לדלג לתוכן

אליהו ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליהו ברק
לידה 1924
ספרד
פטירה יוני 2024 (בגיל 100 בערך)
רחובות, ישראל
תאריך עלייה 1948
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה אל"ם
תפקידים בשירות
מפקד בחיל החימוש
תפקידים אזרחיים
  • שגריר ישראל בקולומביה
  • מנכ"ל משרד התקשורת
  • מנכ"ל רכבת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליהו ברק (1924יוני 2024) היה שגריר ישראל בקולומביה, מנכ"ל משרד התקשורת ומנכ"ל רכבת ישראל. קודם לכן שירת בחיל החימוש והשתחרר בדרגת אל"ם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברק עלה לישראל מספרד בשנת 1948. הוא השתקע ברחובות, ומיד התגייס לצה"ל. השתחרר מחיל החימוש בדרגת אלוף משנה. לאחר שירותו הצבאי נבחר ב-1973 למועצת העיר רחובות, כנציג סיעת חרות.[1] מונה ב-1978 למשך חצי שנה לראש עיריית רחובות בפועל, בעקבות הרשעת ראש העירייה שמואל רכטמן בפלילים.[2]

ערך מורחב – פרשת בני הערובה בבוגוטה (1980)

מונה לשגריר ישראל בקולומביה ב-1978.[1] ב-27 בפברואר 1980 השתלטו חמושים על בניין השגרירות הדומיניקנית, בעת שאירחה מספר רב של דיפלומטים, שהוחזקו על ידם כבני ערובה. בין בני הערובה היו ברק ורעייתו יהודית. יהודית שוחררה לאחר 27 שעות יחד עם נשות דיפלומטים אחרות ופצועים.[3] ברק ערך סדר פסח עם השבויים האחרים לאחר 35 יום בשבי, בעזרת חבילת מזון שהעבירה אשתו דרך הצלב האדום.[4] לאחר 61 יום שוחרר ברק ביחד עם הדיפלומטים האחרים,[5] לאחר תשלום כופר לטרוריסטים על ידי מספר מדינות, ביניהן ישראל. משרד החוץ סירב לגלות את סכום התשלום.[6]

בשנת 1982 מונה למנכ"ל משרד התקשורת ופרש בשנת 1984.

בשנת 1985 מונה למנכ"ל רכבת ישראל[7] ופרש בשנת 1990.[8]

ברק היה נשוי ליהודית[9] עד למותה ב-2017 ואב לשתי בנות.

נפטר ביוני 2024.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]