מונטיאק הציצית

מונטיאק הציצית
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילים
שבט:	מונטיאקים
סוג:	Elaphodus
מין:	מונטיאק הציצית
שם מדעי
Elaphodus cephalophus ‏מילנה-אדואר, 1872

מונטיאק הציצית או אייל מצויץ (שם מדעי: Elaphodus cephalophus), הוא מין יחיד בסוגו של אייל ממשפחת המונטיאקים החי באסיה. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: "Elaphos" = אייל; "odous" = שן, ומתייחס לניבים העליונים הגדולים המופיעים הן בזכרים והן בנקבות. "Kephale" = ראש; "lophos" = ציץ; ומתייחס לציצית השער המזדקרת על מצחו.

תיאור

נקבת מונטיאק הציצית בגן חיות

מונטיאק הציצית קרוי על שם ציצת שער כהה המזדקרת על מצחו ומגיעה לאורך של 7–17 ס"מ. פרוותו בקיץ בצבע אפור-חום שוקולד כהה, ובחורף היא נוטה להשחיר. בטנו ותחתית זנבו בצבע לבן בוהק. סימוני הפנים שלו כוללים: כתמים לבנים סביב השפתיים, העיניים וקצה האוזניים; לעיתים רחוקות, יש כתמים לבנים גם לאורך השדרה. קיימים שינויים קלים בצבעים בין תת-המינים של הסוג.

לזכרים זוג קרניים (הנראות כקוצים) ומוסתרים בציצת שער. למונטיאק הציצית יש זוג ניבים קטנים המגיעים לאורך של 2.5 ס"מ. ניבים אלו גדולים יותר אצל הזכרים, אך קיימים גם אצל הנקבות.

גובה הכתפיים של מונטיאק הציצית: 70-50 ס"מ, אורך ראשו וגופו: 160-110 ס"מ, אורך זנבו: 15-7 ס"מ, ומשקלו 17–50 ק"ג.

קיימים ארבעה תת-מינים:

• מונטיאק מערב סיני (Elaphodus cephalophus cephalophus) - תת-המין הגדול, פרוותו חומה, והוא נפוץ בדרום מערב סין וצפון מזרח בורמה.
• Elaphodus cephalophus michianus - בעל חוטם צר יחסית, נפוץ בדרום מזרח סין.
• Elaphodus cephalophus ichangensis - בעל חוטם רחב יחסית ופרווה אפורה, נפוץ במרכז סין.
• Elaphodus cephalophus forciensus - תת-מין שאינו מוסכם על ידי החוקרים.

תפוצה ובית גידול

מונטיאק הציצית נפוץ בדרום, מזרח, ומרכז סין וכן בצפון בורמה ומזרח טיבט. בתחומי מחייתו מצוי גם האייל בעל הניבים אלקרן הגדות.

בית גידולו העיקרי הוא יערות עננים על מדרונות הרריים גבוהים בגרום 5,500-4,500 מטרים מעל פני הים. המונטיאק מעדיף מקווה מים זמין, ולעיתים רחוקות ניתן לראותו באזורים מעובדים.

אקולוגיה והתנהגות

מונטיאק הציצית הוא בעל חיים בודד וטריטוריאלי ולעיתים רחוקות נצפה בזוגות. הוא פעיל בעיקר בשעות הדמדומים ויעדיף אזורים שבהם תהיה לו הסוואה. כאשר המונטיאק נרדף, הוא יפיק נביחת בהלה או צלילי נקישות וימלט בקפיצות מהירות; בדומה לאייל פרדי לבן-זנב, המונטיאק מניף את זנבו וחושף את חלקו הלבן לאות אזהרה. תזונתו של המונטיאק כוללת עשבים, נבטים, וצמחים אחרים. לעיתים קרובות, הוא מלקק מלח באתרי מינרלים. עונת הרבייה של המין היא בחודשי ספטמבר עד דצמבר וההמלטות מתרחשות בחודשי מאי ויולי. לאחר תקופת ההריון של 210 ימים, נולד עופר אחד ולעיתים רחוקות שניים. העופר מגיע לבגרות לאחר 18 חודשים.

איומים ושימור

מצבו של מונטיאק הציצית מוגדר כ-"קרוב לסיכון" (NT) על ידי הרשימה האדומה של IUCN, בשל ציד לעורו, ואובדן בתי גידול. סקר שנערך ב-1998 הראה כי יש בטבע כ-300,000 עד 500,000 פרטים. אויביו בטבע הם בעיקר נמרים, דהולים ועופות דורסים. תוחלת חייו של מונטיאק הציצית בטבע 10–12 שנים; בשבי היא נמוכה בהרבה ומגיעה עד 7 שנים בלבד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מונטיאק הציצית בוויקישיתוף

• מונטיאק הציצית, באתר ITIS (באנגלית)
• מונטיאק הציצית, באתר NCBI (באנגלית)
• מונטיאק הציצית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מונטיאק הציצית, באתר GBIF (באנגלית)