לואיג'י לוקני
 | |
| לואיג'י לוקני לאחר מאסרו | |
| לידה |
22 באפריל 1873 פריז, צרפת  |
|---|---|
| התאבד |
19 באוקטובר 1910 (בגיל 37) ז'נבה, שווייץ |
| מדינה |
צרפת, ממלכת איטליה |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
  | |
לואיג'י לוקני (באיטלקית: Luigi Lucheni; 22 באפריל 1873 - 19 באוקטובר 1910) היה אנרכיסט איטלקי אשר רצח את אליזבת, קיסרית אוסטריה (המכונה בדרך כלל "סיסי").
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקני היה בנה של לואיג'ייה לוקני, אשר הרתה אותו בגיל 18 מחוץ לנישואים[1]. לואיג'ייה נסעה לפריז וילדה שם את בנה, ולאחר מכן חזרה בחשאי לפארמה והותירה אותו בבית יתומים. לאחר מכן היא הפליגה לארצות הברית ומעולם לא יצרה קשר עם בנה. בגיל תשע החל לוקני לעבוד כפועל במסילת הברזל האיטלקית. כשהתבגר, עבד בעבודות מזדמנות ובגיל 20 התגייס לגדוד פרשים בצבא המלכותי האיטלקי ולחם בהצטיינות במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה. הוא פרש מהצבא ב-1897 בדרגת קורפורל (רב"ט).
לאחר שחרורו הפך לשלישו של מפקדו לשעבר, הנסיך ד'ארגונה. לאחר שהנסיך דחה את בקשתו להעלאת שכרו, התפטר לוקני. בהיעדר פרנסה אחרת, הוא ניסה לחזור לעבודה, אך הנסיך ראה בו בלתי ממושמע וסירב לקבלו לעבודה בשנית. הוא היגר לשווייץ והתיישב בלוזן, שם החל לקרוא חוברות ועיתונים מהפכניים ואנרכיסטיים. הוא התרשם ממאמרים אשר טענו שהחברה הבורגנית מושחתת מבפנים, וכי דרוש מעשה אחד גדול שיזעזע את העולם ויפיל אותה סופית[2]. לוקני השתתף בכנסים של אנרכיסטים איטלקים אשר דנו בדמויות שונות שניתן לרצוח כדי לעורר רעש בעולם. הקורבן המועדף היה אומברטו הראשון, מלך איטליה. לוקני עצמו התוודה פעם באוזני חבר "הייתי רוצה להרוג מישהו! אבל זה חייב להיות מישהו חשוב כדי שיכתבו על כך בעיתונים."[3]
הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת ספטמבר 1898 נפצע לוקני במהלך עבודתו כפועל בניין, והובא לבית החולים בלוזאן. בבית החולים גמלה בו ההחלטה לרצוח את הנסיך פיליפ, דוכס אורליאן, אשר היה אמור לבקר בז'נבה. משנודע לו שהנסיך ביטל את ביקורו בז'נבה, החליט לרצוח את הדמות המלכותית הראשונה שתזדמן לו. בעיתונים הוא קרא שאליזבת, קיסרית אוסטריה ומלכת הונגריה (אשר נודעה בכינוי "סיסי"), אשתו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה, אמורה לבקר בז'נבה אצל חברתה הברונית אדולף דה רוטשילד, אשר התגוררה בווילה ליד אגם ז'נבה[4]. הוא החליט לרצוח אותה במקום. זמן קצר לאחר שעזב את בית החולים, פנה שרת בבית החולים למשטרת שווייץ לאחר שמצא בין חפציו של לוקני פנקס שכלל שירים אנרכיסטיים וציור של אלה אשר עליה נכתב "אנרכיה" ומתחתיה "עבור אומברטו הראשון". משטרת שווייץ לא מצאה בדיווח זה סיבה מספקת למעקב או למעצר[1].
לוקני רצה לקנות סכין, אך לא היו לו 12 הפרנקים הדרושים לכך. לפיכך הוא לקח פצירה ישנה, ולאחר שהשחיז אותה בקפידה חיבר אותה לידית עשויה מפיסת עץ הסקה. ב-9 בספטמבר 1898 ביקרה הקיסרית אצל הברונית רוטשילד, ולמחרת התכוונה לעלות על ספינת מעבורת לכיוון העיר מונטרה בצדו המזרחי של האגם. הקיסרית הייתה מרדנית מטבעה, ונהנתה מתשומת הלב של האוכלוסייה. לפיכך היא הסתובבה ברחוב לאורך אגם ז'נבה ללא שומרי ראש, אלא רק עם בת הלוויה שלה הרוזנת אירמה סטרי. לוקני המתין לה בהמשך הרחוב, ולאחר שהבחין בה מתקרבת, רץ לכיוונה, ולאחר שהציץ לרגע מבעד לשמשייתה כדי לוודא את זהותה, נעץ את הפצירה היישר בלבה. בשל המחוך ההדוק שלה, הקיסרית כלל לא הבינה שנפגעה. ובעוד לוקני ממהר להימלט, היא קמה מהרצפה ומיהרה לעלות לספינתה. הספינה החלה להפליג, אולם לפתע פלטה הקיסרית "מה קרה לי?" ואיבדה את הכרתה. מיד הבינו אנשי הצוות שהקיסרית פצועה ומיהרו לחזור[5]. היא נישאה חזרה לבית המלון שלה על גבי אלונקה, ובשעה 2:10 קבעו הרופאים את מותה.
כאשר נודע לקיסר פרנץ יוזף על מותה של אשתו, הוא לקה בשבץ. הוא לא התאושש ממותה כל ימי חייו, ונהג לומר לעיתים קרובות: "אף אחד לא יכול לדעת כמה אהבתי אותה"[5]. הקיסרית הייתה פופולרית בקרב כל השכבות בווינה, ומותה הכה באבל את האימפריה האוסטרו-הונגרית כולה.
בעקבות רציחתה של הקיסרית, כונסה ברומא בין 24 בנובמבר ל-21 בדצמבר של אותה שנה ועידה בינלאומית למלחמה באנרכיזם.
גורלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוקני מיהר להימלט, ובדרכו השליך את הנשק לפתח אחד הבתים. הוא נתפס על ידי שני נהגי מוניות ומלח, ולאחר מכן נעצר בידי שני ז'נדרמים. עובר אורח צילם אותו נלקח מהאזור בידי הז'נדרמים. בתצלום הוא נראה צועד בראש מורם, כשחיוך של שביעות רצון מרוח על פניו. בתחנת המשטרה הוא תיאר בפרוטרוט את כל מעשיו והכנותיו, וכאשר סיפרו לו שהקיסרית מתה, הוא יכול היה להגיד רק "מאושר"[3]. הוא הדגיש שוב ושוב שהוא פעל על דעת עצמו ולא כחלק מקבוצה. כאשר נשאל מדוע עשה זאת, השיב: "כחלק מן המלחמה נגד העשירים והמיוחסים... הבא בתור הוא אומברטו"[6]. מאוחר יותר מצא שרת מקומי את כלי הנשק של לוקני. בתחילה הוא סבר שהוא שייך לפועל מקומי, ולפיכך לא הביא אותו למשטרה אלא רק יום לאחר מכן. הכלי מוצג כיום ב"מוזיאון סיסי" בווינה. חודו נשבר כאשר לוקני השליך אותו.
מתא כלאו כתב לוקני מכתבים לעיתונות ולנשיא שווייץ, ופרש בהם את משנתו האנרכיסטית וניבא נבואות זעם על גורלו של מוסד המדינה. על מכתבים אלו נהג לחתום "לואיג'י לוקני, אנרכיסט, ואחד המסוכנים ביותר שבהם."[3] למעבידתו לשעבר, הנסיכה ד'ארגונה, כתב: "אף פעם בחיי לא חשתי סיפוק כמו עכשיו... הבהרתי לעולם כי לא רחוק היום שבו שמש חדשה תזרח על כל בני האדם באשר הם". כמו כן הוא טען ש"המקרה שלי דומה לפרשת דרייפוס"[3].
בהיעדר הסכם הסגרה בין שווייץ ואוסטריה לא הוסגר לוקני לידי האוסטרים[7]. לוקני השתוקק למות מות קדושים ולקבל פרסום נרחב, ולפיכך ביקש להישפט בקנטון לוצרן אשר בו היה עונש מוות. אולם בקשתו נדחתה והוא נשפט למאסר עולם בקנטון ז'נבה. לוקני ערער על פסק הדין אך משך את הערעור[8]. בשנת 1900 הוא תקף את סוהריו והושם בצינוק[9][10]. ב-19 באוקטובר 1910, כעבור יותר משתים-עשרה שנות מאסר, רב לוקני עם אחד מסוהריו, ולפיכך נשלח לבידוד לפרק זמן קצוב. הוא תלה את עצמו בחגורתו[11]. גופתו שימשה לבדיקות מעבדה, וראשו נשמר בצנצנת באוניברסיטת ז'נבה. ב-1985 הועבר הראש למוזיאון בווינה, וב-2000 נקבר בבית הקברות המרכזי בווינה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיג'י לוקני, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ברברה טוכמן, המגדל הגאה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1998. עמ' 124.
- ^ ברברה טוכמן, המגדל הגאה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1998. עמ' 124-125.
- ^ 1 2 3 4 ברברה טוכמן, המגדל הגאה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1998. עמ' 125.
- ^ Caroline Julie Anselme (Julie) von Rothschild (1830-1907), באתר ארכיון משפחת רוטשילד
- ^ 1 2 תמירה צדקיהו-חסון, טיול באירופה בעקבות הנסיכה סיסי, באתר GoTravel.
- ^ אומברטו הראשון אכן נרצח שנתיים מאוחר יותר בידי האנרכיסט גאטנו ברשי
- ^ מות הקיסרית, מחזיקי הדת, 16 בספטמבר 1898
- ^ חדשות שונות (גענף), מחזיקי הדת, 2 בדצמבר 1898
- ^ תלגרמות של הצפירה, גענף 13, הצפירה, 26 בפברואר 1900
- ^ חדשות שונות (גענף), מחזיקי הדת, 9 במרץ 1900
- ^ רוצחה של הקיסרית האוסטרית, הצפירה, 21 באוקטובר 1910