יחסי גרמניה–סין
| יחסי גרמניה – הרפובליקה העממית של סין | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | הרפובליקה העממית של סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 84,270,844 | 1,417,420,624 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,456,081 | 17,794,782 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,878 | 12,554 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה עממית |
יחסי גרמניה–סין הם היחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין הרפובליקה העממית של סין. היחסים הראשוניים בין המדינות החלו ב-1861 עם חתימת האמנה הסינית-גרמנית בין פרוסיה לשושלת צ'ינג. גרמניה השתתפה בדיכוי מרד הבוקסרים, מה שהוביל להידרדרות ביחסים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, היחסים השתפרו בהדרגה, אך בתקופת השלטון הנאצי התדרדרו באופן משמעותי, כאשר גרמניה הובילה את מדינות הציר ובת ברית ליפן, שנלחמה בסין. לאחר מלחמת העולם השנייה, חלוקת גרמניה לפי אזורי הכיבוש, יצרה מורכבות נוספת: גרמניה המערבית, הדמוקרטית, כרתה ברית עם ארצות הברית, מה שהקשה על יחסים עם סין הקומוניסטית בתקופת המלחמה הקרה. עם איחוד גרמניה מחדש חל שיפור ביחסים בין המדינות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסים דיפלומטים מוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1859, בעקבות התבוסה של סין במלחמת האופיום השנייה, שלחה גרמניה את משלחת אוילנבורג, למשא ומתן על הסכמים מסחריים של פרוסיה עם סין, יפן וסיאם. ב-2 בספטמבר 1861, חתמו פרוסיה וסין על פתיחת יחסים מסחריים רשמיים בין שתי המדינות. ב-1897, ניצלה האימפריה הגרמנית, את רציחתם של שני מיסיונרים גרמנים על מנת לפלוש לצ'ינגדאו ולהקים שם את מושבת מפרץ ג'יאוז'ו בשאנדונג. במלחמת העולם הראשונה הכריזה סין מלחמה על גרמניה. בועידת השלום בפריז סירבה סין לחתום על חוזה ורסאי, אשר העניק ליפן את המושבות הגרמניות בסין. היחסים עם יפן ממילא היו עגומים, וסין סירבה בתוקף לדריסת רגל יפנית על אדמתה. לאחר משא ומתן, יפן אולצה בהסכם תשע המעצמות לסגת מאדמת סין, מה שסלל את הדרך להסכם השלום בין גרמניה לסין. מאז חל שיתוף פעולה האינטנסיבי בין המדינות, אשר נמשך עד עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933. שר האוצר של סין ביקר בגרמניה הנאצית ב-1937 והתקבל על ידי אדולף היטלר.[1][2]
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיתוף הפעולה הסיני-גרמני קרס ב-1939 עקב תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה, מה שאילץ אזרחים סינים רבים לעזוב את גרמניה עקב הגברת המעקב והכפייה הממשלתית. מלחמת סין-יפן השנייה גרמה להיטלר להחליף את סין ביפן כבעלת ברית אסטרטגית של הנאצים במזרח אסיה. הממשלה הסינית הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית בעקבות ההתקפה על פרל הארבור בשנת 1941. לאחר מכן, מה שהביא לכך שהגסטפו פתח במעצרים המוניים של אזרחים סינים ברחבי גרמניה.
המלחמה הקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, נחלקה גרמניה לשניים: גרמניה המערבית בעלת משטר דמוקרטי, וגרמניה המזרחית אשר הנהיגה משטר קומוניסטי. במלחמה הקרה, הצטרפה גרמניה המערבית לגוש המערבי בהובלת ארצות הברית, וגרמניה המזרחית חברה לברית המועצות שהובילה את הגוש המזרחי. כפועל יוצא, ערערה הברית את היחסים הדיפלומטים בין גרמניה המערבית לסין, אשר תמכה בקומוניזם. גרמניה המזרחית הצליחה לקיים יחסים טובים עם סין לאורך השנים, למרות הפיצול הסיני-סובייטי שהתרחש במשך רוב המלחמה הקרה עד ל-1989.[3]
מגעים לא רשמיים התקיימו מאז 1964. אולם גרמניה המערבית לא הכירה בשלטון הקומוניסטי של הרפובליקה העממית של סין, עד לאוקטובר 1972. עד אז תמכו מדינות הגוש המערבי בממשלה הסינית הגולה בטאיוואן, תחת הרפובליקה הסינית.
איחוד גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר איחוד גרמניה מחדש ב-1990, היחסים עם סין השתפרו בהדרגה, עם 52 פגישות בין מנהיגי המדינות בשנים 1993–1998. בשנת 2003, גרמניה וסין התנגדו לפלישה לעיראק. בשנת 2006, קשרי המדיניות הדו-צדדית בין המדינות התחזקו, והם שיפרו את הקשרים הכלכליים והדיפלומטיים במסגרת שותפויות אסטרטגיות עם האיחוד האירופי. ב-2011, גרמניה וסין התנגדו למעורבות צבאית במלחמת האזרחים בלוב, ולקראת ביקור ראש ממשלת סין, פרסמה סין "ספר לבן" על הישגי שיתוף הפעולה הסיני-גרמני, הראשון מסוגו עם מדינה אירופית.
ביולי 2019, שגרירי האו"ם מ-22 מדינות, כולל גרמניה, חתמו על מכתב משותף ל-UNHRC בגנות דיכוי העם האויגורי בסין, כמו גם התעללותה בקבוצות מיעוט אחרות, וקוראים לממשלתו של נשיא סין שי ג'ינפינג לסגור את מחנות המעצר בשינג'יאנג. ביוני 2020, גרמניה התנגדה בגלוי לחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג.[4]
סין עקפה את ארצות הברית בשנת 2017 והפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של גרמניה, כשהיא הייתה אחראית לכמעט 10% מ-2.6 טריליון אירו של המדינה בסחר חוץ בשנת 2021. יתרה מכך, סין, שהניעה את כלכלת גרמניה במשך עשרות שנים, היוותה מנוע צמיחה מרכזי.[5]
יחסים דיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרמניה מחזיקה בשגרירות רשמית בבייג'ינג ו-4 קונסוליות נוספות בסין. סין מחזיקה בשגרירות רשמית בברלין וקונסוליות בדיסלדורף, פרנקפורט, המבורג ומינכן.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ kung with hitler(הקישור אינו פעיל)
- ^ Kung and chinese kuomintang with adolf hitler(הקישור אינו פעיל)
- ^ Beyond Moscow: East German-Chinese Relations during the Cold War | Wilson Center, www.wilsoncenter.org (באנגלית)
- ^ Dave Lawler, The 53 countries supporting China's crackdown on Hong Kong, Axios, 2020-07-03 (באנגלית)
- ^ Why Germany won’t get tough on Beijing — even if it invades Taiwan, POLITICO, 2022-08-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ אתר על יחסי מדינות
