קונסטנדינוס מיצוטאקיס

קונסטנדינוס מיצוטאקיס
Κωνσταντίνος Μητσοτάκης
	צילום מ-1992
לידה	18 באוקטובר 1918; חאניה, יוון
פטירה	29 במאי 2017 (בגיל 98); אתונה, יוון
מדינה	יוון
השכלה	אוניברסיטת אתונה
מפלגה	מפלגת הליברלים החדשים, דמוקרטיה חדשה, המפלגה הליברלית היוונית, איחוד המרכז
בן או בת זוג	מריקה מיצוטאקיס (יוני 1953–6 במאי 2012)
	1 בספטמבר 1984 – 3 בנובמבר 1993; (9 שנים)
	→ Evangelos Averoff מילטיאדיס אוורט ←
	11 באפריל 1990 – 13 באוקטובר 1993; (3 שנים)
	→ Xenophon Zolotas אנדראס פפנדראו ←
	1977–2004; (כ־27 שנים)
	1946–1967; (כ־21 שנים)
	1 בספטמבר 1984 – 12 באוקטובר 1989; (5 שנים)
	→ Evangelos Averoff אנדראס פפנדראו ←
	8 בנובמבר 1963 – 31 בדצמבר 1963; (54 ימים)
	→ Nikolaos Gazis
	19 בפברואר 1964 – 15 ביולי 1965; (שנה)
	Stylianos Allamanis ←
	14 באפריל 1992 – 7 באוגוסט 1992; (116 ימים)
	→ אנטוניס סמאראס Michalis Papakonstantinou ←
	10 במאי 1980 – 21 באוקטובר 1981; (שנה)
	→ גאורגיוס ראליס Ioannis Charalambopoulos ←
פרסים והוקרה
	מדליית רובר שומאן (1986); ידיד כבוד של מסדר אוסטרליה (6 בפברואר 1992); Grand Cross of the Order of the Holy Lamb ;
חתימה

קונסטנדינוס מיצוטאקיס (ידוע גם בטעות בשם קונסטנטינוס מיצוטאקיס; ביוונית: Κωνσταντίνος Μητσοτάκης, ‏, 31 באוקטובר (18 באוקטובר לפי לוח השנה היוליאני) 1918 - 29 במאי 2017) היה פוליטיקאי יווני שעמד בראש מפלגת הדמוקרטיה החדשה וכיהן בשנים 1990–1993 כראש ממשלת יוון. מיצוטאקיס היה בעל תואר כמשפטים ובכלכלה מטעם אוניברסיטת אתונה. בשנת 2019 בנו, קיריאקוס, נבחר לראש ממשלת יוון בעקבות ניצחון מפלגתו בבחירות הכלליות^[1].

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

קונסטנדינוס מיצוטאקיס נולד בשנת 1918 בשכונת חאלפה בחאניה שבכרתים במשפחה מעורה מאוד בפוליטיקה היוונית, והמיוחסת מצד אביו ומצד אמו למנהיג הלאומי הנודע אלפתריוס וניזלוס שהיה בן כרתים. הסב מצד האב, קוסטיס מיצוטאקיס, עורך דין, עיתונאי ולזמן קצר חבר בפרלמנט של כרתים בימי השלטון העות'מאני באי, ייסד יחד עם וניזלוס את המפלגה הליברלית של יוון, שכונתה "מפלגת היחפים" . הוא התחתן עם אחותו של וניזלוס, קטיגו, סבתו של קונסטנדינוס מיצוטאקיס. "חוזה חאלפה" שהבטיח מידה של אוטונומיה לכרתים העות'מאנית נחתם בבית הסבים. האב, קיריאקוס מיצוטאקיס האב, כיהן בשנים 1915–1920 כחבר הפרלמנט היווני מטעם מחוז חאניה ופיקד על המתנדבים מכרתים שנלחמו בצבא יוון במלחמת בלקן הראשונה. הוא התחתן עם סטברולה פלומידאקי, בתו של חרלמבוס פלומידאקיס, שהיה ראש העיר הנוצרי הראשון של חאניה וחבר בזמנו של הפרלמנט של כרתים העצמאית, ובנוסף בן דוד של אלפתריוס וניזלוס. בצעירותו בימי מלחמת העולם השנייה השתתף קונסטנדינוס מיצוטאקיס בתנועת המחתרת נגד הכיבוש הגרמני בכרתים. למד אחר כך משפטים וכלכלה באוניברסיטת אתונה .

קריירה פוליטית

מיצוטאקיס נבחר לראשונה לפרלמנט היווני ב-1946 מטעם המפלגה הליברלית כנציג מחוז הבחירה חאניה. עד שנת 1981 כיהן 10 פעמים כחבר פרלמנט מטעם מחוז הולדתו. יחד עם רוב חברי המפלגה הליברלית הישנה הצטרף בשנת 1961 לאיחוד המרכז של גאורגיוס פפנדראו האב. אולם בשנת 1965 הנהיג קבוצה פלגנית שנודעה כ"אפוסטטים מיולי" ונטש את מחנהו תוך כדי גרימת נפילת ממשלת פפנדראו השלישית. מאז משך אליו עוינות מצד נאמני פפנדראו ובקרב חלק משמעותי של החברה היוונית. חוסר היציבות הפוליטית שהתעוררה באותה תקופה הביאה להפיכה הצבאית משנת 1967. מיצוטאקיס נעצר אז כמו רבים אחרים על ידי משטר הדיקטטורה של הקולנולים אך הצליח להימלט לטורקיה בעזרת שר החוץ הטורקי אהסאן סברי צ'לאיאנגיל וגלה לפריז עם משפחתו. אחרי חזרת הדמוקרטיה ליוון שב לארצו בשנת 1974.

שר בממשלת קרמנליס

בבחירות באותה שנה רץ לפרלמנט כעצמאי ונכשל. ב-1977 נבחר לפרלמנט כמנהיג מפלגה קטנה שהקים - הליברלים החדשים. בשנת 1978 התמזגה מפלגתו עם מפלגת הדמוקרטיה החדשה של קונסטנדינוס קרמנליס ושימש אחר כך כשר התיאום הכלכלי (1980-1978) וכשר החוץ (1981-1980)^[2].

באופוזיציה

ממשלת הדמוקרטיה החדשה נפלה בשנת 1981 עקב ניצחון המפלגה הסוציאליסטית הפאן-הלנית "פאסוק" של אנדראס פפנדראו, בנו של גאורגיוס פפנדראו, שהפך למנהיג של המחנה מרכז-שמאל ודמותו שלטה בפוליטיקה היוונית בעשור הבא.

משבר אלקטורלי, 1989

בבחירות ביוני 1989 הצליח מיצוטאקיס להביס את אנדראס פפנדראו שהסתבך בשערוריית הבנק של כרתים. מפלגת PASOK הפסידה אז 36 מושבים באחת התבוסות הגדולות של ממשלה מכהנת בתולדות יוון המודרנית. עם זאת, חודשיים קודם לכן, תוך תמרון שנוי במחלוקת, שינתה ממשלת פפנדראו את שיטת הבחירות, כך שיידרש למפלגה המנצחת 50% מהקולות כדי להרכיב ממשלה. כך שאף על פי שמפלגת הדמוקרטיה החדשה התמקמה במקום הראשון, אך השיגה "רק" 44% מהקולות^[3]. מיצוטאקיס לא הצליח להרכיב ממשלה בעלת רוב ונשיא בית המשפט העליון של יוון, יאניס גריבאס התמנה לראש ממשלה זמני שארגן בחירות חדשות בנובמבר 1989^[4].

בבחירות החוזרות הושגו אותן התוצאות כמו ביוני. המפלגה של מיצוטאקיס זכתה ב-20 מושבים יותר מ-PASOK אבל רק ב-46.2% מהקולות וחסרו לה שלושה מושבים כדי שיהיה לה רוב. קסנופון זולוטאס, נגיד בנק יוון לשעבר, התמנה לראש ממשלה זמני עד לבחירות חוזרות באפריל 1990.

ראש ממשלה 1990–1993

גם בבחירות אלה היו תוצאות דומות לשתיים הקודמות. מפלגת הדמוקרטיה החדשה זכתה ב-27 מושבים יותר מ-PASOK וקיבלה 150 מושבים, אחד פחות מהרוב הדרוש. מיצוטאקיס הצליח להתמנות ראש ממשלה אחרי שהצטרף אליו הנציג היחיד של מפלגת התחייה הדמוקרטית^[5]. אף על פי שהייתה תוצאה של אחד הניצחונות האלקטורליים המרשימים ביותר בהיסטוריה של יוון, ממשלת מיצוטאקיס הייתה חלשה, עם רוב שהתבסס על קול אחד. מיד עם כניסתו לתפקיד עבר מיצוטאקיס לבצע קיצוצים בהוצאות הממשלה, הלאים מפעלים ממשלתיים וערך רפורמה בשירות הציבורי^[6]. נוכח השינויים הגאו-פוליטיים בעולם ובמזרח התיכון יזם באפריל 1990 את העלאת היחסים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל לרמת שגרירויות^[7], זאת למרות משבר שפרץ עקב השתלטות מתנחלים על מבנה של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים ברובע הנוצרי^[8]^[9]. במאי 1992 היה ראש הממשלה היווני הראשון שביקר בישראל^[10]^[11].

באוגוסט 1992 אשרר הפרלמנט ברוב גדול את אמנת מאסטריכט עליה חתם מיצוטאקיס, אמנה שהביאה להקמת האיחוד האירופי^[12].

הוא פתח מחדש את המשא ומתן על הבסיסים הצבאיים האמריקאים ביוון והחזיר את האמון במדיניות של יוון אצל שותפיה הכלכליים והמדיניים. מיצוטאקיס היה ראש ממשלת יוון הראשון מאז 1974 שביקר בארצות הברית. הוא הבטיח למלא את התחייבויות יוון במסגרת ברית נאט"ו ולמנוע את השימוש באדמת יוון על ידי ארגוני טרור. כמו כן הבטיח לעצור את הרטוריקה האנטי-אמריקאית שהיית סימן ההיכר של שלטון אנדראס פפנדראו (שהיה בעצמו בעל חינוך אמריקאי) . תמך בדיאלוג עם טורקיה אולם כתנאי מוקדם להסכמים אחרים דרש ממנה התקדמות בפתרון לחלוקת קפריסין הממושכת.

אנדראס פפנדראו שזוכה בבית משפט מיוחד (ב7 קולות נגד 6) בסוגיית שערוריית הבנק של כרתים, מתח בקורת על ממשלת מיצוטאקיס בנושאים כלכליים ולאומיים^[13]. הוא התנגד לפשרה שמיצוטאקיס הציע בנושא שמה של המדינה השכנה, מקדוניה - בחירת השם "נובה מקדוניה - מקדוניה החדשה". פפנדראו מתח בקורת גם על הגישה ה"רכה" מדי בסוגיית קפריסין וגם על המדיניות הפרו-אמריקאית מדי, לטעמו. כמה מנציגי המפלגה של מיצוטאקיס בפרלמנט, ובראשם אנדוניס סמראס הפסיקו את תמיכתם בממשלתו והקימו מפלגת "האביב המדיני" ((Πολιτική Άνοιξη). ממשלת מיצוטאקיס החזירה על כנה את שיטת הבחירות הישנה מלפני 1989. הבחירות הוקדמו ב-1993 ואנדראס פפנדראו זכה ברוב ברור וחזר לראשות הממשלה^[14]. מיצוטאקיס התפטר מראשות המפלגה ונשאר יושב ראש שלה לשם כבוד. בשנת 2004 הודיע כי פורש מהפרלמנט, 58 שנה מאז שנבחר בו לראשונה.

חיים אישיים

מיצוטאקיס היה נשוי משנת 1953 למריקה לבית יאנוקו ועד יום מותה בשנת 2012. נולדו להם 4 ילדים. בנו, קיריאקוס נבחר בשנת 2019 לראש ממשלת יוון^[1], אחרי שמינואר 2016 הוביל את מפלגת הדמוקרטיה החדשה השמרנית וכיהן בממשלה בשנים 2013–2015^[15]. הבת הראשונה, דורה בקויאניס, הייתה חברת פרלמנט מטעם מפלגת הדמוקרטיה החדשה והייתה סגנית ראש הממשלה בעת שכיהן כראש ממשלה, אחר כך הודחה על ידו בקיץ 1991^[16]. דורה גם ייסדה אחר כך את הברית הדמוקרטית, בשנים 2003–2006 כיהנה כראשת עיריית אתונה ובשנים 2006–2009 כשרת החוץ של יוון. הבת השנייה, אלכסנדרה מיצוטאקיס גורדן היא פעילה בתחום החברה האזרחית. הבת השלישית היא קתרינה מיצוטאקיס.

בחייו הפרטיים התעניין מיצוטאקיס בעתיקות של כרתים ובמאבק על הגנת הסביבה. הוא אסף אוסף גדול של עתיקות מכרתים, כולל מהתקופה המינואית, שאותו תרם למדינה. כמו כן תמך בייעור מחדש של יוון, במיוחד של הרי כרתים.

קונסטנדינוס מיצוטאקיס נפטר באתונה במאי 2017 בגיל 98. הובא לקבורה ב-31 במאי 2017 בהלווייה ממלכתית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קונסטנדינוס מיצוטאקיס בוויקישיתוף

קונסטנדינוס מיצוטאקיס, ברשת החברתית פייסבוק
קונסטנדינוס מיצוטאקיס, סרטונים בערוץ היוטיוב
קונסטנדינוס מיצוטאקיס, באתר פליקר
קונסטנדינוס מיצוטאקיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קונסטנדינוס מיצוטאקיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ביוגרפיה באתר הקרן מיצוטאקיס

הערות שוליים

^ ¹ ² הגרדיאן, איי.פי ורויטרס, מהפך ביוון: השמרנים הדיחו את ממשלת השמאל של ציפראס מהשלטון, באתר הארץ, 7 ביולי 2019
^ מ. מאור, סופר "מעריב" באתונה, משרד אש'יף באתונה' מול העלאת דרג ביחסי יוון - ישראל, מעריב, 12 במאי 1980
^ תוצאות מוקדמות ביוון: 47.5% למפ׳ השלטון, 40% לפפנדריאו, חדשות, 6 בנובמבר 1989
^ ויקטור אליעזר, יוון: אף מפלגה לא זכתה ברוב הדרוש להקמת ממשלה, מעריב, 7 בנובמבר 1989
^ סוכנויות הידיעות, נמצא המנדט החסר שיאפשר הקמת ממשלה – ביוון, חדשות, 11 באפריל 1990
^ רויטרס, נציבות השוק תומכת בצעדי יוון להבראת המשק, מעריב, 13 במאי 1990
^ אילן כפיר, יוון: יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, חדשות, 25 באפריל 1990
^ דורון מאירי, צו פינוי נגד המתנחלים ברובע הנוצרי בירושלים, חדשות, 13 באפריל 1990
חנן שלאין, השוטרים הפעילו גז מדמיע, הפטריארך היוני נפל והצלב שעל צווארו נשבר, מעריב, 13 באפריל 1990
המפכ"ל: צפוי מתח רב, לא ברור מה יקרה, מעריב, 13 באפריל 1990
^ ויקטור אליעזרא, ממשלת יוון תכיר בישראל על אף המחאות של הכנסיה, מעריב, 23 באפריל 1990
^ Greek Leader Arrives in Israel, Solidifying New Warm Relations - Jewish Telegraphic Agency, Jewish Telegraphic Agency, ‏2 באפריל 1992
^ תמר גולן, ראש ממשלת יוון קיבל הזמנת לוי לבקר בארץ, מעריב, 22 בנובמבר 1990
^ ראש ממשלת יוון מיצוטקיס שיבח את אשרור הסכם מאסטריכט על ידי הפרלמנט באתונה ברוב גדול, חדשות, 3 באוגוסט 1992
^ רויטרס, ר״מ יוון לשעבר זוכה ממעילה במיליונים, חדשות, 19 בינואר 1992
^ איי.פי, פפנדריאו מוביל בבחירות ביוון, חדשות, 11 באוקטובר 1993
^ איי.פי, המועמד המוביל בבחירות ביוון מצניע את העובדה שהוא בן למשפחה פריבילגית, באתר הארץ, 7 ביולי 2019
^ רויטרס, ר"מ יוון הדיח את בתו מהממשלה בגלל ביקורת על שלטון המשנתה, חדשות, 9 באוגוסט 1991

[מהפך-1] ¹ ² הגרדיאן, איי.פי ורויטרס, מהפך ביוון: השמרנים הדיחו את ממשלת השמאל של ציפראס מהשלטון, באתר הארץ, 7 ביולי 2019

[2] מ. מאור, סופר "מעריב" באתונה, משרד אש'יף באתונה' מול העלאת דרג ביחסי יוון - ישראל, מעריב, 12 במאי 1980

[3] תוצאות מוקדמות ביוון: 47.5% למפ׳ השלטון, 40% לפפנדריאו, חדשות, 6 בנובמבר 1989

[4] ויקטור אליעזר, יוון: אף מפלגה לא זכתה ברוב הדרוש להקמת ממשלה, מעריב, 7 בנובמבר 1989

[5] סוכנויות הידיעות, נמצא המנדט החסר שיאפשר הקמת ממשלה – ביוון, חדשות, 11 באפריל 1990

[6] רויטרס, נציבות השוק תומכת בצעדי יוון להבראת המשק, מעריב, 13 במאי 1990

[7] אילן כפיר, יוון: יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, חדשות, 25 באפריל 1990

[8] דורון מאירי, צו פינוי נגד המתנחלים ברובע הנוצרי בירושלים, חדשות, 13 באפריל 1990
חנן שלאין, השוטרים הפעילו גז מדמיע, הפטריארך היוני נפל והצלב שעל צווארו נשבר, מעריב, 13 באפריל 1990
המפכ"ל: צפוי מתח רב, לא ברור מה יקרה, מעריב, 13 באפריל 1990

[9] ויקטור אליעזרא, ממשלת יוון תכיר בישראל על אף המחאות של הכנסיה, מעריב, 23 באפריל 1990

[10] Greek Leader Arrives in Israel, Solidifying New Warm Relations - Jewish Telegraphic Agency, Jewish Telegraphic Agency, ‏2 באפריל 1992

[11] תמר גולן, ראש ממשלת יוון קיבל הזמנת לוי לבקר בארץ, מעריב, 22 בנובמבר 1990

[12] ראש ממשלת יוון מיצוטקיס שיבח את אשרור הסכם מאסטריכט על ידי הפרלמנט באתונה ברוב גדול, חדשות, 3 באוגוסט 1992

[13] רויטרס, ר״מ יוון לשעבר זוכה ממעילה במיליונים, חדשות, 19 בינואר 1992

[14] איי.פי, פפנדריאו מוביל בבחירות ביוון, חדשות, 11 באוקטובר 1993

[15] איי.פי, המועמד המוביל בבחירות ביוון מצניע את העובדה שהוא בן למשפחה פריבילגית, באתר הארץ, 7 ביולי 2019

[16] רויטרס, ר"מ יוון הדיח את בתו מהממשלה בגלל ביקורת על שלטון המשנתה, חדשות, 9 באוגוסט 1991

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]