קראק דה שבלייה
 | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
מבצר צלבני, מצודה קונצנטרית, טירה  | ||||||||
| מיקום |
אל-חוסן | ||||||||
| מדינה |
 סוריה | ||||||||
| בעלים |
הוספיטלרים | ||||||||
| הקמה ובנייה | |||||||||
| תקופת הבנייה | ?–1031 | ||||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1031 | ||||||||
| חומרי בנייה |
אבן גיר | ||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
2.38 הקטאר | ||||||||
| קואורדינטות | 34°45′25″N 36°17′41″E / 34.756944444444°N 36.294722222222°E | ||||||||
  | |||||||||
  | |||||||||
.jpg)
.jpg)
קְרָאק דֵה שֶׁבְלִײֵה (מצרפתית: Krak des Chevaliers; בערבית: قلعة الحصن, קָלְעַת אַל-חִצְן; בכורדית: قەڵای کوردان, קַלאי כּוּרְדאן) הוא מבצר צלבני במערב סוריה. זה היה אחד המבצרים העיקריים של האבירים ההוספיטלרים בסוריה במהלך מסעות הצלב מ-1144 ועד 1271, ולאחר מכן היה למעוז ממלוכי עד 1300. הוא שוכן על צוק בגובה 650 מטר החולש על הדרך היחידה מאנטקיה לביירות, ליד העיר חומס, מצפון ובסמוך לגבול עם לבנון. שטחו של המבצר הוא 23.8 דונם, הוא בנוי כמצודה קונצנטרית, וצורתו כשל מלבן שצלעו האחת מעוגלת. המבצר הוא אחד האתרים היחידים בהם השתמרה היטב אמנות צלבנית, ובכלל זה פרסקאות.
בשנת 2006 הוכר קראק דה שבלייה כאתר מורשת עולמית יחד עם מצודת צלאח א-דין. כיום המבצר שייך לממשלה הסורית שמפעילה את המקום כאטרקציה תיירותית. שרידי המבצר הנראים כיום כוללים בנייה ממלוכית מאוחרת. ב-12 ביולי 2013, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, נפגע המבצר שבו התבצרו כוחות המורדים בתקיפה מן האוויר, ואחד ממגדליו נהרס[1]. בשנת 2013 הכריז ארגון אונסק"ו על כל אתרי המורשת העולמית בסוריה כאתרים הנתונים בסיכון.
השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירוש שמו של המבצר הוא "מבצר האבירים", ומקורו של זה בסירוס שמה הערבי של המצודה הקודמת ששכנה במקום - "מצודת הכורדים" (حصن الأکراد) - כאשר המילה "אל-אכרד", הפכה בצרפתית ל-"Le Crat". מאוחר יותר היא הוחלפה במילה "קראק" שמשמעותה "מבצר" בסורית, ונוספה לה המילה הצרפתית "Chevaliers", דהיינו, "אבירים". כיום מכונה המקום בערבית בשם "קלעת אל-חוסן". לא מן הנמנע שהמלה הצרפתית "קראק" מהדהדת את המילה ܟܪܟܐ, כרכא, שמשמעותה עיר וגם יישוב מבוצר בשפה הסורית.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני ההוספיטלרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נראה כי סוג של ביצור כלשהו שכן במקום לפני המאה ה-11. המבצר הידוע המוקדם ביותר, "מצודת הכורדים", נבנה בשנת 1031 על ידי העבאסים, במטרה להתגונן מפני הסלג'וקים שהשתלטו על אסיה הקטנה מצפון. במקום שהיה בשליטתו של האמיר של חלב, הוצב חיל מצב כורדי, ומכאן שמו. הוא נכבש על ידי רמון הרביעי, רוזן טולוז בתחילת שנת 1099, במהלך מסע הצלב הראשון, אך ננטש כאשר הצלבנים המשיכו במסעם לכיוון ירושלים. המבצר אויש בשנית על ידי טאנקרד נסיך הגליל בשנת 1110. רמון השני מטריפולי, שליטהּ של רוזנות טריפולי שבתחומה נמצא המבצר, העניק אותו למסדר ההוספיטלרי בשנת 1144.
בתקופת ההוספיטלרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההוספיטלרים בנו את המבצר מחדש והרחיבו אותו עד שהפך למצודה הגדולה ביותר בארץ הקודש. הם הוסיפו לו חומה חיצונית בגובה של 30 מטר, ובה שמונה מגדלי שמירה עגולים שעובי כל אחד מהם עומד על 8–10 מטרים. מהלך זה הביא ליצירת מבצר קונצנטרי, שבו חומה היקפית ובמרכזו מגדל עוז. במאה ה-12, היה המבצר מוקף בחפיר שעליו נמתח גשר מתרומם, וכניסתו הראשית נקבעה בצידו המזרחי. בין החומה החיצונית לפנימית הייתה חצר שהובילה לבניינים הפנימיים שנבנו על ידי ההוספיטלרים בסגנון האדריכלות הגותית. בניינים אלה כללו אולם פגישות, מנזר, ומתקן אחסון באורך של 120 מטר. מתקני אחסון נוספים נחפרו אל תוך קרקע המצוק מתחת למצודה, וההערכה היא שההוספיטלרים יכלו להחזיק מעמד תחת מצור משך חמש שנים. בשנת 1190 סיימו ההוספיטלרים לשדרג את המבצר, אך חלקים מסוימים נבנו מחדש לאחר מספר רעידות אדמה בין 1190 ל-1200 ובשלב הבא והאחרון עד 1271. בתוך המבצר יכלו לחיות כ-50–60 הוספיטלרים ועוד כ- 2,000 לוחמי חיל רגלים. בנוסף לשליטת המבצר על הים התיכון, הייתה להוספיטלרים גם השפעה מסוימת על אגם חומס שבמזרח, שכן יכלו לשלוט על תעשיית הדיג באגם ולתצפת על צבאות מוסלמים שהתאספו בסוריה.
בשנת 1163, הטיל השליט המוסלמי נור א-דין מצור על המבצר אך ללא הצלחה. לאחר ניצחון ההוספיטלרים הם הפכו לכוח חיוני ועצמאי בחזית הטריפוליטאית. המבצר הושם תחת מצור בשנית על ידי צלאח א-דין בשנת 1188, אך כמו המצור הקודם, גם מצור זה לא צלח. במהלך מצור זה נפל נציב המבצר בשבי ונלקח על ידי אנשיו של צלאח א-דין לשערי המבצר שם צווה להורות על פתיחת השערים. נציב המבצר קרא בערבית לאנשי המבצר להיכנע, אך בצרפתית הורה להם להילחם עד אחרון האנשים. במהלך מסע הצלב החמישי חיזק המלך ההונגרי אנדרה השני את החומה החיצונית בשנת 1217, ומימן את שכרם של החיילים השומרים.
לאחר ההוספיטלרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצודה נכבשה על ידי השליט הממלוכי ביברס ב-8 באפריל 1271, לאחר שרימה את ההוספיטלרים ופיתה אותם להאמין שראש רוזנות טריפולי הורה למבצר להיכנע. ביברס, שהחריב מספר מבצרים צלבניים שכבש, שיפץ ומיגן את קראק דה שבלייה, ועשה בו שימוש כבסיס נגד נחלת טריפולי הצלבנית. הוא חיזק את החומה הדרומית, הקים מגדל שמירה רבוע בצד הדרומי של האתר והפך את המנזר למסגד. מאוחר יותר השתמשו הממלוכים במבצר כדי לצאת להתקפה על עכו בשנת 1291. אדוארד הראשון מלך אנגליה ראה את המבצר במהלך מסע הצלב התשיעי בשנת 1272, והשתמש בו כדוגמה בעבור הטירות שבנה בעצמו באנגליה ובוויילס. בתחילת המאה ה-14 ננטש המבצר ומצבו התדרדר, והוא שופץ רק במאה ה-20.
המבצר מהווה עדות לעושרו האגדי של המסדר ההוספיטלרי ולתושיה של האדריכלות הצבאית הצלבנית. תומאס אדוארד לורנס (לורנס איש ערב), שהיה בין ראשוני החוקרים המערביים של אדריכלות צלבנית, תיאר את קרק דה שבלייה כ"המבצר המדהים ביותר בעולם". החוקר הישראלי, אדריאן בועז, קובע בספרו "אדריכלות של המסדרים הצבאיים" כי "הבחירה האינטליגנטית של המיקום, הגאונות של התכנון והמשאבים האדירים שהושקעו בהקמת המבצר חוברים להעיד על הכשרון בבניית ביצורים של ההוספיטלרים שהמבצר היה – ללא עוררין – יצירת המופת שלהם".[3] ההיסטוריון הבריטי יו קנדי (אנ') מציין בספרו "מבצרי הצלבנים" כי ביצורי קרק דה שבלייה מהווים "מערכת לחימה המתוכנת באופן מבריק ובנויה לתפארה"[4].
מלחמת האזרחים בסוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2012, בזמן מלחמת האזרחים בסוריה, השתלטו כוחות המורדים הקיצוניים על המבצר. בסוף שנת 2014 כבש הצבא הסורי מחדש את המבצר לאחר הפצצות כבדות והוא נפגע קשות[5]. מאז השתלטות הצבא הסורי מחדש, משמש את חיל המצב הסורי ואת המשטרה הצבאית הרוסית.
מבנה המבצר
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרק דה שבלייה נבנה כמצודת שלוחה בצורת מלבן, בתוכנית הדומה למבצר שסטלה (עתרת), עם מגדל אחד בקצה הדרום-מערבי של החומה שקמרונות חבית נבנו לאורך היקפה. במאה ה-13 נכנס המבצר לתנופת בנייה רחבת ממדים ושגשוג כלכלי, המשתקף בהיקף הבנייה ובאיכותה. באותה תקופה הורחב שטח המבצר על ידי בניית חומות מאסיבית מסביב למצודה המקורית, שהפכו את קרק דה שבלייה למצודה קונצנטרית גדולת ממדים. בלבנט קיימות רק שתי מצודות צלבניות הבנויות כמצודות קונצנטריות, קראק דה שבלייה וכוכב הירדן.
מצד מזרח נבנה קומפלקס שער הכניסה, מערכת מפותחת ומורכבת יותר מן הדוגמאות הפשוטות יחסית הקיימות במבצרים צלבניים שנבנו לפני מבצר זה. מבנה הכניסה הוא "מנהרה" של קמרונות חבית, שהתנועה בהם נשלטה מעמדות ירי. מגדלים עגולים בחתך של חצי מעגל נבנו מצד צפון-מערב - חלקים נשמרו בצורה המקורית מהתקופה הצלבנית. בקירות מגדלים עגולים אלו, מהראשונים בשימוש באדריכלות צלבנית, נקרעו חרכי ירי שנקבעו במדויק על מנת לבטל שטחים מתים מהם יכול האויב להפתיע את המגינים. עמדות הירי נבנו במספר מפלסים, וסודרו באופן כזה שמפלס חרכים אחד איננו עומד במדויק מעל השני, ובכך מונע היחלשות החומה ומגביר את יעילות כיסוי האש נגד התוקפים, ומהם יכלו הקשתים לפעול בביטחון מלא. על גג המגדלים נבנו שינות שאיכותן הייתה ללא מתחרה בלבנט הצלבני[6]. מצד דרום נבנתה מערכת ביצורים גדולה על מנת לקדם התקפה אפשרית מצד זה, שהיה נגיש לאויב הנע לאורך השלוחה מכיוון בו לא נהנה המבצר מכל יתרון טופוגרפי וממנו פרצו לבסוף הממלוכים אל תוך המבצר. בצד זה נחצב חפיר, והטירה הפנימית בודדה על ידי בריכה, ששימשה כחפיר רטוב וכמאגר מים כאחד.
סביב החומות נבנה שמין דה רונד מקורה בקמרון חבית, וממנו ניתן היה לגשת למשיקולי שבלטו מהחומות. משיקולי אלו הם חידה אדריכלית בפני עצמם. מבחינה אדריכלית הם זהים למשיקולי של טירת חלב ודמשק שנבנו בדיוק באותה תקופה בה נבנה המבצר הצלבני, אך שונים לחלוטין ממשיקולי צלבניים מאותו זמן, שהיו פרימיטיביים ופשוטים, ונעשה בהם שימוש מוגבל - בדרך כלל מעל שערים. חלק מחוקרי המבצר מציינים כי משיקולי אלו נבנו לאחר כיבוש המבצר על ידי הממלוכים, אך התיארוך של הבנייה המאוחרת במבצר איננו מדויק וייתכן שהצלבנים או המוסלמים העתיקו את המשיקולי ואלמנטים אחרים זה מזה במערכת מורכבת של היזון חוזר והפריה הדדית בין תרבויות אויבות אלה[7].
חלקלקה גדולה וחומות גבוהות שחוזקו על ידי מגדלים הפכו את המבצר הפנימי לבלתי חדיר. קפלה נבנתה אל תוך הצד הצפון מזרחי של מערכת קמרונות החבית הפנימית. השער העיקרי של המבצר הפנימי נקבע בחומה המזרחית ובקצה של דרך פתלתלה שהובילה מהשער החיצוני, וזכה להגנה של שני מגדלים בולטים ומרובעים. בצד צפון נבנה מגדל שהגן על פִּשְׁפָּשׁ. ממערב נבנה מגדל עגול שנבנה בסמוך למגדל מרובע שמקורו במצודה המקורית (מהמאה ה-12). זהו מבנה מורכב, המגן על פישפש מצד אחד, ובראשו 3 משיקולי מצד שני. יו קנדי מתאר[8] את המבנים במבצר הפנימי במילים אלו: "החלק המרשים ביותר (בקרק דה שבליה) היא הגלריה מעל החצר המרכזית שמתוארכת לשנות השלושים של המאה ה-13, אלגנטית עם עמודים שגזרתם מעודנת ותחרת חלונות. גלריה זו מציגה את כל העידון של הסגנון האדריכלות הגותית, המהווה בן לוויה סגנוני מושלם לביצורים המאסיביים. כתובת לטינית קצרה חקוקה על אחת הקשתות: 'היה עשיר, היה חכם ויפה אבל הזהר מהגאווה המשחיתה כל דבר עמו היא באה במגע'".
צידה הדרומי של המצודה הפנימית היה מוגן על ידי מגדלי ענק, ששימשו גם כאולמות מגורים ושינה עבור 60 אבירים, האליטה ושדרת הפיקוד של חיל המצב של המבצר. במגדל המרכזי נבנו קמרונות מרווחים והוא שימש כמגורי מפקד המבצר ולעיתים כמגורי ראש מסדר ההוספיטלרים. צד זה של החומה הוא מרשים ביותר. גודלם העצום של המגדלים והדרך בה הם צומחים מהחלקלקה מודגשים על ידי עבודת האבן יוצאת הדופן באיכותה. חיתוך וסיתות האבנים הוא מדויק עד כדי כך שהאבנים מונחות מבלי שהמלט המחבר ביניהן נראה לעין. במגדלים אלו שימש הקיר החיצוני כחלק ממערכת ההגנה של המבצר עם חרכי ירי, והקיר הפנימי, הפונה לחצר הפנימית, היה בעל חלונות ביפוריים, שאיפשרו כניסה של אור ואוויר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על אודות האתר
- קראק דה שבלייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קראק דה שבלייה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Crusader castle blasted by Syrian airstrikes
- ^ ראו ביאור בדפים "ܟܪܟܐ" ו-"Krak בוויקימילון
- ^ Adrian Boas, Archaeology of the Military Orders1) Routledge, 2006, p.131
- ^ Hugh Kennedy, Crusader castles, Cambridge University Press, 2001 (1994), p. 154
- ^
קתרין אלגר, דר שפיגל, המירוץ הבהול והמסוכן להצלת אוצרותיה העתיקים של סוריה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014
- ^ Hugh Kennedy, 2001, p. 153
- ^ Hugh Kennedy, 2001, p. 155
- ^ Hugh Kennedy, 2001, p. 162
.svg) | |
|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|