לדלג לתוכן

לינדזי בקינגהאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לינדזי בקינגהאם
Lindsey Buckingham
לידה 3 באוקטובר 1949 (בן 75)
פאלו אלטו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה לינדזי אדמס בקינגהאם
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של סן חוזה, בית הספר התיכון מנלו-אתרטון, קולג' סן מטאו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים רפרייז רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
lindseybuckingham.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לינדזי אדמס בקינגהאם (נולד ב-3 באוקטובר 1949) הוא מוזיקאי אמריקאי, מפיק תקליטים והגיטריסט הראשי והסולן הראשי של להקת הרוק פליטווד מק מ-1975 עד 1987 ומ-1997 עד 2018. בנוסף לדרכו עם פליטווד מק, בקינגהאם הוציא שבעה אלבומי סולו ושלושה אלבומי הופעות חיות. כחבר בפליטווד מק, הוא נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-1998. בקינגהאם דורג במקום ה-100 ברשימת "100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים" של רולינג סטון משנת 2011. בקינגהאם ידוע בסגנון הפינגרפיקינג שלו.

בקינגהאם הצטרף לפליטווד מק ב-1975, והחליף את הגיטריסט בוב וולץ'. הוא התנה את הצטרפותו ללהקה בצירופה של בת זוגו ושותפתו המוזיקלית דאז, סטיבי ניקס. בקינגהאם וניקס הפכו לחברים בולטים בפליטווד מק במהלך התקופה המצליחה ביותר שלה, ששיאה בצאת האלבום Rumors, שמכר למעלה מ-40 מיליון עותקים ברחבי העולם. למרות ההצלחה המרובה, הקבוצה חוותה כמעט תמיד מתחים וסכסוכים פנימיים בין חבריהּ, ובקינגהאם עזב את הלהקה ב-1987 כדי להתמקד בקריירת הסולו שלו. הלהיטים שבקינגהאם כתב ושר עם פליטווד מק כוללים את "Go Your Own Way", "Never Going Back Again", "Tusk" ו-"Big Love".

איחוד חד פעמי בנשף ההשבעה של הנשיא ביל קלינטון ב-1993 איחד את חברי הלהקה, ובקינגהאם הופיע באלבום Time שלהם משנת 1995, והצטרף מחדש ללהקה ב-1997 להופעות חיות ולאלבום החי The Dance. בשנת 2018, בקינגהאם פוטר מהלהקה והוחלף על ידי מייק קמפבל וניל פין.

שנותיו הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדזי אדמס בקינגהאם נולד ב-3 באוקטובר 1949 בפאלו אלטו, קליפורניה, לרותדה ולמוריס בקינגהאם.[1][2][3] היו לו שני אחים גדולים, ג'פרי וגרגורי. הוא גדל באתרטון באזור מפרץ סן פרנסיסקו, ולמד בבית הספר התיכון מנלו-אתרטון, שם עודדו את בקינגהאם ואחיו לשחות שחייה תחרותית. אף על פי שבקינגהאם עזב את התחום כדי לעסוק במוזיקה, אחיו גרגורי המשיך לזכות במדליית כסף באולימפיאדת 1968 במקסיקו סיטי. אף על פי שלא סיים את לימודיו, לינדזי למד באוניברסיטת סן חוזה סטייט.[4]

בקינגהאם החל לנגן על גיטרת צעצוע של מיקי מאוס, כשהיא מנגן יחד עם תקליטים מאוספו של אחיו ג'ף. כשהבחינו בכישרון שלו, הוריו של בקינגהאם קנו לבנם גיטרה ב-35 דולר.[5]

בקינגהאם מעולם לא למד לנגן על גיטרה ואינו קורא תווי מוזיקה.[6]

קריירת מוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1966 עד 1971, בקינגהאם ניגן רוק פסיכדלי ופולק עם להקת הרוק בתיכון שלו בתור בסיסט וסולן.[5][7][8][9] בקינגהאם הזמין את חברתו סטיבי ניקס להצטרף ללהקה כסולנית רקע. הקשר הרומנטי שלהם החל לאחר ששניהם עזבו את הלהקה חמש שנים מאוחר יותר.[10]

1973–1974: בקינגהאם ניקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקינגהאם וחברתו דאז סטיבי ניקס הקליטו שבעה דמואים ב-1972, ונסעו ללוס אנג'לס כדי לחפש חוזה הקלטות.[11] בשנת 1973, החתימה חברת פולידור רקורדס את הזוג. האלבום הראשון שלהם, Buckingham Nicks, יצא בספטמבר 1973; זמן קצר לאחר יציאתו לאור פולידור הפסיקו את החוזה עם הצמד מכיוון שהאלבום לא נמכר. בקינגהאם יצא לסיבוב הופעות עם להקות אחרות כמחליף כדי לגייס כסף.[12]

1975–1980: פליטווד מק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקינגהאם ב-1977

בזמן שסייר באולפן ההקלטות בקליפורניה, מיק פליטווד שמע את השיר "Frozen Love" מהאלבום Buckingham Nicks, התרשם וביקש לראות את הגיטרסיט. במקרה, גם בקינגהאם וניקס היו באולפן והקליטו דמואים, ופליטווד נפגש עימם. כאשר בוב וולץ' עזב את פליטווד מק בדצמבר 1974, פליטווד יצר קשר מיד עם בקינגהאם והציע לו להיות הגיטריסט בלהקתו. בקינגהאם אמר לפליטווד שהוא וניקס הם צוות ושהוא לא רוצה לעבוד בלעדיה. פליטווד הסכים להעסיק את שניהם, ללא מבחן בד. לאחר מכן החלו בקינגהאם וניקס בסיבוב הופעות קצר כדי לקדם את האלבום Buckingham Nicks במהלך הופעה באלבמה, הם אמרו למעריצים שלהם שהם הצטרפו לפליטווד מק.[13]

פליטווד מק, עם סטיבי ובקינגהאם לראשונה, הוציאו את האלבום Fleetwood Mac ב-1975, שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי. בקינגהאם תרם שני שירים לאלבום, "Monday Morning" ו-"I'm So Afraid", ושר גם ב"Blue Letter" ובשיר "Crystal" של ניקס. "I'm So Afraid" ו-"Monday Morning" נועדו לאלבום ההמשך המתוכנן של הצמד בקינגהאם ניקס, אבל הם שימשו במקום זאת לאלבום של פליטווד מק.[14]

למרות הצלחת אלבום האולפן הראשון של ההרכב החדש, היה זה האלבום השני שלהם ביחד, Rumors (1977), שהבא את הלהקה למעמד של כוכבים, והפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. "Go Your Own Way" של בקינגהאם היה הסינגל המוביל, והגיע ל"טופ טן" בארצות הברית; באלבום היו גם "Second Hand News" ו"Never Going Back Again" של בקינגהאם. בקינגהאם גם שר בשניים משירי ההופעות הגדולים ביותר של הלהקה: "The Chain", שנכתב על ידי כל הלהקה, ו-"Don't Stop" של כריסטין מקווי.

לאחר ההצלחה המסחרית של Rumors (שבמהלך יצירתו נפרדו בקינגהאם וניקס), בקינגהאם היה נחוש להימנע מלייצר אלבום שיחקה את קודמו. התוצאה הייתה Tusk (1979) – אלבום כפול שבקינגהם ביים בעיקר. גם בו בקינגהאם כתב את הסינגל המוביל, "Tusk" שהגיע לשיא במקום ה-8 בבילבורד הוט 100. בקינגהאם שכנע את פליטווד לתת לו להיות יותר ניסיוני בעבודתו על האלבום. האלבום הפיק שלושה סינגלים להיטים: "Tusk" של לינדזי בקינגהאם (מספר 8 בארצות הברית), "Think About Me" של כריסטין מקווי (מס' 20 בארצות הברית), ו"Sara" (מספר 7 בארצות הברית) של סטיבי ניקס.[15]

1981: חזרה לקריירת סולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך התקופה שבה עבד על Tusk, בקינגהאם גם הפיק אלבומי אולפן עבור וולטר איגן וג'ון סטיוארט בסוף שנות ה-70 וכן החל לעבוד על אלבום סולו.

בשנת 1981, בקינגהאם הוציא את אלבום הבכורה שלו, Law and Order, כשהוא מנגן כמעט בכל כלי ובו מופיעים כאורחים חברי הלהקה מיק פליטווד וכריסטין מקווי. האלבום בקו המוזרות, האקלקטיות, הלואו-פיי והגל החדש של Tusk, והוליד את הסינגל "Trouble", שהגיע למקום ה-9 בבילבורד הוט 100 ול-1 באוסטרליה (למשך שלושה שבועות).

1982: Mirage

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיבוב הופעות עולמי גדול שהסתיים ב-1980, פליטווד מק לקחו הפסקה בת שנה לפני שהתכנסו מחדש כדי להקליט את האלבום הבא שלהם Mirage (1982), שהייתה יותר בסגנון פופ ושהחזירה את הלהקה לראש מצעד האלבומים האמריקאי. בשלב זה כמה מחברי הלהקה נהנו מהצלחה בקריירת הסולו שלהם (במיוחד ניקס) והאלבום הבא של הלהקה יצא רק כעבור 5 שנים.

1983–1986: Go Insane ופרויקטי סולו אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983, לינדזי כתב וביצע את השירים "Holiday Road" ו-"Dancin' Across the USA" עבור הסרט "National Lampoon's Vacation"‏. "Holiday Road" יצא לאור כסינגל והגיע למקום ה-82 בבילבורד הוט 100.

ב-1984, לאחר שיצא מ-7 שנות הזוגיות שלו עם קרול אן האריס, הוא הוציא את אלבום הסולו השני שלו, Go Insane. הסינגל המוביל זכה להצלחה, והגיע למקום ה-23 בבילבורד הוט 100. ב-2008, הוא חשף ששיר זב עוסק במערכת היחסים שלו עם סטיבי ניקס לאחר הפרידה; האריס טענה לעומתו בספר הזיכרונות שלה Storms שהשיר נכתב על הפרידה שלה מבקינגהאם. הרצועה האחרונה של האלבום, "DW Suite", הייתה מחווה למתופף הביץ' בויז המנוח דניס וילסון, חבר קרוב של פליטווד מק שהיה מאורס לזמן קצר לכריסטין מקווי.[16]

בשנה שלאחר מכן הופיע בקינגהאם בסינגל גיוס התרומות לאפריקה, "We Are the World". ב-1986, הוא היה שותף בכתיבת "Since You've Gone" עבור אלבום הבכורה של בלינדה קרלייל, Belinda. הוא עבד על פסקולים נוספים, כולל השיר "Time Bomb Town" מתוך בחזרה לעתיד. בקינגהאם ניגן בכל הכלים מלבד התופים.

1987: Tango In the Night ועזיבת פליטווד מק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום החמישי של בקינגהאם עם פליטווד מק, Tango in the Night, יצא ב-1987. בקינגהאם כבר הוציא שני אלבומי סולו וויתר על חלק גדול מהחומרים שהיו הופכים לאלבום סולו שלישי למען הלהקה, כולל "Big Love", "Tango in the Night", "Family Man (אנ')", "You and I" ו"Caroline". "Big Love", שיצא כסינגל הראשון מהאלבום, הפך ללהיט "טופ טן" בארצות הברית ובבריטניה.

Tango in the Night הפך לאלבום המוצלח ביותר של הלהקה מאז Rumors, שיצא עשור קודם לכן. עם זאת, לאחר יציאתו לאור עזב בקינגהאם את הלהקה[17] בעיקר מכיוון שלא רצה לעשות סיבוב הופעות ובגלל המתח שהוא חש בתוך הלהקה; "הייתי צריך לא להתראות עם סטיבי בעיקר כי אני לא חושב שאי פעם התגברתי על מערכת היחסים שלנו", אמר. "הייתי צריך להתקדם עם הצמיחה היצירתית שלי והצמיחה הרגשית שלי. כשאתה נפרד ממישהי ואז במשך 10 השנים הבאות אתה צריך להיות בסביבתה ולעשות עבורה ולראות אותה מתרחקת ממך, זה לא קל."[18] פליטווד מק המשיכו בלעדיו, ובקינגהאם הוחלף בשני גיטריסטים, ריק ויטו ובילי ברנט.

1988–1992: Out of the Cradle

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עזיבתו את פליטווד מק ב-1987, בקינגהאם בילה חלק ניכר מחמש השנים הבאות באולפן, ועבד על אלבום הסולו השלישי שלו, Out of the Cradle, שיצא לאור ב-1992. רבים מהשירים עוסקים ביחסים שלו עם ניקס ובהחלטתו לעזוב את הלהקה. לינדזי חש שהוא היה צריך להתנתק מהחוויה שחש בפליטווד מק בעשור האחרון, שכן בעת יצירת האלבום Rumours הוא נפרד מסטיבי, ובנוסף ג'ון וכרסיטין מקווי, חברי הלהקה, התגרשו – אך כולם המשיכו לעבוד יחד ולהופיע יחד מבלי לתת לפצע זמן להחלים.[19]

Out of the Cradle קיבל כמה ביקורות חיוביות אך לא השיג את רמות המכירות שהיו בפליטווד מק. עם זאת, בקינגהאם הופיע במהלך 1992–1993 בפעם הראשונה כאמן סולו.

1993–2004: חזרה לפליטווד מק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטיבי ניקס ובקינגהאם בסיבוב ההופעות Say You Will בשנת 2003

בשנת 1993, נשיא ארצות הברית הנבחר החדש, ביל קלינטון, ביקש מפליטווד מק להתאחד כדי לבצע את השיר שבחר לקמפיין שלו, "Don't Stop" שנכתב על ידי כריסטין מקווי, בהשבעתו ב-20 בינואר 1993. בקינגהאם הסכים להיות חלק מההופעה, אבל החוויה הייתה חד פעמית עבור הלהקה, שעדיין היו מאוד מסוכסכים אחד עם השני ולא היו מוכנים להתאחד רשמית.

תוך כדי הרכבת אלבום הסולו הרביעי שלו באמצע שנות התשעים, בקינגהאם יצר קשר עם מיק פליטווד שיסייע לו בשיר. שיתוף הפעולה שלהם נמשך הרבה יותר מהצפוי, והשניים החליטו בסופו של דבר לקרוא לסטיבי ניקס ולג'ון וכריסטין מקווי. בשנת 1997, בקינגהאם וכל ארבעת חבריו ללהקה מההרכב של פליטווד מק מתקופת Rumours התאחדו לראשונה מאז 1982 בסיבוב הופעות שנקרא The Dance. הסיור היה מוצלח ביותר ותרם רבות לתיקון הקרע בין בקינגהאם לחבריו ללהקה. אחרי סיבוב הופעות זה, עזבה כריסטין מקווי את הלהקה בגלל הפחד שלה לטוס וכדי להיות עם משפחתה בבריטניה,[20] והשאירה את ארבעת חבריה מאחור.

אלבום סולו רביעי, בשם Gift of Screws, הוקלט בין 1995 ל-2001, אך מנהלי חברות ההקלטה הצליחו לשכנע את בקינגהאם לא להוציא לאור אלבום סולו ובמקום זאת לקחת כמה רצועות מ-Gift of Screws ולהשתמש בהן עם פליטווד מק. ב-2003, הלהקה הוציאה את האלבום הראשון בו היו מעורבים בקינגהאם וניקס מזה 15 שנה, Say You Will. השיר "Peacekeeper" של בקינגהאם היה הסינגל הראשון מהאלבום, והלהקה יצאה לסיבוב הופעות עולמי שנמשך כמעט שנה וחצי. שבעה שירים מ-Gift of Screws מופיעים באלבום Say You Will, באופן כמעט זהה לצורה שבה הקליט אותם בקינגהאם בשביל אלבום הסולו שלו. עותקים של Gift of Screws נלקחו מהדוגמאות שהשמיע בקינגהאם למנהלי חברות ההקלטה והם הופצו באופן נרחב בקרב מעריצים באמצעות שימוש באתרי טורנטים וברשתות עמית לעמית אחרות.

2006–2008: המשך קריירת סולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום הולדתו ה-57, ב-3 באוקטובר 2006, יצא האלבום הרביעי של בקינגהאם, אלבום אקוסטי שנקרא כעת Under the Skin. ב-Under the Skin מנגן בקינגהאם כמעט בכל הכלים, למעט שתי רצועות בהן מופיעים ג'ון מקווי ומיק פליטווד, חבריו ללהקה. האלבום כולל גרסת כיסוי לשיר של הרולינג סטונז "I Am Waiting". שלושה ימים לאחר יציאת האלבום, יצא בקינגהאם לסיבוב הופעות תמיכה באלבום שנמשך עד סוף יוני 2007.[21]

2009: סיבוב ההופעות "Unleashed"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליטווד מק יצאו לסיבוב הופעות בשנת 2009, הנקרא "Unleashed" כריסטין מקווי לא הייתה מעורבת בפרויקט הזה.

2010–2012: Seeds We Soow ו-One Man Show

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בנובמבר 2010, האתר של בקינגהאם הודיע שהוא עובד על אלבום ללא שם שיצא בתחילת 2011.[22] בקינגהאם סיים להקליט את האלבום, ששמו Seeds We Sow, באפריל[23]והציא אותו לאור ב-6 בספטמבר 2011.[24] זמן קצר לאחר צאת האלבום, יצא לינדזי לסיבוב הופעות תמיכה באלבום. חלקים רבים מהסיבוב התבטלו לאחר שהגיטריסט שלו נפצע.[25]

בקינגהאם מופיע בתיאטרון השכונה בשארלוט, צפון קרוליינה ב-2012

בקינגהאם החל בסיבוב הופעות "סולו" (ללא להקת ליווי) בארצות הברית ב-3 במאי 2012,[26] ובנובמבר 2012 הוציא אלבום סולו לייב שנקרא One Man Show.[27]

2013–2015: מיני-אלבום של פליטווד מק, סיבוב הופעות עולמי ואיחוד עם כריסטין מקווי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב ההופעות "Live World" החל ב-4 באפריל 2013 בקולומבוס, אוהיו. ב-30 באפריל, הלהקה הוציאה מיני-אלבום בן 4 רצועות, שבו שלושה שירים של בקינגהאם ושיר אחד של הצמד בקינגהאם ניקס.

Buckingham onstage playing guitar toward the camera
בקינגהאם מופיע עם Fleetwood Mac ב-2013

בקינגהאם כתב שלושה שירים עבור האלבום השמיני של הלהקה ניין אינץ' ניילז.[28][29][30]

ב-11 בינואר 2014, מיק פליטווד הודיע שכריסטין מקווי מצטרפת מחדש לפליטווד מק,[31] והידיעה אושרה ב-13 בינואר. בנוסף נודע כי אלבום חדש נמצא בעבודה וגם סיבוב הופעות.

"On with the Show", סיבוב הופעות בצפון אמריקה, נפתח ב-30 בספטמבר 2014. הכרטיסים ברוב היעדים נמכרו תוך דקות אחדות.

בינואר 2015, בקינגהאם רמז שהאלבום החדש וסיבוב ההופעות עשויים להיות האחרונים של פליטווד מק ושהלהקה תפסיק לפעול ב-2015 או זמן קצר לאחר מכן.[32] מיק פליטווד אמר שהאלבום עומד לקחת כמה שנים, ושהם זקוקים לכך שסטיבי ניקס, שלא ממש רצתה בכך, תתרום לו.[33]

2016–2017: Lindsey Buckingham Christine McVie והופעות קלאסיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2016, פליטווד אמר שבעוד שללהקה יש "כמות עצומה של מוזיקה מוקלטת", סטיבי ניקס כמעט ואינה מופיעה בה. בקינגהאם וכריסטין מקווי, לעומת זאת, תרמו מספר שירים לפרויקט החדש. פליטווד הציע שהפרויקט יהפול לאלבום דואט של כריסטין ולינדזי, שכן הם כתבו יחד עשרות שירים.[34]

בקינגהאם וכריסטין מקווי מופיעים ב-2017

בקינגהאם וכריסטין מקווי הכריזו על אלבום דואט בשם Lindsey Buckingham Christine McVie, הכולל גם את מיק פליטווד וג'ון מקווי.[35] סטיבי ניקס לא השתתפה בו והעדיפה להופיע עם הפריטנדרס. האלבום יצא לאור ב-9 ביוני 2017, וקדם לו הסינגל "In My World".[36]

2018–הווה: פיטורים מפליטווד מק, Solo Anthology וLindsey Buckingham

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הופעת הלהקה בטקס "איש השנה של מיוזיקרס" בינואר 2018, פוטר בקינגהאם מהלהקה.[37] הסיבה המוצהרת הייתה מחלוקת לגבי אופי סיבוב ההופעות שתוכנן ולגבי שילוב חומר חדש במופעים, כפי שבקינגהאם רצה.[38]

בקינגהאם ולהקת הסולו שלו ב-2018

מיק פליטווד והלהקה הופיעו בתוכנית "CBS הבוקר" ב-25 באפריל 2018, ואמרו שבקינגהאם לא ייופיע בסיבוב ההופעות שתוכנן במשך שנה. כשנשאל אם בקינגהאם פוטר, אמר פליטווד: "ובכן, אנחנו לא משתמשים במילה הזו כי אני חושב שהיא מכוערת".[39][40] באוקטובר 2018, בקינגהאם הגיש תביעה נגד פליטווד בגין הפרת חובת נאמנות, הפרת חוזה בעל פה ועוד; התביעה הוכרעה בדצמבר של אותה שנה, ולינדזי אמר שהוא מרוצה מההסדר.

לדברי בקינגהאם, הוא פוטר בעקבות אולטימטום של ניקס: או שהוא יפוטר או שהיא תעזוב. בקינגהאם כעס על מספר דברים שקרו בערב ההופעה במיוזיקרס, כולל על שיר הכניסה (שהיה שיר של ניקס), דבר שהכעיס והעליב את ניקס. מייק קמפבל וניל פין מ-Crowded House נקראו להחליף את בקינגהאם.[37] בקינגהאם הצהיר מאז שהוא יהיה פתוח להצטרף מחדש לפליטווד מק אבל לא צופה שזה אכן יקרה.

באוגוסט 2018, פורסם כי אלבום אוסף שנקרא Solo Anthology: The Best of Lindsey Buckingham ושיתמקד בקריירת הסולו של בקינגהאם מאז 1981 יצא לאור ב-5 באוקטובר 2018, ואחריו יצא בקינגהאם לסיבוב הופעת ברחבי צפון אמריקה.[41] בשנת 2020, בקינגהאם שיתף פעולה עם הקילרס באלבום Imploding the Mirage, וניגן בגיטרה בסינגל הראשון "Caution".[42]

ב-8 ביוני 2021 הכריז בקינגהאם על האלבום השביעי שלו, Lindsey Buckingham. האלבום יצא ב-17 בספטמבר 2021, וסיבוב ההופעות לתמיכה בו התחיל באותו החודש.[43]

בקינגהאם גם התארח באלבום של הלסי מ-2021 – If I Can't Have Love, I Want Power. בקינגהאם הצטרף שוב לקילרס ב-27 באוגוסט 2022, וניגן סולו גיטרה שלו ואת השיר Go Your Own Way של פליטווד מק. בקינגהאם יחד עם הקילרס חברו לג'וני מאר מהסמית'ס כדי לבצע את "Mr. Brightside" בסוף ההופעה.[44]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקינגהאם למד באותו תיכון כמו סטיבי ניקס אבל שנה אחריה. הוא התחיל מערכת יחסים עם ניקס לאחר התפרקות להקת התיכון בה הופיעו. הוא סבל מהתקף של מונונוקלאוזיס זיהומי, אשר עיכב את מעברם ללוס אנג'לס ב-1971.[45] הם הקליטו יחד אלבום לפני שהצטרפו לפליטווד מק ב-1975, ומערכת היחסים ביניהם נגמרה ב-1977. הפרידה תועדה במספר שירים שנכתבו על ידי השניים, כמו "Silver Springs" ו-"Dreams" של ניקס ו-"Go Your Own Way" ו-"Second Hand News" של בקינגהאם.[46][47]

לבקינגהם נולד ילד ראשון, ויליאם גרגורי, עם קריסטן מסנר ב-8 ביולי 1998. בקינגהאם נישא למסנר בשנת 2000, ונולדו להם שתי בנות, לילי בשנת 2000 וסטלה בשנת 2004.[48][49] מסנר היא צלמת ומעצבת פנים.[50]

בקינגהאם עבר ניתוח לב פתוח בפברואר 2019. אשתו קריסטן אמרה כי "ההליך מציל החיים גרם לנזק למיתרי הקול, ולא ידוע אם הוא קבוע או לא". בסופו של דבר הוא החלים.[51]

קריסטן מסנר הגישה בקשה לגירושין מבקינגהם בלוס אנג'לס ב-2 ביוני 2021.[52] מאוחר יותר, בספטמבר, דווח כי בני הזוג "עובדים על נישואיהם".[53]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לינדזי בקינגהאם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Morris Buckingham – Historical records and family trees". Myheritage.com.
  2. ^ Howe, Zoë (13 באוקטובר 2014). Stevie Nicks: Visions, Dreams and Rumours. Omnibus Press. ISBN 9781783231287 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Phil Sutcliffe. "Take it to the Limit". Rockalittle.com. נבדק ב-9 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Anderson, Dennis, "Bears Aquatics Star Tops District", Redwood City Tribune, Redwood, California, June 8, 1962, pg. 10
  5. ^ 1 2 Adelson, Martin E. "Lindsey Buckingham". Fleetwoodmac.net.
  6. ^ "Fleetwood Mac • Lindsey Buckingham • The Band • The Music • The Legacy". Fleetwoodmac.org. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Adelson, Martin E. "Javier Pacheco Question and Answer Session". Fleetwoodmac.net. אורכב מ-המקור ב-16 בפברואר 2018. נבדק ב-7 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Adelson, Martin E. "Fritz". Fleetwoodmac.net. אורכב מ-המקור ב-5 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Harris, Carol Ann (2009). Storms: My Life with Lindsey Buckingham and Fleetwood Mac. A Cappella Books. ISBN 978-1556527906.
  10. ^ "Fritz". The Penguin Biographies. Martin Adelson and Lisa Adelson. אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 1999. נבדק ב-24 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Jackson, Blair (1 בפברואר 2011). "Music: Lindsey Buckingham in Two Worlds". Mix. When I was about 21 some relative I didn't even know left me something like $10,000, so one of the things I did with that money was go out and buy an old Ampex half-inch 4-track—like the kind they recoded Sgt. Pepper's on, I guess. At that time, my dad had this small coffee plant in Daly City [south of San Francisco]—they were coffee roasters—and at night I would go up there with Stevie, and a lot of times just by myself, and work on songs and demos. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ "Q&A; with Lindsey Buckingham". אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2012. נבדק ב-14 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Furman, Leah (2003). Rumours Exposed: The Unauthorized Biography of Fleetwood Mac. Citadel Press. pp. 80–81. ISBN 978-0-8065-2472-6.
  14. ^ Fleetwood, Mick; Bozza, Anthony (באוקטובר 2014). Play On: Now, Then & Fleetwood Mac. New York: Little, Brown And Company. pp. 164, 169. ISBN 978-0-316-40342-9. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Davis, Stephen (1991). My Life and Adventures in Fleetwood Mac. Avon Books. p. 214. ISBN 9780380716166.
  16. ^ "Madness Fades – Lindsey Buckingham, In His Words". 22 בספטמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2007. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Fleetwood: My Life and Adventures with Fleetwood Mac by Mick Fleetwood and Stephen Davis, 1990, William Morrow,מסת"ב 978-0688066475
  18. ^ "The Blue Letter Archives". Bla.fleetwoodmac.net. אורכב מ-המקור ב-9 באפריל 2016. נבדק ב-18 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Greg Kot (14 ביוני 1992). "This Mac Is Back – Page 2". Chicago Tribune. נבדק ב-18 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Stevie Nicks Reveals Why Christine McVie Really Left Fleetwood Mac". Yahoo. The Insider. 20 בנובמבר 2014. נבדק ב-21 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "The 2006–2007 Lindsey Shows". Fmlegacy.com. אורכב מ-המקור ב-25 בפברואר 2012. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Home". Lindsey Buckingham. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Lindsey Buckingham New Album and Live DVD". Your Way to Music. 14 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2011. נבדק ב-27 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Dean Goodman (12 באפריל 2011). "Lindsey Buckingham gearing up for new album, tour". Reuters. נבדק ב-11 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "UK Tour Dates Postponed". Lindsey Buckingham. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2012. נבדק ב-29 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "LINDSEY TAKING HIS SOLO ACT ON THE ROAD STARTING MAY 3 IN SOLANA BEACH, CA". Lindsey Buckingham. אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2013. נבדק ב-15 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Still Going Insane. A Lindsey Buckingham Resource". Fleetwoodmac-uk.com. 3 בדצמבר 2012. נבדק ב-15 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Nine Inch Nails – Copy Of A". nin.wiki (באנגלית). 15 במרץ 2022. נבדק ב-5 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Nine Inch Nails – In Two". nin.wiki (באנגלית). 16 בספטמבר 2019. נבדק ב-5 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Nine Inch Nails – While I'm Still Here". nin.wiki (באנגלית). 16 בספטמבר 2019. נבדק ב-5 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Mick Fleetwood Announces Christine McVie's return to Fleetwood Mac". Fleetwood Mac News. 12 בינואר 2014. נבדק ב-12 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Fleetwood Mac: new album and tour will be our swansong, The Guardian (London), January 2, 2015, Retrieved May 19, 2015.
  33. ^ Fleetwood Mac album may take 'a couple of years' to finish, The Guardian (London), March 10, 2015, Retrieved May 19, 2015.
  34. ^ DeRiso, Nick (3 באוגוסט 2016). "Fleetwood Mac's New Album Is Apparently Being Held Up by Stevie Nicks". Ultimate Classic Rock. נבדק ב-5 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Yoo, Noah (13 בינואר 2017). "Fleetwood Mac's Lindsey Buckingham and Christine McVie Announce New Duets Album". Pitchfork. נבדק ב-13 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Mick Fleetwood: Stevie Nicks Wants To Go Deep On Next Fleetwood Mac Tour". 94.7 WLS. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2017. נבדק ב-31 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 Halperin, Shirley (9 באפריל 2018). "Lindsey Buckingham Leaves Fleetwood Mac". Variety. נבדק ב-9 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Why leaving Fleetwood Mac may be a smart move for Lindsey Buckingham". MSN. אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2018. נבדק ב-10 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Fleetwood Mac Reveals Why Lindsey Buckingham was ousted". CBS This Morning. 25 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Uncle LarryB (25 באפריל 2018), Fleetwood Mac on GMA (OOPS) CBS This Morning – April 2018, אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2021, נבדק ב-3 באוגוסט 2018 {{citation}}: (עזרה)
  41. ^ "Solo Anthology Press Release". Reprise Records.
  42. ^ "Hear the Killers' New Song With Lindsey Buckingham, 'Caution'". Ultimate Classic Rock. 12 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Strauss, Matthew (8 ביוני 2021). "Lindsey Buckingham Announces U.S. Tour and First Solo Album in 10 Years". Pitchfork (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-9 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Kohn, Daniel (28 באוגוסט 2022). "Lindsey Buckingham, Johnny Marr Join The Killers In Los Angeles". SPIN. נבדק ב-28 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ Unterberger, Richie (2016). Fleetwood Mac: The Complete Illustrated History. Voyageur Pres. pp. 82–83. ISBN 978-0760351765.
  46. ^ Mokoena, Tshepo (15 בינואר 2015). "Fleetwood Mac's Stevie Nicks: 'Lindsey Buckingham and I will always be antagonising to each other'". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Jacqueline Edmondson, ed. (3 באוקטובר 2013). Music in American Life: An Encyclopedia of the Songs, Styles, Stars, and Stories That Shaped Our Culture. ABC-CLIO. p. 450. ISBN 9780313393488. {{cite book}}: (עזרה)
  48. ^ McNair, James (1 בספטמבר 2011). "Lindsey Buckingham still working but puts fatherhood first". The National. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Tomorrow's almost here". The Sydney Morning Herald. 18 בפברואר 2004. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Chen, Joyce (17 באפריל 2019). "Fleetwood Mac's Lindsey Buckingham Lists Brentwood Home for $29.5 Million". Architecturaldigest.com. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "Lindsey Buckingham Recovering From Open Heart Surgery". Pitchfork. 8 בפברואר 2019. נבדק ב-17 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Fleetwood Mac Rocker Lindsey Buckingham's Wife Ending Marriage". Tmz.com. 8 ביוני 2021. נבדק ב-17 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Lindsey Buckingham, wife Kristen are 'working on' their marriage three months after filing for divorce". Fox News. 15 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)


פליטווד מק
חברי הלהקה

1967–1970: פיטר גרין • מיק פליטווד • ג'ון מקווי • ג'רמי ספנסר • דני קירוון
1970–1974: בוב וולש • כריסטין מקווי • דייב ווקר • בוב וסטון
1975–1987: סטיבי ניקס • לינדזי בקינגהאם • מיק פליטווד • ג'ון מקווי • כריסטין מקווי
1987 ואילך: ניל פין • מייק קמפבל

אלבומי אולפן Fleetwood Mac (1968) • ‏ Mr. Wonderful • ‏ Then Play On • ‏ Kiln House • ‏ Future Games • ‏ Bare Trees • ‏ Penguin • ‏ Mystery to Me • ‏ Heroes Are Hard to Find • ‏ Fleetwood Mac (1975) • ‏ Rumours • ‏ Tusk • ‏ Mirage • ‏ Tango in the Night • ‏ Behind the Mask • ‏ Time • ‏ Say You Will
אלבומי הופעה Live • ‏ The Dance
אוספים Greatest Hits • ‏ 25 Years – The Chain • ‏ The Very Best of Fleetwood Mac • ‏ 50 Years – Don’t Stop
סינגלים Over My Head • ‏ Rhiannon • ‏ Landslide • ‏ Go Your Own Way • ‏ Dreams • ‏ Don't Stop • ‏ You Make Loving Fun • ‏ Songbird • ‏ The Chain • ‏ Never Going Back Again • ‏ Silver Springs • ‏ Tusk • ‏ Sara • ‏ Hold Me • ‏ Gypsy • ‏ Big Love • ‏ Little Lies • ‏ Everywhere
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לינדזי_בקינגהאם&oldid=39888882"