לבנה חכים
 | |
| לידה |
1961 (בת 63 בערך) ירושלים  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב |
| https://www.levanahakim.co.il/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
לבנה חכים (נולדה ב-1961) היא במאית, מפיקה, מלהקת ומייצגת אמנים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חכים נולדה בירושלים להורים יוצאי אלכסנדריה וקהיר. למדה בבית הכרם, בגימנסיה רחביה ובבית הספר ליפתא.
חכים החלה את דרכה המקצועית בחוג לקולנוע וטלוויזיה, במגמת בימוי והפקה, באוניברסיטת תל אביב. עם סיום לימודיה הפיקה וביימה את הסרט "חבצלת" בכיכובה של ענת וקסמן, על נערה משכונת עוני המתאהבת בחייל או"ם[1]. הסרט זכה בפרסים רבים, בהם פרס קרן עליזה שגריר (נוסד על ידי מיכה שגריר), פרס מוגרבי ומענק משרד המסחר והתעשייה[2]. הסרט הוקרן בפסטיבלים, בסינמטק ובטלוויזיה הישראלית[3].
בשנת 1987, עוד בהיותה סטודנטית, הקימה את "CASTING" - שירותי ליהוק מקצועיים לסרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה וסרטי פרסום[4], תוך הקפדה על איתור והתאמת השחקנים הנכונים עבור הדמויות הכתובות בתסריטים[5]. במסגרת החברה ליהקה שחקנים למסעות פרסום לחברות המובילות במשק בישראל ובעולם, וכן לסרטי קולנוע וסדרות כגון "אדמה משוגעת" (בבימוי דרור שאול) "רביעיית רן", "הפנימיה" (בבימוי יעוד לבנון), "סיפורי תל אביב" (בבימוי איילת מנחמי)[6], "הדיבוק" (בבימוי יוסי זומר), "מקס ומוריץ", להקת צעירי תל אביב, "מעבר לים" (בבימוי ינקול גולדווסר), "לתפוס את השמיים" (בבימוי ינקול גולדווסר ורוני ניניו), "מעורב ירושלמי" (בבימוי ניר ברגמן וינקול גולדוסר), שלושת סרטי "אבא גנוב", "נשיקה במצ"ח" (בבימוי יהודה ברקן), "עפולה אקספרס" (בבימוי ג'ולי שלז)[7], "טיפת מזל" (בבימוי זאב רווח), "צעד קטן" (בבימוי שחר סגל), "אצבע אלוהים" (בבימוי יגאל בורשטיין), "רביעיית רן" (בבימוי יריב הורוביץ), ו"סיפור גדול" (בבימוי ארז תדמור ושרון מימון). כן ליהקה את הצוות הישראלי בסרטים "הכוכב האדום" (בבימוי אנטוני הופמן), "הבלתי מנוצח" (בבימוי ורנר הרצוג) ובסדרה הצרפתית "ג'יהאד".
בשנת 1991 יצרה עבור הטלוויזיה הישראלית את הסרט "לבנה, מריאן, צ'רניאק ומאזין למשל", הדן בנושא הזיקנה וההזדקנות[8].
ברשימת התגליות של לבנה חכים ניתן למצוא רשימה גדולה מאוד של שחקנים מן השורה הראשונה בארץ כדוגמת; איילת זורר[9], רונית אלקבץ, צביקה הדר[10], עופר שכטר, יעל גולדמן ועוד רבים וטובים.
בשנת 1995 ביימה והפיקה את "בונג'ור מאדם", סרט תעודה על הזמרת ממוצא מרוקאי ריימונד אבקסיס; הסרט מתאר את ילדותה בקזבלנקה, בריחתה מהשידוך שנכפה עליה, עלייתה לבד לארץ, פריצתה כזמרת, והפולקלור והתרבות שנשתמרו בקרב יוצאי מרוקו כפי שהיא מביעה בשירתה.
בשנת 2000 הגישה חכים תוכנית טלוויזיה בשם "מדברים על זה" במסגרת שידורי קשת בערוץ 2[11].
בשנת 2017 הייתה מעורבת בהפקת סדרת הרשת "נשים מתות מהלכות" של הגר בן-אשר, הכוללת תשע פרקים המלווים נשים אמריקאיות בשעות האחרונות שלפני הוצאתן להורג[12], הסדרה עובדה אחר כך לסרט קולנוע שיצא לאקרנים ב-2022[13].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חכים מתגוררת בתל אביב. היא אם לבן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לבנה חכים
לבנה חכים, ברשת החברתית LinkedIn- לבנה חכים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
לבנה חכים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- לבנה חכים, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- לבנה חכים, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- לבנה חכים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רינת פרימו, קרש קפיצה, חדשות, 9 במרץ 1989
- ^ רינת פרימו, לקחה את פרס "מוגרבי" באונ' ת"א, חדשות, 7 במרץ 1989
- ^ שלושה ישראלים קצרים וצרפתי אחד ארוך, כל העיר, 30 בספטמבר 1988
- ^ עכבר העיר, סלקום מגייסת את מימן, באתר הארץ, 22 בפברואר 2009
ענת ביין-לובוביץ', כשהבנקים צריכים להגדיר לעצמם מחדש את המשבצת, בענף הפרסום מרוויחים, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2021 - ^ שרית ישי לוי, חכים: מעמדן התערער, חדשות, 26 ביולי 1991
- ^ "סיפורי תל־אביב", פרק אחרון: מחפשים שחקנית, מעריב, 4 בספטמבר 1991
- ^ ליאת רון, צביקה הדר: "בטלוויזיה ובעיתונים יותר צהוב מאשר בריאליטי", באתר גלובס, 3 במאי 2014
- ^ מאת: לבנה חכים אל: מריאן רבינוביץ, חדשות, 29 במאי 1990
דליה רביקוביץ, טלוויזיה - אל תשליכני לעת זקנה, מעריב, 13 בדצמבר 1991 - ^ שירות גלובס, זורר וורבין להוליווד, באתר גלובס, 22 במאי 2005
- ^ ציפי שוחט, עכשיו גם אני יכול לשיר, באתר הארץ, 15 בפברואר 2006
- ^ אביבה קרול, לבנה חכים מדברת על זה: התשובה של קשת לאיריס קול, באתר גלובס, 17 בינואר 2000
- ^
אורון שמיר, הקהל בכה, הביקורת התפעלה: הצלחה לסרטה של הגר בן אשר בפסטיבל טרייבקה, באתר הארץ, 1 במאי 2018 נירית אנדרמן, הפריצה של הגר בן אשר לחו"ל עוברת באגף הנידונות למוות, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2017
- ^ יעל שוב, למה מי מתה: הסרט האמריקאי של הגר בן-אשר הוא חוויה יחודית, באתר "Time Out ישראל", 22 במרץ 2022 נועה לימונה, "נשים מתות מהלכות" הוא יותר מסרט פוליטי. הוא סרט על אלוהים, באתר הארץ, 7 באפריל 2022
