גאטנו ברשי
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1869 Coiano, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| התאבד |
22 במאי 1901 (בגיל 31) סנטו סטפנו, ממלכת איטליה |
| מדינה |
ממלכת איטליה |
  | |
גאטנו ברשי (באיטלקית: Gaetano Bresci; 10 בנובמבר 1869 - 22 במאי 1901) היה אנרכיסט איטלקי אשר רצח את אומברטו הראשון, מלך איטליה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברשי נולד ב-10 בנובמבר 1869 בפראטו, טוסקנה. בגיל צעיר היגר עם הוריו מאיטליה לארצות הברית. המשפחה התיישבה בפטרסון (ניו ג'רזי), אשר שם הייתה קהילה גדולה של איטלקים. ברשי עבד לפרנסתו כאורג משי. הוא היה פעיל בקבוצה אנרכיסטית איטלקית, והיה ממייסדיו של עיתון אנרכיסטי בשפה האיטלקית בפטרסון. הוא הכיר גם את אמה גולדמן.
מאז ומתמיד נתפס אומברטו הראשון, מלך איטליה, בעיני האנרכיסטים האיטלקים כרודן מדכא, ונמצא בראש רשימת המועמדים לחיסול של מתנקשיהם.[1] ב-1897 ניסה נפח אנרכיסטי בשם פייטרו אצ'ריטו (Pietro Acciarito) לדקור את המלך אולם החטיא כחוט השערה. המלך העיר במשיכת כתפיים "אלה הם סיכוני המקצוע".[2] שנה לאחר מכן פרץ משבר לחם במדינה, והמונים צעדו אל מילאנו בניסיון לעורר את המלך לתקן את המצב. המלך הורה לגנרל פיורנצו באבא בקאריס לדכא את המהומות. באבא בקאריס ציווה על המפגינים לעזוב את העיר, ומשסירבו הורה לאנשיו לפתוח באש. החיילים הרגו כמה עשרות אנשים ופצעו כמה מאות. המלך החמיא לבאבא בקאריס על "ההגנה האמיצה של בית המלוכה" והעניק לו עיטור גבורה. בשל כך גמלה בברשי ההחלטה להרוג את המלך.
הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברשי השיג אקדח בפטרסון (לא ברור בדיוק כיצד). הוא התאמן בירי בחורשה בעוד אשתו ובתו בת השלוש קוטפות פרחים בקרבת מקום.[3] הוא לקח הלוואה מהעיתון, אם כי לא סיפר לשם מה הוא זקוק לה. הוא הפליג בספינה ללה האבר שבצרפת. ההלוואה הספיקה לו גם לכרטיס רכבת לאיטליה.
ב-29 ביולי 1900 חילק המלך פרסים מתוך כרכרתו למשתתפי תחרויות אתלטיקה במעון הקיץ המלכותי שבמונצה, ליד מילאנו. ברשי התקרב אליו עד למרחק של פחות משני מטרים, וירה בו ארבע פעמים (באקדח בעל חמישה כדורים). המלך נעץ בו מבט של תוכחה לרגע, ואז נפל על כתף שלישו, לחש לרכבו "אוואנטי!" ("קדימה!") ונפח את נשמתו.[4] על פי תיאורים של עדי ראייה, ברשי "הניף בארשת ניצחון את נשקו המעלה עשן", לפני שנתפס. אנדרטה הוקמה במקום שבו ברשי ירה.
גורלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעשהו של ברשי הוצג בעיתונות כהתנקשות מאורגנת שתוכננה בקפדנות בידי האנרכיסטים בפטרסון. שמועות שרווחו טענו שברשי למעשה נבחר בהגרלה מבין רבים אחרים. עם זאת, למרות שיש רמזים מסוימים שאכן הייתה זו מזימה מתוכננת, הדבר אינו ודאי.[4] פדרו אסטווה, העורך של העיתון האנרכיסטי בפטרסון, טען בפני למעלה מאלף איש שהתכנסו בפטרסון כדי להפגין תמיכה בברשי כי לא הייתה שום מזימה מתוכננת: "איננו צריכים לחרוש מזימות או לשאת נאומים, אם אתה אנרכיסט ברור לך מה עליך לעשות, ואתה עושה זאת באופן אישי ועל דעת עצמך". לכתבים זרים הסביר אסטווה: "הוא לא היה משוגע די הצורך כדי לצפות שבעקבות מעשהו תוחלף הממשלה, אבל באיזה אופן אחר היה יכול להביא לידיעת העם האיטלקי שקיים בעולם כוח הקרוי אנרכיה?"[3]
ברשי נשפט, ויוצג בידי עורך הדין האנרכיסטי פרנצ'סקו סבריו מרלינו (Francesco Saverio Merlino). מכיוון שעונש המוות באיטליה בוטל, הוא נידון למאסר עולם באי סנטו סטפנו (Santo Stefano Island) ליד ונטוטן (Ventotene) אשר אליו נשלחו אנרכיסטים רבים נוספים. את שבע השנים הראשונות נגזר עליו לעשות בבידוד. חבריו שלחו לו מכתב איחולים לתאו, ונשאו את תמונתו על כפתורים שהוצמדו לדשי בגדיהם.[3] כעבור זמן קצר ב-22 במאי 1901 הוא נמצא מת בכלאו. הטענה הרשמית הייתה שהוא התאבד, אם כי יש הטוענים שהוא נרצח בידי שומריו. בקרארה הוצבה אנדרטה לזכרו. למעשהו של ברשי הייתה השפעה רבה על האנרכיסט ליאון צ'ולגוש, אשר לקח למיטתו את גזרי העיתון שדנו בו, ובאותה שנה רצח את נשיא ארצות הברית ויליאם מקינלי.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ברברה טוכמן, המגדל הגאה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1998. עמ' 124.
- ^ ברברה טוכמן, המגדל הגאה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1998. עמ' 126.
- ^ 1 2 3 4 ברברה טוכמן, המגדל הגאה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1998. עמ' 128.
- ^ 1 2 ברברה טוכמן, המגדל הגאה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1998. עמ' 127.