לדלג לתוכן

לחשים במסופוטמיה

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משנת 2500 לפנה"ס[1] ועד לשנת 100 לפנה"ס[2] נמצאו לוחות בכתב יתדות שומרי ואכדי[2] המתארים לחשים וטקסים, שנועדו ברובם לגרש מחלות או סבל מסוג אחר.[1] את הטקסטים המוקדמים נהוג לחלק לארבע תקופות: התקופה הפרה־סרגונית/טרום־סרגונית (עד 2371 לפנה"ס), התקופה הסרגונית (2316–2371 לפנה"ס), התקופה הנאו-שומרית (2112-2004 לפנה"ס) והתקופה הבבלית הראשונה (1830-1531 לפנה"ס).[1] הן נבדלות זו מזו בעיקר בתוכן ומטרת הלחשים.[3]טקסטים מאוחרים יותר מהאלף הראשון לפנה"ס והמשיכו להיכתב בממלכת אשור ובבל החדשה. הם מגיעים מאתרים כמו בבל, ארך (אורוכ), חרן, אשור ונינווה, ונמצאו בעיקר בספריית אשורבניפל.[4]

ההגדרה המקובלת היום למאגיה בתרבויות מסופוטמיה היא טקסים המתייחסים לצרכים פרטיים של בני אדם, כמו טיפול במחלות והגשמת תשוקות, והיא נחשבת לחלק לגיטימי מהדת.[2]

לחשים באלף השני והשלישי לפנה"ס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהתקופה הפרה-סרגונית נמצאו לחשים בעיקר להקלה על לידה ולסילוק מחלות. מתקופת בבל הראשונה נמצאו בנוסף לחשי אהבה, ניצחון במלחמה ופתירת בעיות חקלאיות.[1] הלחשים נחשבים לחלק מקבוצת הטקסטים הספרותיים, ומתוכם הם היחידים ללא התייחסות למחבר, מה שמדגיש את השתייכותם בעיני מחבריהם למישור השמיימי.[5]

הלחשים המוקדמים מייחסים את המחלות והמזל הרע אשר הם אמורים לרפא להתערבות אלים, אך לא ברור מתוכם מה הגורם לכך והאם ההתערבות נתפסה כעונש או כהתערבות שרירותית. אי בהירות זו נראית גם בקינות שומריות על ערים שנחרבו. לעומת זאת כתובות מלוכה אחרות מהתקופה הפרה-סרגונית מתארות התערבות אלים שכזו כעונש, ולכן ניתן לשער ששתי התפיסות רווחו באותה התקופה.[6]

חלק מהלחשים כללו תיאורים ציוריים, כך למשל שבר חרס מבבל הראשונה מתאר בשומרית אישה המתקשה ללדת, ומשווה בין העובר לסירה השטה במים, כאשר מסייעות לה האלות נינחורסג ואיננה.[7]

לחשים באלף הראשון לפנה"ס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע הטקסים באלף הראשון לפנה"ס נקרא אשיפו (āšipu), אשף או מגרש שדים.[8] יש להבחין בינו לבין רופא, אסו (āsû), שהשתמש בעשבים, חוקנים ותחבושות. האשף היה אחראי על סילוק מחלות וכוחות עוינים כגון רוחות רפאים ושדים, ולעיתים סיפק קמעות מגינים מפני תקיפות נוספות. הוא נתפס ככוח חיובי[9] ועבד, לרוב, עבור לקוחות פרטיים.[8] הוא השתייך לצוות המקדש וייתכן שלמעמד הכהונה ממש, וככל הנראה גם הוא וגם לקוחותיו השתייכו למעמד הגבוה.[8] חלק מהטקסים היו מורכבים וארוכים, וחלקם קצרים ופשוטים, ולרוב נכחו בהם רק האשף והלקוח.[8]

נושאי הטקסים התייחסו רבות למחלות וריפוין,[10] אך היו מגוונים וכך למשל ממצא מבבל המשויך למאה הרביעית לפנה"ס מכיל לחש לגרימת חלומות נבואיים.[11]

הלחשים כללו גם אלמנטים מילוליים וגם אלמנטים טקסיים פיזיים, ונמשכו בין מספר שעות למספר ימים.[8] האלמנטים המילוליים הכילו גם לחשים וגם תפילות. הם כללו חזרה על ביטויים, והתפילות פנו לא רק לאלים הפרסונליים אלא גם לכוחות טבע כלליים כמו מים ואש, ולעיתים אף לרשע עצמו, בדרישה שיסתלק או ישמד. האלמנטים הטקסיים כללו הבערת קטורת, השמדת חפצים סמליים, קשירת ופרימת חבלים, הצעת מנחות לאלים וכן שימוש בקמעות וחפצי מגן.[12]

כישוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוח כישוף, השלישי מסדרת לוחות ה"מקלו". כיום במוזיאון הבריטי

בניגוד לתרבויות המערב המאוחרות יותר, מאגיה נחשבת לדבר חיובי ולחלק מהדת, ולכן יש להבחין בינו לבין כישוף, שהוא שלילי ובעל מטרות עוינות.[13]

מכשפים היו אנשים ובעיקר נשים שהואשמו בגרימת מחלות ונזק בזדון. זכר נקרא כשפו (kaššāpu) ונקבה כשפתו (kaššaptu).[14] האשף[דרושה הבהרה] והמכשפה היו אויבים, אך השתמשו בטכניקות דומות בטקסיהם.[14] המכשפות מתוארות בעיקר בטקסט "מקלו" (Maqlû) "שרפה", שהוא הטקסט המסופוטמי הארוך והחשוב ביותר כנגד מכשפות, המתאר אותן כיצורים דמוניים ושליליים.[15] הטקסט מכיל שמונה לוחות,[16] והוא כולל לחשים רבים שמטרתם לסלק מכשפות, אשר ייתכן שמהווים למעשה לחש אחד ארוך.[15] מקור חלק מהטקסטים מראשית האלף השני לפנה"ס מבבל הראשונה, חלק גדול יותר מגיע מסוף האלף השני מאשור, אך חלק הארי נכתב באלף הראשון לפנה"ס, בעיקר בנינווה אך גם בכלח, חוזירינה, אורוכ, אור, בבל, סיפר וניפור.[17]

הטקס התרחש לאורך לילה אחד לתוך הבוקר שלאחריו, בסוף חודש אבו, הוא חודש אב, אז על פי האמונה רוחות נדדו בין השאול לבין העולם הגשמי. הוא מוזכר במכתב מאת הקוסם נבו-נדין-סומי למלך אסרחדון בשנת 670 לפנה"ס.[18] במהלך הטקס, הקוסם ניסה לאחד בין גוף המכשפה האנושי לבין שד, וכך לסלק אותה באמצעות אותם טקסי גירוש שדים שהשתמש בהם בכל טקס אחר. על פי האמונה כוחן של המכשפות הגיע מרוחות רפאים ושדים, הן זימנו יצורים אלה עבור כישופיהן, ואף היו עשויות להפוך לרוח רפאים לאחר המוות. כל זאת עשוי להסביר את המיזוג הטקסי בין גוף המכשפה האנושי לבין שד.[19] לאורך ה"מקלו", מכשפות נידונות להורג אך לא לקבורה, ויש לשרוף את גופתן או להאכיל אותן לחיות, ובכך למנוע מהן להפוך לרוח רפאים.[20]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Abusch, Tzvi. Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002)
  • Abusch, Tzvi, The Witchcraft Series Maqlû (Atlanta: SBL Press, 2015)
  • Cunningham, Graham. Deliver Me from Evil: Mesopotamian Incantations 2500-1500 BC (Rome: Editrice Pontificio Istituto biblico, 2007)
  • Farber, Gertrud. "Another Old Babylonian Childbirth Incantation", from: Journal of Near Eastern Studies, vol. 43 (1984) pp. 311-316
  • Finkel and Seymour, "Daniel The seer" from Babylon (Oxford University Press, 2008), pp. 155-160
  • Duane E. Smith, The Divining Snake: Reading Genesis 3 in the Context of Mesopotamian Ophiomancy, Journal of Biblical Literature 134, 2015, עמ' 31–49 doi: 10.15699/jbl.1341.2015.2757

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 Graham Cunningham, Deliver Me from Evil: Mesopotamian Incantations 2500-1500 BC (Rome: Editrice Pontificio Istituto biblico, 2007) p. 1
  2. ^ 1 2 3 Tzvi Abusch, The Witchcraft Series Maqlû (Atlanta: SBL Press, 2015), p. 1
  3. ^ Graham Cunningham, Deliver Me from Evil: Mesopotamian Incantations 2500-1500 BC (Rome: Editrice Pontificio Istituto biblico, 2007) p. 2
  4. ^ Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 4
  5. ^ Graham Cunningham, Deliver Me from Evil: Mesopotamian Incantations 2500-1500 BC (Rome: Editrice Pontificio Istituto biblico, 2007) p. 5
  6. ^ Graham Cunningham, Deliver Me from Evil: Mesopotamian Incantations 2500-1500 BC (Rome: Editrice Pontificio Istituto biblico, 2007) p. 101
  7. ^ Gertrud Farber, "Another Old Babylonian Childbirth Incantation", from: Journal of Near Eastern Studies, vol. 43 )1984( p. 311
  8. ^ 1 2 3 4 5 Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 5
  9. ^ Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 6
  10. ^ Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 4-5
  11. ^ Irving Finkel and Micheal Seymour, "Daniel The seer" from: I.L. Finkel and M. J. Seymour (editors), Babylon (Oxford University Press, 2008), p. 156.
  12. ^ Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 6.
  13. ^ Tzvi Abusch, The Witchcraft Series Maqlû (Atlanta: SBL Press, 2015), p. 1.
  14. ^ 1 2 Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 7.
  15. ^ 1 2 Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 15.
  16. ^ Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 163.
  17. ^ Tzvi Abusch, The Witchcraft Series Maqlû (Atlanta: SBL Press, 2015), p. 3.
  18. ^ Tzvi Abusch, The Witchcraft Series Maqlû (Atlanta: SBL Press, 2015), p. 4.
  19. ^ Tzvi Abusch, Mesopotamian Witchcraft: Toward History and Understanding of Babylonian Witchcraft Beliefs and Literature (Leiden: Brill Styx, 2002), p. 20.
  20. ^ Tzvi Abusch, The Witchcraft Series Maqlû (Atlanta: SBL Press, 2015), p. 4-5.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לחשים_במסופוטמיה&oldid=39206880"