בית מדיצ'י
בית מדיצ'י (באיטלקית: Medici) הייתה שושלת סוחרים איטלקית שהייתה גורם רב השפעה באירופה החל במאה ה-13 ועד המאה ה-17. במרוצת השנים מונו מקרב המשפחה ארבעה אפיפיורים (לאו העשירי, קלמנס השביעי, פיוס הרביעי ולאו האחד עשר), מספר שליטים של רפובליקת פירנצה (החשוב שבהם היה לורנצו המפואר, פטרונן של כמה מיצירות האמנות המפורסמות בתקופת הרנסאנס), ומאוחר יותר גם מספר בני אצולה צרפתיים ואנגליים, ובהם שתי מלכות צרפת (קטרינה דה מדיצ'י ומארי דה מדיצ'י). הם בחרו את הביטוי Festina lente כמוטו של המשפחה.
כמו משפחות אחרות שהיו בעלות שליטה מרכזית על ערים באיטליה, גם משפחת מדיצ'י תרמה סכומי כסף נכבדים לשלטון המקומי בפירנצה. המשפחה הצליחה להביא את פירנצה אל תחת שליטתם, ובכך לאפשר סביבה לשגשוג של אמנות והומניזם. בכך למעשה הובילה המשפחה ללידתו של הרנסאנס האיטלקי, יחד עם משפחות גדולות ומשפיעות אחרות, כמו: משפחות ויסקונטי וספורצה ממילאנו, משפחת אסטה מפרארה, משפחת גונזגה ממנטובה, ואחרות.
במאה ה-16 נכתבה על ידי ניקולו מקיאוולי מַסָּה פוליטית הנסיך. הספר הוקדש על ידי מקיאוולי עבור לורנצו השני, דוכס אורבינו לבית מדיצ'י.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המשפחה מהאזור החקלאי מוג'לו, צפונית לפירנצה. אזכור ראשון לשמה נמצא במסמך משנת 1260. משמעות שם המשפחה באיטלקית הוא "רופא", אבל ייתכן שהשם נובע ממשמעות אחרת, ככל הנראה מרקע קדום של סחר בתרופות. בתחילת המאה ה-14 עסקה המשפחה בסחר בצמר, מהמכובדים בשוקי המסחר של פירנצה, ונחשבה לבית מכובד, אך לא מהמשפחות הפלורנטיניות יוצאות הדופן כגון: משפחת אלביצי (Albizzi) או סטרוצי (Strozzi). אחד מבני המשפחה, סלווסטרו דה מדיצ'י, היה דוברה של גילדת סוחרי הצמר בזמן מהפכת כפכפי העץ ("מרד הצ'ומפי" - מסרקי הצמר), ובן משפחה נוסף, אנטוניו, נידון לעונש מוות בשנת 1396. מעורבות בשערורייה נוספת גרמה להגליית בני משפחת מדיצ'י מפירנצה, חוץ משני יוצאים מהכלל, שאחד מהם, אווררדו דה מדיצ'י (Averardo (Bicci) de' Medici) הוא מקורה של שושלת מדיצ'י המדוברת.
החל מהמאה ה-14 בתהליך שהגיע לשיאו במאה ה-16, שימשה עוצמת הכלכלה של המשפחה כבסיס לעיסקי בנקאות שעמדו בתחרות עם הבנקאות הלומברדית. למעשה עוצמתם הפיננסית היא שעמדה בבסיס כוחה של המשפחה עוד יותר מכל תחום עיסוק כלכלי אחר.[1]
בנו של אווראדו, ג'ובאני די ביצ'י דה מדיצ'י (אנ'), הגדיל את הונה של המשפחה על ידי ייסוד בנק, אשר היה לאחד החשובים והמכובדים באירופה. הבנק אף הצליח לקבל מהאפיפיור את הזכות להעביר הכספים מכל רחבי הקהילות הנוצריות לכנסייה. ג'ובאני דה ביצ'י אמנם צבר השפעה רבה בקרב חוגי השלטון בפירנצה, אולם רק בשנת 1434 הפכו בני המשפחה לשליטיה הלא רשמיים של הרפובליקה, עם הענקת התואר "גראן מאסטרו" לבנו של ג'ובאני, קוזימו דה מדיצ'י. מול המשפחה עמדה משפחת פאצי, שאף ניסתה להשתלט על העיר פירנצה בכוח ב-1478. בשיא הסכסוך בין שתי המשפחות הותקפו לורנצו דה מדיצ'י ואחיו ג'וליאנו בקתדרלה של פירנצה. ג'וליאנו נרצח, אך לורנצו הצליח להימלט. בתגובה תלו אנשי פירנצה את פרנצ'סקו סלוויאטי, הארכיבישוף של פיזה, שצידד במשפחת פאצי. האפיפיור סיקסטוס הרביעי, שתמך במשפחת פאצי, הכריז על נידויו של לורנצו דה מדיצ'י והטיל חרם על פירנצה.
בני הענף ה"וותיק" של המשפחה, אלו המשתייכים לזרעו של קוזימו, שלטו ברפובליקה עד להתנקשות בחייו של אלסנדרו דה מדיצ'י, הדוכס הראשון של פירנצה, בשנת 1537. שלטון זה, במשך כמאה שנה, הופרע רק על ידי שני אירועים (בין 1494–1512 ובין 1527–1530), כשמהפכנים שלחו את בני מדיצ'י לגלות. לאחר הרצח עבר השלטון לידי קוזימו הראשון דה מדיצ'י (דוכס טוסקנה), אשר בא מקרב הענף ה"צעיר" של המשפחה, אשר מקורו בלורנצו די ג'ובאני דה מדיצ'י, בן הזקונים של מייסד השושלת - ג'ובאני דה ביצ'י.
- ערך מורחב – הדוכסות הגדולה של טוסקנה
קוזימו ואביו המשיכו לבסס את מעמד משפחתם בעזרת הבנק, המסחר, פטרונות לאמנים ולאנשי תרבות, והאפיפיורות - שהבטיחו את מעמדה של המשפחה לדורות. קוזימו הראשון הרחיב את גבולות שלטונו, רכש את האי אלבה (1548), כבש את סיינה (1555) והפך את טוסקנה לכוח החשוב והחזק ביותר באזור. בד בבד קשר ברית אמיצה עם מדינת האפיפיור בראשות פיוס החמישי. אף שקוזימו עצמו הפסיק לשלוט בפועל ב-1565 והעביר את תפקידו לבנו פרנצ'סקו דה מדיצ'י, המשיך שלטונם להיות יציב וחזק. בשנת 1569 העניק האפיפיור לקוזימו את התואר דוכס גדול, צעד שהפך את טוסקנה לדוכסות גדולה. לאורך שלטון בני מדיצ'י בטוסקנה, הזהות בין בני מדיצ'י לבין הדוכסות הגדולה הייתה גדולה, ולא הייתה למעשה הפרדה בין הקופה הציבורית לבי הקופה המשפחתית של המשפחה השלטת. רק בני המשפחה יכלו למשל לנצל משאבי טבע. שלטונו של פרנצ'סקו (שמת בן 46 ב-1587 וכיהן בפועל כראש המדינה מ-1565 ובאופן רשמי ממות אביו קוזימו ב-1574), היה המשך ישיר של ימי אביו, כאשר המדינה נשלטת בפועל על ידי הפקידות הבכירה שמינה אביו. את פרנצ'סקו ירש אחיו, פרדיננדו, שהיה פעיל בפיתוח המדינה וכרת בריתות עם מדינות שכנות על ידי נישואיו לכריסטינה מלורן, בתו של דוכס לורן והשאת אחותו, מארי דה מדיצ'י לאנרי הרביעי, מלך צרפת. את בנו, קוזימו השני, השיא למריה מדלנה, ארכידוכסית אוסטריה מבית הבסבורג, ששלט גם בספרד, אשר הציבה איום מתמיד של חופי טוסקנה מכיוון הים הטירני. ב-1605 הביא פרדיננדו לבחירת בן משפחתו, אלסנדרו דה מדיצ'י לאפיפיור לאו האחד-עשר, שאמנם נפטר כעבור חודש, אך ממשיכו פאולוס החמישי היה תומך בית מדיצ'י.
קוזימו השני, בנו של פרדיננדו ויורשו, הותיר, כמו דודו פרנצ'סקו, את השליטה לשריו. בנו, פרדיננדו השני היה אך בן 11 במות אביו ב-1621 ובתחילת שלטונו שימשו אמו מריה מדלנה, ארכידוכסית אוסטריה וסבתו, קריסטינה מלוריין כעוצרות. השתיים, וקריסטינה במיוחד, הסתמכו על ייעוצם של אנשי דת (בניגוד לזהירותו הרבה של קוזימו הראשון מעירוב בין דת וענייני מדינה). ב-1634 השיאו השתיים את פרדיננדו השני לויטוריה דלה רוברה. לקראת תום שלטונו של פרדיננדו היה אוצר הדוכסות ריק והיא נאלצה ללוות מהאימפריה הרומית הקדושה וכך הפכה לבעלת חוב מולה. את שלטונו של פרדיננדו השני ירש ב-1670 בנו קוזימו השלישי. הוא ירש מצב כלכלי חמור ובמהלך שלטונו חלה התדרדרות נוספת וחזה במעמד הדוכסות הגדולה. קוזימו השלישי היה שמרן ופוריטן קתולי, הוא אסר על חגיגות בעלות ניחוח פאגאני, הוציא להורג מי שנחשד כהומוסקסואל, החמיר את המיסוי, העמיק את החינוך הדתי והוציא צווים נגד היהודים. קוזימו השלישי נשא לאשה את נכדתו של אנרי הרביעי, מלך צרפת, מרגריט לואיז ד'אורליאן. מנישואים ללא אהבה אלה נולדו שלושה צאצאים, פרדיננדו, שהיה אלכוהוליסט, ג'אן גסטון דה מדיצ'י, שירש את אביו ואנה מריה לואיזה דה מדיצ'י, הנצר האחרון לבית מדיצ'י.
בית מדיצ'י בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שושלת דה מדיצ'י לא זכתה לאזכורים רבים בספרות, אך סדרת הספרים המצליחה מאת מרי הופמן: "סטרוגנזה", מזכירה את משפחת דה מדיצ'י בתור שושלת: די-צ'ימיצ'י, שקורותיה קשורים הדוקות לתולדות העיר "ג'יליה", כמו שקורותיה של משפחת מדיצ'י קשורים לעיר פירנצה. משפחת די צ'ימיצ'י, בדומה למשפחה שעליה היא בנויה – משפחת מדיצ'י – צברה את הונה בבנקאות.
לפי הספר, צברה משפחת מדיצ'י שם ומוניטין מרשימים, והם הפכו לאנשי תרבות מצליחים. האפיפיור עצמו היה אחד מהם, כפי שמוזכר במציאות, וגם דוכס "ג'יליה", העיר המקבילה לפירנצה, היה אחד מהם: ניקולו די צ'ימיצ'י.
האופרה I Medici מאת רוג'רו ליאונקוואלו דנה בתקופתו של לורנצו דה מדיצ'י וקנוניית בית פאצי.
הספר קנוניית אפריל מאת סוסנה פורטס עוסק באיבה בין משפחת פאצי למשפחת מדיצ'י ובקנוניית בית פאצי והטבח בקתדרלה של פירנצה שהתרחש ביום 26.4.1478.
בית מדיצ'י הוא גורם מרכזי בסדרת הטלוויזיה "הסודות של דה וינצ'י".
כמו כן, הבית מופיע גם בסדרת הטלוויזיה "הבורג'ס".
בנוסף, בית מדיצ'י מופיע במשחק Assassin's Creed II, מסדרת המשחקים Assassin's Creed.
ב-2016 החל שידור המיני-סדרה "מדיצ'י" בכיכובם של דסטין הופמן כג'ובאני די ביצ'י דה מדיצ'י, ריצ'רד מאדן כקוזימו הראשון וסטיוארט מרטין כלורנצו.
בסדרת הטלוויזיה "ממלכה" אשר שודרה בין השנים 2013–2017 וכיום משודרת בפלטפורמת השידור האינטרנטית נטפליקס, קתרין דה מדיצ'י משמשת כאחת מהדמויות הראשיות בסדרה כמלכת צרפת, וכאמו של פרנסיס, מלך צרפת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרויקט ארכיון מדיצ'י - ארכיון המשפחה המספק מידע רב על התקופה (באנגלית)
- אתר משפחת מדיצ'י
- מידע על בית מדיצ'י, רוב המידע הביוגרפי מסתמך על "The Rise and Fall of The House of Medici", מאת כריסטופר היברט
- ספי הנדלר, איך זה שמשפחת מדיצ'י עדיין מסעירה את הרוחות באירופה?, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2015
- בית מדיצ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מדיצ'י (משפחה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ד"ר א. בונה, "מתולדות הבנקאות", בתוך: הבנקאות להלכה ולמעשה - ספר לאיש-המקצוע ולמעיין, ירושלים, ראובן מס, 1940, עמ' 13.