לדלג לתוכן

מעבר הירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע ובני ישראל חוצים את הירדן אל ארץ כנען, בנג'מין וסט, 1800

מעבר הירדן הוא סיפור מקראי המתואר בספר יהושע בעת כניסת בני ישראל לארץ ישראל, במהלכו עברו מעבר הירדן המזרחי אל ארץ כנען, דרך נהר הירדן שנבקע באורח נס.

בקיעת הירדן הייתה אות שנתן ה' לכך שיוריש לבני ישראל את ארץ כנען.[1]

הסיפור במקרא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור המאורע מתואר בתחילת ספר יהושע:

וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ

הכנות למעבר הירדן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה ימים לפני מעבר הירדן יהושע מכין את העם ליציאה לדרך[2]. יהושע שולח את השוטרים להכין צידה לדרך. ביום השלישי השוטרים עוברים שוב ומצווים את העם לשמור 2,000 אמה בינם לבין הארון[3].

על פי המתואר, לאחר שדרכו הכוהנים נושאי הארון במי הירדן, המים בנקודה מסוימת נעצרו מזרימתם, הפכו לחומה, ומאותה נקודה ואילך זרמו המים לכיוון ים המלח עד שנוצר מעבר יבש בקרקעית הירדן, כנגד העיר יריחו.

לאחר שסיימו בני ישראל לעבור ואחרוני הכהנים עזבו את הנהר, חזר הנהר לזרום כמקודם. ”וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו”[4].

הצבת האבנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהעם סיים לעבור את הירדן והכהנים עודם ניצבים בירדן, יהושע מצווה 12 אנשים לקחת 12 אבנים ולהניח במקום שבו ישנו בלילה כדי להיות לאות לדורות הבאים. בנוסף יהושע מקים 12 אבנים בתוך הירדן[5].

מטרות מעבר הירדן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוקים מתארים שלוש מטרות לנס מלבד המטרה הברורה של עצם הכניסה לארץ ישראל:

  1. להוכיח שה' נמצא עם יהושע כאשר היה עם משה,”אֲשֶׁר֙ יֵֽדְע֔וּן כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֥ר הָיִ֛יתִי עִם־מֹשֶׁ֖ה אֶהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ” (ספר יהושע, פרק ג', פסוק ז').
  2. להוכיח לישראל שה' נמצא איתם ויוריש את עמי הארץ מפניכם, ”בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהוֹרֵ֣שׁ יוֹרִ֣ישׁ מִ֠פְּנֵיכֶ֠ם אֶת־הַכְּנַעֲנִ֨י וְאֶת־הַחִתִּ֜י וְאֶת־הַחִוִּ֗י וְאֶת־הַפְּרִזִּי֙ וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֔י וְהָאֱמֹרִ֖י וְהַיְבוּסִֽי” (ספר יהושע, פרק ג', פסוק י').
  3. להראות לגויים את כוחו של ה', ”לְ֠מַ֠עַן דַּ֜עַת כׇּל־עַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־יַ֣ד ה', כִּ֥י חֲזָקָ֖ה הִ֑יא לְמַ֧עַן יְרָאתֶ֛ם אֶת־ה' אלוקיכם כׇּל־הַיָּמִֽים” (ספר יהושע, פרק ד', פסוק כ"ד).

מאורעות מקבילים בתנ"ך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם הקבלות רבות בין מעבר הירדן בימי יהושע לקריעת ים סוף, וכן למעבר הירדן על ידי אלישע ואליהו בהן הקבלות ספרותיות וכן הקבלות בתוכן ובמטרות הנס. גם יהושע משווה בדבריו במפורש בין נס מעבר הירדן לנס קריעת ים סוף[6]. ע"פ שלום-גיא באות ההקבלות ללמד על תהליך של החלפת מנהיג. כאשר אלישע עובר את הירדן לבדו על ידי אדרת אליהו מתגלה לבני הנביאים שאלישע קיבל את רוח אליהו[7]. ההקבלה לקריעת ים סוף שגרמה לעם להאמין למשה ”ויאמינו בה' ובמשה עבדו” (ספר שמות, פרק י"ד, ל"א), מלמדת את עם ישראל שיהושע הוא ממשיכו של משה[8].

בשלושת הסיפורים נדרש מהאדם לבצע פעולה פיזית שתלויה בחפץ כלשהו שתגרום לנס, משה משתמש במטה, יהושע בארון הברית ואליהו ואלישע באדרת. שלום-גיא מסבירה שהמקרא בא ללמד אותנו על הצורך בשותפות האנושית בנס[9].

נס בקיעת הירדן מוזכר גם בספר תהלים ונכלל בקריאת ההלל ומשולב כחלק מן ההלל בהגדה של פסח:

מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר? הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן? מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב

מאורעות מקבילים בברית החדשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור טבילת ישו מתרחש על פי המסורת הנוצרית במקום מעבר הירדן, ומסמל גם הוא מעין העברה של מנהיגות רוחנית מיוחנן המטביל אל ישו.

סיפור מעבר הירדן ע"פ המחקר הספרותי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוקים במקרא העוסקים במעבר הירדן מלאים בחזרות וסתירות ולא תמיד ברור מהו סדר הפסוקים. זקוביץ מונה כמה קשיים בפסוקים וטוען שהסתירות מעידות על כך שלסיפור ישנו כמה מקורות שונים והסתירות נובעות מתוך ניסיון להרכיב את המקורות לסיפור אחד[10].

אלי עסיס טוען שהסיפור כתוב משלושה זוויות שונות שמדגישות את שלושת המטרות השונות של הנס. בנוסף עצם הבלבול כשלעצמו הוא אמצעי ספרותי שנועד להדגיש את הבלבול וההתרגשות[11].

יהושע רייס מסביר שהמבנה הספרותי בא להדגיש את החגיגיות של הנס מכיוון שמעבר הירדן לא מרשים כשלעצמו הרי אנו רואים במקומות נוספים במקרא שבזמנים אחרים הירדן לא היה מלא על גדותיו ואנשים עברו אותו ברגלם[12][13]. בנוסף החזרתיות מדגישה שהכל נעשה ע"פ ה'.[14]

בספרות הרבנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד[15] מובא מדרש ובו מחלוקת לגבי פרטי הנס:

אמנם נחלת שניים וחצי השבטים היא בעבר הירדן המזרחי, אך יוצאי הצבא שבהם הצטרפו למעבר הירדן ולכיבוש הארץ, כמו שהתחייבו למשה[17]. בעבר הירדן נשארו הנשים והטף והם לא השתתפו במעבר הירדן.

ע"פ סדר עולם רבה ההכנות ליציאה לדרך לירדן מתרחשות החל מו' בניסן סוף ימי אבל משה[18].

ע"פ יהודה קיל במקביל להכנות יהושע שולח את המרגלים ליריחו,[19] אך בסדר עולם רבה מופיע ששליחת המרגלים קרתה כבר בה' בניסן[18].

איורי מעבר הירדן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעבר הירדן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר יהושע, פרק ג', פסוק י'
  2. ^ ספר יהושע, פרק א', פסוק י'
  3. ^ ספר יהושע, פרק ג', פסוק ד'
  4. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ח
  5. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק ד'
  6. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק כ"ג
  7. ^ ספר מלכים ב, פרק ב', פסוק ט"ו
  8. ^ חוה שלום-גיא, "ויכה את המים ויחצו הנה והנה": בין מעשה אליהו למעשה אלישע ובינם לבין הסיפורים על בקיעת ים סוף (שמות יד) ועל חציית מי הירדן (יהושע ג-ד), בית מקרא 61, 2016, עמ' 178–195
  9. ^ חוה שלום-גיא, "ויכה את המים ויחצו הנה והנה": בין מעשה אליהו למעשה אלישע ובינם לבין הסיפורים על בקיעת ים סוף (שמות יד) ועל חציית מי הירדן (יהושע ג-ד), בית מקרא 61, 2016, עמ' 178–195
  10. ^ גרשון גליל, יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך, יהושע, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 50
  11. ^ אליהו עסיס, הסיפור על מעבר הירדן, ממשה ליהושע ומנס לטבע, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשס"ה, עמ' 83-108
  12. ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוק כ"ח
  13. ^ ספר שופטים, פרק י"ב, פרק ה'
  14. ^ יהושע רייס, חציית הירדן ומלחמות יריחו והעי כמבוא לכיבוש הארץ - היבטים ריאליים וספרותיים ביהושע א'-ח', מגדים ל', מכללת הרצוג, תשנ"ט, עמ' 35-48
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד א'
  16. ^ אורך המיל התלמודי הוא כקילומטר אחד ויש אומרים שהוא שווה למיל הרומי שאורכו כקילומטר וחצי.
  17. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ב
  18. ^ 1 2 י"א, סדר עולם רבה
  19. ^ יהודה קיל, פרק ב', יהושע, מוסד הרב קוק, תשל"ז, דעת מקרא