משתמשת:Dahlia/קצת משלי

דליה וירצברג-רופא כמה משיריי (ותרגום סונטה 130 של שייקספיר)

סונטה 130 – שייקספיר

עיני אהובתי אינן כשמש כלל ועיקר; --- ;My mistress' eyes are nothing like the sun

אלמוג אדום יותר מאודם שפתיה; --- ;Coral is far more red than her lips' red

אם שלג צחור מדוע לשדיה גוון אפרפר; --- ;If snow be white, why then her breasts are dun

אם שיער חוטי תיל, כאלה שחורות מחלפותיה; --- If hairs be wires, black wires grow on her head

ראיתי ורדים כעין משי, אדומים ולבנים, --- ,I have seen roses damask'd, red and white

אך לא ראיתי כאלה בלחייה; --- ;But no such roses see I in her cheeks

ולכמה בשמים ניחוחות מהנים --- And in some perfumes is there more delight

יותר מזה הנודף מנשימותיה. --- .Than in the breath that from my mistress reeks

ערב לאוזניי צליל קולה, אך היטב לי נהיר, --- I love to hear her speak, yet well I know

אין הוא כנגינת מוסיקה נעימה. --- ;That music hath a far more pleasing sound

מעולם לא ראיתי אלה מהלכת - לי בהיר; --- ;I grant I never saw a goddess go

כשאהובתי צועדת היא דורכת על אדמה. --- .My mistress, when she walks, treads on the ground

ולמרות כל זאת בי נשבעתי אהובתי מוערכת --- And yet, by heaven, I think my love as rare

ככל אישה שסולפה דמותה בהשוואה מופרכת. --- .As any she belied with false compare

תרגום: דליה וירצברג-רופא (1985)

פרגיות מוזהבות

כל הזמן מתרבות סביבי פרגיות מוזהבות

כושר רבייתן עצום

נצנוצי זהבן מתריסים:

תנועותינו שלמות הגענו לנחלה

אני נחלה למראן

עיניי היפות בורקות בעירום אצבעי הדקה

אהה, חלקות אלוהים קטנות

לא יהיה חלקי עמכן?

סוליפסיזם

אולי הזמן תעתוע?

ארכיונים צהובים גדושים תעתוע

וכל חיי מכירה רק אותי

כל היתר, גם עתה, דמויות תעתוע

גם אתה.

ולא היה ולא יהיה – הווה נדמה

חוטים דקים של גשם תעתוע

ניגרים על חלונות

וסיגריה שזרקתי ברחוב הרחוץ

נלחמה להחיות את סילון עשנה

נמלטתי בעיצומה של התאבכות –

חובה להנציח תעתוע

אבל המקק שנלחם בסילון המורעל

גם אותו בעצם ראיתי מת.

שירה בציבור

שירה בציבור

איזה רעיון מופרך.

הרבה יותר הגיוני

בכייה בציבור

ביללות נהי למחות תמרורים

בן אדם – חיה פותה

אפילו הנמלים במטבח שלי

אדישות לתמונות המזון המגרות

והוא מזיל דמעה וריר

מול נייר וצללויד

מניע גפיים לרעשי צלילים

ואיך נבחין בנמלה מזדקנת

הרי לא נמצא בה

עגלגלות מתוקה ולאחריה ניוול רופס.

סונטה

רפרוף של מגע מרומז איחד

לשבריר של זמן

בעינוגי ליל ענוג שיחד

לרוות מן המן.

אפיריון כבד עטור זהבים

עמוס ערמות נחושתיים

בעורפו נשף סיבב להבים

שמו בסד – נחוש לא בשתיים.

זרע חי הוא אז הצמית בטמינה

ריגוש מפרפר לפת עד כליה

אז כינת הקנאה נשאה קינה

כי לפני הולדת הוטלה גווייה.

כשברק אש הבליח מתהולל

רעם בא - סתם עליו גולל.

על פנייה לעננים

אני פונה אליך, למשל, וואלאס סטיבנס,

האם (כאשר פנית אתה לעננים, למשל)

התכוונת שיקשרו שלשלאות

עבים סמיכים של פרשנות

סביב כל אחד מצירופי המלים שלך?

ומה היית חושב

על צירוף מילולי פשוט, בלתי ממודל

(אלוזי, אמנם) כמו:

אבא, מדוע – כשבחרת בעופרת

ממש מול עיניי הפעורות –

פנית לעננים?

הכתמת את העיניים

בעננים כבדים

של פחד רע וישן,

ואיך, אמור לי בטובך, אוכל

לפרש צעד כה מטורף

בלי למחוק את שפיותי?

(1985)