מכרות נחושת תמנע
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1951–הווה (כ־74 שנים)  |
| ענפי תעשייה |
תעשיית הכרייה |
  | |
חברת מכרות נחושת תמנע בע"מ הוקמה בשנת 1951 על ידי החברה הממשלתית מחצבי ישראל, לשם כריית נחושת בבקעת תמנע, היא חדלה להפיק נחושת בשנת 1984. בתחילת המאה ה-21 נעשה ניסיון לחדש את הכרייה במקום על ידי חברת "ערבה מיינס"[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפעל הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריית נחושת התקיימה בבקעת תמנע כבר בעת העתיקה (ראו הרחבה בערך בקעת תמנע). סקרים גאולוגיים, לשם איתור מרבצי נחושת בעלי ערך כלכלי באזור, נערכו לראשונה בתקופת המנדט הבריטי[2].
פעילות כריית הנחושת התחדשה לאחר קום מדינת ישראל, חברת "מחצבי ישראל" שהוקמה לצורך איתור והפקת מחצבים ברחבי ישראל, בעיקר בנגב, החלה בשנת 1952 בהפקה ניסיונית של נחושת במקום[3]. במקביל הוחל בדיונים עם חברה בלגית על הקמת מכרה מודרני עם ציוד מכני רב להגברת התפוקה[4]. בשנת 1953 הוחל בייצוא של כמות קטנה של עופרת נחושת לבלגיה וגרמניה[5][6]. האתגר העיקרי בהפיכת הכרייה למסחרית היה שאחוז הנחושת בסלע במקום היה כ-2% בלבד והיה צורך בציוד מתוחכם לצורך עיבודו[7]. בשנת 1955 החלה בניית מפעל להפקת הנחושת בתמנע[8], אך עלותו הייתה גבוהה מהאומדן הראשוני והשלמתו התעכבה[9][10]. במאי 1958 פרסם השבועון "העולם הזה" סדרת כתבות ביקורתיות על הפרויקט, בה חשף פרטים על ההוצאות הגבוהות מכספי ציבור על הקמת המפעל שהכדאיות הכלכלית שלו בספק (עלות ההפקה במקום מול מחיר הנחושת), חשיפה על תקלות רבות בהקמת המפעל והעובדה שחלק מהעובדים הם עבריינים שנשלחו למקום וגרו במחנה עבודה שהוקם באתר[11].
בשנת 1959 החלה לבסוף כרייה מסחרית של הנחושת, בעשרה מכרות פתוחים ותת-קרקעיים, באמצעות ציוד מכני כבד[12]. בשנת 1960 נרשם לראשונה רווח בפעילות המכרה[13]. בבסיס המכרות הפתוחים נחשפו סלעים של תצורת תמנע. במכרות נחפרו יותר מ-50 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, במספר מפלסים המסתעפים מאחד המכרות הפתוחים. הקצה הדרומי של המכרה חובר לפיר שירות אנכי דרכו הועלתה העפרה ממעבה האדמה. המנהרות היו רחבות דיין לתנועת כלי רכב. בעקבות סגירת המפעל והפסקת שאיבת המים, מוצף המכרה התת-קרקעי ברובו במי תהום.
במשך חמש שנות עבודתו הראשונות של המכרות סיפקו כ-450,000 טון עפרה לשנה ממנה הופק כ-6,100 טון נחושת כל שנה, בהמשך עלתה התפוקה לכ-1.1 מיליון טון עפרה לשנה שממנה הופק כ-11,000 טון נחושת כל שנה[14]. מאחר שלא היה בישראל מתקן התכה מתאים כדי להפוך את צמנט הנחושת (אבקה בה יש כ-80 אחוז נחושת) שהופק במקום לנחושת שימושית, כל התפוקה הופנתה לייצוא והמפעל היה תלוי במחיר הנחושת שנקבע בבורסת המתכות בלונדון[15][16].
בשנות השישים והשבעים עבדו במכרות תמנע כ-1,000 איש. בתקופה זו שימש המפעל מקור פרנסה חשוב לתושבי אילת ומנוף לפיתוח העיר[17].
ב-1964 שונה שמה של חברת "מחצבי ישראל בע"מ" ל"מכרות נחושת תמנע בע"מ", מאחר שהקמת המכרות בתמנע וניהולם הפכה עיקר פעילותה[14], שאר פעילותה עברה לחברה חדשה בשם "תעשיות מחצבי ישראל בע"מ"[18].
במאי 1975, הבעלות על מכרות נחושת תמנע, יחד עם מניות של חברות ממשלתיות תעשייתיות שפעלו בתחום הכימיה האנאורגנית, הועברו לידי חברת כימיקלים לישראל בע"מ, שהייתה אז חברה בבעלות ממשלתית[19].
בשנת 1976, נסגרו מכרות הנחושת לראשונה, עקב הפסדים תפעוליים שנבעו מירידת מחירי הנחושת בעולם[20]. ב-1980 נעשה ניסיון לחדש את הפקת הנחושת, ולהוסיף לכך גם את הפקת המנגן[21]. המכרה החל לייצא שוב בפברואר 1981 דרך נמל אילת[22]. הניסיון לא עלה יפה ופעילות הכרייה נפסקה סופית ב-1984, לאחר שההפסד התפעולי שהצטבר בשנים 1983-1980 הגיע לסך של 32 מיליון דולר[19][23].
מפעל המיחזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סגירת המכרות הוקם במקום מפעל קטן שעוסק במיחזור נחושת לשם הפקה של התרכובת נחושת גופרתית שמשמשת לחיטוי בחקלאות ולהעשרת מזון לבקר ובמיחזור אלומיניום לאבקת אלומיניום[24]. בשנת 1997 מכרה "כימיקלים לישראל" את המפעל ל"די.או. אחזקות" הישראלית שווייצרית, שבבעלות משותפת של מרבית עובדי מכרות נחושת תמנע ושל שותף אסטרטגי חברת "אולשק ושות' מיחזור בע"מ"[25].
חידוש הכרייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעשור הראשון של המאה ה-21 עלה מחיר הנחושת ביותר מפי 3. ובשנת 2004 שכרה חברת אהמסה פלדות ישראל, השייכת לחברת אהמסה המקסיקנית, חלק משטח המכרות ומבנים במקום, לשם חידוש כריית הנחושת במכרה התת-קרקעי, באמצעות חברת הבת ערבה מיינס. תוך כוונה לחכור בהמשך את השטח ממינהל מקרקעי ישראל[26].
בשלב הראשון של הפרויקט, בו הושקעו כ-40 מיליון דולר, החלה אהמסה בשיקום המכרות הישנים (לרבות שאיבת מי התהום שהצטברו בהם), חיזוק דפנותיהם והרחבתם; איתור עורקי הנחושת התת-קרקעיים ובחינת איכות המחצב באמצעות סקרים גאולוגיים וקידוחי עומק. בספטמבר 2007 נחנך מפעל ניסיוני לייצור נחושת המפיק כ-100 קילוגרם ביום, והחלה כרייה על מנת לספק למפעל את העפרות לתהליך הייצור[27].
במהלך חידוש הכרייה נהרגו במקום שני פועלים, מיכאל גלי (ביוני 2008) וחיים ברמן (ביוני 2010)[28].
בהמשך תכננה חברת אהמסה להקים מפעל ייצור, שאמצעות טכנולוגיה מתקדמת יפיק 99.9 אחוז נחושת טהורה בכמות מסחרית[29]. ביולי 2009 הגישה החברה בקשה לקבלת מעמד של "מפעל מאושר" (על פי החוק לעידוד השקעות הון), שכולל מענק בהיקף של 115 מיליון שקל תמורת השקעות מתוכננות בהיקף של כ-2 מיליארד שקל והעסקת 450 עובדים. המפעל לא הוקם אך פיתוח המכרה נמשך[30].
בשנת 2015, לאחר שהתברר כי המלצות ועדת ששינסקי 2 יפגעו בכדאיות הכלכלית של המשך ההשקעה בפרויקט, הוסכם לתת לאהמסה מענק משלים בסך 80 מיליון שקל[31], אך הקמת המפעל לא החלה[32].
חברת אהמסה קרסה בשנת 2019. מנכ"ל החברה אלונסו אנסירה (אנ') נעצר על ידי האינטרפול במאי 2019 בחשד לשוחד וניגוד עניינים[33]. על פי רישומי הבנק הוא פושט רגל ונקלע לחובות של מיליארדים. אנסירה ובני משפחה אחרים הואשמו בשחיתות, הלבנת הון, מרמה ועבירות נוספות. כמו כן, בית המשפט במקסיקו הוציא צו מעצר נגד המנכ"ל הקודם, אמיליו לוזויה (אנ'), שמעורב בשוחד בפרשת מבצע שטיפת רכב יחד עם אחותו ואימו. מקום הימצאו של לוזויה אינו ידוע.
תהליך הפקת הנחושת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפקת הנחושת נעשתה באמצעים כימיים וכללה כמה שלבים:
- עפרת הנחושת נכרתה במכרות פתוחים ותת-קרקעיים.
-
המכרה הפתוח -
משאית להובלת עפרת הנחושת -
חפירת פיר תמנע 2 כדי להגיע לשכבת עפרה בעומק 200 מטר (1969–1973) -
התקנת מסוע במכרה התת-קרקעי -
כורה במכרה התת-קרקעי
- עפרת הנחושת נגרסה, נטחנה ועורבבה במים.
- הבוצה הוכנסה למגדלים ("פָּצ'וּקוֹת") לערבוב עם חומצה גופרתית. בתהליך זה ("ליצ'ינג") החליפה הנחושת את המימן שבחומצה ונוצרה גופרת נחושת.
- התערובת הועברה לבריכות שיקוע ("מסמיכים") ושם שקעה הפסולת, ונשארה תמיסה של גופרת נחושת בעלת גוון כחול.
-
מתקן הגריסה והטחינה של עפרת הנחושת (1960) -
בוצת העפרה הטחונה -
הערימה הצהובה היא גופרית לייצור החומצה הגופרתית, והערימה הכהה היא המוצר הסופי - צמנט הנחושת -
מתקן ייצור החומצה הגופרתית -
מגדלים ("פצ'וקות") לערבוב עפרת הנחושת עם חומצה גופרתית ובריכות שיקוע ("מסמיכים") להפרדת תמיסת גופרת הנחושת
- תמיסת גופרת הנחושת הועברה לשקתות שבהן שוקעו גם גרוטאות ברזל. הברזל החליף את הנחושת, ונוצרה גופרת ברזל. היא הוזרמה כפסולת אל מחוץ למערכת.
- הנחושת שהשתחררה שקעה והצטברה כצמנט בריכוז של 77-83% בעל גוון אדמדם.
- לאחר ייבוש בשמש נאסף צמנט הנחושת ונשלח לחו"ל, להפרדה בתהליך אלקטרוליטי.
-
גרוטאות ברזל בשקתות -
צמנט נחושת - המוצר הסופי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מכרות נחושת תמנע
- אולשק ושות' מיחזור בע"מ
- ערבה מיינס בע"מ
- הדס מגן, תחקיר G: סימני השאלה אצל ערבה מיינס - והקשר לנתניהו, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2017
מחצבות תמנע, 1950, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- מכרות הנחושת בתמנע, פברואר 1956, ארכיון הסרטונים של AP
כתבה של בני עורי משנת 2011 על חידוש כריית הנחושת במכרות בתמנע ע"י חברה ממכסיקו, סרטון באתר יוטיוב- פרשת מכרות הנחושת: האם משרד רה"מ היה מעורב בניסיון להעניק הטבות ל"ערבה מיינס"?, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חיים ביאור, ערבה מיינס: נפטר את כל 150 העובדים אם לא נקבל סיוע, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2008
- ^ יאיר קוטלר, אוצרות הטבע שלנו מה ערכם?, הארץ, 1 באוקטובר 1954
- ^ סט"א, הוחל בכריית נחושת כסביבת אילת, קול העם, 17 באפריל 1952
בישראל - מקורות נחושת עשירים, קול העם, 28 במאי 1952 - ^ נתן דונביץ, הסכם לניצול הנחושת בנגב ייחתם היום בין ממשלת ישראל וחברה בלגית, הארץ, 4 במאי 1952
נחתם בראשי־תיבות ההסכם עם הבלגים בדבר ניצול הנחושת בנגב, הארץ, 5 במאי 1952 - ^ עתי"ם, נחושת מישראל תישלח לגרמניה המערבית, קול העם, 30 באוגוסט 1953
- ^ דוגמאות נחושת נשלחו לבלגיה, מעריב, 13 במרץ 1953
- ^ דיון בהזמנת ציוד גרמני למכרות הנחושת בנגב, הארץ, 22 ביוני 1953
- ^ החלה בניית מפעל הנחושת בתמנע, למרחב, 12 באוקטובר 1955
- ^ דרושים עוד כמה מיליונים ל"י להשלמתו של מפעל הנחושת, הארץ, 24 ביולי 1957
- ^ ההשקעה במפעלי הנחושת ־10 מיליון ל"י מעל לאומדן, הארץ, 19 בינואר 1958
- ^ הפשע של תמנע (1) - שקרים במצח נחושה, "העולם הזה", גיליון 1077 מ-21 במאי 1958, עמוד 10
הפשע של תמנע (2) - האשם - העולם, "העולם הזה", גיליון 1078 מ-28 במאי 1958, עמוד 6 - ^ מכרות נחושת תמנע בסימן הרחבה - מפנה חד לטובה במצב הכלכלי והפיננסי של מכרות נחושת בתמנע, הארץ, 14 בספטמבר 1966
- ^ נותר רווח למפעל הנחושת בתמנע, הארץ, 29 באפריל 1960
- ^ 1 2 מכרות נחושת תמנע, הארץ, 8 באפריל 1969
- ^ אהרון דולב, מחיו הנחושת צנח, עלות הייצור המראה, מעריב, 7 במרץ 1975
- ^ עוד על תמנע, על המשמר, 29 באפריל 1976
- ^ חברת מכרות נחושת תמנע מתאימה את היקף הייצור למצב הבנילאומי, דבר, 23 באפריל 1975
- ^ חברת תמ"י פיתחה המצאות המביאות תועלת למשק, הארץ, 2 בנובמבר 1970
- ^ 1 2 דין וחשבון המסכם את הביקורת בחברות מכרות נחושת תמנע בע"מ ואדום מחצבים ופיתוח בע"מ, מבקר המדינה, פברואר 1995
- ^ בצלאל רובין, תמנע - סוף המירוץ, על המשמר, 2 באפריל 1976
תמנע נסגר כשהמחירים התחילו לעלות, על המשמר, 29 ביולי 1976 - ^ אלי דנון, הנחושת עשויה להפך ל"מכרה הזהב" של ישראל, מעריב, 13 בפברואר 1980
- ^ שאול גלאי, מכרות תמנע מייצאים מיטען נחושת ראשון, מעריב, 6 בפברואר 1981
- ^ רמי מורג, מבקר המדינה לתמנע: נא להזהר מאקספרימנטים ההחלטה על פתיחת מכרות תסנע נעשתה בחופזה. ההערכות והשיקולים היו מוטעים, חדשות, 24 ביולי 1985
- ^ צבי גילת, תמנע הגרוטאה שהיתה פעם קסדת כורים, חדשות, 9 במאי 1989
- ^ שרון קדמי, מערבות מקסיקו למכרות המלך שלמה, באתר הארץ, 12 במאי 2006
- ^ שרון קדמי, לאחר 30 שנה: הכרייה במכרות הנחושת בתמנע מתחדשת, באתר TheMarker, 12 במאי 2006
- ^ קובי בן-שמחון, מחתרת הנחושת, באתר הארץ, 18 ביוני 2008
- ^ אפרים דוידי, הכורים בצ'ילה וההרוגים בתמנע, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2010
- ^ אורה קורן, ערבה מיינס תשקיע 526 מיליון שקל במפעל לכריית נחושת בפארק תמנע, באתר הארץ, 1 ביוני 2006
- ^ מירב ארלוזורוב, הנזק שערבה מיינס גורמת לממשלה, באתר TheMarker, 20 ביולי 2017
- ^ ועדת הכספים מתגייסת למען השארת מפעל הנחושת בתמנע בישראל! דורשת מהאוצר להתחייב בתוך שבועיים למתן מענק של 80 מיליון ש"ח למפעל, 16 בינואר 2017
- ^ אורה קורן, ערבה מיינס: אם לא נקבל 80 מיליון שקל שהובטחו לנו - מיזם תמנע ייסגר, באתר TheMarker, 5 ביוני 2017
- ^ Adam Williams, Mexico issues arrest warrant for former Pemex boss, Financial Times, 29 במאי 2019