משה בר כוכבא

משה בר כוכבא
לידה	5 במרץ 1930; גליציה, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	19 בנובמבר 1992 (בגיל 62); תל אביב-יפו, ישראל
תאריך עלייה	1942
מדינה	ישראל
כינוי	בריל, הגיימר הגדול
צאצאים	ירדן בר-כוכבא
השתייכות	אצ"ל צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1946-1948 אצ"ל – 1948-1990 צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 52; מפקד חטיבה 45; מפקד חטיבה 188; מפקד גייסות השריון; מפקד אוגדה 194; מפקד גיס 446; מפקד גיס 479; מפקד פיקוד הדרום;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מבצע שלום הגליל; המערכה ברצועת הביטחון; האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
	עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
	מנכ"ל רכבת ישראל
הנצחה
	תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום

משה בר כוכבא (בריל) (5 במרץ 1930 – 19 בנובמבר 1992) היה אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד הדרום בין השנים 1983–1986 ומנכ"ל רכבת ישראל.

ביוגרפיה

בר כוכבא נולד ב-5 במרץ^[1] 1930 לדבורה ומקס בריל בגליציה. הוא עלה לארץ ישראל ב-1942, גדל ברחובות והצטרף בנעוריו לאצ"ל. בגיל 16 שימש כמפקד פלוגה בארגון.

שירותו הצבאי

במלחמת העצמאות שימש כחייל פשוט בין היתר במבצע דני. לאחר שהשלים קורס קצינים היה למפקד מחלקה בחטיבה 9. לאחר המלחמה עבר לחיל השריון. תחילה כמפקד מחלקה בחטיבה 7, ובהמשך דרכו, משנת 1951, היה מפקד פלוגה של פלוגת זחל"מים סדירה בגדוד 79. באוקטובר 1951 פיקד על גדוד חרמ"ש, שביצעה פשיטה על מאהל בדואי ברצועת עזה במסגרת פעולות התגמול.^[2]

ב-1956, בעת מבצע קדש, פיקד על פלוגה א' בגדוד 82 בחטיבה 7 בקרב סכר הרואיפה. על פיקודו בקרב זה קיבל צל"ש, שלאחר מכן הומר בעיטור העוז.

תיאור המעשה: ביום 31 באוקטובר 1956, תקפה יחידה בפקודו של רס"ן משה בריל משלט אויב. בהתאם לתכנית צריכות היו 2 פלוגות להסתער על המשלט. למרות שפלוגה אחת נתאחרה, ועל אף אש אויב קטלנית, נהג רס"ן משה בריל את פלוגתו ישר אל האויב והמשיך בהסתערותו, למרות שסבל אבדות כבדות. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

— עיטור העוז למשה בר כוכבא

יומיים לאחר מכן, בליל 2 באוקטובר, הציבה פלוגתו מארב חסימה לכיוון מתחם אום כתף בשל התראה על כוח אויב נסוג מהמתחם לכיוון סכר הרואיפה. בדיעבד התברר שהייתה זאת פלוגת הטנקים של רב-סרן שמעון ליבר מגדוד 377 של חטיבה 37. בתקרית אש כוחותינו שהתפתחה הושמדה פלוגתו של ליבר. המניין הרשמי של ההרוגים עמד על 25.

בשנים 1957 - 1958 היה סגן מפקד גדוד 82 בחטיבה 7. בשנים 1959 - 1962 פיקד בשיבוץ חירום על גדוד טנקים מילואים 95, בחטיבה 10. בשנים 1962 - 1963 פיקד על גדוד טנקים 52, בחטיבה 7. בשנים 1963 - 1964 היה סמח"ט 7.^[3]

ב-1964 מונה בשיבוץ חירום למפקד חטיבה ממוכנת מילואים 45. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 45 בקרבות בצפון השומרון ובעמק דותן. נפצע ברגלו בקרב על ג'נין אך סירב להתפנות. חטיבתו פרצה לצפון רמת הגולן בגזרת בניאס-מסעדה וכבשה אותו.

בסוף שנת 1969 הוביל את הסבת חטיבת המילואים 45, לחטיבת טנקים שוט-קל סדירה 188 ומונה למפקדה הראשון. בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים הוביל את החטיבה למבצע קיתון 10 ובפשיטות לפתח לנד במבצע קלחת 2 וקלחת 4. במלחמת יום הכיפורים היה סגנו של דן לנר בפיקוד על אוגדת מילואים 210, אשר הדפה את השריון העיראקי ברמת הגולן. בשנת 1975 פיקד על אוגדה 194. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1979 הועלה לדרגת אלוף. פיקד על גיס 446, הגיס הצפוני, ועסק בהכנות אופרטיביות לעימות בגזרה מול לבנון.^[4]

במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 פיקד על גיס 479 שהיה מופקד על רמת הגולן, מיולי 1982 פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון וביצע יום קרב מול הסורים בבקעת הלבנון אשר יצב את השקט בחזית בתום הקרבות. במקביל כיהן כמפקד גייסות השריון.

ב-1983 מונה למפקד פיקוד הדרום עד מרץ 1986.^[5] שמו של בר כוכבא עלה כמתמודד לתפקיד סגן הרמטכ"ל, אולם אהוד ברק הועדף על פניו. לאחר מכן כיהן כעוזר הרמטכ"ל להפקת לקחי המלחמה.^[6] בר כוכבא טען שצה"ל אינו מפיק לקחים ממלחמת שלום הגליל (לימים, מלחמת לבנון הראשונה) ואינו מתכונן כיאות לשדה הקרב העתידי. הוא הציע להקים ועדת על אסטרטגית שתטפל בעניינים אלו ותאפשר לצבא להקדיש את זמנו לבעיות היומיומיות.^[7] בר כוכבא טען שיש להעמיק את ההכשרה של הקצינים הבכירים בצה"ל ולבטל את הנוהג שאנשי צבא פורשים בגילאי 40–45 לקריירה שנייה באזרחות, דבר שלטענתו אינו מאפשר לאנשי צבא להגיע להכשרה מספקת.^[8]

בר כוכבא מתח ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל דן שומרון וסגנו אהוד ברק כשסבר כי אינם מטפלים בצורה נאותה באינתיפאדה הראשונה^[9] הוא טען שעוד יקימו על כך ועדת חקירה, ותבע שימנו אותו לאלוף פיקוד מרכז, בכדי שיטפל באינתיפאדה, וכשלא נענה בחיוב פרש מצה"ל בנובמבר 1990.

בר כוכבא תמך בהסכם שלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב, אך הדגיש שעל מדינת ישראל לבוא מתוך עמדה של כוח, ושאין לסגת לגבולות הקו הירוק.^[10]

חייו הציבוריים

לאחר פרישתו מצה"ל מונה למנכ"ל רכבת ישראל.^[11] באביב 1992 ניסה להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת השלוש עשרה. הוא נבחר לפאנל, אך כשל בשיטת השביעיות שהייתה נהוגה אז, ועקב כך פרש מן המרוץ.

בעת שירותו הניח בצה"ל יסודות מקצועיים בתחום לוחמת השריון, וגם בתקופה שלאחר פרישתו פרסם מאמרים רבים בנושא לוחמת שריון.

בר כוכבא נפטר בשנתו בשנת 1992 בתל אביב.

על שמו נקראת תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום.

חייו האישיים

בר כוכבא היה נשוי לנחמה, מחנכת, שניהלה שנים רבות בית ספר יסודי ברמת אביב. לשניים נולדו בן ושתי בנות.^[10] אחת מבנותיו היא השחקנית ירדן בר-כוכבא.

ספרו

מרכבות הפלדה, משה בר-כוכבא (בריל). תל אביב: מערכות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה בר כוכבא בוויקישיתוף

משה בר כוכבא אתר יד לשריון
עיטור העוז שהוענק למשה בר כוכבא, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
עדות תא"ל משה בריל - סגן מפקד אוגדה 210, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
משה בר כוכבא, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

מפרי עטו

מבצע "קיתון 10", טנקים מבקיעים לסוריה, מערכות 215, יוני 1971, עמ' 28-35
משה בר כוכבא (1930-1992), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ אתר "Billiongraves"
^ צה"ל בחילו, חיל השריון, הוצאת רביבים, 1981, עמ' 37
^ אישים במלחמה, באתר yomkipurwar.mod.gov.il
^ בני מיכלסון, ‏לקחי השריון של אלוף משה בר כוכבא ממלחמת שלום הגליל, שריון 27, דצמבר 2007, עמ' 53-50, באתר "יד לשריון"
^ חיים רביה, האלופים מחליפים כיסאות, חדשות, 21 בינואר 1986
^ עמנואל רוזן, בר כוכבא יקים את מועצת זקני צה"ל לייעץ לרמטכ"ל, מעריב, 22 ביולי 1987
^ עמנואל רוזן, צה"ל מעכב אישור לאלוף בר כוכבא לפרסם מאמר, מעריב, 20 ביולי 1987
^ מ. בר כוכבא, ‏האם הוכשר הפיקוד של צה"ל לקראת אתגרי העתיד?, מערכות 309, אוגוסט 1987 , עמ' 2-4
^ עמנואל רוזן, אלוף משה בר כוכבא מבקר את טיפול צה"ל באינתיפאדה: יש בעיות בהשגת המטרות, מעריב, 24 בינואר 1989, המשך;
שמואל טל, מקור צבאי: אלוף ברכוכבא משוכנע שתוקם ועדת חקירה לתפקוד צה״ל באינתיפאדה, חדשות, 3 ביולי 1990
^ ¹ ² אבי בטלהיים, האזרח בריל ומלחמתו ברמטכ"לים, מעריב, 4 בינואר 1991
^ אלוף בר כוכבא - מנכ"ל הרכבת, מעריב, 1 בפברואר 1991

[1] אתר "Billiongraves"

[2] צה"ל בחילו, חיל השריון, הוצאת רביבים, 1981, עמ' 37

[3] אישים במלחמה, באתר yomkipurwar.mod.gov.il

[4] בני מיכלסון, ‏לקחי השריון של אלוף משה בר כוכבא ממלחמת שלום הגליל, שריון 27, דצמבר 2007, עמ' 53-50, באתר "יד לשריון"

[5] חיים רביה, האלופים מחליפים כיסאות, חדשות, 21 בינואר 1986

[6] עמנואל רוזן, בר כוכבא יקים את מועצת זקני צה"ל לייעץ לרמטכ"ל, מעריב, 22 ביולי 1987

[7] עמנואל רוזן, צה"ל מעכב אישור לאלוף בר כוכבא לפרסם מאמר, מעריב, 20 ביולי 1987

[8] מ. בר כוכבא, ‏האם הוכשר הפיקוד של צה"ל לקראת אתגרי העתיד?, מערכות 309, אוגוסט 1987 , עמ' 2-4

[9] עמנואל רוזן, אלוף משה בר כוכבא מבקר את טיפול צה"ל באינתיפאדה: יש בעיות בהשגת המטרות, מעריב, 24 בינואר 1989, המשך;
שמואל טל, מקור צבאי: אלוף ברכוכבא משוכנע שתוקם ועדת חקירה לתפקוד צה״ל באינתיפאדה, חדשות, 3 ביולי 1990

[בטלהיים-10] ¹ ² אבי בטלהיים, האזרח בריל ומלחמתו ברמטכ"לים, מעריב, 4 בינואר 1991

[11] אלוף בר כוכבא - מנכ"ל הרכבת, מעריב, 1 בפברואר 1991

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

מפקדי חיל השריון
מפקדי גייסות השריון	יצחק פונדק • חיים לסקוב • מאיר זורע • אורי בן ארי • חיים בר-לב • דוד אלעזר • ישראל טל • אברהם אדן • משה פלד • אמנון רשף • משה בר כוכבא
קציני שריון ראשיים (קשנ"ר)	שאול יפה • משה בר-תקווה • מנחם מרון • מרדכי ציפורי • עמי מורג • עמוס כץ • יוסי בן-חנן • יצחק רבין • אמי פלנט • דוביק טל • מאיר גחטן • אודי שני • אביגדור קליין • סמי תורג'מן • חלוצי רודוי • אגאי יחזקאל • יגאל סלוביק • עפר צפריר • שמואל אולנסקי • גיא חסון • אוהד נג'מה • הישאם אבראהים • אוהד מאור

יושבי הראש ומנכ"לי רכבת ישראל
יושבי הראש	משה ליאון • יעקב אפרתי • דורון וייס • חוסאם בשארה • דן הראל • משה שמעוני
מנהלים כלליים	משה פייקוביץ' • אריה אפרתי • בנימין גלבוע • מנחם סבידור • אברהם צוויק • יהודה רשף • צבי צפרירי • אליהו ברק • משה בר כוכבא (בריל) • יעקב שן צור • אהוד הדר • עמוס עוזני • יוסי שניר • יוסי מור • עופר לינצ'בסקי • יצחק (חקי) הראל • בעז צפריר • שחר איילון • מיכה מייקסנר • משה (שיקו) זנה