ההינדו

ההינדו
The Hindu
תדירות	יומי
פורמט	ברודשיט
מייסד	G. Subramania Iyer
עורך ראשי	N. Ram
תאריכי הופעה	1878–הווה (כ־146 שנים)
שפה	אנגלית
מערכת	צ'נאי, טאמיל נאדו
מדינה	הודו
ISSN	0971-751X
	www.thehindu.com

ההינדו (במקור באנגלית: The Hindu) הוא עיתון יומי הודי באנגלית בבעלות קבוצת ההינדו העיתון החל כשבועון ב-1878 והפך ליומון ב-1889.^[1] העיתון הוא העיתון האנגלי השני בתפוצתו בהודו, אחרי הטיימס אוף אינדיה.

ההינדו הוא בבעלות משפחתית מאז 1905, אז נרכש על ידי ס. קאסטורי רנגה איינגאר מהמייסדים המקוריים. כיום הוא בבעלות משותפת של צאצאיו של איינגאר, המכונים "משפחת קסטורי", המכהנים כדירקטורים של חברת האחזקות.

למעט תקופה של כשנתיים מ-2011 עד 2013, כאשר ס. וראדרג'אן כיהן כעורך העיתון, תפקידי העריכה הבכירים של העיתון היו תמיד בידי בני משפחת איינגאר המקורית או על ידי מי שמונו על ידם.^[2]

היסטוריה

שנים ראשונות

ההינדו נוסד במדרס ב-20 בספטמבר 1878, על ידי קבוצה של שני מרצים וארבעה סטונדנטים למשפטים שביקשו להביע תמיכה במינויו של סר ט' מוטוסוואמי אייר (אנ') לכהונת שופט בבית המשפט העליון במדרס ולהתנגד לקמפיין נגדו שבוצע על ידי העיתונות האנגלו-הודית. ההינדו היה אחד העיתונים של התקופה שהוקמו כדי למחות המדיניות של הראג' הבריטי.

העיתון עבר להופעה שלוש פעמים בשבוע ב-1883 וליומון שהופיע מידי ערב ב-1889. ב-1883 פתח העיתון בית דפוס עצמאי בשם "העיתונות הלאומית" (The National Press).

ב-1987 התפרסם בעיתון הדיווח הראשון בהודו על שערוריית בופורס, במהלכה שיחדו אנשי חברת בופורס השוודית אנשי ממשל בהודו על מנת להביא לחתימה על חוזה נשק עם צבא הודו. מפלגת השלטון, הקונגרס הלאומי ההודי, לחצה על העיתונות למנוע את פרסום הסיפור, ונטען כי הוא סייע בתבוסת המפלגה בבחירות הכללית בהודו ב-1989.

נוכחות מקוונת

ההינדו היה העיתון הראשון בהודו לפתוח אתר אינטרנט ב-1995.^[3]

ב-15 באוגוסט 2022, לראשונה בתולדותיו, החל ההינדו לפרסם מאמרי מערכת בתרגום להינדי באתר האינטרנט שלו.^[4]

הערכות ופרסים

בשנת 1965, הטיימס ציין את ההינדו כאחד מעשרת העיתונים הטובים בעולם. בדיונים על כל אחת מהבחירות שלו במאמרים נפרדים, כתב ה"טיימס" : " ההינדו לוקח את הרצינות הכללית עד חומרה... שפורסם במדרס, זהו העיתון היחיד שלמרות שהוא מתפרסם רק בבירת מחוז מתפרסם בקביעות. קרא בתשומת לב בדלהי. הוא נקרא לא רק כקול מרוחק וסמכותי בעניינים לאומיים אלא כביטוי לגישות הדרום הליברליות ביותר - והפחות פרובינציאליות. . . הלשכה של דלהי מעניקה לה שליחות פוליטיות וכלכליות יוצאות דופן והיא נושאת דיווחים שוטפים ותכופים מכל בירות המדינה, כך שהיא מספקת יותר חדשות ממדינות, מלבד שלה, מאשר רוב העיתונים בהודו. . . אפשר לתאר אותו כקול לאומי עם מבטא דרומי. ההינדו יכול לטעון שהוא הנייר המכובד ביותר בהודו."^[5] ^[6]

בשנת 1968, איגוד מוציאי העיתונים האמריקאי העניק להינדו את פרס ההישג העולמי לעיתונות^[7].