מרדכי פרידמן
 | |
| לידה |
23 במרץ 1938 כ' באדר ב' תרצ"ח חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| נהרג |
6 ביוני 1967 (בגיל 29) כ"ז באייר תשכ"ז ירושלים, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | מורדי |
| השכלה |
בית הספר הריאלי העברי בחיפה |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן |
| תפקידים בשירות | |
| סגן מפקד פלוגה | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים הקרב על ירושלים | |
| עיטורים | |
 עיטור הגבורה | |
  | |
מרדכי (מורדי) פרידמן (כ' באדר ב' תרצ"ח, 23 במרץ 1938 – כ"ז באייר תשכ"ז, 6 ביוני 1967) היה קצין בצה"ל, שזכה בצל"ש הרמטכ"ל ובעיטור הגבורה על פועלו במלחמת ששת הימים, בקרב על ירושלים.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידמן נולד בחיפה. אביו, דֹּב, היה דור שישי בארץ, ממשפחה חסידית וחלוצית ממקימי ענף-היין, שהקימה את "יקב פרידמן". אמו, צפורה, הייתה נכדה למשפחת מקוב, מחלוצי רחובות. הוא התחנך בבית הספר היסודי הדתי "יבנה", בהמשך בבית הספר הריאלי בחיפה ומשם עבר לפנימיית בית הספר התיכון בפרדס חנה, שם הכיר את רעייתו לעתיד, בת מושב גן השומרון.
באוגוסט 1957 התגייס לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. היה חניך מצטיין בקורס מ"כים, נשלח לקורס קצינים והשתחרר משירות סדיר בדרגת סגן.
לאחר שחרורו החל ללמוד הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון בחיפה ולפרנסתו ולמימון לימודיו עבד בחופשות כמפעיל טרקטור בסדום. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כמהנדס תכנון ומהנדס תעשייה. במשך כל תקופת לימודיו ועבודתו שירת באופן קבוע כצנחן במילואים[1].
פרידמן השאיר אחריו אישה - תרצה, בת - עינת ובן - אהרן. בתו עינת נישאה לנעם איזנמן, שנרצח בפיגוע בקו 26 בירושלים, ב-21 באוגוסט 1995[2][3].
הקרב ב"סמטת המוות"
[עריכת קוד מקור | עריכה](רחוב הכלדיים 31°47′05″N 35°13′43″E / 31.78472°N 35.22861°E)
למלחמת ששת הימים יצא פרידמן כסגן מפקד פלוגה א' בגדוד 28 של חטיבה 55 שלחמה בירושלים.
חטיבה 55 תוכננה והתאמנה לצנוח באל עריש ולהשתתף בקרבות בצפון סיני והמתינה להמראה בבסיס תל נוף. נוכח הצלחות חיל האוויר ואוגדת טל בקרבות בסיני ובעקבות הפגזות הלגיון הירדני בירושלים, הוחלט ב-5 ביוני בשעה 14:30 להעביר את החטיבה לירושלים. לקראת הערב הגיעו החיילים לשכונת בית הכרם ולמרות החוסר בהכנה כלשהי ובמידע מודיעיני נקבעה שעת ה-ש' להפעלתם ל-02:00 אור ליום 6 ביוני.
לוחמי גדוד 28 היו הוותיקים והמנוסים בחטיבה ולחמו בה כבר מימי פעולות התגמול, לכן משימת הגדוד, בפיקודו של יוסי פרדקין, בשלב ההבקעה הייתה לשמש כעתודה חטיבתית ולאחריה לחדור דרך פרצה שיצר גדוד 71 מהחטיבה, להתקדם דרך רחוב צלאח א-דין ולהשתלט על מוזיאון רוקפלר והצומת החולשת על שער האריות. בשלב ההיערכות של הגדוד נורו עליו פצצות מרגמה, שגרמו לנפגעים, לכן החליט המג"ד שלא להשתהות ולצאת מיד לביצוע המשימה[4].
בשעה 06:30 הייתה פלוגה א' מוכנה להמשך תנועה לכיוון שער הורדוס ומוזיאון רוקפלר, אך איש לא ידע שהם מתקדמים בדרך שכם ולא ברחוב צלאח א-דין כמתוכנן. דרך שכם הייתה הדרך הסמוכה ביותר לקו הגבול עם ירושלים המערבית, הישראלית, ולכן היו בה עמדות רבות של חיילי הלגיון הירדני. על הרחוב נורתה אש מכיוון חומות העיר העתיקה מדרום, לכן התקדם הכוח בצמוד לקירות משני עברי הכביש. פרידמן, כשאיתו חוליית מאג, התקדם מצד שמאל, צמוד לחומת מנזר סנט אטיין, ומימין, לאורך קירות הבתים, התקדמו אליעזר ("לייזרקה") רגב (רוגצ'בסקי), עופר פדה ויגאל ניר. רגב, שהיה חברו של פרידמן מזה שנים, היה סמל מחלקה, אך שימש בשלב זה כמפקד מחלקה, לאחר שהמ"מ נפגע כבר קודם לכן[5].
ליד עיקול בחומת המנזר, מול הסמטה, נפתחה אש על שתי החוליות, על החוליה הימנית מכיוון המנזר שבצד שמאל ועל החוליה השמאלית מתוך רחוב הכלדיים, שכונה מאוחר יותר "סמטת המוות", שבצד ימין, שם נהרג גם הרצל (הרצי) הלוי[6]. נשלחה חוליה לטהר את חצר המנזר, אך היריות עדיין נמשכו. עופר פדה ירה אל הבית שמעבר לסמטה, אך נגמרה לו התחמושת. הוא זז לאחור ואז התפוצץ לידם רימון[7] ונורו כדורים מכיוון חומת המנזר. פדה נפצע מרסיס ורגב נפגע מכדור. ניר, שסבר שהאש נורתה מהסמטה, הכין רימון יד לזרוק לתוכה אך ררנ"ט פגע בידו וצרור כדורים פגע גם ברגלו. ניר, שנפל, קרא לחובש ובעוד זה בדרכו אליו רץ פרידמן לכניסה לסמטה, משך לאחור את רגב בראשו אל מחוץ לפתח הסמטה, לאחר מכן חזר פעם נוספת לכניסה לסמטה ומשך גם את פדה לאחור. רגב נפטר במקום, ניר ופדה היו פצועים. פרידמן ניסה להציץ לתוך הסמטה, אך צרור שנורה ממנה גרם לו להחזיר את ראשו. פרידמן לא השתהה, הוא הוציא רימון, שלף את הניצרה ובעודו מוציא מחצית מגופו לתוך הסמטה, כדי להשליך את הרימון, נפגע מצרור נוסף, שנורה מתוך הסמטה, ונהרג.
פלוגה ג' של הגדוד החליפה את פלוגה א', אך גם פלוגה ג' איבדה שלושה לוחמים שנהרגו מהירי מתוך הסמטה. רק כשהגיע למקום הטנק של רפי ישעיה, סגן מפקד פלוגת הטנקים הוא הצליח להשמיד את העמדה בשני פגזים.
בסיורים שנערכו אחרי המלחמה התברר שבתוך הסמטה הייתה עמדת בטון מבוצרת שהיוותה חלק ממערך חפירות ובונקרים של הקו העירוני הירדני[8].
עיטור
[עריכת קוד מקור | עריכה]על מעשה גבורתו קיבל פרידמן את צל"ש הרמטכ"ל[9] ועיטור הגבורה, עליו נכתב:
ביום 6 ביוני 1967 בקרב על שחרור ירושלים לחם סגן מרדכי פרידמן ז"ל כסמ"פ ביחידת צנחנים. במהלך הלחימה נעצרה יחידתו מול עמדה מבוצרת וכל ניסיון לשתקה הסתיים באבדות. סגן מרדכי פרידמן ז"ל, הסתער על העמדה בעצמו כדי לחסלה ובפעולה זו נפגע ונהרג..
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרדכי פרידמן הונצח על אנדרטאות לזכר הנופלים. ביטאונה של הסתדרות המהנדסים בישראל ("המהנדס") הוקדש לזכרו.
לקראת מלאת 50 שנה לשחרור ירושלים, לקרב ב"סמטת המוות" ולנפילתם של אליעזר ("לייזרקה") רגב (רוגצ'בסקי) ופרידמן, נערך ביום ו', 12 במאי 2017 סיור בסימן "חוזרים לסמטה 1967 - 2017", אשר אורגן על ידי בני משפחות הנופלים. הסיור נפתח במפגש בגבעת התחמושת בנוכחות בני המשפחות וחברים ועם לוחמי הצנחנים: שמעון כהנר (קצ׳ה), שהיה סמג"ד 28 במלחמה, אריה ויינר, יעקב ברנע (וקסי), עמוס גול, גבי גרביה, נחום גלבוע ועופר פדה, שנפצע בסמטה. עופר פדה הדריך את המשתתפים בסיור לאנדרטת גדוד 28[10] ולסמטת המוות, תוך תיאור מהלך הקרב. בתום הסיור נערכה אזכרה לנופלים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
ב-2017 ציינו מפקדי חטיבת כפיר מלאת 50 שנה לשחרור ירושלים כשפתחו את אימון החטיבה בשחזור קרבות, ביניהם בסמטת המוות, בה צולם גם צילום שחזור[11].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיטור הגבורה שהוענק למרדכי פרידמן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- גל גולדשטיין, "מעל סמטת המוות", שיחה עם בנו של אליעזר רגב באתר חיל האוויר, 1 ביוני 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרדכי פרידמן באתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים
- ^ סיון רהב-מאיר, שש, חדשות 2, האם והבת איבדו את החצי השני שלהן, באתר מאקו, 9 במאי 2011
- ^ ליאת רותם מלמד, "זה לא גורל. זאת מקריות", 27 באפריל 2009, ידיעות אחרונות, מוסף יום הזיכרון, עמ׳ 10-11
- ^ חטיבה 55 באתר גבעת התחמושת
- ^ מרדכי גור, דרך שכם, מערכות 203, כסלו תש"ל - דצמבר 1969
- ^ רובי המרשלג, בשם הדוד - האיש שעל שמו קרוי הרמטכ"ל: החברים לנשק מספרים על רב טוראי הרצי הלוי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 באפריל 2023
- ^ לדעתו של עופר פדה, כפי שסיפר, זה היה ררנ"ט
- ^ מרדכי גור, סימטת המוות, מערכות 208, יולי 1970
- ^ צל"ש הרמטכ"ל הומר בעיטור הגבורה אחרי חקיקת חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל; ר' קורות החיים של מרדכי פרידמן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ 31°47′08″N 35°13′43″E / 31.78556°N 35.22861°E
- ^ יוחאי עופר, מדהים: לוחמי דוכיפת שחזרו תמונה משחרור י-ם, באתר nrg, 13 במרץ 2017
| מעוטרי עיטור הגבורה
| ||
|---|---|---|
| מלחמת העצמאות (אות גיבור ישראל) |
אברהם אביגדורוב • יוחאי בן-נון • אמיל בריג • סימן-טוב גנה • זרובבל הורביץ • צבי זיבל • בן ציון ליטנר • עמנואל לנדאו • אריה עצמוני • יזהר ערמוני • רון פלר • יאיר רחלי | |
| פעולות התגמול | יעקב מזרחי • פנחס נוי • צבי עופר | |
| מלחמת סיני | עוזי בר-צור • דן זיו • שלמה ניצני • יהודה קן-דרור | |
| מלחמת ששת הימים | נתי גולן • משה דרימר • דניאל ורדון • אורי וייסלר • שאול ורדי • משה טל • יוסף לפר • איתן נאוה • בני ענבר • מרדכי פרידמן • גד רפן • דוד שירזי | |
| מלחמת ההתשה | עמי אילון | |
| מלחמת יום הכיפורים | עודד אמיר • גדעון גלעדי • צביקה גרינגולד • משה לוי • יובל נריה • שלמה ערמן • אסא קדמוני • אביגדור קהלני | |