מנזר הצלוב בטומאר
 | |||
| הכנסייה העגולה | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג |
מסדר נזירות, מנזר, מורשת תרבותית  | ||
| כתובת |
São João Baptista | ||
| מיקום |
טומאר | ||
| מדינה |
פורטוגל | ||
| מבקרים בשנה | 260,871 (נכון ל־2022) | ||
| הקמה ובנייה | |||
| סגנון אדריכלי |
גותיקה מנואלינית | ||
| קואורדינטות | 39°36′13″N 8°25′09″W / 39.603636°N 8.419258°W | ||
|
www | |||
 | |||
  | |||
מנזר מסדר הצלוב (בפורטוגזית: Convento de Cristo) השוכן בטומאר שבפורטוגל היה בעבר מבצר טמפלרי שנבנה במאה ה-12. לאחר שמסדר הטמפלרים התפורר במאה ה-14 הענף הפורטוגלי שלו הפך לאבירי מסדר הצלוב, שתמכו בתגליות הימיות של המאה ה-15.
המנזר הוא אחד מהמונומנטים האמנותיים וההיסטוריים החשובים של פורטוגל, והוא הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1983.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטירה של האבירים הטמפלרים בטומאר נבנתה ב-1160 על ידי ז'ואלדים פאיס, שהיה מפקד האזור מטעם הטמפלרים. בתקופה מאוחרת יותר באותה מאה הטירה נבחרה לשמש כמפקדת המסדר בפורטוגל. טירת טומאר הייתה חלק ממערכת הביצורים שהוקמה על ידי הטמפלרים לאבטח את גבול הממלכה הנוצרית הצעירה כנגד המורים, שבאותה תקופה חפף בקירוב למסלול הנהר טחו.
הכנסייה העגולה (rotunda) המפורסמת של טירת טומאר נבנתה גם כן במחצית השנייה של המאה ה-12, ובדומה לכנסיות טמפלריות אחרות ברחבי אירופה היא עוצבה בדומה לכיפת הסלע בירושלים, שנחשבה בטעות על ידי משתתפי מסעי הצלב לשריד של בית המקדש. ייתכן וגם כנסיית הקבר שימשה כמודל לבניית הכנסייה הזו.
לפי היסטוריונים נוצרים טירת טומאר הצליחה לעמוד ב-1190 בפני המתקפות של הח'ליפה אבו יוסוף אל-מנסור, שקודם לכן כבש מעוזים פורטוגליים בדרום.
מעמדו של המסדר הטמפלרים באירופה הלך ודעך ב-1312, אך בפורטוגל הועברו חבריו ונכסיו לידי מסדר הצלוב שהוקם על ידי המלך דיניש ב-1319. מסדר הצלוב עבר לטומאר ב-1357, והפך אותה למטה הראשי שלו.
אחד מראשי המסדר הבולטים ביותר היה אנריקה הספן, שעמד בראשו בין 1417 עד למותו ב-1460. אנריקה היה אחד מאלה שהניעו את המשלחות הפורטוגליות החלוציות במהלך עידן התגליות. אנריקה היה זה שהורה להקים מספר קלויסטרים ומבנים חדשים במנזר, והוא גם מימן סדרת שיפוצים בעיירה טומאר עצמה.
אישיות חשובה נוספת הקשורה לתולדות המסדר היא מנואל הראשון שעמד בראשותו החל מ-1484 ושלט בפורטוגל החל מ-1492. בתקופת שלטונו נערכו מספר שינויים במנזר, והבולטים שבהם היו הוספת ספינה חדשה לכנסייה העגולה וקישוטה של הכנסייה בציורים ותגליפים.
יורשו של מנואל הראשון, ז'ואאו השלישי, כפה על המסדר לעבור תהליך של דה-מיליטריזציה, והפך אותו למסדר בעל דגש דתי עם שלטון המבוסס על זה של ברנאר מקלרבו. הוא הורה ב-1557 לבנות קלויסטר חדש, שהיה אחת הדוגמאות המרשימות ביותר לאדריכלות הרנסאנס בפורטוגל.
לאחר משבר הירושה של 1580 התכנסה האצולה הפורטוגלית במנזר, והכירה באופן רשמי בפליפה השני מספרד כמלך של פורטוגל. הייתה זו תחילתו של האיחוד האיברי (1581–1640), שבמהלכו ספרד ופורטוגל היו מאוחדות. אמת המים של המנזר נבנתה במהלך תקופה זו.
אמנות ואדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטירה והחומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טירת טומאר נבנתה ב-1160 במיקום אסטרטגי על ראש גבעה ובסמוך לנהר נַבָּאוּ (Nabão). לטירה יש חומה הגנתית חיצונית ומצודה עם מגדל עוז בפנים. מגדל העוז, שהוא מגדל מרכזי המיועד למטרות מגורים והגנה, הובא לפורטוגל על ידי הטמפלרים, והמגדל שבטומאר הוא אחד מהעתיקים ביותר במדינה. אלמנט הגנתי נוסף שהובא לפורטוגל על ידי הטמפלרים הוא המגדלים העגולים בחומות החיצוניות, שהיו יותר עמידים בפני התקפות בהשוואה למגדלים מרובעים. כאשר העיירה הוקמה רוב תושביה התגוררו בבתים ששכנו בתוך האזור המוגן על ידי החומות החיצוניות של הטירה.
הכנסייה העגולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסייה העגולה הרומנסקית של הטירה נבנתה במחצית השנייה של המאה ה-12 על ידי הטמפלרים. המתאר החיצוני של הכנסייה הוא מצולע בעל 16 צלעות עם תמיכות חזקות, חלונות עגולים ומגדל פעמון. בתוך הכנסייה יש מבנה מרכזי מתומן המחובר על ידי קשתות לאמבולטוריום. צורתה הכללית של הכנסייה דומה לזו של מבנים עגולים אחרים הנמצאים בירושלים: מסגד עומר וכנסיית הקבר.
כותרות העמודים המתוארכות לשלהי המאה ה-12 הן רומנסקיות, ומתוארים בהן מוטיבים של צמחים ובעלי חיים, בנוסף לתיאור הקטע שבו דניאל עומד בגוב האריות. סגנון הכותרות הושפע מעבודתם של האמנים שהשתתפו בבניית קתדרלת קוימברה, שנבנתה בערך באותה תקופה כמו הכנסייה העגולה.
פנים הכנסייה מקושט בציורים ובתגליפים גותיים/מנואליניים, שהוספו החל מ-1499 במסגרת חידוש פני הכנסייה על ידי המלך מנואל הראשון. על עמודי המתומן המרכזי וקירות האמבולטוריום יש פסלים צבעוניים של קדושים ומלאכים שמעליהם חופות גותיות, ואילו העמודים והתקרות של האמבולטריום מכוסים בציורים ובתבניות גותיים המתארים את חייו של ישו.
הספינה המנואלינית של הכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספינה הגותית נבנתה בכנסיית המנזר בתקופתו של אנריקה הספן, ובכך הפכה את הכנסייה העגולה לכנסיית אפסיס. מנואל הראשון הורה ב-1510 להתחיל בבנייה מחדש של הספינה בהתאם לסגנון המקובל באותה תקופה, שהיה עירוב בין הגותיקה לרנסאנס וכונה על ידי היסטוריונים של האמנות הסגנון המנואליני. האדריכלים שניהלו את העבודות היו הפורטוגלי דיוגו דה ארודה והספרדי ז'ואאו דה קסטיליו.
הספינה המלבנית מכוסה מבחוץ במוטיבים מנואליניים רבים כולל גרגוילים, צריחים גותיים, פסלים וחבלים המזכירים את חבלי הספינות מעידן התגליות, הצלב של מסדר הצלוב וסמלו של המלך מנואל הראשון - הספירה הארמילרית. החלון המדומה של הצ'פטר האוס, הנמצא מול קלויסטר ברברה הקדושה בחזית המערבית של הספינה, מקושט במוטיבים מנואליניים טיפוסיים. ייתכן ודמות האדם המצוירת בתחתית החלון מייצגת את המעצב דיוגו דה ארודה. חלון זה נחשב לאחת מיצירת הפאר של אמנות הקישוט המנואלינית. מעל לחלון זה נמצאים חלון מעגלי קטן ומעקה. החזית מחולקת על ידי שתי קבוצות של חבלים מלופפים. התמיכות המעוקלות מקושטות בביריות ענק, המהוות סימן לכך שהנרי השביעי קיבל את מנואל הראשון למסדר הבירית.
הכניסה לכנסייה היא דרך שער צדדי גדול, המקושט גם כן במוטיבים מנואליניים, בפסלים של מריה עם ישו ובתיאורי נבואות מהברית הישנה. ז'ואאו דה קסטיליו תכנן את השער הזה בערך ב-1530.
הספינה המנואלינית שבתוך הכנסייה מחוברת לכנסייה העגולה הרומנסקית באמצעות קשת גדולה. הספינה מכוסה על ידי קמרונות מרשימים, ומעליה היה תא גדול עבור מקהלה, שנהרס על ידי חייליו של נפוליאון בתחילת המאה ה-19. מתחת לתא המקהלה היה חדר ששימש כמקום האחסון של חפצי הקודש של הכנסייה. החלון של חדר זה הוא החלון של הצ'פטר האוס שנזכר לעיל.
קלויסטרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במנזר יש בסך הכל שמונה קלויסטרים, שנבנו בין המאה ה-15 למאה ה-16. להלן כמה דוגמאות:
- קלויסטר הרחיצה (Claustro da Lavagem) הוא קלויסטר גותי דו קומתי שנבנה בערך ב-1443 לפי הוראותיו של אנריקה הספן. בקלויסטר זה רחצו את בגדיהם של הנזירים, ומכאן שמו.
- קלויסטר בית הקברות (Claustro do Cemitério) נבנה גם כן בתקופתו של אנריקה הספן, והוא היה אתר הקבורה של אבירי ונזירי המסדר. בראש העמודים התאומים של הקשתות ניצבות כותרות מרשימות עם מוטיבים צמחיים, וקירות האמבולטוריום מקושטים באריחים מהמאה ה-16. דיוגו דה גאמה, אחיו של ואסקו דה גאמה, קבור בקלויסטר זה.
- קלויסטר ברברה הקדושה (Claustro de Santa Bárbara) נבנה במאה ה-16. ניתן לצפות ממנו בחלון הצ'פטר האוס ובחזית המערבית של הספינה המנואלינית.
- בנייתו של קלויסטר ז'ואאו השלישי (Claustro de D. João III) החלה בתקופתו של ז'ואאו השלישי, והסתיימה בתקופת שלטונו של פליפה הראשון. האדריכל הראשון היה הספרדי דיוגו דה טוראלווה, שהחל לעבוד ב-1557. פיליפו טרצי, האדריכל של פיליפה השני, סיים את העבודה ב-1591. קלויסטר דו קומתי זה מחבר את מגורי הנזירים עם הכנסייה, ונחשב לאחת הדוגמאות החשובות של אדריכלות מנייריסטית בפורטוגל. הקומות מחוברות זו אל זו באמצעות ארבע גרמי מדרגות סליליים, הנמצאים בכל פינה של הקלויסטר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנזר הצלוב בטומאר
 | |
|---|---|
|