יעקב יוסף דזימיטרובסקי
 | |
| לידה |
ה'תרמ"א לידא, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
25 באוקטובר 1965 (בגיל 84 בערך) כ"ט בתשרי ה'תשכ"ו ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| מקום פעילות | מזכרת בתיה, לורנס, ירושלים |
| רבותיו | הרבנים יצחק יעקב ריינס, ישראל מאיר הכהן, שמואל סלנט |
| חיבוריו | "סמיכת זקנים" |
| בת זוג | שרה מלכה |
| צאצאים | חיים זלמן דימיטרובסקי; דוד דזימיטרובסקי |
| תפקידים נוספים | רבה של מזכרת בתיה; רב שכונת נחלת שבעה |
הרב יעקב יוסף הלוי דזימיטרובסקי היה רבה של המושבה עקרון (מזכרת בתיה) ושל שכונת נחלת שבעה בירושלים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בלידא בשנת ה'תרמ"א (1880/1881) לרבי יצחק "הלבן". בצעירותו הושפע מרב העיר הרב יצחק יעקב ריינס. למד בישיבת כנסת ישראל (סלבודקה) ובישיבת ראדין, שם הושפע מהחפץ חיים. בשנת ה'תרס"א (1900/1901) עלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים, בה המשיך ללמוד תורה בישיבת תורת חיים, ושימש את הרב שמואל סלנט[1]. היה פעיל באגודת "בני תורה" ששמה לה למטרה להפיץ תורה במושבות.
לאחר המלצת קרוב משפחתו הרב צבי פסח פרנק[2] לרבן של המושבות אברהם יצחק הכהן קוק, למנות את הרב דזימיטרובסקי למשרת רבנות בעקרון (מזכרת בתיה)[3], מינה אותו הרב קוק לתפקיד ב-1908[4]. לבקשת הרב קוק, נסע לדרוש גם במושבה "קסטינה" (באר טוביה)[5]. התכתב עם הרב קוק בענייני הלכה שונים[6] והתייעץ עמו בסוגיות הקשורות לרבנות[7]. הרב קוק סייע לו כשהתעוררו בעיות בעניין הרבנות[8], והרב דזימיטרובסקי תמך ברב קוק בשאלת הרבנות בירושלים ובעניינים נוספים[9]. ב-1912 עבר לארצות הברית לכהן כרב בלורנס, מסצ'וסטס[10].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש לתקופה קצרה כראש ישיבה בפתח תקווה. ב-1919 שב לירושלים והתמנה לרב שכונת "נחלת שבעה". היה מעביר שיעורים קבועים בבית הכנסת שבשכונת בית דוד (שבו שכנה ישיבת מרכז הרב)[11].
לאחר הצהרת בלפור הוציא לאור מחדש את הספר "דרישת ציון" של הרב צבי הירש קלישר, בתוספת קונטרס "סמיכת זקנים" ובה הצעתו לחידוש הסמיכה והקמת הסנהדרין[12]. לתקופה קצרה היה חבר במכון הרי פישל[13].
לאחר קום המדינה חתם, יחד עם רבנים נוספים, על כרוז האומר שהקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה וקורא לתמוך בחזית הדתית המאוחדת[14].
נפטר בירושלים בכ"ט בתשרי ה'תשכ"ו, 25 באוקטובר 1965, ונקבר בהר המנוחות[15].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לשרה מלכה בת הרב משולם זלמן שפירא, נכדת הרב חיים יעקב שפירא. בנו פרופ' חיים זלמן דימיטרובסקי היה חוקר תלמוד ומהדיר ספרות הראשונים.
אחיו היה המוזיקאי אברהם דזימיטרובסקי[16]. בין גיסיו היו הרב מרדכי דוד לוין, יצחק יעקב ילין ובן ציון שפירא.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהושע בראנד, זיכרון להולכים, הצופה, 2 בנובמבר 1965
- אלכסנדר מנור, יצחק גנוז ואבא לנדו (עורכים), "ספר לידא", תל אביב תש"ל, עמ' 223 - 224.
- רבי יעקב יוסף דז'ימטרובסקי רב בעקרון, אשכול בפורום אוצר החכמה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נחום סילמן, "אדרת שמואל: לקט הנהגות ופסקים ממרן הגאון רבי שמואל סלנט זצוק"ל", ירושלים תשע"ד, עמ' תרנד
- ^ הרב פרנק והרב דזימיטרובסקי היו נשואים לבנות-דודים.
- ^ מכתבו של הרב פרנק הובא אצל הרב משה צבי נריה, "כבוד התורה", סיני ק, עמ' תקצח. ראו את תשובת הרב קוק בעמ' תקצט ובאגרות הראי"ה חלק א עמ' קעח.
- ^ בארץ הקדש, חבצלת, 21 באוגוסט 1908
- ^ אגרות הראי"ה חלק א, אגרת קסו
- ^ ראו: משפט כהן סימן לא; אורח משפט סימן נה; דעת כהן סימן קצו.
- ^ אגרות הראי"ה חלק א, אגרת קמח, ואגרת רפה
- ^ אגרות הראי"ה חלק א אגרת רו
- ^ הרב איתם הנקין, "מכותבי ראיה ומכתבי הראי"ה", בתוך: "עלוני ממרא" 122, תשס"ט, עמ' 155 הערה 26
- ^ צעיר ארצישראלי רב באמריקה, מוריה, 2 ביולי 1912
- ^ בחברה ובמשפחה, הַבֹּקֶר, 4 בפברואר 1940
- ^ הרב צבי הירש קלישר, דרישת ציון - ראשון לציון, מהדורת ירושלים, תרע"ט, באתר היברובוקס
- ^ ראו כאן
- ^ הכרוז הובא אצל: הרב מנחם מנדל כשר, פרק תשעה עשר: דבר רבני ישראל, התקופה הגדולה ב, ירושלים, תשס"א, עמ' 424 - 429, באתר היברובוקס
- ^ קברו, באתר Gravez.
- ^ הרמן סוויט, פנקס ירושלמי, הארץ, 19 באפריל 1938