מדהובלה
 | |
| לידה |
14 בפברואר 1933 ניו דלהי, הראג' הבריטי  |
|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 1969 (בגיל 36) מומבאי, הודו |
| מדינה |
הראג' הבריטי, הודו |
| תקופת הפעילות |
1942–1960 (כ־18 שנים) |
| בן או בת זוג |
Kishore Kumar (1960–1969) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מומטאז ג'האן בגום דהלאווי (14 בפברואר 1933 – 23 בפברואר 1969) הידועה בשם הבמה שלה מדהובלה (Madhubala) הייתה שחקנית ומפיקה הודית שעבדה כחלק מתעשיית הקולנוע ההינדית. היא דורגה כאחת השחקניות עם השכר הגבוה ביותר בהודו בעידן שלאחר העצמאות, שחפף עם עלייתו של הקולנוע ההודי והצלחתו הבינלאומית. בקריירה שנמשכה יותר מ-20 שנה, מדהובלה הופיעה בלמעלה מ-60 סרטים עד מותה ב-1969.
היא נולדה וגדלה בדלהי, עברה למומבאי עם משפחתה כשהייתה בת 8 וזמן קצר לאחר מכן החלה להופיע בתפקידים משניים במספר סרטים. עד מהרה היא התקדמה לתפקידים ראשיים בסוף שנות ה-40, וזכתה להצלחה רבה. לאחר נסיגה קצרה, מדהובלה עלתה לגדולה בינלאומית עם תפקידיה בקומדיות רבות.
תפקידה של מדהובלה כאנרקלי בדרמה האפית ההיסטורית מוגול-א-עזאם (1960) שהיה הסרט הרווחי ביותר בהודו באותה תקופה ולמשך 15 שנה אחר כך, זיכה אותה בשבחי המבקרים ובמועמדות היחידה שלה לפרס פילמפייר לשחקנית הטובה ביותר. ההופעה שלה תוארה מאז על ידי המבקרים כאחת הטובות בהיסטוריה הקולנועית ההודית. היא המשיכה לעבוד בקולנוע בשנות ה-60. בנוסף, היא הפיקה שלושה סרטים תחת בית ההפקה שלה Madhubala Private Ltd, שהוקם על ידה ב-1953.
למרות שמירת הפרטיות שלה, מדהובלה זכתה לסיקור תקשורתי משמעותי על פעילותה בתחום הצדקה, ועל מערכת היחסים הארוכה שלה עם השחקן דיליפ קומאר, שנמשכה שבע שנים, ועם השחקן-זמר קישור קומאר, לו נישאה בסופו של דבר ב-1960. מתחילת שנות השלושים לחייה, היא סבלה מהתקפים חוזרים ונשנים של קוצר נשימה והמופטיזיס שנגרמו על ידי פגם במחיצה חדרית, שהובילו בסופו של דבר למותה ב-1969 בגיל 36.
ילדות ותחילת קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדהובלה נולדה בשם מומטאז ג'האן בגום דהלאווי בדלהי, הודו הבריטית, ב-14 בפברואר 1933. היא הייתה החמישית מבין אחד עשר ילדיהם של אתוללאה ח'אן ועיישה בגום. לפחות ארבעה מאחיה של מדהובלה מתו כתינוקות; אחיותיה ששרדו עד לבגרות היו קניז פטימה (ילידת 1925), אלטף (נ' 1930), צ'נצ'ל (נ' 1934) וזאהידה (נ' 1949). אביה ח'אן, היה שייך ליוסופזאי, שבט של פשטונים מעמק פשוואר, ועבד בחברת הטבק האימפריאלית. מדהובלה נולדה עם פגם במחיצה חדרית, הפרעת לב מולדת שלא היה לה טיפול באותה תקופה.
מדהובלה בילתה את רוב ילדותה בדלהי וגדלה ללא כל בעיות בריאותיות. בשל הרעיונות האורתודוקסיים של אביהם המוסלמי, לא מדהובלה ולא אף אחת מאחיותיה מלבד זהידה למדו בבית הספר.[1] מדהובלה למדה בכל זאת אורדו, הינדי וכן את שפת האם שלה, פשטו, בהדרכת אביה.[2] היא הייתה צופה מושבעת של סרטים מאז ילדותה ונהגה לבצע את הסצנות האהובות עליה מול אמה ולבלות את זמנה בריקודים ובחיקוי דמויות קולנוע כדי לבדר את עצמה. למרות החינוך השמרני שלה, היא שאפה להיות שחקנית קולנוע – דבר שאביה הסתייג ממנו קשות.
החלטתו של ח'אן השתנתה ב-1940 לאחר שפוטר מחברת העובדים בגלל התנהגות לא נאותה מול עובד בכיר. אמה של מדהובלה חששה מנידוי אם יאפשרו לבתם הצעירה לעבוד בתעשיית הבידור, אך ח'אן נשאר נחרץ. עד מהרה הועסקה מדהובלה בתחנת הרדיו "כל הודו " שם שרה יצירות של חורשיד אנואר. הילדה בת השבע המשיכה לעבוד שם במשך חודשים, שם היא התוודעה לראי בהדור צ'ונילאל, המנהל הכללי של הסטודיו בומביי טוקיס, הממוקם בבומביי. צ'ונילאל אהב מיד את מדהובלה, ובסופו של דבר הציע לח'אן לעבור לבומביי כדי לקבל הזדמנויות תעסוקה טובות יותר.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודה מוקדמת ומעבר לתפקידי מבוגרים (1942–1947)
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בקיץ 1941, ח'אן, מדהובלה ובני משפחה נוספים עברו לבומביי והתיישבו ברפת שנמצאת בפרברי מלאד של בומביי. לאחר אישור מנהלי האולפנים, צ'ונילאל החתים את מדהובלה לתפקיד בהפקת בומביי טוקיס בסרט "באסאנט" (1942), בשכר של 150 רופי. הסרט שוחרר ביולי 1942 והפך להצלחה גדולה מבחינה מסחרית.[3] אך למרות שעבודתה של מדהובלה זכתה להערכה, האולפן הפסיק את החוזה שלה מכיוון שלא היה צורך נוסף בשחקנית ילדה באותה תקופה. ח'אן המאוכזב נאלץ להחזיר את משפחתו לדלהי. לאחר מכן הוא מצא בעיר משרות זמניות בשכר נמוך אך המשיך להיאבק כלכלית.
בשנת 1944, המנהלת של בומביי טוקיס, השחקנית לשעבר דוויקה ראני שלחה את ח'אן לזמן את מדהובלה להיבחן לתפקיד בסרט "ג'וואר בהטאה" (1944). היא לא קיבלה את התפקיד אבל אביה החליט כעת להתיישב באופן קבוע בבומביי ולחפש עבורה תפקידים בסרטים. המשפחה שבה שוב למגורים הזמניים במלאד וח'אן ומדהובלה החלו לבקר לעיתים תכופות באולפני קולנוע ברחבי העיר בחיפוש אחר עבודה. עד מהרה נחתם עם מדהובלה חוזה לשלוש שנים עם האולפן ראנג'יט מוביטון של צ'נדלאל שאה, בתשלום חודשי של 300 רופי הכנסתה הובילה לכך שח'אן העביר את המשפחה לבית שכור במלאד.
באפריל 1944 נהרס הבית השכור בפיצוץ. מדהובלה ומשפחתה שרדו רק בגלל שהם שהו באותה עת בתיאטרון מקומי. לאחר שעברה לבית חברים, מדהובלה המשיכה בקריירת הקולנוע שלה, היא שיחקה בתפקידים משניים בחמישה סרטים: "מומטאז מהאל" (1944), "דנה בהגאט" (1945), "רג'פוטאני" (1946), "פוולווארי "(1946) ו"פוג'ארי" (1946); היא זכתה לקרדיטים תחת שם הבמה "בייבי מומטאז". בשנים הללו היא החלה להתמודד עם בעיות בריאותיות. במהלך צילומי הסרט פוולווארי ב-1945, מדהובלה הקיאה דם, מה שרמז על כך שמחלתה החמירה. בשנת 1946, היא נאלצה ללוות כסף ממפיק סרטים לטיפול באמה ההרה. להוטה לבסס דריסת רגל בתעשייה, בנובמבר 1946, בגיל 13, החלה מדהובלה לשחק בשני סרטים של הבמאי מוהאן סינהה שהיו אמורים להיות ההכנה שלה להופיע בתפקידי מבוגרים.[4]
הפרויקט הראשון של מדהובלה בתפקיד ראשי היה "הדאולת" של סוהראב מודי אך הסרט נגנז לשנה[5][6] הופעת הבכורה שלה כשחקנית מובילה הגיעה בדרמה של קידר שארמה, "ניל כמאל", בה כיכבה לצד ראג' קאפור וביגום פארה.[6] התפקיד הוצע לה לאחר שהבחירה הראשונה של שארמה, השחקנית קמלה צ'אטרג'י, מתה במפתיע. הסרט יצא לאקרנים במרץ 1947,הפך פופולרי בקרב הקהל ופרסם את מדהובלה. לאחר מכן היא התחברה מחדש עם ראג' קאפור בעוד שני סרטים: "צ'יטור ויג'אי" ו"דיל קי ראני", שניהם שוחררו ב-1947, וב"עמאר פרם", שיצא בשנה שלאחר מכן.[7] סרטים אלו היו מיזמים לא מוצלחים שלא הצליחו להניע את הקריירה שלה קדימה. במהלך תקופה זו, היא נאלצה לגבות סכום נמוך יחסית מהשכר הרגיל שלה כדי למשוך יותר הצעות. כדי להבטיח את משפחתה כלכלית, מדהובלה חתמה במהירות על 24 סרטים. באותה תקופה דוויקה ראני הציעה לה לאמץ את "מדהובלה" כשמה המקצועי.
הצלחה ונפילות (1948–1957)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההצלחה הביקורתית והמסחרית הראשונה של מדהובלה הייתה בדרמה "לאל דופאטה", שהאינדיאן אקספרס הזכיר כפריצת דרך עבורה. היא זכתה לביקורות חיוביות נוספות על תפקידיה ב"פראי אג" (1948), "פאראס" ו"סינגאר" (שניהם 1949). בשנת 1949, מדהובלה שיחקה דמות פאם פאטאל בסרט "מאהל" של כמאל אמרהי – סרט האימה הראשון של הקולנוע ההודי.[8] כמה שחקניות, כולל סוראיה, נבחנו לתפקיד אבל אמרהי התעקש ללהק את מדהובלה. דמותה הייתה דמותה של קמיני, משרתת באחוזה עתיקה, שיומרתה לעלות מעמד מובילה לתוצאות הרות אסון. הסרט הופק בתקציב צנוע בשל אילוצים פיננסיים, כאשר לא חזו לו הצלחה רבה הסרט יצא לאקרנים באוקטובר 1949 והוכיח את עצמו כסרט פופולרי מאוד בקרב הקהל.[9] הסרט, שיהיה הראשון מבין שיתופי הפעולה הרבים של מדהובלה עם השחקן והגיס שלה אשוק קומאר, התגלה כהצלחה קופתית, וכתוצאה מכך היא חתמה על שורה של תפקידים בכיכובה מול שחקנים מובילים של התקופה.
בעקבות שובר קופות נוסף "בדולארי" (1949),[10] מדהובלה גילמה את מושא האהבה של אג'יט בדרמה החברתית של ק. אמרנת ' בקסור (1950) בשנה שלאחר מכן, מדהובלה כיכבה בסרט האקשן בבימויו של אמייה צ'קרווארטי "בדל" (1951), גרסה מחודשת של הרפתקאות רובין הוד. לאחר מכן היא שיחקה ברומן של מ. סאדיק, "סאיין"[11] גם בדל וגם סאיין התגלו כהצלחות קופתיות גדולות.[12] מדהובלה שיתפה פעולה עם השחקן דיליפ קומאר פעמיים ברציפות, בקומדיה "טרנה" משנת 1951 ובדרמה סנגדיל" משנת 1952. סרטים אלה הצליחו היטב גם מבחינה כלכלית, והפכו את הזוג למוכר ומפורסם על המסך ומחוצה לו בקרב קהל רחב.[13] בביקורת על טרנה נכתב, "מדהובלה נותנת את הביצועים הטובים ביותר בקריירת המסך שלה בסרט זה. נראה שהיא גילתה את נשמתה סוף סוף בחברתו של דיליפ קומאר."[14]
התקופה של אמצע שנות ה-50 ראתה ירידה בהצלחתה של מדהובלה, מכיוון שרוב הסרטים בהם הופיעה נכשלו מסחרית, מה שהוביל אותה לתיוג "רעל קופות". באפריל 1953 הקימה מדהובלה חברת הפקה בשם Madhubala Private Ltd.[15] בשנה שלאחר מכן, בזמן שצילמה במדרס את "בהוט דין הווה" של אס אס ואסן (1954), היא סבלה מכשל בריאותי חמור עקב מחלת הלב שלה. היא חזרה לבומביי לאחר שסיימה את הסרט ולקחה חופשה רפואית קצרת מועד מהעבודה.[16] מאוחר יותר כיכבה מדהובלה בסרט אחר משנת 1954 – "עמר" של מהבוב ח'אן, שם גילמה עובדת סוציאלית המעורבת במשולש אהבה יחד עם דיליפ קומאר ונימי. מדהובלה אילתרה סצנות מהסרט,[17] אך הוא לא הצליח בקופות.[18]
ללא הרתעה מהכישלונות האחרונים, מדהובלה עשתה קאמבק ב-1955 עם הקומדיה "מר וגברת 55" של גורו דאט, שהתגלה כאחד הסרטים המרוויחים ביותר באותה שנה בהודו והצלחתה הגדולה ביותר באותה נקודת זמן.[19][20] בסרט ראו את מדהובלה משחקת את אניטה ורמה, יורשת תמימה שנאלצת להתחתן נישואי דמה עם דמותו של דאט על ידי דודתה (לליטה פאוואר).
ב-1956 פרץ סכסוך בין מדהובלה ואביה ח'אן לבין הבמאי ב"ר צ'ופרה על רקע צילום הסרט "נאיה דאור", שבו מדהובלה לוהקה לגלם את הגיבורה הנשית. צ'ופרה, תוך שהוא אומר עליה שהיא לא משתפת פעולה ולא מקצועית, החליף את מדהולה בויאג'טימאלה ותבע את הראשונה לפצותו. התביעה נמשכה כשמונה חודשים תוך פרסום ציבורי לפני שצ'ופרה משך אותה לאחר ש"נאיה דאור" יצא לאקרנים.
במהלך השנים 1956–1957, מדהובלה הפחיתה מעט את עומס עבודתה עקב התביעה ובעיות בריאות. גורו דאט פנה אליה ולנרגיס כדי לגלם אחת משתי הנשים המובילות (חברה לא נאמנה או זונה עם לב זהב) בהפקה שלו, "פיאסה" (1957). עם זאת, כשהן לא הצליחו לבחור בין שני התפקידים הראשיים, השחקניות העבירו את הסרט לשחקניות החדשות מאלה סינהה וווהידה רחמן.[21] [22] מדהובלה הופיעה בשני סרטים תקופתיים ב-1956, "ראג' האת'" ו"שירין פרהאד", שניהם היו הצלחות ביקורתיות ומסחריות. בשנה שלאחר מכן, היא גילמה יורשת במנוסה ב"שער הודו" של אום פראקש (1957), שהמבקרת דיפה גאלוט סברה כאחת ההופעות הטובות ביותר בקריירה שלה.[23] לאחר מכן כיכבה מדהובלה בדרמה "אק סאל" (1957), שעקבה אחר חולה סופנית (מדהובלה) שמתאהבת בדמותו של אשוק קומאר. הסרט התגלה כפופולרי בקרב הקהל והפך ללהיט קופתי, ובכך ביסס מחדש את מעמדה של מדהובלה.
חזרה, שבחים ועבודות אחרונות (1958–1964)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדהובלה התחילה את שנת 1958 עם "קאלה פאני" של ראג' חוסלה, בה שיחקה יחד עם דב אנאנד ונאליני ג'אייוונט, וגילמה עיתונאית חסרת פחד החוקרת רצח בן 15.[24] לאחר מכן לוהקה לתפקיד עדנה מול אשוק קומאר ב"גשר הורה" (1958), שיתוף הפעולה הראשון שלה עם הבמאי שאקטי סמנטה. מדהובלה ויתרה על שכר הטרחה שלה כדי לגלם את התפקיד של רקדנית קברט אנגלו-הודית, מה שסימן סטייה מהתפקידים הקודמים שלה של דמויות מתוחכמות.[25] שני הסרטים זכו לביקורות חיוביות עבורה והפכו לשניים מהסרטים הרווחיים ביותר של השנה. היא המשיכה את ההצלחה זו עם שובר הקופות "פאגום" (1958).[26]
בשנים 1959 ו-1960 היא הופיעה בעוד ארבעה סרטים. ב-1960 הופיעה כאנרקלי בסרט "מוגול-א-עזאם" של הבמאי ק. אסיף תפקיד שנחשב עד היום לשיא הקריירה שלה[27][28] הסרט בכיכובם של דיליפ קומאר ופריתוויראג ' קאפור, עוסק ברקדנית חצר מהמאה ה-16, אנרקלי (מדהובלה), והרומן שלה עם הנסיך המוגולי ג'האניר (קומאר). מאז אמצע שנות ה-40, אסיף דחה מספר רב של שחקניות עבור תפקידה של אנרקלי. מדהובלה הצטרפה לצוות ב-1952 וקיבלה תשלום מקדמה הגבוה ביותר עבור כל שחקן או שחקנית עד אז. תקופת הצילומים התבררה כמכבידה. מערכת היחסים שלה עם קומאר הסתיימה תוך כדי הצילומים והיו דיווחים על איבה בין השחקנים. מדהובלה הייתה מוטרדת גם מלוחות הזמנים הליליים ומרצפי הריקוד המסובכים, מהם התבקשה רפואית להימנע. היא נפלה תחת משקלן של שרשראות ברזל, כיבתה נרות בכף ידה, הרעיבה את עצמה במשך ימים כדי לתאר ייסורים בסצנות מסוימות, מים רבים השפריצו על פניה וכל גופה נצבע. צילומי הסרט הסתיימו במאי 1959 והותירו אותה מותשת, פיזית ונפשית, עד כדי כך שהיא החלה לשקול פרישה.
"מוגול-א-עזאם" היה הראשון מבין שני סרטיה של מודהבלה שצולמו בצבע והוא כלל ארבעה סלילים שצולמו בטכניקולור. הסרט זכה להפצה הנרחבת ביותר מכל סרט הודי עד אז, ולעיתים קרובות הקהל עמד בתור כל היום לקבלת כרטיסים.[29] הוא יצא לאקרנים ב-5 באוגוסט 1960, שבר את כל שיאי קופות בהודו והפך לסרט ההודי המרוויח ביותר בכל הזמנים, מעמד בו החזיק עוד 15 שנה אחר כך.[30] בטקס פרסי הסרטים הלאומיים לשנת 1961, הוא זכה בפרס הקולנוע הלאומי לסרט העלילתי הטוב ביותר בהינדית[31] והוביל את טקס פרסי הפילמפייר ה-8 עם 11 מועמדויות,[32] כולל השחקנית הטובה ביותר עבור מודהבלה.
הצלחתו של "מוגול-א-עזאם" הביאה לשורה של הצעות לתפקידים מרכזיים, אך מדהובלה נאלצה לסרב להן בגלל מצב הלב שלה.[33] היא הופיעה בסרט נוסף ב-1960 "ברסאת קי ראת" שזכה אף הוא להצלחה בקופות.
ההצלחות שוברות הקופות של "מוגאל-א-עזאם" ו"ברסאת קי ראת" ביססו את מדהובלה כשחקנית המובילה המצליחה ביותר של 1960. לאחר מכן היא הפסיקה את הקריירה שלה והעדיפה רק לשחק בתפקידי משנה בכמה סרטים כל שלושת הסרטים שלה מ-1961 היו בין ההפקות הרווחיות ביותר של השנה.[34][35] Half Ticket, שיתוף הפעולה האחרון שלה עם בעלה קישור קומאר היה גם הצלחה קריטית ומסחרית.[36] כמו כן, יצא בשנת 1962 הסרט "פתאן" שהתברר ככישלון מסחרי. לאחר הפסקה של שנתיים, הופיעה בסרט "שרעבי" ב-1964; הסרט הפך לסרט האחרון בחייה.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדהובלה נולדה במשפחה מוסלמית שמרנית והייתה דתיה בעצמה. לאחר שאבטחה את משפחתה כלכלית בסוף שנות ה-40, היא שכרה בונגלו ברחוב פדר בבומבי וקראה לו "וילה ערבית". זה הפך למגוריה הקבוע עד מותה. היא למדה נהיגה בגיל 12 ובבגרותה הייתה בעלת חמש מכוניות: ביואיק, שברולט, סטיישן, הילמן וטאון אנד קאנטרי (שהייתה בבעלותם של שני אנשים בלבד בהודו באותה תקופה, מהראג'ה של גווליאור ומדהובלה).[37] היא גם החזיקה שמונה עשר כלבים אלזסים כחיות מחמד בווילה הערבית.[38]
באמצע שנת 1950 אובחנה מדהובלה עם מום במחיצת חדרים, מחלה חשוכת מרפא בליבה במהלך בדיקה רפואית; האבחנה לא פורסמה לציבור מכיוון שהייתה עלולה לסכן את הקריירה שלה.
פילנתרופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היא עסקה באופן פעיל בצדקה, מה שהוביל את העורך באבוראו פאטל לכנות אותה "מלכת הצדקה".[39] בשנת 1950, היא תרמה 5,000 ₹ לכל אחד לילדים הסובלים מפוליו מיאליטיס ולקרן הסיוע של ג'אמו וקשמיר, ו-50,000 ₹ לפליטים ממזרח בנגל.[40] תרומתה של מדהובלה עוררה מחלוקת גדולה בשל אמונתה הדתית וזכתה לסיקור נרחב בתקשורת באותה תקופה.[39] לאחר מכן, היא המשיכה בעבודת הצדקה שלה בעילום שם.[39] בשנת 1954, נחשף כי מדהובלה נתנה באופן קבוע בונוסים חודשיים לצוות הזוטר של האולפנים שלה. היא גם העניקה במתנה מנוף מצלמה למכון הקולנוע והטלוויזיה של הודו בשנת 1962, שפועל גם כיום.[41]
זוגיות ונישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת היחסים הראשונה של מדהובלה הייתה עם כוכב הסרט "בדאל" פראם נאט בתחילת 1951. הם נפרדו אחרי פחות מחצי שנה בגלל הבדלי דת. נאת בכל זאת נשאר קרוב למדהובלה ולאביה אטאוללה ח'אן למשך שארית חייהם. בשנת 1951, התחילה מדהובלה רומן עם השחקן דיליפ קומאר, אותו פגשה קודם לכן בעבודה על "ג'וואר בהטה" (1944).[42] הרומן ביניהם נמשך וזכה לתשומת לב תקשורתית רחבה לאורך העשור. הייתה לזה השפעה חיובית על מדהובלה וחבריה נזכרו בשנים הללו כשנים המאושרות בחייה.
ככל שהקשר ביניהם התקדם, מדהובלה ודיליפ התארסו אך לא יכלו להתחתן כי לח'אן היו כמה התנגדויות.[43] חאן רצה שדיליפ ישחק בסרטי בית ההפקה שלו, מה שהשחקן סירב. כמו כן, דיליפ ציין בפני מדהובלה שאם הם יתחתנו, היא תצטרך לנתק כל קשר עם משפחתה. היא נפרדה ממנו ב-1957 תוך כדי הצילומים של הסרט "נאיה דאור" (1957). דיליפ העיד נגדה ונגד ח'אן בבית המשפט, מה שהותיר את מדהובלה הרוסה. בינתיים, למדהובלה הוצעו נישואין על ידי שלושה מחבריה: בהרט בהושאן, אלמן, פראדיפ קומאר וקישור קומאר, שניהם כבר היו נשואים.
על הצילומים של "צ'אלטי קה נאם גאדי" (1958), מדהובלה הציתה מחדש את הידידות עם קישור קומאר,[44] חברה למשחק מילדות ובעלה לשעבר של חברתה רומה גוהא ת'קורטה . לאחר חיזור בן שנתיים, התחתנה מדהובלה עם קישור בבית המשפט ב-16 באוקטובר 1960.האיחוד הוסתר מהתעשייה ולא פורסם עד שהזוג הטרי ערכו קבלת פנים כמה ימים יותר מאוחר. יתרה מכך, בני הזוג נחשבו לחסרי התאמה בשל אישיותם המנוגדת.
הידרדרות בריאותית ושנים אחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר נישואיהם ב-1960 נסעו מדהובלה וקישור קומאר ללונדון יחד עם הרופא שלה רוסטום ג'ל וקיל, ושילבו את ירח הדבש שלהם עם טיפול מיוחד במחלת הלב של מדהובלה, שהחמירה במהירות. בלונדון, הרופאים סירבו לנתח אותה, מחשש מסיבוכים, ובמקום זאת יעצו למדהובלה להימנע מכל סוג של מתח וחרדה. היא נמנעה מלהוליד ילדים וניתנה לה תוחלת חיים של שנתיים.
מדהובלה וקישור חזרו לאחר מכן לבומביי והיא עברה לביתו של קישור בבנדרה. מצבה הבריאותי המשיך להידרדר, וכעת היא רבה לעיתים קרובות עם בעלה. אשוק קומאר (אחיו הבכור של קישור) נזכר שמחלתה הפכה אותה לאדם "רע מזג" והיא בילתה את רוב זמנה בבית אביה.[45] כדי להימלט מהמרירות של חמותיה בגלל הבדלי דת, עברה מדהובלה מאוחר יותר לדירה שזה עתה רכש קישור בבבנדרה.[46] עם זאת, קישור נשאר בדירה רק לתקופה קצרה ולאחר מכן השאיר אותה לבד עם אחות ונהג.[46] למרות שהוא נשא בכל ההוצאות הרפואיות שלה, מדהובלה הרגישה נטושה וחזרה לביתה תוך פחות מחודשיים מנישואיה. במשך שארית חייה, הוא ביקר אותה מדי פעם, מה שאחותה של מדהובלה מדהור בהושאן חשבה שאולי "ניתק את עצמו ממנה כדי שהפרידה הסופית לא תזיק".[46]
בסוף יוני 1966, נראה היה שמדהובלה התאוששה בחלקה והחליטה לחזור לצלם שוב סרט שלא הושלם מאז שעזבה את התעשייה מול ראג' קאפור. הקאמבק שלה התקבל בברכה על ידי התקשורת, אך מדהובלה התעלפה מיד עם תחילת הצילומים; לכן הסרט מעולם לא הושלם. לאחר מכן היא אושפזה בבית החולים Breach Candy, שם פגשה את החבר לשעבר שלה דיליפ קומאר וחזרה הביתה לאחר ששוחררה. כדי להקל על נדודי השינה שלה, מדהובלה השתמשה בהיפנוזה לפי הצעתו של אשוק, אבל זה החמיר עוד יותר את בעיותיה.
מוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 1969, מצבה הבריאותי של מדהובלה היה בהידרדרות רצינית וחמורה: זה עתה חלתה בצהבת ובבדיקת שתן אובחנה כבעלת המטוריה.[47] מדהובלה לקתה בהתקף לב בחצות ה-22 בפברואר. לאחר שנאבקה במשך כמה שעות כשבני משפחתה וקישור מלווים אותה, היא מתה בשעה 9:30 בתאריך 23 בפברואר 1969[48] תשעה ימים בלבד לאחר שמלאו לה 36. מדהובלה נקברה בבית הקברות המוסלמי ג'והו בסנטהקרוז, בומביי יחד עם יומנה האישי.[49] קברה נבנה עם גולות והכתובות כוללות אייטס מהקוראן והקדשות פסוקים.
בשנת 2010, קברה של מדהובלה יחד עם אלה של אנשי תעשייה אחרים נהרסו כדי לפנות מקום לקברים חדשים יותר. שרידיה הונחו במקום לא ידוע.[50]
תמונה ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדהובלה הייתה אחת מכוכבי הקולנוע המפורסמים ביותר בהודו מסוף שנות ה-40 עד תחילת שנות ה-60.[51][52] ב-1951 צילם אותה ג'יימס בורק לפיצ'ר במגזין האמריקני לייף, שתיאר אותה ככוכבת הגדולה ביותר בתעשיית הקולנוע ההודית באותה תקופה.[53] תהילתה הגיעה גם מעבר להודו: הבמאי פרנק קאפרה הציע לה הפקה בהוליווד (שאביה דחה)[52] ובאוגוסט 1952, דייוויד קורט ממגזין Theatre Arts כתב עליה כ"הכוכבת הגדולה ביותר בעולם – והיא לא בבוורלי הילס" . קורט העריכה את בסיס המעריצים ההודי והפקיסטני של מדהובלה כשווה לאוכלוסייה המשולבת של ארצות הברית ומערב אירופה יחד, וכן דיווח על הפופולריות שלה במדינות כמו מיאנמר, אינדונזיה, מלזיה ומזרח אפריקה. יחד עם נרגיס, היו לה גם מעריצים גדולים ביוון.[54]
יופייה והאטרקטיביות הפיזית של מדהובלה זכו להכרה רחבה, והובילו את התקשורת להתייחס אליה כאל "הוונוס של הקולנוע ההודי" ו"היופי עם הטרגדיה".[55] בשנת 1951, קלייר מנדונקה מ"השבועון המאייר של הודו" כינתה אותה "היופי מספר אחת על המסך ההודי".[56] כמה מחבריה לעבודה ציינו אותה כאישה היפה ביותר שראו אי פעם.[57] נירופה רוי אמרה ש"אף פעם לא היה ולעולם לא יהיה מישהו עם המראה שלה" בעוד נימי הודתה שעברה לילה ללא שינה לאחר פגישתה הראשונה עם מדהובלה.[57] ב-2011, שממי קאפור התוודה על כך שהתאהב בה במהלך צילומי הסרט "ראיל קה דיבה" משנת 1953: "אפילו היום. . . אני יכול להישבע שמעולם לא ראיתי אישה יפה יותר. תוסיפו לזה את האינטלקט החריף, הבגרות, הגמישות והרגישות שלה. . . כשאני חושב עליה אפילו עכשיו, אחרי שישה עשורים, הלב שלי מחסיר פעימה. אלוהים אדירים, איזה יופי, איזו נוכחות."[58] בשל מראה החיצוני, מדהובלה הפכה לאחת משגרירות המותג של מוצרי היופי של Lux ו-Godrej.[59][60][61] עם זאת, היא הצהירה שהאושר חשוב לה יותר מאשר היופי הפיזי.
מחווה והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Mandoubala, שיר יווני המוקדש למדהובאלה, בוצע בטקס הסיום של אולימפיאדת אתונה 2004[62]
- במרץ 2008, ה-Indian Post הנפיק בול דואר להנצחתה שהושק על ידי בני משפחתה ששרדו ושותפיה הכוכבים;[63] השחקנית ההודית היחידה שזכתה לכבוד בצורה זו הייתה נרגיס, באותה נקודת זמן.[64]
- בשנת 2010, פילמפייר כלל את הופעתה בתור אנרקלי ברשימת "80 ההופעות האיקוניות" של בוליווד.[65]
- סצנת ההיכרות שלה ב"מוגול-א-עזאם" נכללה על ידי סוקניה ורמה ברשימת "20 סצינות שעצרו לנו את הנשימה" של Rediff.com.[66] הסרט עצמו נחשב לאחד הסרטים הגדולים ביותר שנעשו אי פעם בסקרים של מכון הקולנוע הבריטי ו-News18.[67][68]
- באוגוסט 2017, מרכז ניו דלהי של מאדאם טוסו חשף פסל של מדהובלה בהשראת המראה שלה בסרט כמחווה לה.[69]
- בשנת 2018, ה"ניו יורק טיימס" פרסם הספד מאוחר על מדהובלה, שהשווה את חייה לחייה של מרילין מונרו .[70]
- ב-14 בפברואר 2019, יום הולדתה ה-86, מנוע החיפוש גוגל הנציח אותה עם דודל.[71] גוגל ציינה: "בעוד שהמראה עוצר הנשימה שלה זכה להשוואות לנוגה, מדהובלה הייתה שחקנית מוכשרת עם סגנון מאופק המתאים היטב לקומדיות, דרמות ותפקידים רומנטיים כאחד, בהופעה בלמעלה מ-70 סרטים במהלך קריירה קצרה באופן טראגי, מדהובלה – שהייתה מגיעה לגיל 86 היום – כונתה "הכוכבת הגדולה בעולם" ב-1952 על ידי מגזין Theatre Arts".[72]
- ביולי 2018, אחותה של מדהובלה, מאדור בושאן, הודיעה שהיא מתכננת ליצור סרט ביוגרפי על אחותה. היא ציינה שברצונה שקארינה קאפור תגלם את מדהובלה, אך הפרויקט נותר בשלבים הראשונים שלו. במרץ 2024, סרטי סוני הכריזה על שיתוף פעולה אחותה של מדהובלה להפקת סרט ביוגרפי על מדהובלה בבימוי ג'סמיט רין.[73]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפור האהבה של מדהובלה ודיליפ קומאר
מדהובלה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מדהובלה, באתר AllMovie (באנגלית)
מדהובלה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מדהובלה, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מדהובלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Madhubala was sad when Dilip Kumar got married" (באנגלית). Filmfare. נבדק ב-12 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Chatterjee, Rituparna (1 בנובמבר 2011). "Top 20: Things you didn't know about Madhubala". News18. ארכיון מ-31 באוגוסט 2019. נבדק ב-31 באוגוסט 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1942". Box Office India. 5 בפברואר 2010. ארכיון מ-5 בפברואר 2010. נבדק ב-21 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Patel, Baburao (1 בנובמבר 1946). "Pictures In Making". Filmindia. New York: The Museum of Modern Art Library. נבדק ב-5 באוקטובר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Blast from the past". The New Indian Express. נבדק ב-5 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 1 2 The Women of Punjab (באנגלית). Chic Publications. 1983. p. 54.
- ^ "The Queen of Hearts". The Indian Express (באנגלית). 25 ביולי 1997. נבדק ב-27 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dwyer, Rachel (3 באוגוסט 2019). "70 Years Ago, 'Mahal' Gave Us an Early Glimpse of Gothic in Bombay Cinema". The Wire. נבדק ב-31 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Testing times for Madhubala, web.archive.org, 2021-07-12
- ^ "Box Office 1949". Box Office India. 16 באוקטובר 2013. ארכיון מ-16 באוקטובר 2013. נבדק ב-27 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
"Box Office Results (1940–49)". Box Office India. אורכב מ-המקור ב-14 באוקטובר 2013. נבדק ב-26 בספטמבר 2021.{{cite web}}: (עזרה) - ^ Yue, Roger (27 באוקטובר 1951). "India's Duel in the Sun a success". The Singapore Free Press. נבדק ב-26 באפריל 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1951". Box Office India. ארכיון מ-2 בינואר 2010. נבדק ב-26 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1952". Box Office India. 22 בספטמבר 2012. ארכיון מ-22 בספטמבר 2012. נבדק ב-13 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Filmindia in photos". Hindustan Times (באנגלית). 29 ביוני 2015. נבדק ב-31 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Madhubala Private LTD Information". The Economic Times. נבדק ב-25 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Subrahmanyam, Manohar (5 בינואר 2015). "The unknown side of Madhubala". ActiveIndiaTV.com. ארכיון מ-21 באוגוסט 2017. נבדק ב-1 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bharatan, Raju (14 באפריל 2014). Naushadnama: The Life and Music of Naushad (באנגלית). Hay House, Inc. ISBN 978-93-81398-63-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1954". 30 באוקטובר 2013. ארכיון מ-30 באוקטובר 2013. נבדק ב-25 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1955". Box Office India. אורכב מ-המקור ב-30 באוקטובר 2013. נבדק ב-26 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Birth Anniversary Special: 5 iconic Madhubala movies too good to miss". Deccan Herald (באנגלית). 14 בפברואר 2021. נבדק ב-16 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Raheja, Dinesh (23 ביוני 2003). "Pyaasa: Guru Dutt's masterpiece". Rediff.com (באנגלית). נבדק ב-8 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Bali, Karan (11 בנובמבר 2016). "Mala Sinha". Upperstall.com. נבדק ב-8 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gahlot, Deepa (1 באוקטובר 2015). Take-2: 50 Films That Deserve a New Audience (באנגלית). Hay House, Inc. ISBN 978-93-84544-85-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Madhubala's 85th birth anniversary: Beyond her arresting beauty, a look at her life's tragedies". Hindustan Times (באנגלית). 14 בפברואר 2018. נבדק ב-29 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ U, Saiam Z. (2012). Houseful The Golden Years of Hindi Cinema (באנגלית). Om Books International. p. 145. ISBN 978-93-80070-25-4.
- ^ "Box Office 1958". 22 בספטמבר 2012. ארכיון מ-22 בספטמבר 2012. נבדק ב-28 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Raheja, Dinesh (15 בפברואר 2003). "Mughal-e-Azam: A work of art". Rediff.com. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2012. נבדק ב-10 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bali, Karan. "The 'Mughal-e-Azam' that was never made, starring Nargis". Scroll.in (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-29 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Patsy N (10 בנובמבר 2004). "The making of Mughal-e-Azam". Rediff.com. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2012. נבדק ב-29 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1960". Box Office India. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "8th National Film Awards" (PDF). International Film Festival of India. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 בספטמבר 2011. נבדק ב-29 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Filmfare Award Winners 1961 – 8th (Eighth) Filmfare Popular Awards". Awardsandshows.com. ארכיון מ-30 ביולי 2012. נבדק ב-29 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bali, Karan (17 באוקטובר 2017). "Incomplete Films: Chalaak". Upperstall.com. נבדק ב-20 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1961". Box Office India. 5 בפברואר 2010. ארכיון מ-5 בפברואר 2010. נבדק ב-21 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gupta, Rachit (11 בנובמבר 2013). "The timeless beauty: Madhubala" (באנגלית). Filmfare. נבדק ב-21 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Box Office 1962". Box Office India. 5 בפברואר 2010. ארכיון מ-5 בפברואר 2010. נבדק ב-21 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Valentine girl". Bangalore Mirror (באנגלית). 12 בפברואר 2010. נבדק ב-24 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Madhubala Birth Anniversary: A Look at Some of Lesser Known Facts of the Bollywood Diva's Life". News 18 (באנגלית). 14 בפברואר 2020. נבדק ב-16 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Films in Review (באנגלית). National Board of Review of Motion Pictures. 1951. p. 32.
- ^ Rs. 50,000 for relief of refugees (באנגלית). Bombay: The Indian Express. 19 באוגוסט 1950. p. 5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Kher video tweets Madhubala's gift to FTII". The Times of India (באנגלית). נבדק ב-24 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mistress of beauty, stardom and tragedy". Deccan Chronicle. נבדק ב-28 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "The women Dilip Kumar really loved". The Times of India. נבדק ב-17 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Raheja, Dinesh (8 בינואר 2003). "Classics Revisited: Why Chalti Ka Naam Gaadi is nonstop fun". Rediff.com. נבדק ב-18 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Singh, Arpita (4 באוגוסט 2018). "Kishore Kumar's 89th birth anniversary: Few unknown facts about the legendary singer". India TV News (באנגלית). נבדק ב-13 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Madhubala's sister, Madhur Bhushan, reveals the most shocking details about the late actor's life" (באנגלית). Filmfare. נבדק ב-12 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Her Sister's Recollections". Cineplot. 16 באפריל 2016. ארכיון מ-17 בספטמבר 2016. נבדק ב-19 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "She could never forget Dilip saab" (באנגלית). Filmfare. נבדק ב-21 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Ganguli, Aakriti (14 בפברואר 2018). "Madhubala's 85th birth anniversary: Ethereal beauty of yesteryear actress captured in 15 pictures" (באנגלית). India TV. נבדק ב-21 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Jaisinghani, Bella (11 בפברואר 2020). "Rafi, Madhubala don't rest in peace here". The Times of India (באנגלית). נבדק ב-17 ביוני 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Top Actress". Box Office India. 15 בינואר 2013. ארכיון מ-15 בינואר 2013. נבדק ב-27 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Madhubala | Biography, Films, & Facts". Encyclopædia Britannica (באנגלית). נבדק ב-16 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Madhubala: Google pays tribute to Madhubala on 86th birth anniversary with doodle". The Economic Times. נבדק ב-16 באוקטובר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "When Greece fell in love with Madhubala". The Indian Express (באנגלית). 14 בפברואר 2018. נבדק ב-24 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Madhubala Birth Anniversary: A Look at Some of Lesser Known Facts of the Bollywood Diva's Life". News 18 (באנגלית). 14 בפברואר 2020. נבדק ב-21 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Mendonca, Clare (24 ביוני 1951). "Mehboob's Colour Film: 'Aan'". The Illustrated Weekly of India. 72: 42 – via Archive.org.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 "'No photos did justice to Madhubala's beauty'". Rediff.com (באנגלית). נבדק ב-24 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The rock 'n' roll Romeo". The Hindu (בIndian English). 27 בפברואר 2016. ISSN 0971-751X. נבדק ב-24 ביולי 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Salam, Ziya Us (1 בפברואר 2015). "The soap opera continues". The Hindu (בIndian English). ISSN 0971-751X. נבדק ב-1 באוקטובר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Beauty x Bollywood: How Indian stars are supporting and promoting beauty brands". Lifestyle Asia India (באנגלית אמריקאית). 30 בספטמבר 2021. נבדק ב-1 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chandna, Himani (28 באפריל 2019). "Godrej Vatni was India's foremost Swadeshi soap, and it didn't remind you of Partition". The Print (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-1 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Nag, Uthathya (11 במרץ 2022). "Madhubala at Athens 2004: Greece's love letter to India's Marilyn Monroe". Olympics.com. נבדק ב-3 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Bhagria, Anupam (18 במאי 2008). "Postal stamp released on the legendary Madhubala". The Indian Express. אורכב מ-המקור ב-22 בינואר 2013. נבדק ב-2 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mihir, Trivedi (19 במרץ 2008). "Postal Dept. stamps yesteryear star Madhubala". IBN Live. אורכב מ-המקור ב-17 במאי 2012. נבדק ב-2 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "80 Iconic Performances". Filmfare Via Tanqeed.com. 4 ביוני 2010. נבדק ב-12 בינואר 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Verma, Sukanya (28 במאי 2019). "20 scenes that took our breath away!". Rediff.com (באנגלית). נבדק ב-22 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Top 10 Indian Films". British Film Institute. 2002. אורכב מ-המקור ב-15 במאי 2011. נבדק ב-29 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "100 Years of Indian Cinema: The 100 greatest Indian films of all time". News18. 17 באפריל 2013. p. 36. ארכיון מ-29 באפריל 2021. נבדק ב-29 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Madhubala, As Anarkali, Unveiled in Madame Tussauds Delhi". NDTV. ארכיון מ-31 באוגוסט 2019. נבדק ב-31 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Khan, Aisha (8 במרץ 2018). "Madhubala, a Bollywood Legend Whose Tragic Life Mirrored Marilyn Monroe's". The New York Times. ארכיון מ-8 במרץ 2018. נבדק ב-9 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Google doodle pays a beautiful tribute to Madhubala on her 86th birth anniversary". Times Now. 14 בפברואר 2019. ארכיון מ-14 בפברואר 2019. נבדק ב-14 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Madhubala's 86th Birthday". 14 בפברואר 2019. ארכיון מ-14 בפברואר 2019. נבדק ב-14 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ D. C. Correspondent, A Biopic Chronicling the Legacy of Iconic Actress Madhubala, www.deccanchronicle.com, 2024-03-15 (באנגלית)