתמקדותו בקולנוע בעל נטיה חברתית, המעלה על סדר היום הציבורי את בעיות החברה בישראל ^[2]
(2009) רטרוספקטיבה מטעם פסטיבל הסרטים הבינלאומי בפונה, הודו, במסגרתה הוקרנו שבעה ממבחר סרטיו של ערן
(2008) רטרוספקטיבה מטעם פסטיבל הסרטים בקולקטה, הודו, תחת הכותרת "פנינים של צלולואיד"
(2006) ערן נבחר להיות חבר בצוות השופטים של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי התחרותי בסופיה, בולגריה
(2003) ערב הוקרה לדורון ערן מטעם סינמטק תל אביב, על תרומתו לקולנוע הישראלי. עשרה מסרטיו של ערן הוקרנו במשך חודש ימים בסינמטקים שונים ברחבי הארץ
(2002) פרס הוקרה מיוחד מטעם "המועדון המסחרי והתעשיתי בישראל", עבור יזמות ויצירת קולנוע וטלוויזיה בישראל
(2002) פרס מאת ה"פורום הבינלאומי לקולנוע החדש", קולקטה הודו, עבור הצטיינות בקידום הקולנוע הישראלי בעולם

פרסים והשתתפות בפסטיבלים

(2009) "רגליים קרות" - הפסטיבל האסיאתי "העין השלישית", מומבאי, הודו; פסטיבל סרטי האהבה הבינלאומי, בולגריה
(2007) "רק כלבים רצים חופשי" - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בפונה, הודו; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסופיה, בולגריה

(2002) "טאהרה" - פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי הטוב ביותר, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לקונלוע עצמאי במנצ'סטר, ורמונט, ארה"ב; פרס מיוחד של השופטים, פסטיבל הסרטים העולמי, יוסטון טקסס, ארה"ב; השתתף במספר רב של פסטיבלים ברחבי העולם, ביניהם: פסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי, צ'כיה; פסטיבלי הסרטים בקולקטה, דוברובניק ואטלנטה; פסטיבל Blue Sky, צפון קרוליינה, ארה"ב; פסטיבל הסרטים היהודי, סן דייגו, ארה"ב; פסטיבל הקולנוע ירושלים, ישראל
(1998) "הדרך לעין חרוד" "(Back to Freedom)" - פרס הוקרה מהנהלת פסטיבל Città del Vasto, איטליה
(1996) "לילה לבן" - פרס הקולנוע הצעיר, פסטיבל קאן, צרפת
(1993) "מנת יתר" - פרס השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים בבייג'ינג, סין
(1992) "מאחורי הסורגים 2" - פרס השחקן הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים בוולנסיה, ספרד
(1992) "בשם האהבה" - פרס הסרט הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים במיניאפוליס, ארה"ב; התחרות הרשמית במונפלייה, צרפת
(1987) "ילדי סטאלין" - הוקרן במסגרת "מבט מסוים", פסטיבל קאן, צרפת ^[3]; פסטיבל הסרטים בווארשה, פולין; פסטיבל הסרטים בקולקטה, הודו
(1986) "פלאש" - התחרות הרשמית של פסטיבל הסרטים בוולנסיה, ספרד
(1985) "השחר L'aube" - סרטו של הבמאי ההונגרי המוערך מיקלוש יאנצ'ו, השתתף בתחרות של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, גרמניה
(1984) "אדמה חמה" - פרס הביקורת לסרט הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורינו, איטליה; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, גרמניה