אליזבת, נסיכת בוואריה

אליזבת, קיסרית אוסטריה
Elisabeth von Österreich
	אליזבת, קיסרית אוסטריה
לידה	24 בדצמבר 1837; מינכן, בוואריה
נרצחה	10 בספטמבר 1898 (בגיל 60); ז'נבה, שווייץ
שם מלא	אליזבת אמליה יוג'יני
שם לידה	Elisabeth Amalie Eugenie in Bayern
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום קבורה	וינה, אוסטריה
בן זוג	פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה
שושלת בית ויטלסבאך
אב	מקסימיליאן יוזף, דוכס בבוואריה
אם	לודוביקה, נסיכת בוואריה
צאצאים	ראו בהמשך
פרסים והוקרה
	הוורד המוזהב; מסדר המלכה מריה לואיסה; מסדר אליזבת הקדושה ;

המונח "אליזבת מבוואריה" מפנה לכאן. לערך העוסק במלכת צרפת במאה ה-14, ראו איזבו מבוואריה.

אליזבת, קיסרית אוסטריה (בגרמנית: Kaiserin Elisabeth von Österreich;‏ 24 בדצמבר 1837 – 10 בספטמבר 1898) הייתה דוכסית מממלכת בוואריה לבית ויטלסבאך. בת דודתו ולימים אשתו של הקיסר האוסטרי מבית הבסבורג, פרנץ יוזף. הייתה מוכרת בכינויה "סיסי".

אליזבת נולדה במינכן, בוואריה כבת למשפחת המלוכה הבווארית, בית ויטלסבאך. בעקבות נישואיה, בשנת 1854, בהיותה בת 16 בלבד, אליזבת נשאה בתואר קיסרית אוסטריה. אליזבת התקשתה להסתגל לחיי החצר האוסטרית הנוקשים. לידתו של בנה, רודולף, שיפרה את מעמדה בחצר, אך בריאותה נפגעה מהלחץ. היא נהגה לבקר בהונגריה לעיתים קרובות בשל האווירה הרגועה יותר. היא פיתחה קשר עמוק להונגריה וסייעה להביא לאיחוד האוסטרו–הונגרי ב-1867 ובעקבות כך נשאה גם בתואר מלכת הונגריה.

התאבדותם של רודולף ופילגשו בשנת 1889 זעזעה את סיסי, ממנה היא מעולם לא התאוששה לחלוטין. היא פרשה מתפקידיה בחצר וטיילה רבות, לעיתים קרובות ללא ליווי משפחתה. בשנת 1890, היא בנתה את ארמון אכיליון באי היווני קורפו, ששימש לה כמקלט. היא פיתחה אובססיה לשמירה על גזרתה ויופייה, הקפידה על תזונה מגבילה ולבשה מחוכים הדוקים במיוחד.

אליזבת סיימה את חייה באופן טרגי בשנת 1898 כאשר נרצחה על ידי המתנקש האיטלקי לואיג'י לוקני ממניעים אנרכיסטיים.

ילדותה ושנותיה המוקדמות

אליזבת נולדה ב-24 בדצמבר 1837 בארמון מקס בעיר מינכן. היא הייתה בתם של מקסימיליאן יוזף, דוכס בבוואריה וללודוביקה, נסיכת בוואריה, בתם של מקסימיליאן הראשון יוזף, מלך בוואריה ושל קרולינה מבאדן . אחות אמה של סיסי, הארכי-דוכסית סופי, נישאה לפרנץ קרל, ארכידוכס אוסטריה, ארכידוכס מבית הבסבורג, והייתה אמו של פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה.

משחר ילדותה כונתה בשם "סיסי". בילדותה, היא בילתה שעות רבות ברכיבה על סוסים ובטיולים ביערות שסביב טירת פוסנהופן, מקום מגורי המשפחה בקיץ. השפעה משמעותית על אישיותה של אליזבת הייתה דמותו של אביה, שהיה ידוע באהבתו לאומנויות ובגישתו הליברלית יחסית. הוא עודד את ילדיו לפתח חשיבה עצמאית ולהתעניין בעולם שמחוץ לחצר המלוכה. מאמה, לעומת זאת, הייתה מחמירה יותר וניסתה להכין את בנותיה לתפקידיהן העתידיים כנסיכות. בבסיס חינוכה עמדו לימודי השפות. אליזבת שלטה בגרמנית, שפת אמה, אך למדה גם צרפתית ואנגלית ברמה גבוהה. בהמשך חייה, היא הרחיבה את ידיעותיה גם ליוונית והונגרית, מה שסייע לה בתפקידיה המלכותיים העתידיים. לצד השפות, היא קיבלה חינוך מעמיק בהיסטוריה אירופאית, ספרות קלאסית ומודרנית, ואמנויות יפות.

שנות נישואיה לקיסר ומשפחתה

הזוג נפגש לראשונה באוגוסט 1853, כאשר אליזבת הייתה בת 15 בלבד. למרות שפרנץ יוזף היה מיועד להתחתן עם אחותה הגדולה של אליזבת, הלנה, הוא התאהב באליזבת ממבט ראשון. הנישואים נערכו ב-24 באפריל 1854 בווינה, בטקס מפואר. מתחילתם נקלעו חיי הנישואין לקשיים כאשר אליזבת התקשתה להסתגל לחיי החצר הנוקשים ולפרוטוקול המחמיר.^[1] יחסיה עם חמותה, הארכידוכסית סופי, היו מתוחים, כאשר סופי ביקרה את התנהגותה ואת חוסר ניסיונה של אליזבת. למרות זאת, אליזבת הצליחה בהדרגה לבסס את מעמדה ולרכוש את אהדת העם. היא השתדלה להמעיט באירועי חצר ובילתה את רוב זמנה כפי שנהגה לפני נישואיה.

מנישואיה לפרנץ יוזף, קיסר אוסטריה נולדו ארבעה ילדים:

סופיה, ארכידוכסית אוסטריה (1855–1857)
גיזלה, ארכידוכסית אוסטריה (1856–1932)
רודולף, נסיך הכתר האוסטרי (1858–1889)
מריה ולריה, ארכידוכסית אוסטריה (1868–1924)

הארכי-דוכסית סופי, שהייתה דמות דומיננטית בארמון ולמעשה המושלת שמאחורי הקלעים, לקחה לידיה את חינוכן של הבנות. היא אף העניקה להן את שמותיהן, כשהיא קוראת לבת הבכורה על שמה. לסיסי לא הותר לטפל בהן והן נמסרו להשגחתן של מטפלות ומחנכות שבהן בחרה הארכי-דוכסית סופי. לאחר שסיסי התעקשה שהבנות יתלוו אליה באחת מנסיעותיה עם הקיסר, והתינוקת סופי בת השנתיים מתה ממחלה, האשימה אותה אימו של הקיסר במות הילדה וניתקה ממנה עוד יותר את גיזלה, הבת השנייה. בשנת 1858 נולד הבן רודולף, והקיסר זכה ביורש עצר. עם זאת יחסיה של סיסי עם רודולף היו מורכבים.

לאחר מותה של בתה, סופיה, סיסי שקעה באבל עמוק וסירבה לאכול במשך ימים. התנהגות זו חזרה על עצמה בתקופות מאוחרות יותר של מלנכוליה ודיכאון. התקפי העצבים, תרופות הצום, משטר הפעילות הגופנית המוגזם והשיעול התכוף, תרמו להידרדרות בבריאותה. באוקטובר 1860, דווח כי היא סובלת לא רק מאנמיה, אלא גם מתשישות פיזית. הרופא ג׳וסף שקודה חשש כי היא סובלת משחפת וייעץ לה לשהות במדיירה.^[2] באותה תקופה, נפוצו שמועות בחצר המלוכה כי פרנץ מנהל רומן עם שחקנית. אליזבת ניצלה את ההזדמנות ונסעה להתבודד למשך החורף, הרחק מבעלה וילדיה. שישה חודשים לאחר שובה לווינה, היא שוב חוותה התקפי שיעול וחום. היא כמעט ולא אכלה וסבלה מנדודי שינה. ייתכן כי מחלותיה של אליזבת היו בעיקר פסיכוסומטיות, שכן מצבה השתפר כשהייתה רחוקה מבעלה ומחובותיה. עם זאת, הרגלי האכילה שלה תרמו בוודאי גם לבעיות הפיזיות מהן סבלה. בשנת 1862, לאחר שנה שלא ביקרה בווינה, בדק אותה רופא המשפחה שלה וצפה באנמיה חמורה וסימנים של צפדינה. רגליה היו נפוחות עד כדי כך שהיא התקשתה ללכת. היא נסעה לבאד קיסינגן לטיפול, והתאוששה במהירות, אך במקום לשוב לווינה, בחרה לבלות זמן נוסף עם משפחתה בבוואריה. כשחזרה לבסוף לווינה, זמן קצר לפני יום הולדתו של בעלה, היא סבלה מיד ממיגרנה חזקה והקיאה מספר פעמים בדרך. אירוע זה עשוי לתמוך בטענה כי חלק מתלונותיה היו קשורות ללחץ ובעיות פסיכוסומטיות.^[3]

למרות האהבה הראשונית בין אליזבת ופרנץ יוזף, נישואיהם ידעו עליות ומורדות. אליזבת, שהייתה אישה עצמאית, התקשתה להתמודד עם המגבלות של תפקידה המלכותי. היא נהגה לצאת למסעות ארוכים ברחבי אירופה, לעיתים ללא בעלה, מה שעורר ביקורת בחצר. למרות המתחים, פרנץ יוזף נשאר מסור לאשתו עד יום מותה.

בקסמה הרב ובחן שלה הפכה סיסי לאהובת האצולה האוסטרית, אך בחיי הנישואין שלה לא חל שיפור. היא החלה להסתגר יותר ויותר, והפנתה את רוב מרצה לעיסוקים בנפרד מבעלה. בשלב זה היה מעמדה של סיסי בחצר המלוכה איתן. היא העמידה יורש לקיסר, והצליחה במאמציה להביא לאיחוד בין הונגריה לאוסטריה. בשנת 1868 נולדה ביתה הרביעית, הנסיכה מריה ואלריה, אשר אותה כבר הורשתה לגדל בעצמה. אף על פי שהקיסר אהב אותה מאוד, ואף כתב לה מכתבי אהבה בנסיעותיה והשתדל למתן את היחס של אימו כלפיה, הלכו נישואיהם מדחי אל דחי. את הבקרים החלה בסידור שערה, מטלה שארכה כמה שעות, ובזמן זה היא למדה שבע שפות, בין היתר יוונית עתיקה ומודרנית, והונגרית, וכן קראה וכתבה שירה.

התאבדות בנה

סיסי ראתה בבנה היחיד, נסיך הכתר רודולף, את בן דמותה, ולמרות שלא הורשתה לגדל אותו כרצונה בכל זאת הרגישה קרובה אליו. לאחר שנכפו על בנה נישואים שבהם לא רצה עם סטפני, נסיכת בלגיה, הוא חי בנפרד מאשתו, ולבסוף התאבד יחד עם פילגשו, הברונית מרי וטסרה. פרשת מות בנה זעזעה את סיסי.

גם קודם חייתה בנפרד מבעלה, לרוב מחוץ לאוסטריה, במקומות שונים באירופה, באיי מדיירה, ובוונציה. כעת הקימה לעצמה ארמון באי קורפו (קירקרה), וקראה לו "אכיליון", על שם סיפורו של אכילס, שבו זיהתה דמיון לבנה. הקיסר שמר על קשר מכתבים עמה, אך היא שבה לווינה רק לעיתים רחוקות. מראשית שנות ה-70 של המאה ה-19 נהייתה יותר רצינית ועצובה, והקדישה את עצמה למעשי צדקה וחסד^[4]. היא הסתגרה עוד יותר, העניקה את תכשיטיה לבנותיה ולנכדותיה, לבשה שחורים ורכשה גם תכשיטים שחורים (מאבני ג'ט, פחם מאובן). על מנת להימנע ממבטים שננעצו בה, הסתתרה מאחורי מניפה שנשאה עימה תמיד^[5]. יותר ויותר מזמנה בילתה בים, על סיפון הספינה מיראמר (Miramar), מה שאיפשר לה להימנע מחיי החצר, מאירועים רשמיים ומאירוח מבקרים. היא שטה באוקיינוס האטלנטי, בים התיכון, ובייחוד סביב חופי יוון.

השקפותיה ומעורבותה בפוליטיקה

השקפותיה הפוליטיות של אליזבת היו מורכבות ומתקדמות לזמנה. למרות שלא החזיקה בתפקיד פוליטי רשמי, השפעתה על מדיניות הממלכה והיחסים הבינלאומיים הייתה משמעותית. היא הייתה ידועה בדעותיה הליברליות והמתקדמות, ופעמים רבות התנגדה למדיניות השמרנית של בעלה. אחד הנושאים המרכזיים שאליזבת קידמה היה שוויון זכויות. היא פעלה לקידום זכויות המיעוטים באימפריה האוסטרו-הונגרית, במיוחד ההונגרים. תמיכתה בהסכם ה"אוסגלייך" (Ausgleich) ב-1867, שהעניק אוטונומיה רבה יותר להונגריה, הייתה ביטוי מובהק להשקפותיה. למרות שהשקפותיה הפוליטיות של אליזבת לא תמיד התקבלו בברכה בחוגי השלטון, השפעתה הייתה משמעותית ומתמשכת.

פעילותה הפילנתרופית של סיסי הייתה אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר בחייה הציבוריים. פעילותה התאפיינה במגוון רחב של יוזמות ופרויקטים, שהשפיעו על תחומים רבים בחברה. אחד הפרויקטים המרכזיים שאליזבת הובילה היה הקמת בתי חולים ומרפאות ברחבי בוואריה ואוסטריה. היא תרמה כספים רבים להקמת מוסדות רפואיים מודרניים, ופעלה לשיפור תנאי הטיפול והשירות הרפואי לאוכלוסייה הכללית. בית החולים אליזבת בווינה, שנקרא על שמה, הוא עדות מתמשכת למורשתה בתחום זה.

סיסי מצאה עניין בהונגריה, שנשלטה אז בידי אוסטריה. ביקורה הראשון במדינה היה בשנת 1857, יחד עם בעלה פרנץ יוזף ושתי בנותיהם. היסטוריונים רבים סבורים כי בהונגריה מצאה אליזבת מפלט מאילוצי החצר האוסטרית הנוקשה. היא התחברה לעם ההונגרי והחלה ללמוד את שפתו. היא התנגדה לצעדי דיכוי שננקטו נגד מרד ההונגרים, ותמכה בנסיונותיהם להשגת ממשל עצמי. ביומניה כתבה בגנות המונרכיה, שבה ראתה שיטה שאבד עליה הכלח. עם זאת, היא ידעה שאמונותיה אלה לא יתקבלו היטב באוסטריה, מולדתה, ולכן צוותה שיומניה יתפרסמו בשווייץ, טריטוריה חיצונית לאוסטריה, וגם זאת רק שישים שנה לאחר מותה^[6]. אליזבת, מצדה, זכתה להערכה ואהדה מצד ההונגרים, שראו בה דמות אהובה ומרדנית. פטריק לי פרמור, שביקר בהונגריה בשנת 1934, תיאר את ההערצה לאליזבת כ"להט של אדמונד ברק למארי אנטואנט".^[7] תמונותיה היו נפוצות בכל מקום, ואהבתה להונגריה ולהונגרים זכתה להערכה רבה, גם שנים רבות לאחר מותה.

הודות למאמציה נחתם הסדר הפשרה האוסטרו-הונגרית, אשר הוביל לייסוד הקיסרות האוסטרו-הונגרית המשותפת, ובשנת 1867 הוכתרו הקיסר ואשתו כמלכי הונגריה בכנסיית מתיאש שבבודפשט. בהונגריה זכתה סיסי באהבת ההמונים ובהערצתם יותר מבמולדתה, שם היה הקיסר הדמות הנערצת. הקיסר נטר לה טינה על שהתערבה בפוליטיקה, ואסר עליה להתערב בענייני הממשל לאחר מכן^[8].

יופייה וסגנון אופנתה

אליזבת או בכינויה "סיסי" הייתה אייקון אופנה מוביל בתקופתה, והשפעתה על עולם האופנה והסגנון הייתה משמעותית ומתמשכת. יופייה הטבעי, גזרתה הדקיקה וטעמה בבגדים הפכו אותה למודל לחיקוי עבור נשים רבות ברחבי אירופה. אחד המאפיינים הבולטים ביותר בסגנונה של אליזבת היה שיערה הארוך והמרשים. היא הקדישה שעות רבות לטיפוח שיערה, שהגיע עד לקרסוליה, ופיתחה סגנונות תסרוקת ייחודיים שהפכו לאופנתיים מאוד. למשל, ה"קורונה" - תסרוקת מורכבת של צמות מלופפות סביב הראש - הפכה לסמל מזוהה עמה ואומצה על ידי נשות האצולה ברחבי אירופה.

בתחום הלבוש, אליזבת הייתה ידועה בטעמה המעודן ובהעדפתה לשמלות צמודות ומחוטבות. היא הקפידה על מותניים צרה במיוחד, והשתמשה במחוכים הדוקים כדי להשיג את המראה הרצוי. שמלותיה, שעוצבו על ידי מיטב האופנאים באירופה, היו לרוב בצבעים בהירים ועדינים, עם דגש על פרטים עדינים ורקמות מורכבות. היקף המותניים של אליזבת נשאר קטן מאוד לאורך חייה, סביב 47-49.5 ס"מ. הנסיך של הסן אף תיאר אותה כ"דקה כמעט בלתי אנושית". סיסי פיתחה פחד עז מנשים שמנות, ושידרה פחד זה לבתה הצעירה, אשר נבהלה כאשר פגשה לראשונה את המלכה ויקטוריה.^[9]

אליזבת גם הייתה חלוצה בתחום הקוסמטיקה והטיפוח. היא פיתחה שגרת טיפוח עור מורכבת, שכללה מסכות פנים ביתיות וקרמים מיוחדים. השימוש שלה במוצרי טיפוח טבעיים, כמו תמציות צמחים ושמנים אתריים, השפיע על התעשייה כולה והוביל לפיתוח מוצרים חדשים. אליזבת הייתה גבוהה במיוחד לתקופתה, גובהה היה 1.73 מטר. את רוב זמנה הקדישה לתרגילי התעמלות מפרכים על מנת לשמור על נעוריה וגזרתה. עד כדי כך הייתה מחויבת לקיום שגרת התרגילים עד שנהגה לקחת עימה את מכשירי ההתעמלות בנסיעותיה באוסטריה ובאירופה כולה. כשאלה לא הספיקו, היא גזרה על עצמה צומות ואכלה רק מאכלים מסוימים, לרוב נוזליים. אליזבת נהגה לאכול ארוחת ערב עם משפחתה, אך לאחר מות בתה, החלה להימנע מכך. אם כבר אכלה איתם, היא אכלה במהירות ובכמויות קטנות מאוד. כאשר משקלה איים לעלות על 50 ק"ג, היא נקטה ב"תרופת צום" או "תרופת רעב", שכללה צום כמעט מוחלט. בשר עורר בה לעיתים קרובות גועל, ולכן היא נהגה לשתות מיץ מבשר בקר חצי נא או להקפיד על דיאטה של חלב^[3]. היא שמרה על משקלה סביב 50 ק"ג במשך רוב חייה באמצעות דיאטה קפדנית ופעילות גופנית מאומצת, שכללה התעמלות ורכיבה על סוסים.

בשנותיה האחרונות, אליזבת הפכה חסרת מנוחה ואובססיבית עוד יותר, כשהיא שוקלת את עצמה עד שלוש פעמים ביום. היא נהגה לעשות אמבטיות אדים תכופות כדי למנוע עלייה במשקל. בשנת 1894, היא הגיעה לתת משקל חמור של 43.5 ק"ג. עם זאת, היו גם תקופות שבהן אליזבת חרגה מהדיאטה הקפדנית שלה, וייתכן שאלו היו סימנים של אכילה מוגזמת. לדוגמה, בשנת 1878, היא הדהימה את חברותיה כאשר ביקרה במסעדה בסתר ושתתה שמפניה, אכלה עוף צלוי וסלט איטלקי וסיימה עם כמות גדולה של עוגה. בשנת 1881, היא רכשה בית כפרי אנגלי ובנתה גרם מדרגות לולייניות מחדר הישיבה למטבח, כדי שתוכל להגיע למטבח בפרטיות.

וולטר ונדרייקן פרופסור לפסיכולוגיה, אף הצהיר כי "מסמכים רבים מתארים שוב ושוב את הפחד הניכר שלה מעלייה במשקל ואת השינויים הפסיכופתולוגיים הספציפיים לאנורקסיה נרבוזה". בשל ההתנהגויות וההרגלים האלו כמו: הקפדה קיצונית על דיאטה ומשקל, פחד אובססיבי מעלייה במשקל, פעילות גופנית מופרזת, אכילה בסתר, ותפיסה מעוותת של דימוי הגוף, מקובל לייחס לה היום הפרעת אכילה, אולם בזמנו מנהגיה אלה לא התפרסמו ברבים וכלפי חוץ זכתה סיסי בהערצה ונחשבה לאשת המלוכה היפה בעולם.

ההתנקשות

בגיל 60, נסעה לבקר את הברונית רוטשילד ומשם נסעה לז'נבה^[10]. בעת ששהתה סיסי במלון בז'נבה בשם בדוי וללא פמליה נרחבת, יצאה ב-10 בספטמבר 1898 מן המלון, שם נקרה על דרכה אנרכיסט איטלקי בשם לואיג'י לוקני^[11]. בכוונת המתנקש היה לרצוח בן אצולה צרפתי, על מנת להסב את תשומת לב ההמונים למצבם הפוליטי, אך משזה לא הגיע למקום כמתוכנן, בחר המתנקש בסיסי, בהיותה בת אצולה אף היא. כשנקרתה לדרכו, דקר אותה לואיג'י בפצירה, ופצע אותה קשות.

סיסי לא הייתה ערה לחומרת פציעתה ומתה כעבור שעה. מות הקיסרית, ברצח שתוכנן עבור אדם אחר, עורר זעזוע באוסטריה, והפופולריות של הקיסר כאלמן המבכה את מות אשתו האהובה נסקה. ההלוויה שנערכה לסיסי בווינה הייתה אירוע המוני. סיסי נקברה בכנסייה בקריפטה הקיסרית, אחוזת הקבר של בני הבסבורג בווינה.

המיתוס

במחצית הראשונה של המאה העשרים הפך זכרה של סיסי למיתוס, שניתן להשוותו לזכרה של הנסיכה דיאנה כמאה שנים לאחר מכן. דמות זוהרת של נסיכה עצמאית שחייתה את חייה כחפצה, התרחקה מחיי ארמון המלוכה וסיימה את חייה בצורה טרגית.

בשנות החמישים של המאה העשרים הופיע רומן רב מכר על חייה בשם "סיסי" מאת אליזבת בירנה, שתורגם לעברית ויצא לאור בשנת 1958 ומספר פעמים נוספות.

באמצע שנות החמישים הוסרטה באוסטריה טרילוגיה על חייה של סיסי בכיכובה של רומי שניידר, שבוימה על ידי הקולנוען האוסטרי ארנסט מרישקה והופקה על ידי אולפני ארמה בווינה. הסדרה זכתה להצלחה רבה. שלושת הסרטים הם:

סרטים אלה שופצו בגרסה צבעונית, והם מוצגים תכופות בטלוויזיה בארצות דוברות גרמנית.

בין השנים 1998-1997 הופקה סדרת האנימציה "סיסי הנסיכה" (בצרפתית, Princesse Sissi) אשר מבוססת על קורות חיה של הנסיכה. בישראל, שודרה הסדרה לראשונה ב-2001-2000, בערוץ הילדים ובהמשך גם בערוץ ג'טיקס.

במהלך שנת 2004, ולרגל יום השנה ה-150 לחתונתם של אליזבת ופרנץ יוזף, נפתח בעיר וינה מוזיאון המנציח את תולדותיה של הנסיכה ומנסה להציג לקהל הצגה מאוזנת של דמותה, על המורכבות שבה^[12].

בשנת 2015 יצאה סדרת אנימציה איטלקית המבוססת על קורותיה בשם "סיסי הקיסרית הצעירה". בסדרה עצמה יש לה צמיד קסם שעמו היא מתקשרת עם בעלי החיים.

בספטמבר 2022 שודרה לראשונה המיני-סדרה "הקיסרית", מבית היוצר של נטפליקס בשפה הגרמנית. את הנסיכה מגלמת דברים לינגנאו ואת בעלה הקיסר פרנץ יוזף מגלם פיליפ פרואסאן.

מורשתה

עם מותה הקים פרנץ יוזף את מסדר אליזבת לזכרה.

שיריה התפרסמו לבקשתה רק לאחר מותה, וחלק מההכנסות מהם מועבר לצדקה. כיום, על פי החלטת קרן העיזבון, חלק זה מועבר לנציבות האו"ם לפליטים^[6]. גשר אליזבת המפורסם מעל הדנובה, המחבר בין בודה לפשט, נקרא על שמה. הגשר המקורי שנבנה בשנת 1903 נקרא על שמה, וכן גם הגשר שנבנה במקומו לאחר מלחמת העולם השנייה. בארמון הופבורג שבווינה ישנו מוזיאון לזכרה הנקרא "מוזיאון סיסי".