מפלגת העם ההודית
 | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| מייסד | אטאל ביהארי ואג'פאיי, לאל קרישנה אדוואני |
| מנהיגים | נרנדרה מודי |
| תקופת הפעילות | 6 באפריל 1980[1] – הווה (44 שנים) |
| אידאולוגיות |
הינדוטבה שמרנות |
| מטה | ניו דלהי, הודו |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
| ארגונים בינלאומיים |
איחוד הדמוקרטיה הבין-לאומי, הברית הדמוקרטית הלאומית  |
| צבעים רשמיים |
saffron, ירוק |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| לוק סבהה |
240 / 543 |
| רג'יה סבהה |
94 / 245 |
|
www | |
  | |
מפלגת העם ההודית, או בהאראטיה ג'נאטה סאנג, (בהינדי: भारतीय जनता पार्टी; מכונה BJP (Bharatiya Janata Party)) היא מפלגת ימין לאומית הינדואית בהודו, ואחת משתי המפלגות הגדולות במערכת הפוליטית ההודית משלהי שנות השמונים. המפלגה נוסדה ב-1980, כהמשך לבהרטיה ג'אנה סנג. ראש המפלגה הוא נרנדרה מודי. נכון לשנת 2020, חברים במפלגה כ-180 מיליון אנשים, מה שהופך אותה למפלגה הגדולה בעולם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלגת העם ההודית היא גלגול שלישי למפלגות הינדואיות בהודו. ב-1905 הוקמה בהודו הבריטית ההינדו מהסבהה, המפלגה ההינדואית הראשונה, שרבים מחבריה היו במקביל חברי הקונגרס הלאומי ההודי. ב-1925 הוקם הארגון ההינודאי האחר שהמפלגה תקשר בו, הראשטריה סוויאמסווק סאנג. משבר שפקד את המפלגה עקב ההתנקשות במהטמה גאנדי בידי חבר לשעבר בראשטריה שגרם להוצאתה מחוץ לחוק הביא לפיצול מפלגה, ובאוקטובר 1951 הקים סיאמה פרסד מוקהרג'י, אחד ממנהיגי ההינדו מהסבהה, את הבהרטיה ג'אנה סנג שהתבססה כמפלגה ההינודאית העיקרית.
במהלך מצב החירום בהודו, מיוני 1975 עד ינואר 1977, נכלאו מרבית מנהיגי האופוזיציה בהודו, בהם חברי הבהרטיה ג'אנה סנג. לאחר שחרורם וההכרזה על קיום הבחירות ללוק סבהה בינואר 1977, התאחדו ארבע מפלגות האופוזיציה הגדולות למפלגת ג'נטה, שניצחה בבחירות במרץ 1977. המפלגה, שהייתה קואליציה רופפת של אישים בעלי אידיאולגיות שונות ואף סותרות, התפוררה לאחר מאבק פנימי לגבי נאמנותם של חברי המפלגה שהשתייכו במקביל לבהרטיה ג'אנה סנג. המאבק הביא להתמוטטות ממשלת מורארג'י דסאי וצ'אראן סינג, שנבחר לראש ממשלה בידי הפלג השמאלי של הג'נטה, לא הצליח להשיג את אמון הלוק סבהה, דבר שהביא להקדמת הבחירות.
בבחירות ללוק סבהה בראשית 1980 זכתה הג'נטה ב-31 מושבים בלבד. במרץ 1980 הטילה הוועדה הפרלמנטרית של הג'נטה איסור על השתתפות חברי המפלגה בפעילות יום יומית של הראשטריה סוויאמסווק סנג, חרף התנגדות מנהיגי קבוצת הבהרטיה ג'אנה סנג במפלגה.[2] בעקבות ההחלטה פרשו חברי הקבוצה מהמפלגה וב-6 באפריל 1980 הוקמה מפלגת העם ההודית, בראשות אטאל ביהארי ואג'פאיי.[1] המפלגה הוקמה מעט קודם הבחירות שהוכרזו לאספות המחוקקות של תשעה ממדינות הודו, שהוקדמו לאחר שוב אינדירה גנדי לשלטון.[3]
הבחירות הכלליות הראשונות לאחר הקמת המפלגה, הבחירות ב-1984, התקיימו בצל רצח אינדירה גנדי, דבר שהביא את הקונגרס בראשות בנה רג'יב גנדי לשיא הצלחתה הפרלמנטרית, בעוד המפלגה זוכה לשני מושבים בלבד בלוק סבהה. בעקבות התבוסה פינה ואג'פאיי ב-1986 את מקומו כנשיא המפלגה והוחלף בלאל קרישנה אדוואני.[1]
תקופת האופוזיציה הועילה למפלגה, כאשר סניטמנט ציבורי רחב נגד רג'יב גנדי והקונגרס שהגיע לשיאו בבחירות ללוק סבהה ב-1989 הוביל את מפלגת הג'נטה דאל להסכם תמיכה קדם בחירות במסגרתו התמודדו מועמדי המפלגה במאדהיה פרדש בתמיכת הג'נטה דאל בתמורה לתמיכת המפלגה במועמדי הג'נטה באוטר פרדש, ביהר, הריאנה אודישה וקרנאטקה, ומחוזות הבחירה בראג'סטאן וגוג'ראט התחלקו בין שתי המפלגות.[4] בבחירות אלו זכתה המפלגה ב-86 מושבים בלוק סבהה. המפלגה תמכה מבחוץ בממשלת ו. פ. סינג שזכתה גם לתמיכת המפלגה הקומוניסטית של הודו והמפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית).
מעמדה המתחזק של מפלגת העם ההודית הוביל את מנהיגה, לאל קרישנה אדוואני לקיים בספטמבר ואוקטובר 1990 את ראם ראת' יטרה (אנ'), מסע אל עבר איודיה ומסגד באבור שבה, שנחשב למקום לידת האל ראמה. המסע, שחצה את מרבית מדינות הודו, נועד להביא לבניית מקדש הינדואי במקום המסגד, שנחשב בעיני תומכי ההינדוטבה כסמל לדיכוי ההינדואים בידי המוסלמים במהלך שליטתם בהודו. אדוואני נעצר ב-23 באוקטובר, לאחר שחצה את גבול מאוטר פרדש לביהר שהייתה בשליטת הג'נטה דאל. בעקבות כך משכה המפלגה את תמיכתה בממשלה, וסינג הפסיד בהצעת אי-אמון ב-7 בנובמבר. ממשלה חילופית הוקמה בראשות צ'אנדרה שקאר ובתמיכה מבחוץ של הקונגרס, שנפלה לבסוף במרץ 1991. בבחירות נערכו בעקבות כך הגדילה מפלגה את כוחה ל-120 מושבים בלוק סבהה אך הייתה באופוזיציה לממשלת המיעוט של פ"ו נרסימהה ראו ואדוואני היה לראש האופוזיציה.
ב-1993 התפרצה פרשת חלאווה (אנ'), בה נחשד נשיא המפלגה אדוואני, לצד פוליטיקאים נוספים, כי היה לקוח של האחים ג'ייני, שהקימו רשת לתיווך תשלומים בשיטת החוואלה שהייתה בקשרים עם ארגון טרור מוסלמי,[5] דבר שהביא להתפטרותו של אדוואני מנשיאות המפלגה והחלפתו בידי אטאל ביהארי ואג'פאיי.
בבחירות ללוק סבהה ב-1996 הייתה המפלגה לראשונה בתולדותיה למפלגה הגדולה בלוק סבהה, כשהיא זוכה ב-161 מושבים. נשיא הודו שנקר דיאל שרמה השביע את ואג'פאיי לראש ממשלת הודו ב-16 במאי. המפלגה הציגה, לצד 161 מושבים בהם זכתה, את תמיכתם של שיוו סנה (15), סמאטה (8), הריאנה ויקאס (3) ושירומאני אקאלי דאל (8), שהביאו אותה ל-194 תומכים, אך מרבית המפלגות סירבו לתמוך במפלגה.[6] ואג'פאיי לא הצליח לגבש רוב קואליציוני שיתמוך במפלגה, וכיוון שהתברר שהוא צפוי להפסיד בהצבעת האימון בממשלתו, התפטר ב-1 ביוני. בעקבות כך הוקמה ממשלת מיעוט של הג'נטה דאל שזכתה בתמיכת הקונגרס הלאומי ההודי מבחוץ.
בעקבות כישלונה של המפלגה בהרכבת קואליציה לאחר הבחירות הקימה המפלגה ערב הבחירות ללוק סבהה ב-1998 את הברית הדמוקרטית הלאומית, קואליציית מפלגות שהגיעה לסיכומי טרום-בחירות הדדיים. הגוש כלל 14 מפלגות.[7] הברית זכתה ב-256 מושבים בבחירות, 182 מהם חברי המפלגה. מפלגת העם ההודית זכתה בתמיכתם של ארבעה מפלגות אזוריות, הגדולה שבהם הטלוגו דזאם, ומספר עצמאיים לאחר הבחירות, שהביאו לה 22 מושבים נוספים ורוב דחוק של 278 מושבים (מתוך 543, שישה מעל מחצית הבית).[8] אטאל ביהארי ואג'פאיי הושבע לראשות ממשלת הודו בשנית, והממשלה בראשותו החזיקה מעמד כעשרים חודשים, עד לפרישת אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית מהקואליציה שגרמה להקדמת הבחירות ללוק סבהה השלושה עשר ל-1999. בבחירות אלו לא הגדילה המפלגה את כוחה היא מעבר ל-182 מושבים, אך הברית הדמוקרטית הלאומית התחזקה ל-302 מושבים והציעה מרחב תמרון קואליציוני למפלגה.
ב-27 בינואר 2004 ביקשה ממשלת הודו בראשות אטאל ביהארי ואג'פאיי מנשיא הודו עבדול קאלאם להקדים את פיזורו של הלוק סבהה ל-6 בפברואר 2004, כשמונה חודשי טרם תום כהונתו.[9] ההחלטה לפזר את הלוק סבהה מוקדם נבעה מהצלחת המפלגה בבחירות לאספה המחוקקת של ראג'סטאן, מאדהיה פרדש וצ'האטיסגאר בספטמבר 2003, שגרמה לאסטרטגים של המפלגה, בהם פרמוד מהג'אן, לפעול להקדמת הבחירות במטרה לרכוב על הגל.[10] ההחלטה התבררה כמוטעית, כאשר המפלגה זכתה רק ב-138 מושבים והברית הדמוקרטית הלאומית כולה זכתה רק ב-189 מושבים.
בספטמבר 2007 הודיעה המפלגה והברית הדמוקרטית כי לאל קרישנה אדוואני יהיה מועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות באפריל 2009.[11] בבחירות זכתה המפלגה ב-116 מושבים בלבד, התוצאה הגרועה ביותר שלה מ-1989, והברית הדמוקרטית זכתה ב-158 מושבים.
בספטמבר 2013 החליטה הוועדה הפרלמנטרית של המפלגה כי ראש השרים הכריזמטי של גוג'ראט, נרנדרה מודי, יהיה מועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות.[12] בבחירות 2014 לפרלמנט ההודי זכתה המפלגה בכ-31% מהקולות, אך עקב השיטה האזורית הנהוגה בהודו היא קיבלה רוב מוחלט של 282 מושבים מתוך 543 בלוק סבהה, הפעם הראשונה שמפלגה יחידה זוכה ברוב מהבחירות ב-1984. הברית הדמוקרטית הלאומית זכתה ב-336 מושבים בלוק סבהה, ומודי הושבע לראש ממשלת הודו.
בעידן מודי התחזקה נוכחות המפלגה גם בצפון-מזרח הודו, אזור בו לא הייתה לה נציגות משמעותית קודם לכן. ב־2016 הקימה המפלגה את "הברית הדמוקרטית הצפון-מזרחית, כקואליציית־בת לקואליצייה הלאומית הברית הדמוקרטית הלאומית.[13]
בבחירות 2019 זכתה המפלגה בכ-37% מהקולות ובכך הגדילה את כוחה בפרלמנט ל-303 מושבים מתוך 545 המושבים הקיימים.
בבחירות 2024 ניצח גוש הימין-מרכז שבראשות המפלגה, בבחירות, אך בהפרש קטן בהרבה מהצפוי, כשהמפלגה עצמה איבדה את הרוב שהחזיקה בפרלמנט. תוצאות הבחירות באוטר פרדש תרמו לתוצאה זו באופן משמעותי. הקאסטות הנמוכות, במיוחד מעמד הדלית, הראו התנגדות משמעותית למפלגה, בין היתר בשל בעיות כלכליות.[14]
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה מזוהה עם ההינדוטבה, מושג המשמש לתיאור האידאולוגיה של הלאומיות ההינדואית ותנועות לקידום האידאולוגיה הזו. המונח נטבע על ידי וינאיאק דמודאר סבארקאר בשנת 1923 בכתב עת שבבעלותו, דרך הכותרת "הינדוטבה: מיהו הינדי?". המפלגה טוענת כי האידאולוגיה שלה מתבססת על עיקרון ההומניזם האינטגרלי, שמתבסס על ספר שנכתב ב-1965 על ידי דינדאיאל אופאדהיהיה. המפלגה נחשבת לימנית ומזוהה עם לאומיות הינדואית. המפלגה תומכת בשמרנות, הסתמכות עצמית פרי גישתה של תנועת סוואדשי שהייתה חלק מתנועת העצמאות ההודית. כמו כן תומכת המפלגה בנקיטת מדיניות חוץ המבוססת על עקרונות לאומיים.
במהלך בחירות של שנת 2019, הצהירה המפלגה על כוונתה ליישם את מרשם האוכלוסין הלאומי לכל המדינה.
סמלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סמל הבחירות של המפלגה הוא הלוטוס ממין לוטוס הודי קדוש, ששימש כסמל של תנועת העצמאות ההודית, ונחשב בתרבות ההינודאית המשמש גם כפרח הרשמי של הודו.[15]
תוצאות בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | מנהיג | מושבים בלוק סבהה | שינוי | אחוז מצביעים | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1984 | אטאל ביהארי ואג'פאיי | 2 / 545 |
 2 |
7.74% | אופוזיציה |
| 1989 | לאל קרישנה אדוואני | 85 / 545 |
83 |
11.36% | תמיכה מבחוץ בממשלה |
| 1991 | 120 / 545 |
35 |
20.11% | אופוזיציה | |
| 1996 | אטאל ביהארי ואג'פאיי | 161 / 545 |
41 |
20.29% | ממשלה ולאחריה אופוזיציה |
| 1998 | 182 / 545 |
21 |
25.59% | ראשות הממשלה | |
| 1999 | 182 / 545 |
 |
23.75% | ראשות הממשלה | |
| 2004 | 138 / 545 |
 44 |
22.16% | אופוזיציה | |
| 2009 | לאל קרישנה אדוואני | 116 / 545 |
22 |
18.8% | אופוזיציה |
| 2014 | נרנדרה מודי | 282 / 545 |
166 |
31.34% | ראשות הממשלה |
| 2019 | 303 / 545 |
21 |
37.46% | ראשות הממשלה | |
| 2024 | 240 / 543
|
63
|
36.56% | קואליציה |
מנהיגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יושבי־ראש
[עריכת קוד מקור | עריכה]| נשיאי מפלגת העם ההודית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| שם | התחלת כהונה | סיום כהונה | הערות | |||
| 1 | אטאל ביהארי ואג'פאיי | 1980 | 1986 | |||
| 2 | לאל קרישנה אדוואני | 1986 | 1991 | |||
| 3 | מורלי מנוהר ג'ושי | 1991 | 1993 | |||
| (2) | לאל קרישנה אדוואני | 1993 | 1998 | |||
| 4 | קושהבו טהקר (אנ') | 1998 | 2000 | |||
| 5 | בנגרו לקסמן (אנ') | 2000 | 2001 | התפטר עקב פרשת שחיתות | ||
| 6 | ג'אנה קרישנאמורטי (אנ') | 2001 | 2002 | התפטר עקב מינויו לשר | ||
| 7 | וניקאיאח נאידו | 2002 | 2004 | התפטר בעקבות כישלון המפלגה בבחירות ב־2004 | ||
| (2) | לאל קרישנה אדוואני | 2004 | 2005 | התפטר בעקבות התבטאות שנויה במחלוקת | ||
| 8 | ראג'נאת' סינג | 2005 | 2008 | התפטר לאחר כישלון המפלגה בבחירות ב־2009 | ||
| 9 | ניטין גדקארי (אנ') | 2009 | 2013 | התפטר | ||
| (8) | ראג'נאת' סינג | 2013 | 2014 | התפטר עקב מינויו לשר | ||
| 10 | עמית שאה | 2014 | 2020 | |||
| 11 | ג'י. פי. נדה | 2020 | מכהן | |||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת העם ההודית (באנגלית ובהינדי)
מפלגת העם ההודית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- מפלגת העם ההודית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Mohak Gupta, BJP Foundation Day: Party's rise to power from 2 MPs in 1984 to 282 in 2014, India Today, 6 באפריל 2017
- ^ Forty Years Ago, March 20, 1980: No RSS Imprint, The Indian Express, 19 במרץ 2020
- ^ Oppoistion Party Formed in India (עמ' 40), The Hour, 14 באפריל 1980
- ^ Farzana Shakoor, Indian Elections 1989: An Analysis, Pakistan Horizon vol. 43, no. 1, 1990, עמ' 25–43, JSTOR 41394505
- ^ כתבה ב-huffingtonpost, 28 ביוני 2015
- ^ Pramod K. Kantha, “General Elections, 1996: BJP Politics: Looking beyond the Impasse.”, Economic and Political Weekly vol. 32, no. 48, 1997, עמ' 3090–100, JSTOR 4406131
- ^ Analysing the BJP's performance, frontline.The Hindu, 21 במרץ 1998
- ^ Sudha Pai, “The Indian Party System under Transformation: Lok Sabha Elections 1998”, Asian Survey vol. 38, no. 9, 1998, עמ' 836–52, JSTOR 2645621
- ^ The dissolution debate, frontline.thehindu, 27 בינואר 2004
- ^ Yashwant Deshmukh, Opinion: Forget 2023, even Lok Sabha 2024 outcome seems to be a foregone conclusion, India Today, 4 בדצמבר 2023
- ^ Advani is BJP's Prime Ministerial candidate, טיימס אוף אינדיה, 10 בדצמבר 2007
- ^ Ruchi Dua, Narendra Modi is BJP's PM candidate for 2014, Advani disappointed, India Today, 12 בספטמבר 2013
- ^ BJP floats new platform for North-East, Himanta Biswa Sarma made convenor, Economic Times, 24 במאי 2016
- ^ Today, Explained: How to steal a team on Apple Podcasts, Apple Podcasts (באנגלית אמריקאית)
- ^ Kabool Ahmad, BJP's 43 years: How it emerged from Jana Sangh and became world's largest party, India Today, 6 באפריל 2023
| מפלגת העם ההודית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יושבי ראש | אטאל ביהארי ואג'פאיי • לאל קרישנה אדוואני • מורלי מנוהר ג'ושי • לאל קרישנה אדוואני • קושהבו טהקר (אנ') • בנגרו לקסמן (אנ') • ג'אנה קרישנאמורטי (אנ') • וניקאיאח נאידו • לאל קרישנה אדוואני • ראג'נאת' סינג • ניטין גדקארי (אנ') • ראג'נאת' סינג • עמית שאה • ג'י. פי. נדה |
| |||||
| מנהיגים |
| ||||||
| גופים קשורים | ראשטריה סוויאמסווק סאנג • בהרטיה ג'אנה סנג • הברית הדמוקרטית הלאומית | ||||||