משתמש:אני ואתה ואנחנו/טומאת שרץ
מקרא | ויקרא, י"א, כ"ט–ל"ח |
---|---|
משנה | מסכת כלים, פרק א', משנה א' ובפרק ח' |
תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף ק"ז, עמוד ב' |
משנה תורה | ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ד' |
ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, עשה צ"ז; ספר החינוך, מצווה קנ"ט; ספר מצוות גדול, עשה רמה |
טומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים של שמונה בעלי חיים ממשפחת המכרסמים והלטאות: ”החולד והעכבר והצב למינהו, והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט–ל').
השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת במינימום יום אחד (טומאת ערב, כלומר אם אכן טבל - אבל ללא טבילה הטומאה נמשכת ללא הגבלת זמן), אך לא מטמאים את נושא הפגר כאשר אינו נוגע בו.[1]
דיני הטומאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל אחד משמונה שרצים אלה לא מטמא בחייו אלא רק כשהוא מת ורק כשהוא לח (ולא יבש). כאשר כל גוף השרץ קיים אף אם הוא יבש הוא מטמא, שרץ מת ולח, או שלם אף שיבש, מטמא אדם, כלים, אוכלים, ומשקין הנוגעים בו, או בכלי חרס אף אם רק נכנסו לאויר הכלי ללא מגע.
המטמאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רק אותם שמונה מיני שרצים שפירטה התורה מטמאים אך שאר בעלי החיים הקטנים, כגון צפרדע, נחש, זבוב וכדומה - אין נבלתם מטמאת כלל.[2] גם דגים ושאר בעלי החיים הימיים אינם מטמאים בטומאת שרץ[דרוש מקור].
שיעור השרץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבלת שרץ מטמאת רק אם היא בשיעור מינימלי של נפח זרע העדשה,[3] אשר קטן יותר משיעור כזית שנקבע לטומאת אדם מת או נבלת בעלי חיים. שיעור ה'עדשה' הוא השיעור הקטן ביותר שיש בדיני טומאה וטהרה. השרצים מצטרפים להשלים לשיעור עדשה. עם זאת, איבר שלם של שרץ - מטמא אף אם אין בו שיעור עדשה.
דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס (דהיינו גם כשהנוגע בנבלה לא התכוון ואף הוכרח נגד רצונו ליצור מגע עם השרץ, כגון אם נפל עליו שרץ מת).
זיהוי שמונת השרצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזיהוי שמונת השרצים עסקו כבר מימי הגאונים. כבר משה רבינו התקשה בזיהוים[4]
שיטת רס"ג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת רש"י
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
חמוס (חולד)
-
עכבר
-
קרפדה (צב)
-
קיפוד (אנקה)
-
כח
-
לטאה
-
חילזון (חומט)
-
חפרפרת (תנשמת)
שיטת הזיהוי המודרני[דרוש מקור]
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
חולד
-
חולדה (חולד)
-
עכבר
-
חרדון צב (צב[5])
-
שממית (אנקה)
-
כח
-
לטאה
-
חומט
-
זיקית (תנשמת)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודה קיל, חומש דעת מקרא, מוסד הרב קוק: ירושלים, תשנ"ב
- יהודה פליקס, חי וצומח בתורה, ישראל הצעיר: ירושלים, תשמ"ד
- מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד, תל אביב, תשנ"ז
- הרב אמיתי בן דוד, שיחת חולין, ירושלים, תשע"ה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה, מסכת כלים, פרק א', משנה א'
- ^ משנה, מסכת טהרות, פרק ה', משנה א': "השרץ והצפרדע...". תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"ג, עמוד ב': "נחש שמֵמית ומרבה טומאה - טהור". משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ד', הלכה י"ד
- ^ משנה, מסכת טהרות, פרק ג', משנה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ "המדריך לדוחיים וזוחלים", פ. אמיתי, ב"גוגל ספרים"
טומאה וטהרה ביהדות | ||
---|---|---|
דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | |
דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
[:[קטגוריה:סוגי טומאות|שרץ]] [:[קטגוריה:שמונה שרצים|*]] [:[קטגוריה:פרשת שמיני]] [:[קטגוריה:חידוש]]