מרים פוקס

מרים פוקס

לידה	8 בדצמבר 1927 קאליש, פולין
פטירה	14 במרץ 2021 (בגיל 93)
לאום	ישראלית
עיסוק	פעילה בתנועת הבריחה

מרים פוקס (שם משפחה מהבית: פרידבה; 8 בדצמבר 1927 – 14 במרץ 2021) הייתה ניצולת השואה. אחרי ששיכלה את משפחתה במחנות ההשמדה, נדדה לבדה וגויסה לפעילות בתנועת הבריחה כשהיא בת 16–17. שנתיים סייעה לעשרות אלפי פליטים בפעילות במעברי גבול לא לגאליים בצ'כיה. הצ'כים קראו בהיתול לגבול בו פעלה, "הגבול של מרים (מריה) הקדושה.

פוקס ניהלה את המעבר הבלתי לגאלי של שורדי השואה בצ'כוסלובקיה בשתי תחנות של מעברי גבול, בעיר נאחוד מפולין לצ'כוסלובקיה ובעיר אש מצ'כוסלובקיה לגרמניה הנאצית ועשרות רבבות שורדי שואה עברו בזכותה את גבול זה בדרכם לארץ ישראל.

ביוגרפיה

מרים פוקס נולדה בעיר קאליש (Kalisz) בפולין, עיר במרכז פולין היושבת על גדות הנהר פרוזנה. הוריה היו אברהם וגיטל (גיטה) ואחיה הבכור, דוד, שהיה גדול ממנה בשבע שנים. למשפחה היו טחנות קמח ומדבריה עלה שהם היו משפחה אמידה, הייתה להם אפילו אומנת.

תקופת המלחמה

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בקאליש כ-25 אלף יהודים, קרוב לשליש מאוכלוסיית העיר. בזמן המלחמה בת זוגו של האח טפלה בפוקס ושמרה עליה. בהיותה ילדה חזרה הביתה מבית הספר יום אחד וגילתה שאין בבית אף אחד. הוריה נלקחו מביתם, היא זוכרת כיצד רצה לחפשם, אך לשווא. הוריה לא שרדו את התופת ונרצחו. אחיה נספה בשלהי המלחמה. בת זוגו שרדה את השואה ובחרה להתגורר בארצות הברית אחרי המלחמה. הן נשארו בקשר לאורך השנים.

פוקס הצליחה לשרוד את המלחמה בשל היותה גדולת מידות, בגיל 12 נראתה כבת 16 שנים. היא נחשבה ככוח עבודה יעיל, נשלחה למחנה עבודה ושרדה שם את השואה.

בתנועת הבריחה

עם תום המלחמה גויסה מרישקה לשורות תנועת הבריחה על ידי אפרים דקל, מפקד הבריחה באירופה. לא ידוע כיצד ואיפה בדיוק נפגשו. היא עבדה בשתי תחנות מעבר גבולות בין פולין לבין צ'כוסלובקיה – בנאחוד ובין צ'כוסלובקיה לגרמניה – באש.

פוגרום קיילצה, בקיץ 1946, בו נרצחו 47 ניצולי שואה ונפצעו רבים, זעזע את יהדות פולין וגרם להבנה כי פולין אינה עוד ארצם. היציאה של יהודים מפולין הפכה לשיטפון. בנוסף, הרפטריאציה מברית המועצות לפולין, "החזירה הביתה" פליטים פולנים, שברחו לברית המועצות בזמן המלחמה, הביאה לזרם גדול של שורדים לפולין. עשרות אלפי פליטים יהודים הצטופפו בצד הפולני של הגבול הצ'כי. צבי נצר ומפקדי ה-.U.B – גוף הביון הפולני, במסגרת פרשת הבריחה אחרי פוגרום קיילצה, חיפשו נקודות מעבר גבול מתאימות ליציאה של הפליטים הרבים מפולין. הם חיפשו נקודות שיהיו מוסתרות מפני העולם, כולל הבריטים, ושיהיו בקרבה למקום המאפשר קליטה של הבורחים מעבר לגבול, בצ'כיה. בין פולין לצ'כיה נבחר הנתיב קלצ'קו–קודובה–נאחוד. בנקודת מעבר זו, שהמרחק בין שתי הנקודות הוא כ־80 ק"מ, עברו עשרות אלפי בורחים. הפעילות התנהלה על ידי תיאומים בעל פה, בחטף, ללא מסמכי הסכם כתובים, עם זיוף נירות ובעזרת שיחוד בכסף ומתנות. עניין זה היה מרכיב הכרחי לפעילות.

האחראים מצאו שתי נערות יהודיות מפולין, שהשתחררו באזור זה מן המחנות. הבנות גיוסו לפעילות. פוקס הצטיינה במיוחד במרצה ובעוז רוחה. נערה צעירה זו, שנקלעה באופן מקרי לגבול הצ'כי גרמני, ניהלה את הנקודה שם בכישרון ובכושר מנהיגות מפתיעים. השפעתה הייתה רבה כל כך, עד כי שומרי הגבול הצ'כים מכאן והגרמנים מכאן היו לעיתים קרובות מצייתים להוראותיה. הבחורים שפעלו באותו גבול עמדו כולם "תחת פיקודה". היא עצמה נעה בין גבול לגבול באין מפריע. פוקס נהגה כבתוך שלה ב"תחום שלטונה", אזור אש–ריאו שבגבול צ'כיה וגרמניה בו עברו למעלה ממאה אלף יהודים, נודדים אל המחנות שבגרמניה. אלחנן גפני, מפקד המוסד לעליה ב' בצ'כיה כתב עליה:

מרים פוקס באש עם שני חיילים צ'כים

 "מרים פוקס, שורדת, ניהלה את מעבר הגבול הבלתי לגאלי בעיר נאחוד בו עברו עשרות רבבות שורדים. היא הייתה אז בת 17"

אוטובוסים צ'כיים היו מסיעים את הבאים לנאחוד, משם חלקם ברכבות הועברו לדווינסקה נובה – לוועס ולווינה, אוסטריה. האחרים הוסעו לכיון פראג–אש–הוף ולמינכן, גרמניה. מספר שלמה קלס:

" מארושקה, נערה צעירה, הפכה חיש מהר לאגדה ממש. היא התחבבה במרצה ובתעוזתה. היא השכילה לרקום קשרים עם הרוסים ועם האמריקאים, שהיו לעזר רב אחרי שעזבו את צ'כיה והתמקמו מעברו השני של הגבול. קשריה הטובים בקרלסבאד עזרו להקלת בדיקת המוכסים הצ'כים. [...] לגבי ספסרים ומבריחים שהיו עוברים הלוך וחזור, מרושקה ידעה לנקוט באמצעים נאותים כדי להרחיקם משם. זריזותה, תושייתה ודבקותה בעבודה עשוה ל"מבוקשת" בחוגי הבריחה. היא אף שמשה כבלדרית ראשית להעברת כספים למשל, מפריס לפרג. היא הופיעה בפני מפקדים בכירים לפי הצורך."

במהלך עבודתה פוקס שיחדה את שומרי הגבולות בוויסקי, בסיגריות או בלייקות (מצלמות רוסיות) על מנת שיעלימו עין כשהיא מעבירה מאות אנשים בלילה את הגבול בתנאים קשים בקור ובחשיכה. אך נראה ש"כלי" חשוב ביותר בעבודתה היו הקשרים האישיים שפיתחה עם שומרי הגבול. בנוסף היא זייפה תעודת זהות ולמדה מילים בשפות הנחוצות – צ'כית, גרמנית, איטלקית. שומרי הגבול הצ'כים מזה ושומרי הגבול הגרמני מזה, ובמידה ידועה גם אנשי צבא הכיבוש האמריקאי, התקשו להסביר מהו סוד הצלחתה. אך העובדה היא שהיא נהגה בגבולם השחור למחצה, בתקיפות והכל נשמעו לה. היא גילתה דאגה לפליטים והפריעה בתוקף לטיפוסים למיניהם ולמבריחים אשר ניצלו את דרכי הבריחה להברחות פרטיות.

במאי 1947 הגיעו כאלף פליטים לגבול אש, שם היא פעלה. הגבול פעל באופן חצי לגאלי. באחד המקרים הצ'כים התירו לקבוצה של שורדים לצאת את ארצם והאמריקאים הירשו להם, בתנאים מסוימים, להיכנס לגרמניה. כאן התערבו הבריטים. הם "לחשו" לאמריקאים כי בין הבורחים נמצאים "קציני צבא יהודים, שברחו מצבאות פולין וברית המועצות". (מה שהיה נכון). האמריקאים אסרו אותה וחקרוה במשך שלושה ימים. הם רצו לדעת את שמותיהם של מארגני ה"בריחה" ולגלות את מערך הרשת המחתרתית הקושרת אותה עם הארצות השונות. לשאלותיהם על "קציני צבא רוסיים בין הבורחים" ענתה שלגביה ולגבי המוסדות הסוציאליים העוסקים בעזרה וסעד, כל פליט יהודי זכאי להצלה ואין עליה לחקור את מוצאו וכי לדעתה גורמים אנטישמיים הניעו את מפיצי הדיבות לפרסם שקרים, כדי לגרום לפליטים סבל נוסף על סבלם בזמן השואה.

האמריקאים שחררוה, אולם סירבו להעביר את השיירה אותה הובילה. הצ'כים מצידם סירבו להחזיר את הפליטים לארצם. הם עשו זאת במידה רבה לפי בקשתנו (אנשי הבריחה). תכסיסנו היה להשאיר את שיירת הפליטים באזור נייטרלי ועל ידי כך ליצור לחץ על הצבא האמריקאי. אמריקאים התעקשו הפעם ושום פניות אליהם לא הועילו. גם האיום שהפליטים "יצעדו בעצמם לקראת הגבול ולא יירתעו בפני צבא ושריון" היה לשווא. הצ'כים באו לעזרת אנשי השיירה. אנשי הכפרים שבסביבה הביאו חלב ומצרכים טריים לילדים. השלטונות הצ'כיים, אם מתוך רצון לעזור ואם מרצון לראות פליטים יהודים מחוץ לארצם, קיימו קשרים עם מפקדי הבריחה ושמעו בעצותינו בכל הנוגע לטרנספורטים.

מאחר שהמשא ומתן לא הועיל, וסבל הפליטים הגיע לשיא, נטלה על עצמה את המשימה. באחד הלילות חצתה בראש השיירה את הגבול באחד המקומות הנידחים. לאחר צעידה של כ־12 ק"מ ברגל, שכרה מכוניות והעבירה את הקבוצה למינכן ולסביבתה. האמריקאים לא הרגישו דבר באותו לילה. מרים וחבריה תיאמו עם הצ'כים שבאותו הלילה הם ירבו ביריות -סרק באוויר כדי להפנות את תשומת ליבם של המשמרות האמריקאים לכיוון הפוך מן המקום שבו יחצו את הגבול. השיירה הגיעה לגרמניה והכל בא על מקומו בשלום. למחרת, כשהאמריקאים הרגישו בדבר, נמצאה כבר יחידת ה"בריחה" שוב בצ'כיה, והפליטים נמצאו במחנות מינכן וסביבתה. בין אלפי פליטים אחרים.

התנהגותה של מרים הייתה ללא דופי, ואף אלה שלא נתנה להם לחצות את הגבול, בחשד בהם שהם מבריחי סחורות, לא מצאו מקום לתלונות נגדה. הכל כיבדוה על עוז רוחה ונאמנותה לתפקידיה. בתחילת שנת 1947 סגרה פולין את הגבול עם צ'כיה בלחץ הממשלה הבריטית. הפיקוח על הגבול החמיר ואף נאסרו שלושה מבין הפעילים, שנשפטו ל־18 חודשי מאסר. פוקס הוזהרה כי השלטונות בעקבותיה והיא מוכרחה לברוח. היא ברחה ויצאה בדרך אל ארץ ישראל. הנקודה באש נסגרה בראשית 1948.

העלייה לארץ

פוקס עלתה לישראל בשנת 1949 והשתכנה תחילה בתל אביב בדירת של משפחה אותה הכירה. כעבור זמן מה עברה לבית החלוצות בחיפה, בשכונת הדר, שם הכירה את מרגוט ואחיותיה שהפכו לחברותיה. פוקס הייתה לבדה בעולם. הקשר עם מרגוט התחזק ובהמשך עברה להתגורר עם מרגוט ובן זוגה בדירתם במרכז הכרמל. היא החלה לעבוד בצי הימי כמבשלת ועם הזמן קודמה לתפקיד אחראית מטבח. בהמשך הוצע לה לעבוד בחברת צים בתפקיד יבשתי ולנהל את מכבסת החברה. ניהול מכבסה של צי שהלך וגדל, הלך והתרחב לא היה עניין של מה בכך. הצי של צים כלל בתקופות מסוימות עשרות כלי שיט: אוניות נוסעים, אוניות מטענים ומכולות הובלה ימית. פוקס הייתה אחראית על אלפי פריטי כביסה שהיו צריכים להגיע למקום הנכון, בזמן הנכון. חברת צים הייתה לה לבית.

מרים נישאה לנתן סנק פוקס בשנת 1966. להם בת ושני נכדים.

ראו גם

• תנועת הבריחה
• פרשת הבריחה אחרי פוגרום קיילצה
• נשים בתנועת הבריחה
• הרפטריאציה של שורדי השואה מברית המועצות לפולין
• צבי נצר
• זיוף תעודות בפעילות תנועת הבריחה
• הממשלה הבריטית נגד תנועת הבריחה

לקריאה נוספת

• יוחנן כהן, עוברים כל גבול, הבריחה" פולין 1946-1945,זמורה ביתן ומשואה, 1995
• מירי נהרי, הבריחה הביתה, עמותת מורשת הבריחה, 2021