ילנה, נסיכת סרביה
 | |||||||
| לידה |
4 בנובמבר 1884 צטיניה, נסיכות מונטנגרו   | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 באוקטובר 1962 (בגיל 77) ניס, הרפובליקה הצרפתית השלישית  | ||||||
| מדינה |
ממלכת סרביה, האימפריה הרוסית, סרביה | ||||||
| מקום קבורה |
אופלנאץ | ||||||
| בן זוג | יואן קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה | ||||||
| שושלת בית קאראג'ורג'ביץ' | |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
.jpg)
ילנה, נסיכת סרביה (בסרבית: Јелена Карађорђевић; 4 בנובמבר 1884 – 16 באוקטובר 1962) הייתה נסיכה סרבית. היא הייתה בתם של פטר הראשון, מלך סרביה ואשתו, זורקה, נסיכת מונטנגרו. היא הייתה אחותם הבכורה של ג'ורג'ה, נסיך הכתר של סרביה ואלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה. ילנה הייתה גם אחייניתן של אלנה, מלכת איטליה, אנסטסיה, נסיכת מונטנגרו (או "סטנה"), אשתו של ניקולאי ניקולאביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ושל מיליצה, נסיכת מונטנגרו, אשתו של פיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, הנשים שהציגו את גריגורי רספוטין לצארינה אלכסנדרה. [1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילנה נולדה ב-4 בנובמבר 1884 בצטיניה, מונטנגרו, ומאחר ואמה מתה כשהייתה קטנה, היא חונכה בעיקר תחת השגחתן של דודותיה סטנה ומיליצה. היא התחנכה ברוסיה במכון סמולני, בית ספר בסנקט פטרבורג לילדות טובות. "היא הייתה ילדה מתוקה מאוד אם כי פשוטה, עם עיניים כהות ויפות, שקטה מאוד וחביבה בהתנהגותה", כתבה מרגרטה איגר, אומנת לבנותיו של הצאר ניקולאי השני. איגר כתבה שילנה, אז כבת שבע-עשרה, באה לעיתים קרובות לתה עם דודה אחרת שלה, הנסיכה וירה ממונטנגרו, ובני דודים. אולגה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה חיבבה אותה מאוד.[2]
אירוסין ונישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]
דודה רביעית, אלנה, מלכת איטליה, הזמינה אותה לביקור והכירה לה את יואן קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה. הוא הציע נישואים זמן קצר לאחר מכן. זה היה שידוך אהבה, הפתעה למשפחה כי יואן העדין והמופנם חשב להיות נזיר רוסי אורתודוקסי.[3] "אולי אתה יודע שיונצ'יק מאורס לילנה מסרביה, זה כל כך נוגע ללב", כתבה בת דודתו הרחוקה, טטיאנה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בת ה-14, לדודתה, אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, ב-14 ביולי 1911. "כמה מצחיק אם אולי יהיו להם ילדים, האם הם יכולים לנשק אותו? איזה עוול, פיי!" [4] בני הזוג נישאו ב-3 בספטמבר 1911, בקפלת פטרופבלוסקיה הקדושים של ארמון פטרהוף בסנקט פטרבורג. לאחר הנישואים היא שמרה על מעמד הוד מלכותה, מה שאומר שהייתה לה הזכות לקבל דיפלומטים בזכות עצמה, בניגוד לבעלה, שהחזיק רק במעמד הוד מעלתו, בשל היותו נין זכר של קיסר. [5]
ילנה למדה רפואה באוניברסיטה האימפריאלית בסנקט פטרבורג בעקבות נישואיהם, עיסוק שעליו נאלצה לוותר כאשר ילדה את ילדה הראשון.[3] לזוג נולדו שני ילדים, וסבולוד איוואנוביץ', נסיך רוסיה (20 בינואר 1914 – 18 ביוני 1973), ויקטרינה איוואנובנה, נסיכת רוסיה (12 ביולי 1915 - 14 ביולי 2007). שלושת ילדיה ושבעת נכדיה של בתה הנסיכה יקטרינה, שנישאה ולאחר מכן נפרדה מרוג'רו, מרקיז פאראצ'ה די וילפורסטה, הם הנינים היחידים של קונסטנטין קונסטנטינוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ורעייתו הנסיכה הגדולה יליזבטה מאבריקייבנה. [6]
המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילנה הלכה מרצונה אחר בעלה לגלות כאשר הוא נעצר בעקבות המהפכה הרוסית של 1917 וניסתה להשיג את שחרורו. יואן נכלא תחילה ביקטרינבורג, סיביר ולאחר מכן עבר לאלפאייבסק, עיירה במחוז סברדלובסק על ידי הבולשביקים, שם יירצח ב-18 ביולי 1918 יחד עם הנסיכה הגדולה אליזבת פיודורובנה, הנסיך הגדול סרגיי מיכאילוביץ'; אחיו של יואן הנסיך קונסטנטין קונסטנטינוביץ' והנסיך איגור קונסטנטינוביץ', בן דודו הרחוק הנסיך ולדימיר פאבלוביץ' פאלי; מזכירו של הדוכס הגדול סרגיי, פיודור רמז; ווארברה יקובלבה, אחות מהמנזר של הנסיכה הגדולה אליזבת. הם נדחקו לתוך היער על ידי הבולשביקים המקומיים, נדחקו לתוך פיר מכרה נטוש ולאחר מכן הושלכו רימונים לתוך פיר המכרה.
מאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
יואן שכנע את ילנה לעזוב את אלאפאייבסק ולחזור לשני ילדיהם הקטנים, שאותם השאירה עם אמו של יוהאן, הנסיכה הגדולה יליזבטה מאבריקייבנה. ביוני 1918 ביקרה ילנה בבית איפטייב ודרשה לראות את הצאר, בתקווה בחשאי להעביר מכתבים למשפחה הקיסרית מקרוביהם. לאחר שסורבה להיכנס על ידי השומרים (שהרובים שלהם כוונו אליה), היא נסעה למלון אמראנסקאיה במרחק של חצי מייל משם, ועשתה בירורים חוזרים ונשנים בצ'קה. היא בעצמה נעצרה על ידי המשטרה החשאית ונכלאה בפרם.[7] בחודש שלאחר מכן, ביולי 1918, בעלה יואן ועוד כמה מבני משפחת הקיסרות שבויים נהרגו על ידי הבולשביקים.
במהלך מאסרה, הביאו הבולשביקים נערה שקראה לעצמה אנסטסיה רומנובה לתא שלה ושאלו את ילנה אם הילדה היא הנסיכה הגדולה אנסטסיה ניקולאייבנה, בתו של הצאר ניקולאי השני. ילנה אמרה שהיא לא זיהתה את הילדה והשומרים לקחו אותה משם. [8] שבועיים לאחר מכן, ילנה הועלתה על רכבת חזרה לפטרוגרד.[7]
גלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיפלומטים שוודים קיבלו אישור עבור חמותה של ילנה, הנסיכה הגדולה אליזבת מאבריקייבנה, לעזוב את רוסיה עם ילדיה של ילנה, וסוולוד ויקטרינה, ושני ילדיה הקטנים, הנסיך גאורגי קונסטנטינוביץ' והנסיכה ורה קונסטנטינובנה, באוקטובר 1918 על סיפון הספינה השוודית "אונגרמנלנד". ילנה נשארה כלואה בפרם עד שדיפלומטים נורווגים איתרו אותה והעבירו אותה. לאחר מכן היא הוחזקה אסירה בארמון הקרמלין לפני שלבסוף הורשה לעזוב ולהצטרף לילדיה בשוודיה. [9] ילנה חזרה ליוגוסלביה, אך עקב חילוקי דעות עם אחיה המלך אלכסנדר, בעיקר על הטיפול באחיהם הנסיך ג'ורג'ה (נעצר, הוכרז בלתי שפוי וננעל בבית מקלט ב-1925), היא עזבה בסופו של דבר והתיישבה בניס, צרפת. היא מעולם לא נישאה מחדש.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קאראג'ורג'ה | ילנה יובאנוביץ' | יברם ננאדוביץ' | יובאנקה מילובנוביץ' | מירקו פטרוביץ'-נייגוש | אנסטסיה מרטינוביץ' | פטר ווקוטיץ' | ילנה ווקוטיץ' | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אלכסנדר קאראג'ורג'ביץ', נסיך סרביה | פרסידה ננאדוביץ' | ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו | מילנה ווקוטיץ' | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פטר הראשון, מלך סרביה | זורקה, נסיכת מונטנגרו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ילנה, נסיכת סרביה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ילנה, נסיכת סרביה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Robert K. Massie, Nicholas and Alexandra, 1967, p. 198
- ^ Eagar, Margaret (1906). "Six Years at the Russian Court". alexanderpalace.org. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2019. נבדק ב-3 בינואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Zeepvat, p. 56.
- ^ Alexander Bokhanov, Dr. Manfred Knodt, Vladimir Oustimenko, Zinaida Peregudova, and Lyubov Tyutyunnik, translator Lyudmila Xenofontova, The Romanovs: Love, Power and Tragedy, 1993, p. 127.
- ^ "Црвени макови за кнегињу - Галина Игоревна Шевцова -".
- ^ Descendancy for Constantine Constantinovitch, Grand Duke of Russia : Genealogics, www.genealogics.org
- ^ 1 2 Helen Rappaport, p. 34
- ^ Peter Kurth, Anastasia: The Riddle of Anna Anderson, 1983, p. 43.
- ^ Charlotte Zeepvat, The Camera and the Tsars: A Romanov Family Album, 2004, p. 213.