אנריקה הספן
 | |
| אנריקה הספן | |
| לידה |
4 במרץ 1394 פורטו, פורטוגל |
|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1460 (בגיל 66) סגרש, פורטוגל |
| לאום | פורטוגזי |
| תקופת הפעילות | 1420–1460 (כ־40 שנה) |
| אזורים שחקר | היה אחראי על מסעות הפורטוגזים לאפריקה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
.jpg)  |
  | |
הנסיך אנריקה מפורטוגל (בפורטוגזית: Infante Dom Henrique; 4 במרץ 1394 - 13 בנובמבר 1460) היה נסיך פורטוגלי ודמות חשובה בימיה הראשונים של האימפריה הפורטוגזית במאה ה-15, ונחשב כמבשר עידן התגליות. אנריקה שלח עשרות אוניות למערב אפריקה ואיי האוקיינוס האטלנטי.
מניעיו לשיגור האוניות היו הן כלכליים והן לשם מחקר מדעי גאוגרפי[1]. בתקופתו הדרימו לראשונה האוניות האירופאיות לאורך חופיה המערביים של אפריקה, ולאחר מותו אף הגיעו לקצה הדרומי ביותר של אפריקה, כף התקווה הטובה. אנריקה עצמו מעולם לא שט על אף אחת מאותן אוניות[2]. התקדמותם של האירופאים דרומה, לאורך חופיה המערביים של יבשת אפריקה, היוותה הישג גאוגרפי ופסיכולוגי אדיר לבני אותה התקופה. עד למסעותיו של אנריקה, האמינו האירופאים כי באזורים אלו שוכנות מפלצות איומות ובני אדם אינם יכולים לחיות באפריקה.
נהוג לראות במסעותיו של אנריקה כאירועים המסמנים את תחילת עידן הקולוניאליזם הפורטוגלי, את ראשיתו של החיפוש אחר הזהב האפריקאי וכן את תחילת הסחר בעבדים אפריקאים באירופה[3].
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנריקה נולד בעיר פורטו בשנת 1394, בנם השלישי של המלך ז'ואאו הראשון, מלך פורטוגל והמלכה פיליפה מלנקסטר, אחותו של הנרי הרביעי, מלך אנגליה. בשנת 1413 יצאו אנריקה ואחיו למסע צלב כנגד הכופרים האפריקאים שבצדו השני של מצר גיברלטר. האחים נאלצו להפציר באביהם כי ישלח אותם למשימה. המלך ז'ואאו הראשון הסכים ליציאה למסע הצלב, והטיל את ביצוע המשימה על אנריקה הצעיר בהיותו בן 19 בלבד. אנריקה נענה למשימה והכין את הצי לקראתה. היעד המרכזי למסע ההצלה הייתה העיר סאוטה (Ceuta), היום מובלעת ספרדית בצפון אפריקה הממוקמת בקצה הצפוני של המגרב במרוקו לחוף הים התיכון ומצר גיברלטר. הייתה זו עיר מושבם של המורים, עם של מוסלמים שישב במרוקו ואנשיו פשטו על חופיה של פורטוגל, בזזו רכוש וחטפו אנשים כדי למכרם לעבדות. סיבה נוספת למסע הצלב לעיר הזו הייתה העובדה כי סאוטה הייתה מרכז מסחר אפריקאי גדול[4].
ב-24 באוגוסט 1415, לאחר כשנתיים של הכנות, הפליג הצי מפורטוגל, כשעל האוניות לוחמים חמושים היטב לקראת הקרב במוסלמים. ההצלחה הייתה חסרת תקדים, ובתוך יום אחד הצליחו הלוחמים לכבוש את העיר בסופגם מעט אבדות. אנריקה התבלט מאוד בפיקודו על כיבוש העיר, וניתן לומר כי אירוע זה עיצב את המשך חייו כחוקר.
כיבוש העיר האפריקאית אִפשר לאנריקה הצצה ליבשת אפריקה אשר לא הייתה ידועה לאירופאים. הכרות זו עוררה את סקרנותו ודחפה אותו לחפש באפריקה אחר מקורות הזהב, ואחר הממלכה הנוצרית האגדית של הכומר יוחנן.
אנריקה נפטר ב-1460. הוא חי רוב חייו בפשטות וללא מותרות, מעולם לא נישא ולא היו לו ילדים ביולוגיים[5].
המסעות שיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כיבוש סאוטה המשיכו הפורטוגלים במסעותיהם באפריקה וב-1415 הגיעו לאיים הקנרים. בשנת 1420 גילו את האי מדיירה ואת האיים האזוריים, אליהם הגיעו פעמיים נוספות, בשנים 1427 ו-1431.
המסע המשמעותי ביותר במסעותיו של אנריקה היה מסעו של ז'יל איאנש (Gil Eanes) שהתרחש בשנת 1434. במסע זה הצליח איאנש לעבור את כף בוז'אדור (בסהרה המערבית של ימינו) והיה לאירופאי הראשון שעשה זאת. כף בוז'אדור היווה מחסום פסיכולוגי עבור האירופאים מאחר שאלו האמינו כי הוא בלתי עביר בעקבות המפלצות השוכנות בו[6].
אנריקה הבין כי אם לא יצליחו הפורטוגלים לעבור את הכף הזה, לא יצליחו להמשיך ולחקור את יבשת אפריקה. במהלך השנים 1424–1434 שלח אנריקה כ-15 משלחות, אשר לא הצליחו לעקוף את כף בוז'אדור. איאנש הצליח לעבור את הכף בפעם השנייה לאחר שהובטח לו כי יתוגמל כלכלית. הוא הצליח לנווט תוך שימוש בצורת ניווט המכונה "החזרה מהים" (Volta do mar), אשר בה במקום לשוט כפי ששטו הפורטוגלים עד אז, לאורך חופה של אפריקה הוא הטה את הספינה ממסלולה לצד החוף והחל לשוט לכיוון לב הים, ואז בתנועה רחבה, בעודו נעזר בזרמי הרוחות, סובב חזרה את האונייה לכיוון חופיה של אפריקה, כשהוא משאיר את כף בוז'אדור מצפון לו. החל ממסע זה, החלו האירופאים להדרים לאורך חופה המערבי של אפריקה.
בעקבות כיבוש סאוטה על ידי הפורטוגלים הפכה העיר ממרכז מסחר אפריקאי משגשג לעיר נוצרית נטושה. במקום להיות מקור הכנסה, הפכה סאוטה לנטל כלכלי עבור הפורטוגלים, ומרכז המסחר עבר לעיר טנג'יר (Tangier) שנמצאת בשטח מרוקו של היום. אנריקה החליט לכבוש אף אותה, ובשנת 1437 יצא כוח פורטוגלי לעבר העיר. פעולה זו לא תוכננה היטב, וניסיונות ההתקפה כשלו עד כי לפורטוגלים לא נותרה ברירה אלא להיכנע. במסגרת הסכמי הכניעה דרשו המוסלמים כי הפורטוגלים יצאו מסאוטה, אך מכיוון שהייתה זו דריסת הרגל הנוצרית היחידה באפריקה, סירבו הפורטוגלים ופרננדו, אחיו הצעיר של אנריקה שנפל בשבי בניסיונות ההתקפה, נשאר בשבי המוסלמים עד מותו כארבע שנים לאחר מכן.
לאחר המפלה הקשה בטנג'יר, נפסקו המסעות והתחדשו רק בשנת 1441. בשנה זו החלו הפורטוגלים להשתמש בדגם סירה חדש בשם קאראבל (Caravel)
[7] במסעותיהם, ועל סיפונה הביאו בפעם הראשונה עבדים אפריקאים לאירופה. החל משנה זו החל הסחר בעבדים אפריקאים באירופה.
עד למותו של אנריקה ב-1460 וגם לאחריו, המשיכו הפורטוגלים במסעות לאפריקה ובשנת 1488 הצליח בארתולומיאו דיאש לעקוף את כף התקווה הטובה, ומשם נפתח הנתיב להודו.
ישנה הנחה רווחת, הטוענת כי אנריקה הקים בעיר סאגרש, הנמצאת לחופי האוקיינוס האטלנטי, בית ספר לניווט ולקרטוגרפיה. כיום ישנם היסטוריונים המפריכים שמועה זו[8], וטוענים כי בשל השמועות על מסעותיו של אנריקה, התאספו בעיר סאגרש מומחים מתחומים שונים, ואלו התקבצו משום שאנריקה הזמין אותם, או משום שסקרנותם הביאה אותם לעיר. בנוסף לכך, מכיוון שמידע חדש הגיע בתדירות גבוהה בשל ריבוי המסעות, משכה עובדה זו חוקרים רבים שרצו לקחת חלק במסעות האלו. כך נוצרה לה קהילה של מלומדים, רבי חובלים, משרטטי מפות, עושי מכשירים, בוני מצפנים ובוני ספינות, נגרים ושאר בעלי מלאכה, ובמטרה להרחיב את הידע שלהם, יצרו יחדיו מפעל של ידע וטכנולוגיות חדשות ששימשו את היוצאים למסעות המחקר[9].
פורטוגל בראשית עידן התגליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטוגל נחשבת כחלוצת עידן התגליות ויש לכך שלוש סיבות עיקריות:
- סיבה גאוגרפית- פורטוגל ממוקמת במערב חצי האי האיברי ובשל מיקומה, ספינותיה היו נגישות לים הצפוני, לאוקיינוס האטלנטי ולים התיכון[10].
- סיבה כלכלית- בשל קרבתה לים, פיתחה פורטוגל עם השנים כלכלה המבוססת על סחר ימי. קהילת הסוחרים הגדולה שהייתה בה, הפכה את ערי המסחר שלה למרכז ממנו הפליגו הספינות וגם למקום בו ניתן למצוא מימון למסעות התגליות והמסחר.
- סיבה פוליטית- פורטוגל התאפיינה ביציבות פוליטית באותה התקופה, ויציבות זאת הפכה אותה לממלכה עצמאית ויציבה, בשונה מהמדינות סביבה שהיו נתונות למלחמות מחוץ ומבית. השקט הפוליטי אפשר לה להמשיך ולהעמיק את התגליות והמחקר[11].
מלכי פורטוגל, החל מז'ואאו הראשון, הבינו כי יש למסחר ולמחקר בים חשיבות רבה, ובמהלך השנים עשו צעדים משמעותיים כגון תמריצים, הקלות במיסוי, מימון בבניית ספינות וצעדים נוספים אשר תמכו ועודדו את הפורטוגלים לפתח תחום זה[12].
הכינוי אנריקה הנווט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכינוי אנריקה "הנווט", הומצא כמה מאות שנים לאחר מותו. הוא נקבע על ידי שני היסטוריונים גרמנים בני המאה ה-19.
לאחר מכן, שני סופרים בריטים הוציאו ספר ביוגרפי אודות אנריקה, בשם "אנריקה הנווט", וספר זה עזר לבסס את השם[13]. בפורטוגל, ארץ מוצאו, הכינוי לא השתרש, והוא לרוב ידוע שם כנסיך אנריקה.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1951 הנפיק דואר פורטוגל סדרת בולים של איי כף ורדה עם תמונות הנסיך הנרי ורבי החובלים שפיקדו על הספינות. בשנת 1960 חגגו בפורטוגל שנת הזיכרון ה-500 לדוֹם אִינְפַאנְט דֶה הֶנרִיקוֹ.[14]
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קרנר אלכס.על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ב', האוניברסיטה הפתוחה, 2014
- בורסטין דניאל, המגלים: הגילויים החשובים של העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו,כתר ירושלים, 1983
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
BioCast - אלף אישים באלף שניות: הנרי הנווט, באתר iCast, 21 באפריל 2011- אנריקה הספן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנריקה הספן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנריקה הספן, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Russell,P.E. Prince Henry and the Necessary End. Edited by T.F Earle and Stephen Parkinson. STUDIES IN THE PORTUGUESE DISCOVERIES I, proceedings of the first colloquium of the centre for study of the Portuguese discoveries. (Warminster 1992).pp. 1-12
- ^ Peres,Damiao. A HISTORY OF THE PORTUGUESE DISCOVERIES (LISABON 1960), p. 19
- ^ קרנר, אלכס. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ב'. (האוניברסיטה הפתוחה, 2014). עמ' 56-66.
- ^ Peres,Damiao. A HISTORY OF THE PORTUGUESE DISCOVERIES. p 23
- ^ Russell.P.E Prince Henry and the Necessary End. pp. 12-13
- ^ Zurara, Gomes Eanes de, trans. Edgar Prestage (1896). Chronica do Descobrimento e Conquista da Guiné, vol. 1 (The chronicle of discovery and conquest of Guinea). Hakluyt Society.
- ^ בורסטין, דניאל. המגלים- הגילויים החשובים של העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו.(כתר ירושלים, 1983) עמ' 132-138
- ^ Subrahmanyam, Sanjay. THE CAREER AND LEGEND OF VASCO DA GAMA. (Cambridge 1997).p 40
- ^ קרנר, אלכס. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. עמ' 56
- ^ בורסטין, דניאל. המגלים- הגילויים החשובים על העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו. עמ' 132
- ^ בורסטין, דניאל. המגלים- הגילויים החשובים על העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו. עמ' 134
- ^ קרנר, אלכס. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. עמ' 58
- ^ Subrahmanyam, Sanjay. THE CAREER AND LEGEND OF VASCO DA GAMA.p 38
- ^ א. חצרוני, הבול הימי; דוֹם אִינְפַאנְט דֶה הֶנרִיקוֹ, תורן, 1 במרץ 1961