משה קסורלה
 | |
| הרב משה קסורלה כפי שצולם בפריז ב-1952 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1913 ביטולה, ממלכת סרביה  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 1990 (בגיל 76) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| תאריך עלייה | 1980 |
| מדינה |
צרפת, ממלכת יוגוסלביה |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות |
1932 – 22 ביוני 1990 (כ־58 שנים) |
| רבותיו |
מוריץ לוי, מרדכי צבי אורבך |
| פרסים והוקרה |
קצין במסדר הדקל האקדמי |
  | |
הרב משה (מואיז) קסורלה (בסרבו-קרואטית בכתב לטיני: Moše Kasorla, בצרפתית: Moïse Cassorla; 12 באוגוסט 1913 ביטולה, ממלכת סרביה – 22 ביוני 1990, ירושלים, ישראל) היה הרב הראשי לקהילת יהודי טולוז בתקופת מלחמת העולם השנייה, ובהמשך רב הקהילה הספרדית של פריז.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה קסורלה נולד ב-1913 בביטולה, עם תום מלחמת הבלקן השנייה, בעת שהייתה נתונה תחת שליטת ממלכת סרביה. המשפחה נמנתה עם קהילת ביטולה, והייתה בת 11 נפשות. בילדותו למד בתלמוד תורה שבעירו אצל חכם יצחק אליצפן.[1] בהמשך, בין השנים 1928–1932, למד ביחד עם אחיו מאיר, במחזור הראשון של הסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו תחת הרבנים מוריץ לוי ומרדכי צבי אורבך. עימו למד בחברותא סולומון גאון, לימים פרופסור בישיבה יוניברסיטי.[2][3]
לאחר סיום לימודיו, שב לביטולה וכיהן כרב. בשלהי 1936 עזב לצרפת והחל ללמוד בבית המדרש הרבני של צרפת. עם חבריו לספסל הלימודים נמנו הרבנים דוד פיירוורקר וארנסט גוגנהיים.[4] ביולי 1938 מונה לרב הראשי של קהילת יהודי טולוז. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הכרעת המערכה על צרפת, בין השנים 1940–1942 שימש קסורלה גם כרב עבור יהודים בלגים שנכלאו במחנה ורנה, ובהמשך פעל לסייע בציוד אישי ובתרופות גם ליהודים מצרפת שנכלאו במחנה המעצר גירס ומחנה רסבדו. קסורלה נעזר בבישוף ז'יל-ז'רו סאלייז' אליו העביר דיווח שבועי על מצבם של יהודי המחנות. הבישוף גינה בפומבי את מדיניותו האנטישמית של משטר וישי ואת רדיפות היהודים, וסייע בהברחת ילדים יהודים מהמחנות למסתור במנזרים שונים.[5]
פעילותו של קסורלה בתיאום עם הרזיסטאנס הובילה את המשטרה הצרפתית לרדוף אחריו, והוא נמלט מטולוז עם רעייתו כאשר ברשותו מכתב מהבישוף ז'יל-ז'רו סאלייז' המנחה לסייע לו. הוא הגיע לניס, שהייתה באותה העת תחת חסות איטלקית, ושם במאי 1943 נולד בנו בכורו. מניס נמלט למנזר הררי בכפר סנט ג'וליה אשר במחוז גארון עילית, ושם באוגוסט 1944 נולדה בתו. לאחר הגעת כוחות גרמניים לאזור נמלטה משפחת קסורלה והסתתרה באסמים בכפרים שונים באזור.[6]
לאחר המלחמה עברו משה קסורלה ומשפחתו לאו-דה-סן אשר בפריז רבתי, ושם ניהל בית מחסה לילדים עקורים ויתומים. בהמשך היה רבה של הקהילה הספרדית בפריז. בתחילה מונה לרב בית הכנסת של מונמארטר, ומאוחר יותר עבר לכהן כרב בית הכנסת דון יצחק אברבנאל.
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 ביוני 1942 נישא בטולוז לפאני לבית רייכר (1923–2013), שהייתה ילידת פולין, בת למשפחה קונסרבטיבית אשר מקורה בטשביניה. בני משפחתה של פאני התגוררו באנטוורפן וסחרו ביהלומים. במהלך המלחמה, עלה בידי משה קסורלה להציל חלק מבני משפחתה של רעייתו משילוח למחנות ההשמדה. כל משפחתו של משה קסורלה מביטולה נרצחה במחנה ההשמדה טרבלינקה, במהלך שואת יהודי מקדוניה.[2]
ממשלת צרפת העניקה לו את עיטור: קצין במסדר הדקלים של האקדמאים.[2]
למשה ולפאני נולדו שני ילדים, בן ובת. לימים היגר הבן יהושע לארצות הברית והיה לארכיטקט במנהטן, והבת דניאל עלתה עם הוריה ב-1980 לישראל. המשפחה התגוררה בירושלים. משה קסורלה הלך לעולמו לאחר מחלה קשה ב-1990 והוא בן 76. הוא הובא למנוחות בבית הקברות קריית שאול.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה קסורלה באתר GRAVEZ
- עם הרב עוזיאל בפריז, הצופה, 4 בפברואר 1947
- אזכרה לר' ב"צ עוזיאל ז"ל בפריז, הַבֹּקֶר, 27 בספטמבר 1953
- ד"ר וידאל מודיאנו ז"ל, במערכה, 29 בפברואר 1972
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'ני לבל, גאות ושבר, פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, הוצאת מורשת, ירושלים, 1986, עמוד 119.
- ^ 1 2 3 ג'ני לבל, גאות ושבר, עמוד 122.
- ^ הסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו, באתר elmundosefarad (בבוסנית).
- ^ הרב ארנסט גוגנהיים, באתר judaisme-alsalor.fr (בצרפתית).
- ^ Sylvie Bernay ,Anti-Semitic Propaganda Against the Episcopal Protests of the Summer of 1942, באתר cairn.info (בצרפתית).
- ^ משה קסורלה, באתר archive.wikiwix.com (באנגלית).