משה יוסף עדס
 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1923 כ' בתשרי תרפ"ד ירושלים  המנדט הבריטי |
|---|---|
| פטירה |
16 באוקטובר 1992 (בגיל 69) י"ט בתשרי תשנ"ג ירושלים  ישראל |
| כינוי | חכם יוסף עדס |
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים |
| תחומי עיסוק | שוחט, מגיד שיעור, ראש ישיבת פורת יוסף |
| רבותיו | אביו הרב יעקב עדס, הרב עזרא עטיה, דודו הרב משה עדס |
| בני דורו | החזון אי"ש, הרב שלום שבדרון, הרב שלום מאיר יונגרמן, עמיתיו חכמי פורת יוסף; הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה, הרב יצחק כדורי, הרב עובדיה יוסף |
| בת זוג | מרת רחל עדס |
| אב | רבי יעקב עדס |
| אם | מרת חיה אסתר עדס |
רבי יוסף משה עדס (30 בספטמבר 1923, חול המועד סוכות כ' בתשרי ה'תרפ"ד, ー 16 באוקטובר 1992, חול המועד סוכות י"ט בתשרי ה'תשנ"ג) היה ראש ישיבה ומקובל בירושלים, וראש ישיבת פורת יוסף, וחזן קבוע ובעל תוקע בימים הנוראים בבית הכנסת שאול צדקה בשכונת בית ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד להרב יעקב עדס ולחיה אסתר, בתו של הרב עזרא הררי רפול. למד בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. את עיקר תורתו למד מאביו וכן מרבו המורה הרב עזרא עטיה שלמד איתו חברותא בעודו בחור. נודע בהנהגות קדושה מיוחדות מאוד ונהג לא לקנות שום מאכלים מבחוץ אלא הכל אשתו הייתה מכינה ואופה את הלחם בבית מחשש תולעים ועוד הנהגות חסידות רבות, שימש שנים רבות כבעל תוקע וחזן בבית הכנסת שאול צדקה במניין נץ החמה הקבוע בראש השנה וביום הכיפורים שייסד עמיתו ראש ישיבת פורת יוסף הרב יהודה צדקה והיה שופך צקון לחשו בקול ערב ומרטיט כל לב, רבים מן החיים כיום זוכרים ומלאי עורגה לתפילותיו ונעימותיו הנדירות. נהג בראש השנה להוסיף בקדיש; שערי פריה ורבייה ובתורה בהטעימו שעיקר הפריה ורבייה היא לחדש בתורה, היה מתפלל יום יום בנץ החמה בכותל המערבי ואחר התפילה אוסף כסף עבור העניים לצדקה, שהיו תמיד עיניהם נשואות אליו. בשנת תשי"ב (1952) החל ללמד בישיבת 'פורת יוסף', והיה מכתת רגליו לאסוף צדקה לחלקה בין תלמידי חכמים. בשנת תשכ"ז (1967), זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, החל ללמד בקביעות שיעור 'אעירה שחר', סמוך לכותל המערבי. אחר תפילת וותיקין היה ממשיך ללמוד בישיבה. בערב היה מלמד בעלי בתים בבית הכנסת 'שאול צדקה' בשכונת 'בית ישראל'. בערבי שבת, היה מלמד בביתו משניות, וביום השבת היה מלמד בבתי הכנסת 'סילווירה', ו'מטלון'. בשנת תשל"ב (1972) ייסד את ישיבת 'יום השישי' ותמך כלכלית בלומדים בה. היה מראשי ישיבת המקובלים 'אמת ושלום', ערך פדיון נפש, ועסק ובמצוות טהרת הנפטרים וקבורתם. היה אומר בשם הרב אברהם עזריאל[1] מחכמי ירושלים שסגולה לאריכות ימים היא לקנות תכריכים עוד בחיים וכן נהג. היה תמיד אוהב לחדש בתורה בעיקר ללמוד בתורת המהר"מ שיף והיה לומד במהירות עצומה במהר"ם שיף כאמירת אשרי יושבי מרוב מהירות וחריפות שכלו וכן היה דבוק בלימוד מהרש"א. כמו כן כשהיו באים לנשק את ידו במהירות רבה היה משמיט אותה ומעולם לא הצליח אדם לנשק את ידו, וזה מרוב ענוותנותו.
נפטר בי"ט תשרי, חול המועד סוכות תשנ"ג. בנו רבי יעקב הקים לזכרו את כולל מעלות יוסף. אחיו הרב יהודה עדס ראש ישיבת קול יעקב הספידו בפטירתו ליד ישיבת פורת יוסף בהושענא רבא באומרו עליו, שהוא היה יוסף הצדיק של הדור "יוסף צדיקא".
חיים אישיים ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשא לאשה את רחל (לבית אבוטבול), נכדתו של המקובל רבי יום טוב ידיד הלוי. בניו; הרב אהרן עדס, והרב יעקב עדס.
לבש בשבתות בגדי לבן כמנהג המקובלים[2]. אסר את הההשתתפות בבחירות כעמדת העדה החרדית הספרדית[3].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גילקרוב, גדעון מאיר, האיר המזרח, באתר אוצר החכמה, עמ' 276.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הובא בקונטרס כוכבי בוקר
- ^ ראה כף החיים רס"ב, כ"ד.
- ^ נוהג כצאן יוסף - סדר ההנהגה ומנהגי הלכה במדרש פורת יוסף, באתר אוצר החכמה, עמ' 40
| עץ משפחת עדס | |
|---|---|
|