לאדזרו ספלנצאני
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| לידה |
12 בינואר 1729 סקאנדיאנו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1799 (בגיל 70) פאביה, הרפובליקה הצ'יסאלפינית |
| ענף מדעי |
ביולוגיה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת בולוניה |
| מוסדות |
|
  | |
לאדזרו סְפָּלָנְצָנִי (באיטלקית: Lazzaro Spallanzani; 10 בינואר 1729 – 12 בפברואר 1799) היה כומר קתולי, ביולוג ופיזיולוג איטלקי מחשובי חוקרי הטבע במאה ה-18. מחקריו תרמו רבות להפרכת תאוריית הבריאה הספונטנית ותאוריית פריפורמציה (הרעיון שיצורים מתפתחים מגרסאות מוקטנות של עצמם).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיירה סקאנדיאנו (Scandiano) שנמצאת במחוז אמיליה-רומאניה בצפון איטליה. הוא התחנך בקולג' הישועי, והחל ללמוד משפטים באוניברסיטת בולוניה, אך ויתר על לימודים אלה לאחר זמן קצר ועבר ללמוד מדעים. בתחום זה קרובת משפחה מפורסמת שלו, לאורה באסי, כיהנה כפרופסורית לפיזיקה. חושבים כי משיכתו לתחום המדעי קשורה להשפעתה. הוא למד איתה פילוסופיה ומתמטיקה, וכן הוא למד בהתלהבות גדולה שפות עתיקות ומודרניות אולם איבד בהן עניין לאחר זמן קצר.
ב-1754 בגיל 25, התמנה ספלנצאני כפרופסור ללוגיקה, מטאפיזיקה ויוונית באוניברסיטת רג'ו אמיליה. בשנת 1762 הוא הוכשר לכמורה וב-1763 הוא עבר למודנה שם המשיך ללמד בקפדנות ובהצלחה רבה, אבל הקדיש את כל זמנו הפנוי למדעי הטבע.
ספלנצאני כיהן כפרופסור באוניברסיטאות באיטליה, בין השאר באוניברסיטת פאביה ואוניברסיטת פדובה. הוא ערך מסעות ברחבי המזרח התיכון, כולל בהר וזוב ובאיים הליפאריים, שם חקר את הרי הגעש.
מחקרו הוכיח כי אף יצורים מיקרוביים, כחיידקים, נוצרים מיצורים קודמים ולא בבריאה ספונטנית, הוא הוכיח כי ניתן לעקר חומרים מחיידקים. תהליך שמאוחר יותר ייקרא על שמו של לואי פסטר. הוא תיאר לראשונה את תהליך ההפריה ביונקים וביצע לראשונה בהיסטוריה הפריה חוץ-גופית והזרעה מלאכותית. תיאר את התופעה כי יצורים שונים יכולים להצמיח מחדש איברים שנקטעו מהם (כמו לטאות).
ספלנצאני היה גם פורץ דרך בחקר איכון הד - השימוש בקול על ידי עטלפים (כמו יצורים נוספים) כדי לנווט בחשיכה. אפשרויות המחקר היו מגבלות בהתחשב בטכנולוגיה של התקופה, כך שהמחקר הצטמצם לתיאור הנראה לעין בלבד. רק שנים מאוחר יותר, בשנת 1938, הצליחו דונלד גריפין ורוברט גלמבוס מאוניברסיטת הרווארד, לקבוע באמצעות טכנולוגיה מתקדמת כי השערתו של ספלנצאני נכונה. תרומה חשובה נוספת הייתה תיאור תהליך העיכול, והקביעה כי עיבוד האוכל בקיבה לא נעשה באמצעות טחינת האוכל - כפי שהיה מקובל לחשוב עד אז - אלא באמצעות פירוקו בתהליך כימי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאדזרו ספלנצאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
