לדלג לתוכן

כריסטופר היברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטופר היברט
Christopher Hibbert
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 5 במרץ 1924
אנדרבי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בדצמבר 2008 (בגיל 84)
אוקספורדשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • מכללת רדלי
  • אוריאל קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הצלב הצבאי
  • עמית החברה הגאוגרפית המלכותית
  • עמית החברה המלכותית לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטופר היברט (באנגלית: Christopher Hibbert;‏ 5 במרץ 1924 – 21 בדצמבר 2008) היה סופר, היסטוריון וביוגרף אנגלי. הוא כונה "פנינת הביוגרפים" ב"ניו סטייטסמן" ו"כנראה ההיסטוריון הפופולרי הנקרא ביותר בתקופתנו, וללא ספק אחד הפורה ביותר" ב"טיימס".[1] היברט היה עמית האגודה המלכותית לספרות ומחבר ספרים רבים, בהם ספר על ההיסטוריה של אנגליה, ביוגרפיות של בנג'מין דיזראלי, אדוארד השביעי, ג'ורג' הרביעי, משפחת בית מדיצ'י, וספר על מלחמת האזרחים האנגלית.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1924 בשם ארתור ריימונד היברט באנדרבי (אנ') שבלסטרשייר, בנם של הכומר ה. ו. היברט ושל מוד. הוא למד באורייל קולג' (אנ') של אוניברסיטת אוקספורד.[1][2] הוא קיבל תואר ראשון ותואר שני.

הוא עזב את מכללת אורייל כדי להתגייס לצבא, שם קרא להיברט קצין "כריסטופר רובין" (מספרי "פו הדב") על פי מראהו הצעיר, ומאז הוא מכונה "כריסטופר". במהלך מלחמת העולם השנייה שימש היברט קצין חי"ר ברגימנט המתנדבים הרובאים האירים של לונדון (אנ'), נלחם באיטליה והגיע לדרגת קפטן. הוא נפצע פעמיים וקיבל את הצלב הצבאי בשנת 1945.[2][3]

בשנים 1945–1959 היה שותף במשרד סוכני קרקעות וכרוזים במכירה פומבית.[1] הוא החל את קריירת הכתיבה שלו בשנת 1957.[3] היברט זכה בפרס היינמן (אנ') לספרות בשנת 1962 על ספרו "The Destruction of Lord Raglan",[2] ובמדליית מקולווין של אגודת הספריות בשנת 1989. כריסטופר היברט היה עמית החברה המלכותית לספרות והחברה הגאוגרפית המלכותית, וזכה בתואר דוקטור לשם כבוד בספרות מטעם אוניברסיטת לסטר.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היברט התגורר הנלי על התמזה (אנ') שבאוקספורדשייר, היה נשוי לסוזן פיגפורד ולזוג נולדו שלושה ילדים: מנהלת עזבונו הספרותי קייט היברט, התסריטאי ג'ימי היברט (אנ') ועיתונאי המוזיקה טום היברט (אנ').[2]

הוא נפטר ב-21 בדצמבר 2008 בהנלי מדלקת ריאות בגיל 84.[1][2][3] הוא נשרף לאחר טקס "הומניסטי" באוקספורד ב-2 בינואר 2009.[4]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Road to Tyburn (New World, 1957)
  • King Mob (Longmans, 1958)
  • Wolfe at Quebec (Longmans, 1959)
  • Corunna (B. T. Batsford,1961) ISBN 113571309X
  • The Destruction of Lord Raglan (Longmans, 1961)
  • Benito Mussolini (Longmans, 1962)
  • The Roots of Evil: A Social History of Crime and Punishment (Weidenfeld & Nicolson, 1963)
  • Agincourt (Batsford, 1964)
  • The Court at Windsor (Longmans, 1964)
  • Garibaldi and his enemies (Longmans, 1965)
  • The Making of Charles Dickens (Harper & Row, 1967)
  • Waterloo (New English Library, 1967) ISBN 978-1853266874
  • London, the Biography of a City (Longmans, Green & Co., 1969)
  • Charles I (Weidenfeld & Nicolson, 1968)
  • The Search for King Arthur (American Heritage, 1969)
  • The Dragon Wakes (Harper & Row, 1970)
  • The Personal History of Samuel Johnson (Longmans, 1971)
  • Tower of London (Newsweek [Series: Wonders of Man], 1971) ISBN 978-0882250021
  • George IV (Vol 1: Longman, 1972; Vol 2: Allen Lane)
  • The House of Medici: Its Rise and Fall (Morrow, 1975)
  • Versailles (Series: Wonders of Man, 1975)
  • Edward VII: A Portrait (Allen Lane, 1976)
  • The Great Mutiny: India, 1857 (Allen Lane, 1978), as Penguin Pocketbook: 1980, ISBN 978-0-14-004752-3.
  • The French Revolution (Penguin, 1980) ISBN 978-0-14-004945-9.
  • Africa Explored (Allen Lane, 1982)
  • Chateaux of the Loire (Series: Wonders of Man, 1983)
  • The London Encyclopaedia with Ben Weinreb (Macmillan, 1983)
  • Rome, the Biography of a City (Norton, 1985) ISBN 0393019845
  • The English: A Social History (Grafton, 1987) ISBN 0246121815
  • Venice: The Biography of a City 1988 google.ca listing
  • The Encyclopaedia of Oxford (Macmillan, 1988)
  • Redcoats and Rebels (Grafton, 1990) ISBN 978-0393322934
  • The Virgin Queen: Elizabeth I, Genius of the Golden Age (Addison–Wesley, 1991)
  • Florence: Biography of a City (Norton, 1993) ISBN 0140166440
  • Cavaliers & Roundheads: The English Civil War, 1642–1649 (HarperCollins, 1993)
  • The Story of England (Phaidon Press, 1994)
  • Nelson: A Personal History (Penguin, 1994) ISBN 978-0-14-016738-2
  • No Ordinary Place: Radley College and the Public School System 1847–1997. London: John Murray General Publishing Division. 1997. ISBN 0-7195-5176-5.
  • Wellington: A Personal History (Da Capo, 1997)
  • George III: A Personal History (Penguin, 1998) ISBN 978-0-14-025737-3
  • Queen Victoria: A Personal History (HarperCollins, 2000)
  • The Marlboroughs: John and Sarah Churchill 1650-1744 (Viking, 2001)
  • Napoleon: His Wives and Women (HarperCollins, 2002)
  • Great Battles: Agincourt (Phoenix new edition 2003) ISBN 1842127187
  • Disraeli: A Personal History (HarperCollins, 2004)
  • Disraeli: The Victorian Dandy Who Became Prime Minister (Palgrave Macmillan, New York City 2006) ISBN 978-1-4039-7270-5.
  • The Borgias and Their Enemies: 1431–1519 (Mariner Books, 2009)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 "Christopher Hibbert: popular historian". The Times. 29 בדצמבר 2008. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 Sheppard, Francis (27 בינואר 2009). "Obituary: Christopher Hibbert". The Guardian. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 Grimes, William (6 בינואר 2009). "Christopher Hibbert, 84, Lively Historian, Dies". The New York Times. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Hibbert, Arthur Raymond [Christopher] (1924–2008), historian". Dictionary of National Biography. במאי 2012. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה) Subscription needed.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כריסטופר_היברט&oldid=32028821"