שלמה ערמן

שלמה (שלומי) ערמן

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	29 בינואר 1953 י"ג בשבט ה'תשי"ג חיפה
נהרג	8 באוקטובר 1973 (בגיל 20) י"ב בתשרי ה'תשל"ד תעלת סואץ, סיני
מדינה	ישראל
כינוי	שלומי
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	סגן משנה
תפקידים בשירות
סמל מחלקת טנקים
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור הגבורה

שלמה ערמן (28 בינואר 1953 – 8 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שעוטר בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, על לחימתו במלחמת יום הכיפורים. הועלה לדרגת סגן-משנה לאחר מותו.

ביוגרפיה

שלמה ערמן נולד בחיפה לאסתר ואברהם ולו אחות ושני אחים נוספים. הוא למד שנה בבית-הספר היסודי "אפגני", ואחר-כך בבית-הספר "קישון". את לימודי התיכון עשה בבית הספר הריאלי, והיה פעיל בתנועת הצופים. ארבעה ימים לאחר סיום בחינות הבגרות התגייס לשירות סדיר בצה"ל.

ערמן גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והוצב בחיל השריון. לאחר הטירונות השלים קורסים שונים למקצועות השריון, נשלח לקורס מפקדי טנקים, והוצב בגדוד 9 של חטיבה 14 בסיני.

מלחמת יום הכיפורים

שבועיים לפני מלחמת יום הכיפורים נשלחה המחלקה שבה שירת למתחם "אורקל" של קו בר-לב, המתחם הצפוני ביותר של צה"ל בקו התעלה, שכלל שלושה מעוזים. אזור מעוז אורקל היה שטח קשה לתנועה המוקף בביצות טובעניות, והגישה אליו הייתה דרך ציר האורך שצמוד לתעלת סואץ או דרך כבישי פלסטיק שסללו אנשי חיל ההנדסה. עם פרוץ המלחמה, ב-6 באוקטובר 1973, ספג המעוז אש כבדה של ארטילריה מצרית ממערב וממזרח. מפקד המחלקה, יצחק רוט, פקד על שלושת הטנקים של המעוז לנוע לכיוון עמדות האש המסומנות, אולם נפגע מרסיסים בראשו, איבד את הכרתו, ולאחר זמן מה מת מפצעיו.

שלמה ערמן, סמל המחלקה, נטל את הפיקוד, ארגן את הכוח ופתח בירי לעבר העמדה המצרית בה רוכזו חיילים מצריים נושאי נשק נ"ט, טנקים ותותחים. הכוח ניהל קרב ממושך כנגד המצרים, תוך שערמן מתדרך כל העת בקור רוח את אנשיו ומשבחם על פגיעותיהם.

בינתיים הותקף המעוז על ידי חיילי חי"ר מצרים ושידר קריאות נואשות לעזרה. שלמה ערמן החליט כי שני טנקים יחזרו למעוז להילחם במצרים וטנק נוסף יחפה מאחור בעמדת אש. ערמן חזר אל חצר המעוז ומשם ניהל קרב אש נגד מאות אנשי חיל רגלים מצריים ונגד חוליות שריון מצרי. בינתיים הלכה ואזלה התחמושת, ותגבורת לא נראתה באופק. ערמן החליט לחסוך בתחמושת, ובמשך הלילה ניהלו קרב מטווחים קצרים נגד אנשי חיל הרגלים. לאחר חצות, התקלקל תותח הטנק, וערמן עבר לטנק אחר. עם עלות השחר פקד להיכנס אל עמדות מסתור ולהעביר אליו את כל הפגזים שנותרו בטנקים האחרים.

ביום השני למלחמה, הפגיז ערמן את מוצב אורקל ג', כדי לנסות ולעצור את התקפת החי"ר המצרית, אולם לקראת צהריים נכבש המוצב ורוב חייליו נהרגו או נשבו. עקב האירועים, התגבשה החלטה לעזוב את המעוז כששני טנקים וזחל"ם מחלצים את אנשי המעוז שנותרו.

הפריצה מהמעוז בוצעה כאשר ערמן נע בטנק הראשון, אחריו הזחל"ם והטנק השני במאסף. המגמה הייתה להגיע אל ציר "זגוגית" שיוביל אותם לכביש בלוזה. ליד שער המעוז הצליחו שלושת הכלים להיחלץ ממארב והמשיכו לנוע, בלב שטח בשליטה מצרית, אל עבר ציר "נדר". לאחר פגיעת טיל בזחל"ם וחסימת דרכו של הטנק המאסף, ביקש ערמן אישור לעצור ולחלץ את האנשים שבזחל"ם, אולם נענה בשלילה, ונאלץ לנטוש את שני הכלים.

תוך זמן קצר נפגע גם הטנק האחרון מטיל נ"ט. ערמן ואנשי הצוות נחלצו מהטנק והמשיכו בנסיגה רגלית לעבר תעוז "יורם", שהיה מרוחק כ-17 ק"מ ממיקומם. המסע המפרך בביצות ארך כשמונה שעות, ובמהלכו נשא עמו ערמן חייל פצוע מחיילי התצפית.

ערמן ופקודיו הגיעו סמוך לטנקים של אנשי מילואים מגדוד שריון 113 תחת פיקודו של אסף יגורי, שגויסו בבוקר יום הכיפורים, שעות ספורות לפני פרוץ המלחמה. אנשי הגדוד, שהותקפו קודם לכן על ידי מארב הקומנדו המצרי ברומני, חשדו שמדובר באנשי קומנדו מצריים. אף שערכו הליך זיהוי שבו הוכח להם שמדובר בחיילים ישראלים (החיילים נתנו שמות קוד ופרטים על החיים בארץ), ירו חיילי גדוד 113 פגז לעבר ערמן ופקודיו, שממנו נהרגו ערמן ושניים מהנחלצים, בעוד שניים אחרים, לוי ורוסקיס, ניצלו. לאחר שעלה ספק אצל אנשי הגדוד אם אכן מדובר בכוח קומנדו מצרי, הוזעקה עזרה לטיפול בנפגעים, אולם זו נאלצה לקבוע את מותם.

על פועלו במלחמת יום הכיפורים קיבל ערמן את עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל.

גילה גבורה עילאית בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש. תיאור המעשה: ביום י' בתשרי התשל"ד (6 באוקטובר 1973 (שימש סמל־ ראשון שלמה ערמן ז"ל סמל מחלקת טנקים במָ עוז "אורקל". עם פרוץ המלחמה נפגע מפקד המחלקה ונפל. סמל־ראשון שלמה ערמן ז"ל נטל לידיו את הפיקוד על המחלקה והפעיל אותה במשך יומיים במעוז ומחוץ למעוז כשהוא פועל עם הטנק שלו בטווחים קצרים, נגד אויב שהחזיק בחלק מהמעוז. ביום י"א בתשרי התשל"ד (7 באוקטובר 1973) נע בטנק שלו בראש הכוח הנחלץ מהמעוז כשהוא עצמו מפעיל את נשקו האישי, רימונים, ואת תותח הטנק לעבר כוחות אויב שחסמו את היציאה מהמעוז בטווח של מטרים ספורים. בהמשך התנועה עלה הכוח הנחלץ על מארב אויב — והטנק של שלמה ערמן ז"ל נפגע. אנשי הצוות וסמל־ראשון שלמה ערמן ז"ל נחלצו מהטנק שנפגע, והוא דאג לרכזם כשהוא חשוף לאש האויב. סמל־ראשון ערמן ז"ל הוביל את אנשי הצוות במסע רגלי לעבר כוחותינו כאשר הוא נושא עמו חייל פצוע מחיילי תצפית שנאספו על ידו, עוד לפני עלותם על המארב. משך כל הלילה, במסע מפרך בביצות, פיקד על אנשיו ועודד אותם. למחרת, י"ב בתשרי התשל"ד (8 באוקטובר 1973), הגיעו לקו כוחותינו. בהשלימו משימה זו, נפל. במעשיו אלה גילה אחוות לוחמים, אומץ לב, תושייה וגבורה תוך חירוף נפש. על מעשה זה הוענק לו עיטור הגבורה אייר התשל"ה מאי 1975 ,שמעון פרס, שר הביטחון

— עיטור הגבורה לשלמה ערמן

לאחר מותו

אנדרטה לזכרו של סג"ם שלמה ערמן, בגן הנושא את שמו, בשכונת נווה שאנן שבחיפה

דבר מותו של ערמן נודע להוריו רק בתום שלושה שבועות, משום ששמו נרשם בטעות כהרמן במקום ערמן. ראש עיריית חיפה, אלוף (במיל.) עמרם מצנע הקים אתר זיכרון לזכרו בגן, הנושא את שמו, ברחוב טבנקין בעיר, ליד בית הוריו.

לקריאה נוספת

• משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 397 - 428.

קישורים חיצוניים

• קורות החיים של שלמה ערמן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• עיטור הגבורה שהוענק לשלמה ערמן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• אתר זוכרים(הקישור אינו פעיל)
• אתר לזכרו של שלמה ערמן בתוך "יד לנופלים" של אתר חטיבה 14

• גדוד 9 במלחמת יום הכיפורים כתב: תא"ל (מיל') יום-טוב תמיר - מג"ד 9 במלחמת יום הכיפורים
• גדעון מרון ועודד שלום, פצע פתוח, באתר ynet, 8 בדצמבר 2009
• עדי לרנר, "אי אפשר לסלוח": הגיבור שנהרג מאש כוחותינו, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2012
• אתר פרש (לאשכול המלא) ;