ירגזי קרקעי
 ירגזי קרקעי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | Pseudopodoces |
| מין: | ירגזי קרקעי |
| שם מדעי | |
 Pseudopodoces humilisיום, 1871 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
ירגזי קרקעי (שם מדעי: Pseudopodoces humilis) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים החיה במרכז אסיה ברחבי רמת טיבט, צפון הודו, בהוטן ונפאל. ציפור זו יחידה בסוגה. ירגזי זה כשמו מעדיף לצעוד או לקפץ על הקרקע מאשר לעוף. אורכו של הירגזי הקרקעי 19–20 ס"מ ומשקלו עד 48.5 גרם. הוא בעל עיניים גדולות, רגליים ארוכות, פלומה עבה ובהירה ומקור דק ושחור הכפוף מטה, מאפיינים יוצאי דופן בקרב ירגזיים. הירגזי הקרקעי נחשב שנים רבות למין הקטן ביותר של עורביים, וסווג לסוג (Podoces), אבל הועבר למשפחת הירגזיים בעקבות מחקרים מורפולוגיים וגנטיים.
מאפיינים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הירגזי הקרקעי הוא עוף קטן; אורכו של הירגזי הקרקעי 19–20 ס"מ ומשקלו עד 48.5 גרם.[2] ראשו, גבו, וכנפיו חומים, וצידו התתחתון לבן עם מותניים בצבע בז' בהיר. הלחיים והעורף בהירים. יש לו פס לבן על נוצות ה-Alula. הזנב לבן בשוליו וחום־כהה במרכזו. המקור וכף הרגל אפורים כהים, וקשתית העין חומה כהה.[3] הוא בעל עיניים גדולות, רגליים ארוכות, פלומה עבה ובהירה ומקור דק ושחור הכפוף מטה, מאפיינים יוצאי דופן בקרב ירגזיים.[4] למין זה אין הבדלי זוויגים בולטים, אבל הצעירים שונים מהבוגרים בכך שהמקור וכף הרגל בהירים. אוכלוסיות מזרחיות נוטות להיות קטנות וכהות יותר. לירגזי קריאה שנשמעת "צ'יפ צ'יפ" בקול חלוש ושורק.[3]
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ירגזי זה כשמו מעדיף לצעוד או לקפץ על הקרקע מאשר לעוף. בניגוד לעורביים מהסוג (Podoces), הירגזי הקרקעי אינו אצן אלא מקפץ.[4] הוא נצפה לעיתים קרובות בזוגות או להקות משפחתיות קטנות. הירגזי ניזון מחרקים, משתמש במקורו כדי לשלות אותם מסלעים או משלוליות או שהוא עוקב אחרי עדרי יאק וחוטף חרקים שנמשכו לגלליהם. הירגזי הקרקעי הוא עוף אנרגטי וזריז. עם זאת הוא עף נמוך ולמרחקים קצרים, וישתמש בתעופה רק כמוצא אחרון.[3]
הירגזי הקרקעי מקנן בחללים, בהם מחילות מכרסמים נטושות, נקיקים או מנהרות שהירגזי חופר בעצמו בגדות וצוקים. הקן בנוי מעשב וטחב ומרופד בצמר ופרווה.[4] הנקבה מטילה 4–6 ביצים לבנות בסוף מאי–יוני. שני ההורים מאכילים את הגוזלים, והפרחון נשארים תלויים בהורים גם לאחר יציאתם מהקן.[3] בממוצע, בכל שנה ל-27.2% מהזוגות יש לפחות עוזר זכר אחד, מהם 83.7% הם פרטים בשנתם הראשונה שנשארו בטריטוריית ההורים. כ-89.6% מהעוזרים עזרו באופן חד־פעמי ולאחר מכן התרבו באופן עצמאי. ישנם יותר ירגזים זכרים מנקבות, ואחוזי ההישרדות השנתיים (50% בממוצע) ותוחלת החיים הקצרה (בממוצע 1.8 שנים), מצביעים על כך שהמחסור בבנות זוג גורם להתנהגות זו.[5]
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הירגזי חי ברמות והערבות של מרכז אסיה, סביב הרי ההימלאיה ומזרחה עד למחוזות סצ'ואן וגאנסו בסין. הוא חי מעל קו העצים בגבהים של 3,300–5,480 מטר מעל פני הים בערבות הרריות.[4] טווח התפוצה (כ–3,000,000 קמ"ר) של מין זה גדול, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי קרקעי מסווג כמין ללא חשש.[6]
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_-_%D0%A5%D1%83%D0%BB%D0%B0%D0%BD_%D0%B6%D0%BE%D1%80%D0%BE%D0%BE_(16566349299)_(cropped).jpg)
הירגזי הקרקעי נחשב שנים רבות למין הקטן ביותר של עורביים, וסווג לסוג (Podoces) על ידי אלן אוקטביאן יום (1871). הספק הראשון בהיותו חבר במשפחת העורביים הועלה על ידי בורקי (1978), ובוסס על הבדלים מורפולוגיים בינו לבין העורביים.[7] הופ (1989) הציעה שהוא מזכיר את הסיטיים והירגזיים.[8] עם זאת, מדריכים, מגדירים ומאמרים המשיכו להתייחס אל הירגזי הקרקעי כאל מין במשפחת העורביים. לבסוף סווג מחדש למשפחת הירגזיים בעקבות מחקרים גנטיים ואנטומיים (החל מ-2003) שהראו שהוא אף קרוב יותר לסוג ירגזי מאשר לכל סוג אחר במשפחה.[9][4][10][11][12][13] לא תוארו תת־מינים של ירגזי קרקעי.[12][13] העץ הפילוגנטי של משפחת הירגזיים על פי יוהנסון ואחרים (2013):[9]
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירגזי קרקעי, באתר ITIS (באנגלית)
- ירגזי קרקעי, באתר NCBI (באנגלית)
- ירגזי קרקעי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ירגזי קרקעי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Andrew Gosler, Peter Clement, Eduardo de Juana, Ground Tit (Pseudopodoces humilis), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.grotit1.01
- ^ 1 2 3 4 Oiseaux.net, Mésange de Hume - Pseudopodoces humilis - Ground Tit, www.oiseaux.net (בצרפתית)
- ^ 1 2 3 4 5 HELEN F. JAMES, 1 * PER G.P. ERICSON, 2 BETH SLIKAS, 3 FU-MIN LEI 4 , FRANK B. GILL 5 & STORRS L. OLSON 1, Pseudopodoces humilis , a misclassified terrestrial tit (Paridae) of the Tibetan Plateau: evolutionary consequences of shifting adaptive zones, Ibis, 2 145, April 2003, עמ' 185–202 doi: 10.1046/j.1474-919X.2003.00170.x
- ^ Shiyi Tang, Dianhua Ke, Tonglei Yu, Changcao Wang, Social organization, demography and genetic mating system of a Tibetan cooperative breeder, Ibis 159, 2017, עמ' 687–692 doi: 10.1111/ibi.12485
- ^ Ground Tit (Pseudopodoces humilis) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ Borecky, S.R. (1978). "Evidence for the removal of Pseudopodoces humilis from the Corvidae". Bull. Brit. Orn. Club. 98: 36–37.
- ^ S. Hope (1989). Phylogeny of the avian family Corvidae (PhD Dissertation). City University of New York.
- ^ 1 2 Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
- ^ James et al. (2003), Gill et al. (2005), Jønsson & Fjeldså (2006), BLI (2008)
- ^ Axel Gebauer, Jürgen Jacob, Martin Kaiser, Siegfried Eck, Chemistry of the uropygial gland secretion of Hume’s ground jay Pseudopodoces humilis and its taxonomic implications, Journal of Ornithology 145, 2004-10-01, עמ' 352–355 doi: 10.1007/s10336-004-0030-0
- ^ 1 2 ITIS - Report: Pseudopodoces humilis, www.itis.gov
- ^ 1 2 Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
