מקס ומוריץ

מקס ומוריץ
Max und Moritz
	מקס (משמאל) ומוריץ
מידע כללי
מאת	וילהלם בוש
שפת המקור	גרמנית
סוגה	ספרות ילדים; סאטירה
הוצאה
תאריך הוצאה	1865
הוצאה בעברית
תרגום	אהרן ליבושיצקי (1898); חווה כרמי (1938); אנדה עמיר פינקרפלד (1939); אורי סלע (1965); אוריאל אופק (1983) ; דני טל (2018)
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002474816, 002208450, 002679821, 003483805, 001839763, 002565555, 001200350, 001839750, 001840929, 002779622, 001840910, 001840923, 001840895

ערך זה עוסק בספר של וילהלם בוש. אם התכוונתם לסרט ישראלי, ראו מקס ומוריס.

מקס ומוריץ הוא סיפור בחרוזים שנכתב בשפה הגרמנית. הספר נכתב ואויר בידי הסופר והמאייר וילהלם בוש, הוא נמנה עם יצירותיו המוקדמות ויצא לאור לראשונה בשנת 1865. הספר עוסק בתעלוליהם של שני נערי כפר, ומאופיין בהומור שחור לצד צמדי חרוזים וציורים צבעוניים.

עלילה

לספר שבעה פרקים: בכל אחד מהם מתואר תעלול אכזרי ומתוחכם של שני הילדים מקס ומוריץ כנגד אחד מאנשי כפרם.

תעלול ראשון: האלמנה

הילדים קושרים מספר קרומי לחם יחד בחוט, מניחים את המלכודת בחצר התרנגולות של אלמנה זקנה, וכך גורמים לכל תרנגולותיה להיחנק למוות.

תעלול שני: שוב האלמנה

הטבח של האלמנה מבשל את התרנגולות שמקס ומוריץ גרמו למותן, והשובבים מתגנבים לגג. כשהאלמנה עוזבת לרגע את המטבח הם דגים את העופות עם חכה ואוכלים אותם. האלמנה נותרת ללא עופות חיים וצלויים, חושדת בכלב שלה שהוא אשם בכך ומכה אותו.

תעלול שלישי: החייט

הילדים מנסרים גשר שעובר על הנחל שלפני ביתו של החייט. לאחר מכן הם לועגים לו, עד שהוא רץ החוצה לתפוס אותם, אך הגשר מתמוטט כשהחייט עובר עליו והוא כמעט טובע במים הקפואים. שני אווזים מצילים אותו מטביעה. לאחר שהוא חוזר לביתו, רועד כולו מקור, מרפאת אותו רעייתו בעזרת מגהץ.

תעלול רביעי: המורה

כשמורם המסור נמצא בכנסייה, הילדים מתגנבים לביתו וממלאים את מקטרתו באבק שרפה. כשהוא מצית אותה, הפיצוץ גורם לעלפונו, חורך את עורו ושורף את שיערו.

תעלול חמישי: הדוד

מקס ומוריץ אוספים שקים מלאים בחיפושיות וממלאים את המיטה של הדוד בעודו ישן. הוא מתעורר בבעתה כשהוא מרגיש שהחיפושיות מטיילות על כל גופו, ונכנס לאמוק של חיסול החרקים.

תעלול שישי: האופה

הילדים מתגנבים למאפייה כדי לגנוב בייגלה, ונופלים לתוך דוד בצק. האופה נכנס למאפייה, תופס אותם ואופה אותם בתנור. הילדים אינם מתים, ואף מצליחים לברוח תוך כרסום הבצק האפוי סביבם.

תעלול שביעי: האיכר

הילדים מתחבאים במחסן התבואה של איכר וחותכים את שקי התבואה. האיכר נכנס למחסן ומייד מבין מה קרה, תופס את מקס ומוריץ, מכניס אותם לשקים ולוקח אותם לטחנת הקמח, שם הם נטחנים לחתיכות קטנות ומאכילים בהם את האווזים.

בחלק מהתרגומים העבריים מדלגים על עונש המוות האכזרי. בחלקם הסיפור מסתיים כאשר האיכר סוחב את הילדים שבשקים אל טחנת הקמח; באחרים הילדים מקבלים עונש חינוכי וכך לומדים לקח.

הסגנון

בשפת המקור מוצגים הסיפורים הקצרים בצורה מחורזת במשקל טרוכאי, היוצר תחושה של עליצות, גם כאשר מתוארים מעשי קונדס חמורים ביותר. הדבר יוצר הזרה וניתוק של התוכן הקשה ומאפשר לעכל אותו ואף לראותו כמשעשע.

השפעה תרבותית

סיפורו של בוש היווה מוקד של גאווה בקרב תרבויות דוברות גרמנית, אולם נתקל בסלידה ורתיעה בקרב תרבויות דוברות אנגלית^[^{דרוש מקור]}. גם כיום בגרמניה ובאוסטריה הסיפור מוכר בקרב רבים. שני פרצופי הנערים הפכו לסמל של שובבות ונעשה בהם שימוש בסמלילים פרסומיים ואף בכתובות גרפיטי. בנוסף, כמה משפטים מתוכו הפכו לאמרות כנף בשפה הגרמנית.

רבים מהעוסקים בהיסטוריית הקומיקס משערים כי ספר זה שימש כהשראה לקומיקס האמריקאי ילדי קאצניאמר (The Katzenjammer Kids) שיצר המאייר רודולף דירקס (Rudolph Dirks).

התרגומים לעברית

שמעון ולוי, אהרן ליבושצקי (ורשה 1898). (הספר המלא באתר הספרייה הלאומית)
מכס ומוריץ זוממי המזימות, חווה כרמי (1938)
גד ודן: שישה תעלולים של שני שובבים, אנדה עמיר-פינקרפלד (1939)
ספר התעלולים של מקס ומוריץ, אורי סלע (1965). התרגום עובד ב-1983 לגרסה מוזיקלית שהולחנה ובוצעה על ידי מיקי גבריאלוב.
מקס ומוריץ: תעלולים מסופרים בחרוזים ובציורים, אוריאל אופק (1991)^[1]
מקס ומוריץ: סיפור נערים בשבעה פרקים, דני טל (2018)