לדלג לתוכן

טומאת נבלת עוף טהור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טומאת נבלת עוף טהור
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ט"ו
משנה משנה, מסכת טהרות, פרק א', משנה א'
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרנגולות בלול. התרנגולת היא עוף טהור, ואם היא לא נשחטה כהלכה - נבלתה מטמאת.

לנבלה של עוף טהור סטטוס מיוחד בדיני טומאה וטהרה, בשונה מטומאת נבלה של בהמה.

נבלת עוף טהור היא עוף מאחד המינים הכשרים לאכילה (תרנגול למשל) שמת מבלי שנשחט כהלכה ובשל כך מוגדרת נבלה. בניגוד לנבלת בהמה המטמאת טומאת נבלהטומאת מגע או טומאת משא), נבלת עוף אינה מטמאת בטומאת נבלה, נבלת עוף שאינו כשר אינה מטמאת כלל, ונבלת עוף טהור מטמאת בטומאה בעלת מאפיינים ייחודיים. נבלה כזו מטמאת את מי שאוכל אותה (או כזית ממנה) "טומאת ערב" (למשך יום אחד בלבד, כאמור), אבל לא את מי שרק נוגע בה או מזיז אותה[1] דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.[2].

אף על פי שקרבנות העוף אינם נשחטים אלא נמלקים, קורבן עוף (תור או בן יונה) שנפסל מהקרבה, אף שאסור באכילה כדין נבלה, אינו נחשב כנבלה לעניין טומאה בבית הבליעה. דין זה הוא דווקא אם הקורבן נפסל במהלך תהליך ההקרבה, אך אם העוף היה פסול לקרבן מלכתחילה (לדוגמה, אם התגלה שהוא טרפה), נבלתו כן מטמאת בבית הבליעה[3].

נבלת עוף טהור אינה צריכה שיפלו עליה מים כדי להכשירה לקבל טומאה, מכיוון שדין ההכשר נלמד מפסוק בתורה בו כתוב:

וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם

הפסוק מדבר על זרעים, ובמסכת חולין[4] מסבירה הגמרא שכל האוכלים שתכונתם דומה לזרעים צריכים הכשר. ייחודיותם של הזרעים בהלכות טומאה היא שהם לעולם לא מטמאים טומאה חמורה - שמטמאת אדם וכלים, ולכן רק כל דבר שלא מטמא טומאה חמורה - כדוגמת זרעים - צריך הכשר לטומאה. הגמרא במסכת חולין קובעת שהגדר הוא - כל דבר שאין סופו לטמא טומאה חמורה. בשל כך, פוסק רבי יוסי שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר, מכיוון שסופה לטמא טומאה חמורה - אם יאכלו אותה[5].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ט"ו, ובפירוש רש"י שם.
  2. ^ תאורטית, אם יכניסו לעומק פי האדם חתיכה של שרץ, ורק גרונו יגע בה ולא חלקים גלויים יותר בגופו - לא נטמא במגע. קיים דיון בתלמוד (מסכת נדה, דף מ"ב, עמוד ב') האם בחתיכה של נבלת בהמה ההכנסה לגרון מטמאת במשא.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ז'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק ג'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.