יחסי יוון–סרביה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, עברית קלוקלת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, עברית קלוקלת. | |
| יחסי יוון–סרביה | |
|---|---|
|
|
| |
| יוון | סרביה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 131,957 | 77,474 |
| אוכלוסייה | |
| 10,010,962 | 6,720,281 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 238,206 | 75,187 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 23,795 | 11,188 |
יחסי יוון–סרביה הם היחסים הבינלאומיים, הדו-צדדיים, המדיניים, הפוליטיים והשיתופיים המתנהלים בין יוון לבין סרביה. המדינות מקיימות יחסים דיפלומטיים טובים מאז ומתמיד, בשל הקשר התרבותי, הדתי וההיסטורי בין השתיים.
הסרבים והיוונים משתייכים לזרם הנוצרי-אורתודקסי. מאז ימי הביניים התקיימו בין שתי האומות בריתות ולוחמה משותפת, בהן ההתקוממויות נגד האימפריה העות'מאנית, מלחמות הבלקן, מלחמות העולם ומלחמות יוגוסלביה. יוון הייתה החברה היחידה בנאט"ו שהתנגדה להפצצות על סרביה ומונטנגרו (מבצע כוח מאוחד) וגינתה את הפעולות (סקרים העלו כי 94% מהאוכלוסייה היוונית התנגדו לחלוטין להפצצות). כמו כן, סירבה יוון להכיר בהכרזת העצמאות החד-צדדית של קוסובו, תוך שהיא מגבה את העמדה הסרבית בנושא זה.
יוון תומכת בצירוף סרביה לאיחוד האירופי כחברה רשמית, ובשנת 2003 הציעה את "אג'נדה 2014", שעודדה שילוב כל מדינות מערב הבלקן באיחוד. שתי המדינות משתפות פעולה בתחומי הביטחון, התיירות, התרבות והחקלאות. נכון לשנת 2013 הייתה יוון השלישית בגודלה בהשקעות בסרביה מבין מדינות האיחוד האירופי, והחמישית באופן כללי.
קשרים תרבותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוון וסרביה חולקות מורשת ביזנטית דומה, שכן שתיהן היו חלק מהאימפריה הביזנטית. שתי המדינות הן נוצריות אורתודוקסיות. בהכרה במורשת תרבותית זו, קבע סגן נשיא רפובליקה סרפסקה, דראגאן דראגיץ', כי שורשיהם של הסרבים נובעים מהתרבות ההלניסטית, וכי שני העמים קשורים זה לזה באמצעות הנצרות האורתודוקסית.[1] מספר פוליטיקאים יוונים אחרים הביעו גם כן טענות דומות. המזכיר הכללי לענייני אירופה, דימיטריוס ק. קטסודאס, הצהיר בנאום הנוגע לסרביה כי "יוון וסרביה הן שתי מדינות המקושרות בקשרים קדומים ובלתי ניתנים לניתוק. היחסים בינינו אבדו במעמקי הזמן. התרבות והדת הסרבית הושפעו מאוד מהשורשים המשותפים שלנו בתרבות הביזנטית".[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי הביניים המוקדמים נסיכות סרביה הייתה מושא האימפריה הביזנטית. האתנוגנזה של הסרבים החלה בסביבה הביזנטית-סלאבית, חלק מהקהילה הביזנטית הרחבה יותר. במאות ה-11 וה-12 החלו הסרבים להילחם למען העצמאות, והתקוממו נגד הביזנטים. במאות שלאחר מכן הוכרה העצמאות של סרביה על ידי הביזנטים, והשתיים קיימו יחסים ידידותיים. הסרבים סייעו לביזנטים בקרב סרמיום (1167) ובקרב גליפולי (1312). מנואל הראשון מקונסטנטינופול הכיר בסאבה בתור הארכיבישוף הראשון של הסרבים. חלק מהמשפחות הביזנטיות חיפשו מקלט בסרביה בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, בעקבות הכיבושים של העות'מאנים. מהמדינאים הסרביים הבולטים ממוצא יווני נמנים ג'ניה קנטקוזינוס, דימיטרי קנטקוזין ומיהילו אנלוביץ'. שני הקיסרים הביזנטיים האחרונים היו ממוצא סרבי מצד אמם.
הסרבים הושפעו מאוד מהתרבות ההלנית של האימפריה הביזנטית, במיוחד תחת שלטונו של הקיסר הסרבי סטפן אורוש הרביעי דושאן. דושאן, שהכתיר עצמו ל"קיסר הסרבים והיוונים", הפך את הסרבית והיוונית לשפות הרשמיות של האימפריה שלו, כתב צ'רטרים וחתם ביוונית, ואימץ את החוקים המזרחיים-רומיים כבסיס לאימפריה שלו. הוא תכנן לסנתז את האימפריה הביזנטית לאימפריה סרבית-יוונית. לכן, דושאן "טרח לחזר אחר התושבים היוונים של אותם מחוזות [שרכש במקדוניה ובצפון יוון]. החוק החדש קבע שוויון בין הסרבים ליוונים בכל המחוזות עליו שלט, ואישר את הפריבילגיות שהוענקו לערים היווניות על ידי קיסרים ביזנטים קודמים, שדושאן היה שמח לראותם כקודמיו האימפריאליים".[3]
המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המרד הסרבי הראשון (1804–1815) הצטרפו למורדים הסרבים, בין היתר, יוונים ויוונים-ארמנים, כדוגמת הלוחם ג'ורג'אקיס, הדיפלומט פטר איצ'קו, המזכיר נאום קרנר, הלוחם קונדה בימבאשה, ואחרים.[4] שיתוף הפעולה הצבאי בין שני העמים נרקם בנסיכויות הדנובה האוטונומיות למחצה, שנשלטו ברובם על ידי פנרים יווניים. ישנן אינדיקציות לכך שהסרבים והיוונים החלו גם כן לשתף פעולה בשלב מוקדם. לדוגמה, בשנת 1806 דיווח הקונסול הצרפתי בסלוניקי כי "הטורקים זועמים מאוד על היוונים בגלל התקשורת שלהם עם הסרבים".[5] דווח כי איכרים סלאבים ויוונים רבים נעצרו כחשודים בסיוע למורדים הסרבים. המורדים הסרבים היו בעלי ברית חשובים ליוונים. לאחר דיכוי המרד הראשון, נמלט קאראג'ורג'ה לסרביה, שם הצטרף לתנועת החופש הלאומית היוונית פיליקי אטריה, והפך לחבר פעיל בה. היוונים התעניינו בעיקר בשימוש באדמות בסרביה כבסיס למבצעים היוונים, אם כי מילוש אוברנוביץ', מנהיג המרד הסרבי השני (1815–1817), סירב לשתף פעולה. כמו כן, ההיסטוריון הראשון של המהפכה הסרבית היה יווני. סרבים רבים השתתפו למלחמת העצמאות היוונית (1821-1829), בהם ואסוס מאברובוניוטיס.
דימיטריוס קראטוסוס תכנן להקים ברית יוונית-סרבית בשנת 1861, ולנסוע לבלגרד, אך נפטר במהלך נסיעתו. למברוס קוטסוניקס, היסטוריון יווני, חלם על פדרציה יוונית-סרבית של "שתי אחיות" (1863).[6]
הסכם ווסלו (ברית יוונית-סרבית משנת 1867) נחתם בין יוון לסרביה ב-26 באוגוסט 1867.[7]
מלחמות הבלקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת הבלקן הראשונה, בשנים 1912–1913, ניצחו יוון, סרביה, מונטנגרו ובולגריה (הליגה הבלקנית) את האימפריה העות'מאנית, וחילקו ביניהן את האזור הגאוגרפי של מקדוניה. במהלך מלחמה זו, תוכניות הברית המקוריות שונו בעקבות לחץ מצד המעצמות האירופיות: אדמות רבות שהוקצו במקור ליוון הועברו לבולגריה; צבאות יוון שינו את בסיסיהם מכפי שתוכנן במקור, וסיפחו אדמות שהוקצו לסרביה.
ביוני 1913 חתמו סרביה ויוון על חוזה הגנה (הברית היוונית-סרבית משנת 1913) המתנגדת ליעדי ההתרחבות של בולגריה. בסופו של דבר, ב-16 ביוני באותה שנה תקפה בולגריה את שתי המדינות, והובסה לחלוטין על ידי היוונים בקרב קילקיס-לאנאס ועל ידי הסרבים בקרב ברגלניקה. בולגריה נסוגה לעמדות ההגנה עד שרומניה הצטרפה למלחמה כאשר תקפה את בולגריה, והביאה לתבוסתה של האחרונה. יוון וסרביה מצאו עצמן כזוכות בכך שנלחמו בהצלחה במלחמה זו לצד זו.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות הברית ההגנתית עם סרביה, יוון נותרה נייטרלית בחלקה המוקדם של מלחמת העולם הראשונה, בעקבות חילוקי הדעות בין ראש הממשלה אלפתריוס וניזלוס, שתמך בכניסתה של גרמניה למלחמה, לבין המלך קונסטנטינוס הראשון, שהיה פרו גרמני והעדיפה להישאר נייטרלי. הפילוג הלאומי נפתר רק בשנת 1917, כאשר קונסטנטינוס הודח בכוח מכס המלכות, ויוון נכנסה למלחמה תחת וניזלוס.[8]
קורפו שימשה מקלט לצבא הסרבי, שנסוג ממולדתו על ידי אוניות כוחות הברית, שנכבשה על ידי האוסטרים והבולגרים. במהלך שהותם מת חלק גדול מהחיילים הסרבים מתשישות, רעב ומחלות שונות. מרבית שרידיהם נקברו בים סמוך לאי וידו, אי קטן ליד נמל קורפו, ואף נבנתה בו אנדרטה כהודיה של הסרבים לאומה היוונית. כתוצאה מכך, המים הסובבים את האי וידו ידועים על ידי העם הסרבי כ"בית הקברות הכחול" (בסרבית, Плава Гробница), על פי שיר שנכתב על ידי מילוטין בוז'יץ' לאחר מלחמת העולם הראשונה.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1941, במהלך המלחמה ההלנו-איטלקית, כאשר דרש היטלר דרש לעבור ברחבי ממלכת יוגוסלביה כדי לתקוף את יוון, ניסה פאבלה, נסיך יוגוסלביה להגיע לפשרה עם היטלר בכך שהציע חוזה ידידותי, אך בסופו של דבר, חתם על ההסכם התלת צדדי שיאפשר את המעבר הגרמני. בתמורה הובטחה ליוגוסלביה העיר היוונית סלוניקי. כעבור יומיים הצבא, בסיוע מבריטניה וברית המועצות, הפיל את המשטר, בתמיכתו של העם הסרבי, אם כי ניתן לטעון שהדבר קשור יותר לדעות האנטי-גרמניות של הסרבים ולא לאהבה ליוון.[9] למרות העובדה שהממשלה היוגוסלבית החדשה ניסתה שוב להגיע לפשרה עם היטלר (בהתחשב בכך שהמדינה הייתה מוקפת משלושה צדדים), תוך הבטחה לדבוק בהסכמים קודמים, העם הסרבי התלהב להוקיע את הסכם המשולש וההמונים הסרבים הפגינו ברחובות. בבלגרד נצעקו סיסמאות בהן "מלחמה טובה יותר מהברית".[10] היטלר לא היה מרוצה, ומיד לאחר ההפיכה החליט לפלוש ליוגוסלביה - כיוון שכבר לא בטח בהכרזותיהם - וחילק את השטחים היוגוסלביים של הים האדריאטי, בנאט ומקדוניה בין איטליה, הונגריה ובולגריה, בהתאמה. לאחר נפילת יוגוסלביה, העם הסרבי נענש ברצח עם על ידי תנועת האוסטאשה הקרואטית הפרו-גרמנית.
מלחמות יוגוסלביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע 1992, הגיב האו"ם למעשי הפשע הסרביים בבוסניה והרצגובינה והכריז על אמברגו מלא על סחר עם סרביה על ידי כל המדינות החברות. הסנקציות הציבו את יוון, שהכירה בעצמאותה של בוסניה והרצגובינה זמן קצר לאחר הכרזתה בשנת 1992, במצב קשה. סרביה הייתה שותפת מסחר חשובה ובעלת קשרים דתיים והיסטוריים חזקים ליוון, וכן תמכה בתחילה בעמדה היוונית בסכסוך על שמה של מקדוניה. החל משנת 1992, ממשלות קונסטנדינוס מיצוטאקיס ואנדראס פפנדראו, מחשש שמלחמת בוסניה תתפשט לכיוון שיכלול את טורקיה, אלבניה ויוון, ניהלו סדרה ארוכה של משא ומתן לשלום עם נשיא סרביה, סלובודן מילושביץ', המנהיג הבוסני רדובאן קאראג'יץ' וממשלת בוסניה, שלא הניבה פרי. בינתיים, דווח על מזון, נפט ונשק העוברים מיוון לסרביה תוך הפרה של האמברגו. לפני, במהלך ואחרי נשיאותו של האיחוד האירופי ב-1994, הייתה יוון המדינה היחידה באיחוד שגיבתה את העמדה הסרבית, לפיה כוחות סרביים נכנסו לשטח בוסניה. יוון ספגה את מורת רוחן של בעלות בריתה באירופה בעקבות הצבעה נגד ההתקפות האוויריות של נאט"ו על העמדות הסרביות. יוון אף סירבה להשתמש בבסיסי האוויר של נאט"ו בפרבזה שעל הים היוני לצורך התקפות כאלה, וסירבה לספק כוחות יוונים למשימת שמירת השלום של האו"ם בבוסניה. בנאט"ו הייתה עמדתה של יוון מנוגדת לחלוטין לזו של טורקיה, שתמכה בממשלה הבוסנית.
בדצמבר 1994, לאחר שיחות ודיונים רשמיים עם מילושביץ' באתונה, פפנדראו חזר והדגיש כי עמדותיהן של יוון וסרביה בסוגיית בוסניה היו זהות כמעט לחלוטין. הצעתו של מילושביץ' לקונפדרציה של יוון וסרביה עם רפובליקת מקדוניה לא הצליחה להשיג תמיכה בקרב סיעה כלשהי ביוון.
סיוע לסרבים הבוסנים ולרפובליקה סרפסקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הפרופסור ס. ווייבס מאוניברסיטת אמסטרדם, שירות הביון הלאומי היווני (EYP) חיבלה באופן שיטתי בפעולות של נאט"ו בבוסניה באמצע שנות התשעים, בניסיון לסייע ללאומנים סרבים בוסניים. בדו"ח שלו לממשלת הולנד, ששמו "Intelligence en de oorlog in Bosnie 1992-1995" (בעברית: מודיעין ומלחמה בבוסניה 1992–1995), טוען ווייבס כי ה-EYP הדליף תוכניות צבאיות של נאט"ו (אליהן, כשירות מודיעין בעל ברית, היה לה גישה) להנהגה הבוסנית-סרבית, ולעיתים קרובות לגנרל ראטקו מלאדיץ' עצמו, בקיץ 1995. בסופו של דבר, טוען ווייבס בדו"ח, כי בעלות הברית של נאט"ו חדלו מלשתף את הרשויות היווניות בתוכניות צבאיות של נאט"ו.
באוגוסט 2008 ביקרה קבוצת עורכי דין מחאניה, כרתים, את רדובאן קאראג'יץ' בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, הציעו את שירותיהם בחינם, וביקשו מארגונים בינלאומיים להבטיח משפט צודק עבור נשיא סרביה לשעבר.[11]
סרברניצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי נתוני סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP), תריסר מתנדבים יוונים שהיו חברים במשמר המתנדבים היווני (ΕΕΦ) נלחמו לצד הסרבים בסרברניצה.[12] לחלקם היו קשרים עם הארגון הנאו-נאצי היווני השחר הזהוב, אחרים היו שכירי חרב. המתנדבים היוונים הונעו מהרצון לתמוך ב-"אחיהם האורתודוקסים" בקרב.[13] הם הניפו את הדגל היווני בסרברניצה לאחר נפילת העיירה לבקשתו של מאלדיץ', כאות כבוד עבור "היוונים האמיצים שנלחמים בצידנו".[14][15]
בשנת 2005 קרא הסגן היוני אנדראס אנדריאנופולוס לחקור את תפקידם של המתנדבים היוונים בסרברניקה.
סתירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש אנשים שקשורים לחקר ההיסטוריה המוצאים את המונח "ידידות הלנית-סרבית" כאינו קיים. הדבר לא קשור ליחסים הנוכחיים של שתי המדינות, אלא למונח "ידידות יוונית-סרבית" עצמה שנראית לראשונה כנראה בשנת 1992 ולא לפני כן.
במאמרו של פאנאיוט דימיטראס, "פליטים סרביים בקוסובו: פרט לא חשוב או הניקיון האתני האמיתי?", נטען כי "הידידות היוונית-סרבית הזו היא תופעה של השנים האחרונות מאוד".[16]
הפצצת נאט"ו על יוגוסלביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפצצת נאט"ו על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה גרמה לתגובה עממית עזה ביוון. ראש הממשלה קוסטאס סימיטיס חיפש פתרון פוליטי לסכסוך בקוסובו. יוון סירבה להשתתף במהלכים נגד סרביה ומונטנגרו.
נערכו מספר סקרים, מהם נחשף כי 99.5% מהאוכלוסייה היוונית התנגדו לחלוטין להפצצה, כאשר 85% האמינו שהמניעים של נאט"ו היו אסטרטגיים ולא הומניטריים.[17] 69% טענו כי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ניסה לבצע פשעי מלחמה, ואילו 52% התנגדו להכנסתם של הפליטים האלבנים בקוסובו ליוון.[18] סקר אחר הצביע על התנגדות של 94%.[19]
20 שופטים יוונים מבית המשפט העליון (מועצת המדינה) חתמו על הכרזה בה נקבע כי נאט"ו אשמים בפשעי מלחמה.[18] האירוע הדרמטי יותר היה בית הדין העממי של למעלה מ-10,000 איש באתונה ביוון, שם בית המשפט העליון ביוון הכריז על הנשיא קלינטון ומנהיגי נאט"ו כאשמים בפשעי מלחמה.[20]
נושאים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוונים בסרביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מפקד האוכלוסין בשנת 2002, ישנם 572 אזרחים סרבים ממוצא יווני.[21] איגודי הקהילה היוונית בסרביה מעריכים בסך הכל 4,500 אזרחים סרבים ממוצא אתני יווני.[22] משרד החוץ היווני טוען כי נישואים בין סרבים ליוונים החיים בסרביה הם שכיחים למדי, וכי זו גם סיבה וגם תוצאה של הקשרים ההדוקים המשותפים ליוונים ולסרבים.
סרבים ביוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מפקד האוכלוסין בשנת 2001, 5,200 ילידי סרביה הם בעלי אזרחות יוונית. ההערכה היא כי יותר מ-15,000 סרבים חיים ביוון.[23] מאנשי הספורט הבולטים בעלי אזרחות יוונית נמנים פרדראג סטויאקוביץ' וולנטימר ג'יאנקוביץ.
הומניטריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרוץ המלחמה בבלקן, קיבלו הסרבים עזרה הומניטרית אדירה מיוון וקפריסין, החל בראשית שנות התשעים. סיוע זה הגיע מכל המגזרים בחברה היוונית: המדינה, הכנסייה, ארגונים שונים והציבור. מרבית הסיוע התמקד בעזרה לסרבים מרפובליקה סרפסקה, קראג'ינה וסרביה, אשר סבלו כתוצאה מהמלחמות שחוללו הרס באזורים אלה.
סיוע לסרביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף יולי 1995 הוכרז כי אגודת הידידות היוונית-סרבית תעניק סיוע הומניטרי (אורז) לסרביה באמצע אוגוסט. לדברי נשיא הארגון, העלות הכוללת של הפרויקט עלתה על 5 מיליון דרכמות.[24]
במרץ 1999 הבטיח איש העסקים סטברוס ויטאליס את השתתפותם של 250 יוונים לעזוב לבלגרד כדי להציע כל סוג של עזרה שיכולה לסייע לעם הסרבי. בין 250 האנשים היו עורכי דין, רופאים ואנשי מקצוע אחרים. סטברוס ויטאליס דיווח כי הם נמצאים בצד של הסרבים, מכיוון שראו בהם חברים ואחים.[25]
ב-25 באוקטובר 1999, קיבל שר הבריאות של סרביה, לפוסבה מיליצוויק, משלחת מטעם אגודת הידידות היוונית-סרבית "יוון העתיקה". את המשלחת הוביל נשיא הארגון לאיוס קונסטנטינוס. הפגישה עם שר הבריאות הניבה מספר יוזמות בנושא סיוע הומניטרי, הגנה על בריאות וציוד רפואי.[26]
באפריל 1999 אספה עיריית קלמריה 50 טון של סיוע הומניטרי המורכב ממזון ותרופות. בראש המשלחת עמד ראש עיריית קלמריה, כריסטודולוס אקונומידיס. משרד הבריאות היווני הוציא היתר מיוחד שאפשר לכלול בפעולה ההומניטרית דם שנתרם על ידי מתנדבי העיריות קלמאריה, פנטלופוס ופלורינה, יחד עם נזירי המנזר הסרבי הילנדריו בהר אתוס.[27] במהלך אותו חודש הודיעו נציגי האגודה לידידות היוונית-סרבית באתונה כי הם ישלחו שיירת 16 משאיות של סיוע הומניטרי המורכב ממזון וציוד רפואי, ובשווי של למעלה מ-2 מיליון מארק גרמני, לסרביה ב-20 באפריל. על מאמצי הסיוע הידידותי דווחה התמשכות. האגודה הודיעה גם לעיתונות כי היא העסיקה עורכי דין להגשת אישומים נגד מנהיגי נאט"ו בפני הלשכה היוונית ובית הדין הבינלאומי בהאג בגין התקפותיהם נגד יוגוסלביה וחיי האזרחים שאבדו כתוצאה ישירה מכך.[28]
ב-7 במאי 2006, אורגנה ארוחת צדקה על ידי הארגון ההומניטרי "Lifeline Hellas" בסלוניקי תחת חסותם של יורש העצר אלכסנדר השני ונסיכת הכתר קתרין במטרה לסייע בהפחתת המחסור בציוד חשוב בבתי חולים על ידי שדרוג יחידות הטיפול הנמרץ לילודים בבלגרד, ניש, נובי סאד וקרגוייבץ ובכך הצילו את חייהם של תינוקות שזה עתה נולדו. זה היה האירוע השני מסוגו שאורגן בשנת 2006, בעקבות ארוחת הצדקה המצליחה שאורגנה בסוף ינואר באתונה. חברות וארגונים רבים, כמו גם משפחות בולטות ובני הקהילה העסקית בסלוניקי, שיתפו פעולה ותמכו באירוע ההומניטרי. נאומים נואמו על ידי נשיא הדירקטוריון של ה-Lifeline Hellas, ג'ון טריקרדוס, נסיך הכתר אלכסנדר, נסיכת הכתר קתרין, ראש ממשלת מקדוניה-תראקיה, ג'ורג' קלייזיס, הקונסול הכללי של סרביה ומונטנגרו ביוון, רדומיר זיווקוביץ', סגן ראש המחוז פריפקטורה מסלוניקי, פאנאיוטיס פומיאדיס, סגנית ראש עיריית סלוניקי, קולובו לימוניה ונשיא המכללה האמריקאית אנטוליה מר ריצ'רד ג'קסון. באורחים המכובדים האחרים נמנו חברי הפרלמנט היווני, שרים לשעבר ופקידים בממשלת יוון. [29]
סיוע לסרבים בבוסניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-4 באוקטובר 1995 הוכרז כי "רכבת השלום" שהובילה 10,000 טון של סיוע הומניטרי המורכבת מביגוד, תרופות ומזון תעזוב את יוון ב-26 באוקטובר כדי לסייע לפליטים הסרבים בבוסניה. מאמץ זה אורגן על ידי "הוועדה לתאום מקדוניה-תראקיה לעזרה לסרבים האורתודוקסים של בוסניה" והוקמה ביוזמת המכון לפיתוח אסטרטגיות בלקניות וההתאחדות היוונית-סרבית.[30]
ב-5 בדצמבר 1995, נשלחו 70 טונות של סיוע הומניטרי המורכב משמן זית, קמח, מזון לתינוקות ותרופות נשלחו לסרבים הבוסנים באזור פרודדור על ידי עיריית נפוליס. בראש המאמץ עמד ראש עיריית נפוליס, מר הדג'יסאוואס.[31]
ב-22 בפברואר 1996 הגיעו לרפובליקה סרפסקה 200 טון של סיוע הומניטרי המורכב ממזון, ביגוד ורפואה שנאספו על ידי אגודת הידידות היוונית-סרבית. את הסיוע ליוותה משלחת בראשות יו"ר האיגוד מר קונסטנטינוס כריסטולוס.[32]
ב-3 ביולי 1997 הגיע לדובוי סיוע הומניטרי המורכב מביגוד ומוצרי מזון. הסיוע לווה על ידי משלחת של 10 אנשים מעיריית פריסטרי באתונה, כולל ראש עיריית פריסטרי ג'ורגוס פנופולוס. המשלחת התקבלה בברכה על ידי ראש עיריית דובוי דראגו לוביציץ' שהצהיר כי הקשרים הידידותיים בין היוונים והסרבים יימשכו לנצח וכי אף אחד לא יצליח להרע להם.[33]
סיוע לסרבים בקרואטיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 באוגוסט 1995 הודיע שר ההגנה היווני גרסימוס ארסניס כי יוון תעביר סיוע הומניטרי המורכב מתרופות, מזון ובגדים לפליטים הסרבים מקראג'ינה. שני המטוסים הראשונים שנשאו את הסיוע יצאו ב-8 באוגוסט. יוון הודיעה גם כי רופאים יוונים יישלחו לאזור וכי חלק מהפצועים יורשו לטפל בבתי חולים צבאיים יוונים. בהתייחס לסכסוך עצמו, הממשלה מתחה ביקורת על המערב ועל תפקידה. שר החוץ, קרולוס פפוליאס, גינה את המתקפה הקרואטית וסגן שר החוץ לענייני אירופה, ג'ורג'יוס אלכסנדרוס מנגאקיס, מתח ביקורת על ארצות הברית וגרמניה בגין גיבוי למתקפה של קרואטיה נגד הסרבים בקראג'ינה.[34]
הסיוע הסרבי במהלך שריפות היער ביוון 2007
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות שריפות היער היווני בשנת 2007, שלחה סרביה שישה מטוסי כיבוי מסוג M-18 דרומאדר ו-M אנטונוב אן-2, 6 כבאיות, 55 כוחות כיבוי ווהעמידו בכוננות יחידות צבאיות מיוחדות למקרה שיידרשו לסייע ליוונים להילחם בשריפות ולנקות את הפסולת. על פי דבריו של עוזר שר הפנים פרדראג' מאריק, למעלה מ-300 כבאים הגיעו ליוון תוך פחות משעה.[35]
ב-7 בספטמבר 2007, בירכו שר הביטחון, דראגן סוטנובץ' ושגריר יוון בסרביה, כריסטוס פאנאגופולוס, את טייסי ג'ט איירווייז שסייעו בכיבוי השריפות ביוון, בשדה התעופה ליסיצ'י ג'ראק.
ביוזמת מעלויותיהם המלכותיות, ארגנו נסיך הכתר אלכסנדר השני ונסיכת הכתר קתרין, אירוע צדקה חשוב בסיוע קורבנות השריפות היווניות הטרגיות, שהתרחש ב-24 בספטמבר 2007 במועדון Ekali באתונה, בשיתוף איגוד מועדוני הכדורסל ההלניים (ESAKE), ה-Lifeline Hellas ובתמיכתו של ולאדה דיבאץ, שחקן ה-NBA. אירוע הצדקה זכה לכבוד בנוכחות שחקני כדורסל מפורסמים ששמחו לתמוך באירוע הומניטרי זה. בין רבים באירוע השתתפו: ולאדה דיבאץ, פרדרג דנילוביץ', דושאן איבקוביץ', וויין קופר, סקוט פולארד, גרנט נפייר, כריס ובר, וגלן רייס.
יורש העצר אלכסנדר השני ונסיכת הכתר קתרין המשיכו במאמציהם האציליים ב-29 בספטמבר 2007, כאשר ביקרו באזור מסיניה ובעיריית אנדניה על מנת לתרום בגדים לילדים סרביים וכן ציוד לתינוקות לקורבנות שריפת היער ביוון.
יחסים בילטרליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בעקבות התפרקות סרביה ומונטנגרו, ירשה סרביה את הזכויות וההתחייבויות של האיחוד, וכתוצאה מכך גם את המסגרת החוזית הדו-צדדית הקיימת עם יוון. מתוך ההסכמים הדו-צדדיים היוונים-סרביים הרבים, יש לציין את ההסכמים בנושא יחסי משפט הדדיים, שיתוף פעולה מדעי וחינוכי, פיתוח תיירותי, תחבורה אווירית, הובלת דרך בינלאומית של נוסעים וסחורות ושיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי.
בין המדינות מתקיימים ביקורים רבים מדרג גבוה, כדוגמת ביקורה של שרת החוץ דורה בקויאניס בבלגרד (20 באפריל 2007), אותה ליווה סגן שר החוץ, יוריפידס סטיליאנידיס, והביקור הרשמי לאתונה של שר החוץ של סרביה, מר ווק ג'רמיש. בין שני משרדי הסוכנויות קיימים קשרים בנושאים שונים הנוגעים למגזרים בודדים.
יוון היא אחת משותפות הסחר העיקריות של סרביה מהאיחוד האירופי. הסחר הבילטרלי גדל משמעותית במהלך השנים האחרונות. על פי נתוני הלשכה לענייני כלכלה ומסחר בשגרירות יוון בבלגרד, ההשקעות הישירות של יוון בסרביה (משנת 1996 ואילך) מסתכמות ב-1.2 מיליארד דולר. ישנן השקעות בכל המגזרים, אך בעיקר בענפי התעשייה והבנקאות.
שיתוף פעולה במשטרה וצבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 באוקטובר חתמו שרי הפנים של סרביה ויוון, איביצה דאצ'יץ' ופרוקופיס פבלופולוס על הסכם על שיתוף פעולה משטרתי בין שתי מדינותיהם באתונה, הסולל את הדרך לשיתוף מודיעיני בכל צורות הפשע, הגירה בלתי חוקית, סחר נרקוטים וסחר בבני אדם.
שרי ההגנה של סרביה ויוון, דראגן סוטנובץ' ואוונגלוס מימראקיס נפגשו בבלגרד ב-26 בפברואר 2009, ושוחחו על השקפתם על חבל הבלקן, המבוססת על אמון ושיתוף הדדי, והאפשרויות להעצים את שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות. יוון עדיין תומכת בסרביה בעניין קוסובו.[36]
עמדה יוונית כלפי סרביה באיחוד האירופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2008 אמר שגריר יוון בסרביה כריסטוס פאנאגופולוס כי יוון מגבה בעקביות את התפתחותה של סרביה ורוצה שהיא תתפוס את מקומה באיחוד. הוא הצהיר כי ההנהגה הפוליטית של יוון היא שסרביה תתפוס את מקומה במשפחה האירופית ושיוון מאמינה כי היא הטובה ביותר לסרביה וליציבות אזורית. על פי פנאגופולוס, יוון תומכת בפיתוחה של סרביה ושיפור חיי אזרחיה, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בסיוע הגדול שקיבלה סרביה לאחר שנת 2000, וכן השקעות שעולות על 2.5 מיליארד אירו. הוא הזכיר כי בשנת 2001 ו-2002, הכתיב המצב הרציני במדינה כי הסיוע היה בעיקר בעל אופי הומניטרי. יוון אימצה תוכנית סיוע חשובה, שכונתה "התוכנית ההלנית לשיקום כלכלי של חבל הבלקן", אשר ייעדה 230 מיליון יורו לסרביה. הוא הדגיש כי אחת ממטרותיה של אתונה ומטרות השגרירות בבלגרד היא קידום יחסים כלכליים, שכן יוון עמדה בראש רשימת המדינות שמשקיעות השקעות ישירות ועקיפות בסרביה. הוא אמר כי יוון נמצאת בכל הענפים האסטרטגיים במשק. פאנאגופולוס הביע תקווה כי מגמה זו תורחב בקרוב עם ההשקעה הסרבית ביוון.
ב-19 באוקטובר 2008, ציינה שרת החוץ היוונית, דורה בקויאניס, כי ליוונים ולסרבים יש קשר מיוחד, וכי סרביה מתקרבת לאיחוד האירופי, עושה צעדים חשובים בדרך וכי היא מאמינה שלסרביה יש הרבה מה להציע לאיחוד האירופי.[37]
שר החוץ היווני דימיטריס דרוזס נפגש עם עמיתו הסרבי ווק ג'רמיץ' ב-22 במאי. הם הצהירו כי היחסים בין המדינות הם מצוינים, ודנו בנושא מערב הבלקן באיחוד האירופי. יוון אמרה כי האזור יצטרף לאיחוד האירופי עד 2014. ג'רמיץ' הודה על עמדתה של יוון ביחס לקוסובו, ועל שיתוף הפעולה הכלכלי והיחסים המצוינים בסך הכל. יוון היא השותפה החשובה ביותר בסרביה בדרום מזרח אירופה. יוון סייעה בליברליזציה של הוויזה, וג'רמיש הסביר כי "השנה, אזרחינו יוכלו לנסוע לים היווני הרבה יותר בקלות. הם יבלו את חופשותיהם ביוון, מכיוון שאין חוף ים באזור בו אזרחינו יכולים להרגיש טוב יותר מאשר ביוון..." דרוזס אמר כי יוון מוכנה לאשר את הסכם הייצוב של סרביה (SAA) באופן מיידי.[38]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן מספר ערים תאומות בין סרביה ליוון:
בלגרד, סרביה עם 
אתונה, יוון- ניש, סרביה עם קסנדרניה, יוון ספרטה, יוון גליפאדה, יוון מרוסי, יוון עלימוס, יוון
- נובי סאד, סרביה עם הליופוליס, יוון
- סמדרבו, סרביה עם וולוס, יוון
- קרושבץ', סרביה עם קורפו, יוון
- יגודינה, סרביה עם קורינתוס, יוון
- אלכסינאק, סרביה עם לאווריו, יוון פטרס, יוון איאנה, יוון לבריס, יוון סמפוליטיו, יוון ורונס, יוון
- צ'אצ'אק, סרביה עם קטריני, יוון פיליפוי, יוון
- קרגוייבץ, סרביה עם דרמה, יוון
- פנצ'בו, סרביה עם ניפולי, יוון
- שאבאץ, סרביה עם ארגוסטולי, יוון
יחסי כנסיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסייה היוונית האורתודורסית קיימה יחסים מצוינים עם הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, כולל רכישה וסיוע הומניטרי לסרביה בכל המלחמות. יחסים אלה התרחבו גם למדינה הסרבית. לגבי האחרון, כנסיית יוון תמכה ב-"עמדות סרביות אפילו בעניין פרישת מונטנגרו מהפדרציה",[39] כמו גם תמיכה בסרביה בעניין קוסובו, וכמוה הכנסייה הסרבית תמכה בעמדתה היוונית בקפריסין.[40]
בשנת 1994 הכריזה הכנסייה היוונית האורתודוקסית על רדובאן קאראג'יץ' כאחד מבניו הבולטים של ישו, "העובד למען השלום", וקשטה אותו במסדר האבירים בן התשע מאות שנה לדרגה הראשונה של סן דיוניסיוס מקסנטה.[41] הפטריארך האקומני ברתולומיאו הודיע כי "העם הסרבי נבחר על ידי האל כדי להגן על גבולות המערב של האורתודוקסיה".
תוכנית הקונפדרציה משנת 1992
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות הקשרים המתוחים במהלך שלטונו של יוסיפ ברוז טיטו ביוגוסלביה, יחסי סרביה-יוון הגיעו למצב בו הוצעה ברצינות הקמת מדינה לסרבים ויוונים על ידי סלובודן מילושביץ' בשנת 1992.[42] על פי ההצעה, יוון, סרביה ורפובליקת מקדוניה תהיינה כולן חברות בקונפדרציה המשולשת. בשנת 1994 הזמין מילושביץ' את ראש ממשלת יוון, אנדראס פפנדראו, לשקול את ההצעה ארוכת השנים של קונפדרציית אתונה - בלגרד - סקופיה. פפנדרו אפיין את הרעיון כ"הצעה מעניינת" אך ציין שטרם נבדקה. מנהיג מפלגת הדמוקרטיה החדשה מילטיאדיס אברט, שנפגש גם עם מילושביץ', אמר כי על כל מדינות הבלקן להצטרף לאיחוד האירופי. מנהיג מפלגת האביב הפוליטי אנטוניס סמאראס אמר כי "ההצעה מעניינת אך יש לבחון אותה ביסודיות".[43] הצעות אלו לא הצליחו להשיג תגובה משמעותית מצד ממשלת יוון.
עמדת רפובליקת מקדוניה ביחס לקונפדרציה המשולשת זכתה לתמיכה רחבה על ידי פוליטיקאים ואנשי רוח. מיד לאחר קריאתו המחודשת של מילושביץ' לקונפדרציה רופפת בין יוון, סרביה והרפובליקה של מקדוניה, נשיא המפלגה הסוציאליסטית של מקדוניה, קירו פופובסקי, ראה בהצעה ארוכת השנים "סיכוי עתידי בר ביצוע". בשנת 2001, ציין נשיא רפובליקת מקדוניה לשעבר קירו גליגורוב את התמיכה הרחבה בהצעה בקרב אינטלקטואלים מקדוניים אתניים: "זה התחיל כאשר יוגוסלביה החלה להתפרק, כאשר התאספו אינטלקטואלים ופוליטיקאים כדי לבחון את הפרספקטיבות שהיו למדינתנו. העמדה המשותפת שלנו הייתה שקונפדרציה עם יוון היא הפתרון הטוב ביותר". הסופר המקדוני אנטה פופובסקי הצהיר בריאיון לעיתון הצרפתי ליברסיון ב-27 במרץ 2001: "אני תומך ברעיון הקונפדרציה עם יוון. לא תהיה בסכנה לאבד את זהותנו, מכיוון ששפתנו שונה לחלוטין מהשפה היוונית, בעוד שהיא דומה לשפותיהם של שני השכנים הגדולים האחרים, הסרבים והבולגרים".
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחבורה בין סרביה ליוון מפותחת היטב בעקבות האטרקטיביות של יוון כיעד תיירותי לתיירים סרבים שלעיתים קרובות פחות יקר, ונוח יותר לנסוע לחוף יוון ולא ליעדים במערב אירופה או בצפון אפריקה. נמל התעופה בלגרד ניקולה טסלה בסרביה מפעיל טיסות של אייר סרביה לאורך כל השנה לנמל התעופה הבינלאומי אתונה-אלפתריוס וניזלוס ולנמל התעופה הבינלאומי סלוניקי מקדוניה. חברת אג'יאן איירליינס מפעילה גם היא קו מאתונה לבלגרד.
קו האוטובוס היחיד בין סרביה ליוון הוא קו שמופעל על ידי Alamanis Tours מתחנת האוטובוסים בבלגרד.
ב-9 באוקטובר 2008 הודיע שר האוצר היווני ג'ורג' אלוגוסקופיס כי ייתרמו 100 מיליון יורו לצורך הקמת הכביש הראשי שיחבר את סרביה ויוון לשאר אירופה, מסדרון X.
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוון קיבלה בברכה את התיירים העונתיים מסרביה יותר מכל מדינה אחרת. בעוד שאתונה וסלוניקי הן היעדים הפופולריים ביותר בקרב הסרבים, תיירים רבים מבלגרד בוחרים פעמים רבות לטייל בהרקליון, קוס, זקינתוס ויעדים נוספים. שלא כמו תיירים אנגלים, גרמנים ותיירים זרים אחרים, שרבים מהם ביטלו את חופשתם ביוון בגלל ההפגנות והמשבר הכלכלי בקיץ 2010, התיירים הסרבים שברו את השיא וביקרו במדינה מספר רב של פעמים. נשיא סרביה הצהיר באתונה ביוני 2010 כי כך עוזרת סרביה לחבריה היווניים בתקופות קשות עבורם.
כ-350,000 אזרחים סרבים ביקרו ביוון בשנת 2008.[44] 432,000 סרבים ביקרו בשנת 2009.[45] סרבים רבים מבקרים ביוון בעקבות המורשת הסרבית החשובה שנמצאת במדינה. באתרים התרבותיים והדתיים החשובים במיוחד לסרבים נכללים מנזר הילנדאר בהר אתוס,[46] בית הקברות זייניטליק בסלוניקי,[47] והאי קורפו.[48]
בסרביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015 ביקרו בסרביה 43,869 תיירים יוונים, בעוד שהמספר עלה ל-61,749 בשנת 2016 ול-75,657 בשנת 2018.
הקדשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוב העיירות הסרביות ישנם מספר רחובות הנקראים על שמם של אנשים או אזורים יוונים. במרכז בלגרד ישנם רחובות הקרויים על שמות ריגאס פרוס, אלפתריוס וניזלוס, רחוב אתניאן, רחוב סלוניקי, רחוב אגיון אורוס, רחוב מקדוני, ורחוב קורפו. ישנן גם אנדרטאות המוקדשות לריגה פראס ואלפתריוס וניזלוס במרכז עיר הבירה הסרבית.
העיר הסרבית השנייה בגודלה, נובי סאד, ידועה לעיתים בשם "אתונה הסרבית". הר פרושקה גורה הוא אתר של 17 מנזרים ונקרא "אתוס הסרבי".[49]
במרכז אתונה, סמוך לכיכר סיטאגמה, יש רחוב הקרוי על שם הגיבור הלאומי הסרבי, קאראג'ורג'ה, ובעיירות יווניות רבות יש רחובות על שם וסוס מוברובוניוטיס, סרבי מונטנגרי שנלחם במהפכה היוונית. בקורפו ישנו מוזיאון המכונה "הבית הסרבי", המוקדש לחיילים סרבים במלחמת העולם הראשונה.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרביה ויוון חולקות היסטוריה הדדית רבה בכדורגל העכשווי. שחקני הכדורגל הסרבים עשו לעיתים קרובות את הקריירה שלהם ביוון ויש להם מקום מיוחד בתרבות הפופולרית היוונית. השחקן הסרבי הראשון שאי פעם עשה לעצמו שם נערץ ביוון היה בוריבוג'ה יורביץ', שייצג את פנאתינאיקוס בסוף שנות השבעים, ואיתו פרדרג יורביץ', כדורגלן סרבי נוסף ששיחק ביוון. בנוסף, היה ולדימיר איביץ' לשחקן הכדורגל הסרבי המצליח ביותר ששיחק ביוון בקבוצה שאינה אולימפיאקוס - איוויץ', אלא בפאוק סלוניקי, ולפני כן שיחק לזמן קצר ב-AEK אתונה.
ארגונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההערכה היא כי ישנם עשרות ארגונים שנמצאים ברחבי שתי המדינות וכמות קטנה יותר בפזורה, אך קשה לשמור על סיכום מדויק של כמה באמת קיימים. עם זאת, בדרך כלל ידוע על ארגונים בולטים ביוון וסרביה שנפגשו עם גורמי ממשל ואישים פוליטיים, מנהיגים דתיים וחברי קבוצות יווניות-סרביות במטרה לחזק את היחסים ההדדיים, להעניק חסות לחגיגות התרבותיות וההיסטוריות, להקים יוזמות כלכליות ולתאם מאמצים הומניטריים. ארגונים יוונים-סרבים קטנים יותר מארגנים בדרך כלל פעילויות פנאי מקומיות. ב-28 ביולי 2006, 18 חברי הפרלמנט הסרבי קיבלו יוזמה להקמת קבוצת ידידות סרבית יוונית, ובמטרה להגביר את שיתוף הפעולה הפרלמנטרי בין שתי המדינות.[50]
אירועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יריד הספרים הבינלאומי בבלגרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2009, יוון הייתה ארץ הכבוד ביריד הספרים הבינלאומי 54 בבלגרד, שנוסד בשנת 1856. הסופרים הסרבים והיוונים דראגן וליקיץ' וטנזיס ולטינוס פתחו את האירוע. סרביה זכתה לכבוד ביריד הספרים הבינלאומי התשיעי בסלוניקי בשנת 2012.[51]
ייצוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סרביה מחזיקה שגרירות הממוקמת באתונה וקונסוליה כללית בסלוניקי.
- יוון מחזיקה שגרירות בבלגרד, וקונסוליה כללית בניש
- סרביה מחזיקה גם בקונסולית כבוד ומוזיאון זיכרון בקורפו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Vladan Georgevitch (1896). "Grčka i srpska prosveta". (Public Domain)
- Slavenko Terzić; Slavko Gavrilović (1992). Srbija i Grčka: (1856-1903) : borba za Balkan. Istorijski institut.
- Đorđević, Vladan (1923). Srbija i Grčka: 1891-1893 : za istoriju srpske diplomacije pri kraju XIX veka. Srpska kraljevska akademija nauka i umetnosti. OCLC 4397035.
- Milošević, Miladin (1997). Srbija i Grčka: 1914-1918 : iz istorije diplomatskih odnosa. Zadužbina Nikola Pašić. OCLC 85851065.
- Kumanudi, A. J. (1907). Srbija i Grčka u XIX veku. Stanojević.
- Obolensky, Dimitri (1974) [1971]. The Byzantine Commonwealth: Eastern Europe, 500-1453. London: Cardinal.
- Ostrogorsky, George (1956). History of the Byzantine State. Oxford: Basil Blackwell.
- Radovan Samardžić (1982). Greek-Serbian Cooperation, 1830-1908: Collection of Reports from the Second Greek-Serbian Symposium, 1980. Serbian Academy of Science and Arts, Institute for Balkan Studies.
- Kaitē Rōmanou (2009). Serbian and Greek Art Music: A Patch to Western Music History. Intellect Books. ISBN 978-1-84150-278-6.
- Hidryma Meletōn Chersonēsu tu Haimu (Thessalonikē) (1991). Proceedings of the Fifth Greek-Serbian Symposium: 1. Serbia and Greece During the First World War. 2. The Ideas of the French Revolution, the Enlightenment and the Pre-Romantic Period in the Balkans, 1780-1830 : Organized by the Institute for Balkan Studies and the Serbian Academy of Sciences and Arts in Thessaloniki and Volos, 9-12 October 1987. Institute for Balkan Studies.
- Takis Michas (2002). Unholy Alliance: Greece and Milošević's Serbia. Texas A&M University Press. ISBN 978-1-58544-183-9.
- Mythistory in a Nationalist Age: A Comparative Analysis of Serbian and Greek Postmodern Fiction. ProQuest. 2007. ISBN 978-0-549-69949-1.
- Cooperation Between Greeks and Serbs During Their Struggles for Liberation, 1805-1830: L Greek-Serbian Symposium (7-10 November 1976) by the "Institute for the Balkan Studies" in Thessaloniki and Balkanoloski Institut Sanu" in Belgrade. Institute for Balkan Studies. 1979.
- Gordаna Blаgojević. "Institucionalizovаne humаnitаrne аkcije i etničkа distаncа na primeru Grkа i Srbа dаnas" (PDF). Glasnik Etnogrаfskog institutа SANU LVIII sveska 1. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-2020-02-23.
- "GREEK-SERBIAN RELATIONS IN THE FIRST HALF OF THE 20th CENTURY". Balkan Studies. Thessaloniki. 45. 2004.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגונים ממלכתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "יחסי יוון-סרביה". הרפובליקה ההלנית - משרד החוץ.
- "שגרירות רפובליקת סרביה באתונה". משרד החוץ של סרביה.
אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "האחווה הסרבית-הלנית". 30 בנובמבר 2009.
קידום ידידות, אחווה ואחדות יוונית-סרבית
{{cite web}}: (עזרה) - "ידידות סרבו-יוונית בלתי ניתנת לשבירה".
- "האיגוד החדש של הידידות הסרבית-יוונית". דיוגניס ד. ולוואנידיס.
- האתר הרשמי של הידידות הסרבית-יוונית
- איגוד הסרבים ביוון
- "האיגוד העסקי הלני של סרביה (HBAS)". אורכב מ-המקור ב-2017-12-18.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Bosnian Serb Officials Express Satisfaction Over Greek Support". Athens News Agency. www.serbia-hellas.com. 9 באוקטובר 1995. נבדק ב-9 בפברואר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dimitrios K. Katsoudas (3 במרץ 2009). "Serbia on the Road to Europe; Problems and Perspective". Greek Ministry of Foreign Affairs. אורכב מ-המקור ב-19 במאי 2007. נבדק ב-9 בפברואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nicol, Donald M. The Last Centuries of Byzantium, 1261-1453. p. 254.
- ^ Dušan T. Bataković (2006). "A Balkan-Style French Revolution? The 1804 Serbian Uprising in European Perspective" (PDF). Balcanica. SANU. XXXVI: 126–127.
- ^ Ministėre des Affaires Etrangėres, Correspondance Consulaire, Salonique, vol. 15 bis (1795-1809) 312a. Cited by Vakalopoulos, p. 11.
- ^ Lambros Koutsonikas (1863). Genikē historia tēs Hellēnikēs Epanastaseōs. p. 121. OCLC 679320348.
- ^ Богдан Љ Поповић (2010). Дипломатска историја Србије. Завод за Уџбенике. p. 334.
Уговор је тако по- тписан у Бечу (у Феслау) 14/26. августа 1867. године.315 У самој преамбули савезног уговора гово- ри се да је „положење христијана на востоку несносно" и да се они морају ослободити. Уз то, у преамбули се ...
- ^ "Serbia and Greece in the First World War : An Overview". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Diogenis D. Valavanidis". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ L.S. Stavrianos, The Balkans since 1453, page 756.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-1 באוגוסט 2008. נבדק ב-2008-10-13.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ AFP; "Greek Volunteers Fought Alongside Bosnian Serbs." OMRI Daily News Digest, 13 July 1995;. Retrieved 31 July 2010.
- ^ Grohmann, Karolos; "Greece starts probe into Srebrenica massacre"; Reuters, 27 June 2006 "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2009. נבדק ב-26 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ Michas, Takis (2002). Unholy Alliance: Greece and Milosevic's Serbia in the Nineties. Texas A&M University Press. p. 22. ISBN 1-58544-183-X.
- ^ "Greek role in Srebrenica massacre investigated", Independent, 29 June 2005
- ^ "This ‘Greek-Serb friendship’ is a phenomenon of very recent years. Indeed, does anyone remember any reference to such a ‘Greek-Serb friendship’ fifteen years ago? I believe that the ‘Greek-Serb friendship’ is related to the reemergence in Greece, during the last decade, of the old anti-Turkish and anti-Muslim phantasms. (…) I often hear from Greek friends, in various versions and variants, the following type of argument: Islam, both Turkish and Albanian encircle Greece. As you know, this argument is not simply accepted by some, but it is a deep-rooted perception. (…) It is totally irrational. In my opinion it is a pure phantasm." Kosovo Serb Refugees: Unimportant Detail or The Real Ethnic Cleansing? Panayote Dimitras Greek Helsinki Monitor 2/7/1999, AIM Athens
- ^ Raju G. C. Thomas (1 בינואר 2003). Yugoslavia Unraveled: Sovereignty, Self-Determination, Intervention. Lexington Books. pp. 312–. ISBN 978-0-7391-0757-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Tom Gallagher (2005). The Balkans in the New Millennium: In the Shadow of War and Peace. Routledge. pp. 64–. ISBN 978-0-415-34940-6.
- ^ "NATO and Greece, Clinton's visit". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Peter Phillips; Tom Tomorrow; Project Censored (U.S.); Mumia Abu-Jamal (2000). Censored 2000: The Year's Top 25 Censored Stories. Seven Stories Press. pp. 44–. ISBN 978-1-58322-023-8.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2014. נבדק ב-2016-01-03.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-13 במאי 2014. נבדק ב-2016-01-03.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Политика Online - Дијаспора може да промени Србију". Politika Online. נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rice Headed to Serbia". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Greek Volunteers in Yugoslavia". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Minister Milicevic Received Greek-Serbian Society Delegation". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "50 Tons of Humanitarian Aid to Belgrade from the Municipality of Kalamaria". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Another Convoy of Relief Aid for Yugoslavia Will Leave Athens Soon". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Humanitarian Event in Thessaloniki to Save Newborn Babies". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Peace Train to Aid Bosnian Serbs". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "70 Tons of Humanitarian Aid Will Be Sent to the Bosnian Serbs". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Two Tons of Greek Humanitarian Aid Arrived in Serb Republic". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Greek Humanitarian Aid to Bosnian-Serb Town of Doboi". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Greece Sends Aid to Krajina refugees, Criticizes West". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Serbian Interior Ministry sends firefighting squad to Greece, Government of Serbia, 31 August 2007
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2009. נבדק ב-2009-02-26.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-2008-10-17.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-23 במאי 2010. נבדק ב-2010-05-23.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Christodoulos Contacts in Belgrade". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "In Cyprus, Even Pizza is pro-Serb". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Velikonja, Mitja (2003). Religious separation and political intolerance in Bosnia-Herzegovina. College Station: Texas A&M University Press. p. 265. ISBN 978-1-58544-226-3.
- ^ "Serbia Calls for Confederation with Greece". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Premier Says Serbian Proposal For Tripartite Confederation 'Not Yet Examined'". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Grčka grupna viza besplatna". Blic. ביוני 2008. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2012. נבדק ב-23 ביוני 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2 בספטמבר 2010. נבדק ב-2010-09-01.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Chilandar Monastery". Embassy of Serbia in Athens. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2008. נבדק ב-9 בפברואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Petar Opačić. "Le front de Salonique: Zeitinlik". Embassy of Serbia in Athens. אורכב מ-המקור ב-21 ביולי 2011. נבדק ב-9 בפברואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Serbs on Corfu 1916-1918". Embassy of Serbia in Athens. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2008. נבדק ב-9 בפברואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Serbia in the World. Ministry of Information of the Republic of Serbia. 1998. p. 72.
... are the famous monasteries of Fruska Gora, which earned this mountain the name of the "Serbian Athos".
- ^ "Daily Survey". נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ekaterina Petrova. "Balkan Travellers - Greece Honoured at International Book Fair in Serbia". אורכב מ-המקור ב-22 בדצמבר 2015. נבדק ב-8 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
