מונטיאק סומטרי

מונטיאק סומטרי
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילים
שבט:	מונטיאקים
סוג:	מונטיאק
מין:	מונטיאק סומטרי
שם מדעי
Muntiacus montanus ‏Robinson & קלוס, 1918
תחום תפוצה
קיים בוודאות   קיים בספק

מונטיאק סומטרי (שם מדעי: Muntiacus montanus; מכונה גם מונטיאק ההרים) הוא מין של מונטיאק בינוני אשר אנדמי לאי סומטרה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1914 על ידי משלחת חוקרים לאי, אך בשל איבוד הממצאים אודותיו, הוא נשכח בקרב הזואולוגים עד שחוקר טבע בריטי גילה את הממצאים במוזיאון בלונדון 60 שנה מאוחר יותר. יש הסוברים שהוא מהווה תת-מין של מונטיאק מצוי החי אף הוא באי והמעמד הטקסונומי של השניים יחד עם מונטיאק צהוב טרם הוברר במלואו. פירוש שמו המדעי montanus הוא "הר" ומתייחס לבית גידולו ההררי.

גילוי

המונטיאק הסומטרי התגלה לראשונה ב-29 באפריל 1914 במערב סומטרה, על ידי משלחת בראשות הרברט רובינסון וססיל בודן קלוס. הם אספו עורות וגולגולות של מונטיאקים ברחבי האי, אשר נראו שונים לגמרי מהמונטיאקים הידועים עד כה. הדגימה הראשונה אותרה סמוך לנהר סונגאי קרינג על מורדות הר קרינצ'י. הגולגולות והעורות נשלחו למוזיאון רפאל בסינגפור הסמוכה אשר הייתה אז תחת שלטון בריטי. רובינסון וקלוס אשר בילו זמן ממושך בסומטרה וסיברוט בין 1914 ל-1916, גילו עשרות מינים חדשים אחרים. אודות המונטיאק הסומטרי הם כתבו:

הקיג'אנג הזה (כינוי של המונטיאק באי), שונה באופן בולט הן מורפולוגית והן חיצונית ממונטיאקים אחרים באיים הסמוכים ובחצי האי המלאי, ואף על פי שאין לנו מספיק מידע אודותיו, נראה שסביר להחשיב אותו בתור מין נפרד של מונטיאק.

— הרברט רובינסון וססיל קלוס, 1914.

לאחר מכן, בשנת 1930, חוקר טבע אשר ביקר בפארק הלאומי ג'ונונג' לאוסר בצפון סומטרה, דיווח על כך שהוא נתקל במונטיאקים מוזרים בגובה של 2,800 מטר מעל פני הים על מורדות הר לאוסר. בשנת 1942, הטקסונום האמריקני ג.ס. וילסון, בחן את הדיווח הזה והציע שהמונטיאקים האלו עשוים להיות קשורים ל"קרינצ'י" שתואר על ידי המשלחת ב-1914, או שהוא יכול להיות מין חדש. למרבה האירוניה, בדיוק באותה שנה, הראיות שנאספו על ידי רובינסון וקלוס אודות המין, נעלמו כאשר מוזיאון רפאל בסינגפור פונה בעקבות כיבוש האי על ידי היפנים. הראיות אודותיו נחשבו כאבודות, וקיומו נשכח על ידי מרבית החוקרים להוציא קומץ טקסונומים שזכרו שעשויים להיות שני מיני מונטיאק בסומטרה.

כעבור יותר מ-60 שנה, חוקר בריטי צעיר בשם רוברט טימינס, ביקר במוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון כדי לערוך מחקר על הטקסנומיה של המונטיאקים. במהלך בחינת הדגימות, הוא נתקל בעורות ובגולגולות המונטיאקים האבודות שנאספו בזמנו על ידי רובינסון וקלוס. רוברט הבין מיד את חשיבותן ואת ההבדלים המשמעותיים בינם לבין המונטיאק המצוי, ולכן יצר קשר עם החוקר דבי מרטיר והצלם של ד'רמי הולדן מממלכת החי והצומח הבינלאומית (FFI), אשר שניהם בילו שנים רבות בפארקים לאומיים בסומטרה. דבי זיהה מיד את הגולגולות והעורות כשייכות למונטיאק מוזר שהוא וצוותו הצילו ממלכודת ציידים בסומטרה בסוף 2002. אותו מונטיאק שנלכד חי, צולם בטרם שוחרר על ידם, כך שהיו בידם תמונות שלו; בנוסף, התברר שהמקום היה רחוק ב-15 קילומטרים בלבד מהמקום שבו המונטיאק תואר לראשונה על ידי רובינסון וקלוס. התצלומים נשלחו על ידי טימניס לטקסונום הנועד פרופסור קולין גרובס מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה בקנברה, וגרובס אישר שמדובר ב"מונטיאק האבוד" אשר מהווה מין נפרד. לבסו, רוברט טימינס הגיש את ממצאיו לרשימה האדומה של IUCN בשנת 2008, מה שהוביל את הארגון להקצות לו מעמד שימור נפרד.

מראה

המונטיאק הסומטרי דומה במידה רבה למונטיאק מצוי או למונטיאק צהוב. על פי התצלומים שלו, נראה שהוא בעל פרווה בצבע צהבהב-כתמתם עם גוון חום, והיא נוטה להתכהות בגב, בפלג הגוף האחורי ובכתפיים. הרגליים בצבע שחור, והגחון, המפשעה והחזה - לבנים. הראש בצבע שחרחר כהה להוצאי את הלחיים הבהירות, ועל הכתם החום במצח יש רצועות שחורות בולטות. לזכר יש זוג עצמות בולטות שעליהם צומחות הקרניים דמויות הפגיון, בעוד שהנקבות חסרות קרניים. לשני הזוויגים יש זוג ניבים מוגדלים, אך אצל הזכרים הם גדולים יותר. מבנה הגוף קומפקטי ועגלגל, הראש והצוואר צרים והרגליים קצרות ומצוקות. הזנב קצר והאוזניים עגלגלות. על פי ציידי היונקים בפארק הלאומי, יש בתחומי הפארק שני מיני מונטיאקים אשר לכל אחד מהם שם מקומי אחר, כשאחד לדבריהם קטן, וכהה יותר, עם קרניים קטנות, ונוטה לחיות באזורים הרריים. IUCN לעומת זאת, סובר שיש להיזהר בקביעת מראה המין על פי תיאורים מקומיים, שכן הללו אינם נוטים לדייק ועשויים לתאר מספר מינים שגויים.

תפוצה ובית גידול

המונטיאק הסומטרי כשמו, אנדמי לאי סומטרה שבאינדונזיה. טווח התפוצה שלו באי טרם ברור, אך יש דיווחים שלו מאצ'ה, צפון סומטרה, מערב סומטרה ומזרח סומטרה, וכן מפארקים לאומים רבים ברחבי האי. מכיוון ששרשרת הרי באריסן בוקיט חוצה את מרבית האי מצפון לדרום ללא הפסקה אקולוגית בינה לבין שרשרת ההרים הדרומית, אין זה מן הנמנע להניח שהוא נפוץ בכל רחבי ההרים במרכז האי. במספר אזורים יש אומנם בין השרשראות ההרריות מעברי קרקע נמוכים, אך לא ברור האם הם מונעות את היונקים באי לעבור משרשרת זו לחברתה.

העורות וגולגולות המונטיאקים שנמצאו על ידי הרברט רובינסון וססיל קלוס ב-1914, היו בגבהים של 2,225-1,430 מטר מעל פני הים, וישנם דיווחים מ-1942 על נוכחותו בגבהים של 2,830 מטר. כל הדגימות תועדו בבלוקי יער סבוכים. הרשומות האחרונות של המין באו מגבהים של 1,925 מטר. על כל ממצאים אלו, נראה שהמונטיאק חי בעיקר באזורי ההרים לעומת קרובו המאכלס את האזורים הנמוכים באי. הנחה זאת מסבירה את הנדירות היחסית של מין זה לעומת קרובו בשל בית הגידול הבלתי נגיש ברובו. מגבלת הגובה התחתון של מין זה היא כנראה 1,400 מטר, ומתחת לגבהים כאלה הוא לא מצוי. היערות ברחבי האי כוללים יערות עננים, יערות טרופיים ויערות ממוזגים, המתאפיינים בצמחייה סבוכה במיוחד ובלחות גבוהה. הטמפרטורות בתחומי המחייה של המין 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא לא פחות מ-1,000 מילימטר לשנה. אין שום מידע על האקולוגיה של המין, וניתן להשוותה לזו של מינים אחרים. על פי התצלומים באי נראה שהוא פעיל יום.

מצב

שרטוט של מונטיאק מהאי סומטרה אשר אויר כנראה ב-1713 ונמצא בשנת 1986 בתוך סט של 27 ציורים בספרייה הלאומית של דרום אפריקה. האמן שצייר אותם היה ככל הנראה הולנדי יליד המאה ה-17 שאייר זאת כאשר שהה בתפקיד כלשהו בחברת הודו המזרחית ההולנדית אשר שלטה על איי אינדונזיה באותה תקופה. הציורים ככל הנראה הושארו בקייפטאון במהלך ביקורו של הציור במושבת הכף ההולנדית בדרכו חזרה להולנד. הכיתוב על הציור נותן מידע על גודלו ומראהו של המונטיאק וכן ציון של תכונות אחרות אשר הבחין בהם האמן בעת ביקורו בסומטרה. זהו התיעוד המוקדם ביותר של המונטיאק.

המונטיאק הסומטרי מופיע ברשימה האדומה של IUCN כמין חסר נתונים (DD), בעיקר משום שהמעמד הטקסונומי האמיתי של המונטיאקים המאוכלסים את סומטרה לא ידוע בוודאות, וכן לא ידוע אם מדובר במין יחיד הנפוץ באי או בשני מינים ויותר. מכיוון שזוהי הבעיה העיקרית, ניתן להעריך במידה רבה את מעמד ההפצה היחסי של המין, שימוש בבתי גידול ואיומים פוטנציאליים - זאת בניגוד למיני מונטיאק אחרים שהמצב שלהם לוט בערפל. בהתחשב בכך שהמין נפוץ לאורך רכסי ההרים החוצים את סומטרה מצפון לדרום לכל אורך האי, יכול בהחלט להיות שמצב השימור של המין הוא ללא חשש (LC). במקרה הגרוע ביותר - ובהנחה שהמונטיאק הסומטרי רגיש מאוד להשפעות של הציד, מצב השימור שלו לא יהיה חמור יותר מקרוב לסיכון (NT). אם מסתמכים על ההנחה שהמונטיאק מוגבל לאזורי יער מסוימים בסומטרה - אז ייתכן שמצבו מאוים, ואם מסתמכים על ההנחה הקיצונית יותר שהוא מושפע מהציד, ובנוסף בעל טווח תפוצה קטן אז מצב שימורו צפוי להיות מאוים מאוד. עם זאת, שתי ההנחות הללו לא נראות סבירות בעליל. מאז ההערכה הראשונה ב-2008, ועד ההערכה המחודשת ב-2015, טרם התקבל מידע חדש אודות המין אשר עשוי להשפיע על מצב שימורו.

לחץ הציד בפארק הלאומי קרינצ'י-סבלט שבו המין נמצא, גבוה מאוד ומתמקד בפרסתנים בכלל ובמונטיאקים בפרט. איילון גדול, איילון זוטר וסרו סומטרי ניצודים בשכיחות נמוכה יחסית לעומת המונטיאק אשר ניצוד בעיקר על ידי מלכודות וירי עבור שוק הבשר באי. בניגוד לאייל סמבר, לא נראה שיש שוק משמעותי בקרניי המונטיאק עבור הרפואה העממית. חוקר טבע תיעד בקמ"ר אחד באי לא פחות מ-51 מלכודות, מה שמצביע על לחץ ציד גבוה מאוד. לא ברור עד כמה המונטיאק מוגן בתוך היערות הסבוכים באי, וסביר להניח שהן נמצאות בירידה. עם זאת, לא ניתן להתבסס על כך כדי לקבוע שהמין מאוים, שכן הוא נפוץ באזורים גבוהים באי בעוד שהציידים המקומיים טוענים שהם מעדיפים לפרוס את המלכודות באזורים נמוכים מהסיבה שבאזורים הנמוכים החיות גדולות יותר ופריסת מלכודות באזורים הגבוהים מניבה קילוגרמים מועטים של בשר.

היערות בסומטרה עדיין במצב טוב יחסית, אף על פי שרמת החדירה האנושית אליהם הולכת וגוברת. בניגוד לשאר גושי היערות באיי סונדה הגדולים שסובלים בעיקר מכריתת עצים, באזורים ההרריים בסומטרה, החדירה האנושית מתבטאת בהמרת שטחי יער בהדרגה לשטחי מטעים כדוגמת קפה, תה, גומי או ירקות אשר השפעתה ניכרת במשך הזמן על ידי בידוד גושי היער הגדולים בטבעת של שטחים חקלאיים. אובדן היער המקורי מתרחש אף על פי שהיערות הללו נופלים ברובם בתחומים של פארקים לאומיים ושמורות טבע באי. בהר אחד באי כמעט 40% מהיערות שצומחו עליו נוקו בתוך 10 שנים שקדמו ל-2008. איומים נוספים מגיעים מצידם של כורי מינרלים כדוגמת זהב, כסף ונחושת, או מסלילת כבישים בתוך היערות אשר מגדילות את הגישה של הציידים לאזורי הליבה של היער. מאחר שטרם ידועה רמת ההסתגלות של המין ליערות מקוטעים ולמטעים, טרם ניתן להעריך את ההשפעה עליו, אף שהארגון משער שהמין לא מפגין הסתגלות כלפי האיומים הללו.

חוק הייעור האינדונזי מגן על כל המונטיאקים הנפוצים בסומטרה, ללא קשר לרמת המין שלהם. אחוז משמעותי מכלל היערות באי מוגנים או נמצאים בתוך פארקים לאומיים, אך הרשויות המופקדות על שימור היערות סובלות לעיתים קרובות ממחסור בתקציבים אשר משפיעה גם על נוכחות פקחים בתחומי היערות. במקומות שבהם יש נוכחות גבוהה של פקחים, הם לרוב מתמקדים בהגנה על מיני יונקים גדולים כמו פיל סומטרי, טיגריס סומטרה וקרנף סומטרי, אף על פי שהם מבצעים פעולות הגנה גם על מפריסי פרסה אחרים כאשר יתקלו בהפרות חוק הנוגעות אליהם; בשנת 2007 למשל, 3 ציידים שנעצרו בפארק לאומי כשברשותם שני פגרי מונטיאקים, קיבלו עונשי מאסר בבית המשפט המחוזי של קרינצ'י. כדי להעריך את השימור הנדרש עבור המין, יש צורך תחילה לקבוע את מעמדו הטקסונומי. ברגע שהסיפור הטקסונומי יתברר, ידרשו סקרים ברחבי האי לקבוע את תפוצתו. הערכת המצב שלו עשויה להסתייע במצלמות נסתרות הפזורות ביערות ובאוספי עורות וגולגולות של ילידים מקומיים.

קישורים חיצוניים

• מונטיאק סומטרי, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ מחקר מפורט של הרשימה האדומה של IUCN על התפוצה, האיומים והשימור של מונטיאק סומטרי.
• ‏ מידע על הגילוי של המין (כולל התמונה הראשונה שלו)