יצחק גולדמן (משורר)
 | |
| יצחק גולדמן | |
| לידה |
6 בנובמבר 1839 ל' בחשוון ת"ר וידזה, פלך וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באפריל 1905 (בגיל 65) י"ז בניסן תרס"ה וילנה, פלך וילנה, האימפריה הרוסית |
| שפות היצירה |
עברית |
| צאצאים |
בוריס גורב, מיכאיל ליבר |
  | |
יצחק בן מאיר גולדמן (בכתיבים (היידיים) שנהגו בזמנו: גאָלדמאן, גאָלדמאנן; ברוסית: Исаак Меерович Гольдман (לעיתים Гольдманн), יצחק מאירוביץ' גולדמן; בפולנית: Isaak Goldmann; כ"ט בחשוון ה'ת"ר, 6 בנובמבר 1839, וידזה, פלך וילנה, רוסיה (ליטא) – י"ז בניסן תרס"ה, אפריל 1905, וילנה) היה משורר, סופר ועיתונאי עברי איש וילנה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק גולדמן נולד בערב ר"ח כסלו שנת ת"ר (1839) בעיירה וידזה שבפלך וילנה שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא; כיום בבלארוס), למאיר בן שמואל גולדמן (1824–1894).[1] גולדמן קיבל חינוך יהודי מסורתי בעירו, והמשיך ללימודים בישיבות מינסק ו-וולוז'ין. לאחר מכן רכש לעצמו השכלה כללית, בפרט בעברית ובמדעים.
בבחרותו, בשנת 1861, השתקע בעיר הפלך וילנה, שהייתה המרכז היהודי החשוב של צפון-מערב רוסיה. שם מצא את מקומו בקרב חוגי המשכילים ובפרט היה מקורב למשורר והבלשן אד"ם הכהן. הוא התפרנס מעבודה במסחר, והקדיש את שעות הפנאי שלו לעבודה ספרותית.
פרסם שירים ומאמרים רבים בכתבי העת והמאספים העבריים. במחצית השנייה של שנות ה-70 של המאה ה-19 הוציא שני ספרי שירה: "הפחד בלילות" (ורשה תרל"ו 1876) – שירים סאטיריים על מנהגים ואמונות טפלות; ו"שנים קדמוניות" (וילנה תרל"ט) – שיר סיפורי היסטורי על תקופת האינקוויזיציה הספרדית, שהתקבל יפה בעיני הביקורת.
בשנת 1886, לאחר שהתפרסם כמשורר, הוזמן על ידי אלכסנדר צֶדֶרבּוים (אר"ז) לבירה סנקט פטרבורג לעבוד בעיתון העברי "המליץ" לצד העורך יהודה לייב גורדון. הוא שימש כעוזר מערכת,[2] ופרסם מאמרים רבים בעילום שם.
כעבור חודשים אחדים שב לווילנה, לעבודתו כמנהל במבשלת השיכר של ליפסקי ואפשטיין, שם עבד עד יום מותו. בשנת תרמ"ח הופיע בווילנה ספר שיריו האחרון, "שיבת ציון", שבו צייר את תחיית המולדת היהודית וביטא את תקוותו לשיבת ציון הקרבה.
יצחק גולדמן נפטר ביום שבת א' דחוה"מ פסח, בן 65 במותו. נקבר בווילנה. הותיר אחריו בכתב יד שירים רבים, פרוזה וכן קובץ הערות למילון "אוצר השורשים" של הבלשן בן הדור הראשון של תנועת ההשכלה היהודית ('דור המאספים') יהודה ליב בן-זאב.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו של גולדמן עד מותו הייתה בתו של הסוחר משה שפירא (1817–1903), סוחר מהעיירה סרהיי שבפלך סובאלק (ליטא) (בנו של הרב דוב בער בן הרב נתן נטע שפירא, ואחיהם של הרב ישראל איסר שפירא, אב"ד מזריטש, והרב יהושע השיל שפירא, אב"ד שצ'וצ'ין),[3] ואחותו של הסופר, המו"ל ומוכר הספרים הוורשאי הנודע אליעזר יצחק שפירא (אי"ש).
ילדיו של גולדמן, אף שקיבלו חינוך יהודי, גדלו בצל התנועה המהפכנית ברוסיה של שנות ה-90 של המאה ה-19 והיו כולם למהפכנים. בנו הבכור בוריס גולדמן, שנודע בכמה כינויים מפלגתיים, הידוע שבהם בוריס גוֹרֶב (Борис Исаакович Горев; 1874–1937), היה ממנהיגי התנועה הסוציאל-דמוקרטית ברוסיה, חבר מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית ולאחר מכן חבר המנשביקים, ציר הוועד הפועל המרכזי הכול-רוסי (ВЦИК) הראשון (1917). ב-1920 פרש מפעילות פוליטית והתמסר למחקר היסטורי ורעיוני של הסוציאליזם והמרקסיזם.[4]
בנו לאון גולדמן (Леон Исаакович Гольдман; 1877–1939), שנודע בכמה כינויים מפלגתיים, הידוע שבהם "אקים" (Аким), היה אף הוא חבר מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, ממייסדי "הבּוּנד", כיהן כמזכיר העיתון "איסקרה" ובעת מהפכת 1905 הצטרף למנשביקים. היה ציר הוועד הפועל המרכזי הכול-רוסי הראשון. לאחר כינון ברית המועצות מילא שורה של משרות פוליטיות בתחום הכלכלה בסיביר. נאסר מספר פעמים. לאחר שנאסר בראשית שנת 1938, הוצא להורג בראשית שנת 1939.[5]
בנו הצעיר מיכאיל גולדמן, שהתפרסם בכינויו מארק ליבֶּר (Михаил (Марк) Исаакович Либер; 1880–1937), היה ממנהיגי "הבונד" והמנשביקים. נרצח במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין.
שתי בנותיו לקחו אף הן חלק פעיל בתנועה המהפכנית.[6] בתו יוליה גולדמן (Юлия Исаакова Гольдман; 1879–1904) הייתה אשתו הראשונה של המהפכן פליקס דזרז'ינסקי[7] (חברו הקרוב של אחיה, מארק ליבר, מתקופת לימודיהם). היא חלתה בשחפת, ונפטרה בז'נבה ב-10 ביוני 1904 בזרועותיו.[8]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שיר תהלה: ביום הופיע ... אדוננו אלכסנדר השני קיסר רוסיא עם אשתו ... 26 אוגוסט 1856, ורשה: שריפטגיסר, תרט"ז 1856. (עברית ופולנית, עמוד מול עמוד)
- הפחד בלילות: שני שירים, ליל כִּפֻּרִים וליל הושענא רבה, ורשה: דפוס א. גינז, תרל"ו 1876.
- שנים קדמוניות: שיר ספורי אשר קרנו בספרד בימי הבינים, וילנה: יהודה ליב בן אליעזר ליפמאן מ"ץ, תרל"ט.[9]
- שיבת ציון, וילנה: מ"ץ, תרמ"ח. (שירים)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ר' יצחק ב"ר מאיר גאלדמאן בווילנא, בתוך: נחום סוקולוב וישראל חיים זגורודסקי (עורכים), ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום, מערכת "האסיף", ורשה תרמ"ט, עמ' 17.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי יצחק גולדמן בפרויקט בן-יהודה
- המשורר יצחק בן מאיר גולדמן, הצפירה, 16 במאי 1905 (נקרולוג)
- 'גולדמן, יצחק בן מאיר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 134 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1332).
- Гольдман Исаак Меерович, Российской еврейской энциклопедии (ברוסית)
יצחק בן מאיר גולדמן (1839-1905), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יצחק גאלדמאן., ציון לנפש!, הצפירה, 3 בספטמבר 1894 (במלאת שלושים למות אביו).
- ^ 'המליץ (1860–1904)', בתוך: מנוחה גלבוע, לקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, ירושלים: מוסד ביאליק; בשיתוף בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ב 1992, עמ' 151.
- ^ י. ווייסברעם, הרב ר' משה שפירא, הצפירה, 5 במרץ 1903 (נקרולוג).
- ^ Горев, Российской еврейской энциклопедии.
- ^ Гольдман Леон Исаакович, Энциклопедии & Словари.
- ^ י"ש הערץ (רעדאָגירט), דורות בונדיסטן, כרך א, ניו יורק: אונזער ציַיט, 1956, עמ' 197.
- ^ דזשאָן מילל, פּיאָנערן און בויער: מעמואַרן; פֿאָרוואָרט פון פ’ קורסקי, כרך א, ניו יורק: דער וועקער, 1946, עמ' 140–141.
- ^ Игнат Ефимович Горелов (науч. ред., предисл. и комментарии), Большевики: документы по истории большевизма с 1903 по 1916 год бывшего Московского охранного отделения, Москва : Изд-во полит. лит-ры, 1990, с. 285.
- ^ ביקורת: מרדכי בן הלל הכהן, בני הספרת: שנים קדמוניות. שיר ספורי מאת יצחק בן מאיר גאלדמאנן, המליץ, 11 בנובמבר 1879.