הרפובליקה הציסאלפינית
| |||
 | |||
| הרפובליקה הציסאלפינית ב-1797 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה |
איטלקית  | ||
| עיר בירה | מילאנו | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
29 ביוני 1797 | ||
| תאריכי פירוק |
25 בינואר 1802 | ||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה הטרנספדנית  הרפובליקה הציספדנית  שלוש הליגות  הרפובליקה של ונציה  הרפובליקה של קרמה | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} הרפובליקה האיטלקית | ||
  | |||
הרפובליקה הציסאלפינית (באיטלקית: Repubblica Cisalpina) הייתה רפובליקה איטלקית שהוקמה ב-29 ביוני 1797, מאיחוד המדינות הקודמות הרפובליקה הציספדנית והרפובליקה הטרנספדנית. שמה שונה לרפובליקה האיטלקית (Italian Repubblica Italiana) ב-26 בינואר 1802 והיא פורקה ב-17 במרץ 1805 על ידי שילוב בממלכת איטליה החדשה שנוצרה.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמה של הרפובליקה נגזר מהמילה הלטינית cis לצד זה; הרפובליקה הציסלפינית הייתה אפוא הרפובליקה בצד זה של האלפים, מנקודת המבט האיטלקית. בחירת השם רמזה גם לשם הקדום גאליה קיסאלפינה עבור צפון איטליה לאורך נהר הפו.
שטח הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המדינה עם הבירה מילאנו כללה את לומברדיה עם מנטובה, ברגמו, ברשה וקרמונה, ורונה ורוביגו, דוכסות מודנה, דוכסות מאסה וקררה והנציגויות של בולוניה, פרארה ומסולה, כמו גם רומאניה, מ-22 באוקטובר 1797, וכן אזור גראובינדן עם בורמיו וקיאוונה. נעשו גם מאמצים לשלב את החלקים דוברי האיטלקית של שווייץ, שנקראה אז הרפובליקה ההלבטית, וכמו הרפובליקה הציסאלפינית, רפובליקה בת של צרפת.
נכון ל-1797, הרפובליקה הציסאלפינית כללה שטח של כ-42,500 קמ"ר עם 3.24 מיליון תושבים וחולקה ל-20 מחוזות. הבירה מילאנו, שלעיתים הייתה ביתם של עד 25,000 חיילים צרפתים כובשים, הייתה העיר המאוכלסת ביותר עם 124,000 תושבים, ואחריה בולוניה ופרארה. זו הייתה מדינה משגשגת מבחינה כלכלית שחייתה בעיקר מחקלאות, כמו גם מגידול בעלי חיים ותולעי משי. בנוסף, היו מלאכות מסורתיות ותעשיית המשי הגדלה, כמו גם מכירה של עץ מהרי האלפים ושיש מהרי האפנינים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הניצחונות נגד אוסטריה במערכה בצפון איטליה של 1796/1797, שהיו מכריעים לתוצאות מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, הכריז נפוליאון על הרפובליקה הציסאלפינית ב-29 ביוני 1797 על ידי איחוד הרפובליקות הציספדנית והטרנספדנית שהוקמו רק בשנה הקודמת. בנובמבר 1797, הרפובליקה הציסאלפינית הציעה את ארמון התענוגות קסטלו די מונטבלו לנפוליאון במתנה.
נפוליאון פיזר את המבנים המנהליים האוסטריים הקודמים והקים ממשל צבאי זמני, שהוטל עליו, בין היתר, להשיג מימון למלחמה. החוקה הראשונה פעלה על פי המודל של הרפובליקה הצרפתית, עם הנהלה בת חמישה חברים, שהוקמה כבר ב-1796 תחת הממשל הצבאי הצרפתי ונקראה דירקטורט, ובית מחוקקים של 240 חברים, הסנאט והמועצה הגדולה. עם זאת, הכוח העליון של המדינה נמצא אצל המפקד העליון הצרפתי בלומברדיה, נפוליאון בונפרטה.
היחסים בין הרפובליקה הציסאלפינית לשווייץ היו מתוחים בתחילה על ידי ניסיונות מתמידים של הרפובליקה הציסאלפינית לספח את השטחים השווייצרים דוברי האיטלקית בטיצ'ינו מדרום לאלפים. המטרה הייתה להקים מדינת לאום על פי המודל הצרפתי עם אותה שפה ותרבות. בין 1810 ל-1813, נפוליאון נתן לכוחות איטלקיים ולקציני מכס לכבוש את טיצ'ינו כדי להפסיק את הגדלת ההברחות והעריקות מהצבא.
אוסטריה הכירה במדינה החדשה בהסכם קמפו פורמיו באוקטובר 1797, אך פלשה למדינה בתחילת מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה במאי 1799 וביטלה את הרפובליקה. ניצחונו של בונפרטה בקרב מרנגו בשנה שלאחר מכן החזיר את התנאים המקוריים. הסכם לינוויל בשנת 1801 אישר את קיומה של הרפובליקה הציסאלפינית, שקיבלה חוקה שנייה וחדשה עם בית מחוקקים חד-ביתי ומנהלת בת תשעה חברים. ב-26 בינואר 1802 שונה שמה לרפובליקה האיטלקית, והיא אימצה את החוקה הקונסולרית הצרפתית ובחרה בנפוליאון בונפרטה לנשיא. ב-17 במרץ 1805 קיבל נפוליאון, קיסר הצרפתים מאז דצמבר 1804, את כתר ממלכת איטליה ופיזר את הרפובליקה האיטלקית.
-
צפון ומרכז איטליה בשנת 1796 -
צפון ומרכז איטליה בשנת 1803 -
צפון ומרכז איטליה בשנת 1806
דגלים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
הרפובליקה הציסאלפינית -
הרפובליקה האיטלקית (דגל המדינה) -
הרפובליקה האיטלקית (דגל ימי)
.svg){kind=small}
הצבעים הלאומיים של המדינה האיטלקית של היום תואמים לרפובליקה האיטלקית או הציסאלפינית. דגל הרפובליקה הציסאלפינית, טריקולור, אומץ רשמית רק ב-11 במאי 1798 והיה לו פסים אנכיים. הרפובליקה הטרנספדנית השתמשה גם בתקנים עם פסים אנכיים. דגל הרפובליקה האיטלקית תאם לטריקולור הציסאלפיני עד 20 באוגוסט 1802.
כאשר מונה נפוליאון בונפרטה למלך איטליה ב-17 במרץ 1805, הדגל הלאומי לא שונה. רק במלחמה וברוב הדגלים הצבאיים נוסף הסמל המלכותי בצד ההפוך. התנועה הלאומית האיטלקית של הריסורג'ימנטו, שצמחה בסביבות אמצע המאה ה-19, תפסה את הטריקולור של הרפובליקה הציסאלפינית והפכה אותו לדגל האיחוד של איטליה.
